שבות יעקב/ג/סח
|
< הקודם · הבא > |
שוחט אחד ששחט במקולין ששה עגלים ולא נפשטו עורן מעליהם ואחר הבדיקה של ריאה הוציאהו העגלים מן המקולין לביתו ומכר הבני מעיים לכמה בני אדם ונמצא בא' בבני מעיים נקב מפולש מעבר לעבר והוגלד פי המכה בענין שהיה ודאי טריפ' אותו עגל ועכשיו התערובת בעגלים שלא ידענו איזה עגל הוא טרפה וא' מן המורים רוצה לטרוף הכל מכח מה דאי' בש"ע סי' ק"י סעי' ה' שסיי' שם אבל לקח מכאן ואילך אסו' אפי' חתיכה שאינה ראוי' להתכבד שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ראוי' בין אינה ראוי' וכן הסכמת האחרוני' ועוד דכאן כל התערובת מקרי דבר שבמנין וראוי להתכבד ולא בטל כמבואר בסי' ק"ב וק"י ע"כ תוכן דעתו בקצרה ולפי שיש הפסד גדול וצורך סעודת מצוה ולא רציתי לסמוך על דבריו עד שיורה מ"ו כי מפיו אנו חיים:
הנה דעת המורה הלז המה תמוהים ועשה המדה בגודש מה שרוצה לאסור מטעם שאין הכל בקיאין שגג בזה ברואה דדוקא היכא שנתערב טריפות במקולין שיש בה חתיכות ראוי להתכבד מן תערובת האיסור אז אסרו הפוסקים אפי' לקנות חתיכות שאינה ראוי להתכבד לפי שאין הכל בקיאין בזה ואתי לטעות משא"כ בנתערב ליחיד בביתו דמתירין החתיכות שאינן ראוי להתכבד והכי קי"ל כמבואר שם בטור וב"י ובש"ע והוא מדברי הרשב"א וכן אם כשנודע התערובת לא הי' בתערובת כלל חהר"ל ודאי דבטל כיון שאין כאן שום גזירה למגזר והוא ברור ופשוט דודאי ליכא למגזר דלמא פעם אחד יהי' בתוך התערובת חתיכה הראויה להתכבד והמחמיר בזה לא ידע בהוראה כלל בין ימין לשמאל דאף אם יש בחתיכות חהר"ל גופא הוא חומרא בעלמא וטרחו כל האחרונים למצוא טעם לדבר והבו דלא לוסיף עלה חומרא בלי טעם וראי' כלל ובפרטות לפי הטעם שכתב הט"ז בסי' ק"ז ס"ק ה' לפי שאחד מן החתיכות זו היא חתיכה הר"ל איך נתיר מה שאינו ר"לה הרי מגוף א' הן ע"ש דבריו באריכות מוכח מדבריו להדיא דאם אין בחתיכות שום חהר"ל דאין שום פקפוק כלל לאסור אע"ג דגוף הטעם של הט"ז בזה לא נ"ל וכמ"ש בספרי סולת למנחה כלל מ"ג דין א' סעי' א' ודין ט' ס"ק מ"ד ושכ"כ הש"כ בנה"כ ופר"ח בק"א אלא עיקר הטעם כמ"ש בספרי הנ"ל סוף כלל מ"ג בטוב טעם ודעת ע"ש באריכות אבל היכא דליכא לפנינו חהר"ל ולא נולד הספק בקבוע מעולם לא עלה על הדעת לאסור ועיין בתשובתי חלק ב' סי' ל"ב ובט"ז לא"ח סי' תרע"ג ועיין בב"ח סי' ק"י בי"ד סעי' ו' ועיין במ"א בא"ח סי' תל"ט ס"ק ג' וטע' השני שנתן המורה לפי שכל התערוב' מקרי דבר שבמנין וחהר"ל כמבואר בסי' ק"ב וק"י זה הטעם פגום מעיקרא וטעה טעות גמור דכל שלא נפשטו העורות מהם הוי כמו תרנגולת בנוצת' דמחוסר מעשה גדול לא הוי דבר שבמנין ולא חהר"ל כמבואר בספרי מנחת יעקב כלל מ' דין ג' וס"ק ו' וכלל מ"ב ס"ק ג' וכן הסכמת כל האחרוני' לכן נ"ל פשוט למעשה דתערובת זו מותרת רק לחומרא יטרוף א' מהן כדין יבש ביבש אף שהרמ"א כתב בש"ע סי' ק"ט ובת"ח סי' ל"ט דהוא חומרא בעלמא מ"מ בעגלים אלו שאחד מהן ודאי טריפה אע"ג דקי"ל יבש ביבש חד בתרי בטל אפי' איסור דרבנן ליכא מ"מ נ"ל דהוי קצת כמו ניכר האיסור כיון שהאחד מהן ודאי טרפה ודרך להתנוולה והולך תלינן דהכחוש והגרו' שבו הוא כנ"ל פשוט וברור וכ"ש למ"ש השואל שיש הפסד גדול ודאי דאין להחמיר יותר דהא בלא"ה דעת פוסקים ראשוני' דכבש שלם לא מיקרי ראוי להתכבד כלל וכן עגל שלם אף שבש"ע סי' ק"א כתב ויש חולקין וכתב רמ"א וכן נוהגין היינו דוקא בלא הפסד מרובה אבל בהפסד מרובה ודאי דראוי לסמוך על דעת הרשב"א וסייעתו דלא הוי כה"ג ראויה להתכבד וכן הכריע בספר מנחת כהן דף צ"ו וכן הסכים בפר"ח סי' ק"א י"א דהכי נקטינן ע"ש וראוי' לסמוך עליהם בהפסד מרובה וכל זה בעגל וכבש וכיוצ' בו וכמ"ש הרב בת"ח כלל מ' דין ג' אבל בבהמה גסה שעדיין מחוסר מעשה גדול ודאי לא הוי דבר שבמנין אפי' הוסר חלק אחוריי' ממנו שהוא טורח גדול לחלקו לחלקים להכי לא כתב רמ"א לא בת"ח ולא בש"ע שום חשש איסור שאם נתערבה כה"ג ועוד דבבהמה גסה שנתערבה חד בתרי ודאי איכא הפסד מרובה בדב' אין להטרי' רק א' מהם דהיינו הכחוש שבהם כמ"ש ושאר יש להתיר כן הורתי כמה פעמים הלכה למעשה לפני רבותי וחבירי נ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |