שבות יעקב/ב/קפה
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי ממחותני הרב המופלא מה"ר יששכר בער נר"ו אב"ד דמדינת וועשט הובין והגליל על אודת עגונה אחת וזאת תשובתי:
שו"ת בעסק עגונה קבלתי זה שבועת שתים שהן ארבע ומפני טרדות ומקרה הזמן לא השבתי עד עתה כי קיימא עלי ככסלא לעוגיא ועתה אשיב בקצרה ולא אאריך בדברים של מה בכך בפלפול תוך דברי אחרונים בחידוד שאינו קודם לליבון הלכתא רק מה שנודע לעיקרא דדינא על פי הסכמת פוסקים ראשונים ואחרונים להלכה ומה שיש לי לחדש כיד ה' הטובה עלי שגוף הנדון כפי המאורע וזה יצא ראשונה מה שפלפל מכ"ת בדין סימני כליו וחיישינן לשאלה כבר מלתי אמורה בשמי וזכרי בתשובת חינוך בית יהודא סימן קל"ב גם בתשובת שבות יעקב חלק ראשון סימן צ"ט ומשם אפס קציהו תראה אך לכאורה אין מן הצורך לכל זה בנדון שלפנינו לפי לשון העדות כמר אברהם בר צבי בזה הלשון (איך האב צו קבורה גיטאן דעם הרוג כמר פב"פ מכפר פרעש וויילר דער נהרג איז גיווראן וכו' איך האב אים דער קענט בט"ע דאש ער איז פב"ב דען זיין גוף וראשו עם פרצוף פנים איז אלש נאך גאנץ גיוועזן) דהוי שלם כל גופו ופרצוף פנים דהיינו הפדחת והלחיים והלסתות מחוטמא כלל כל גופו ופרצופו היה שלם בלי חבלה או פציעה רק שאמר שהכל היה שלם ושמכח זה אפילו כל ילדים קטנים היו יכולין להכיר ובכה"ג כתב בתשובת בן לב ח"ב סימן י"ב הובא בק"ע ס"ק סעיף מ"ט וז"ל וקי"ל כהרא"ש שכתב דכל היכא דכל גופו שלם מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים ונראה לענים שמכירין אדם מת בט"ע אחר כמה ימים ומכל שכן היכא שאנו מסופקים אם הוא תוך שלשה ימים או לאחר שלשה ימים עכ"ל וכ"כ הב"ש סימן י"ז ס"ק פ"ד וז"ל ואם פרצוף פנים שלם ולא נחבל יש להתיר ומצטרפין כה"ג דעת ר"ת בשיש ספק אם הוא תוך שלשה ימים ואפשר אפילו המחמירין מודים בזה וכן כתב בתשובת מהרשד"ם סימן נ"ו יע"ש:
ובר מן כל דין נראה לפי לשון השאלה שזה הפלוני הלך ביום ג' מכפר פרעש וויילר על איזה כפרים ובשבת קודש הסמוך מצאו שאינם נימולים הרוג רחוק שעה אחת מכפר פרעש וויילר שהיה דר בו ומדקאמר שמצאו בשבת רחוק שעה אחת משמע שלא מצאו במחבוא' ביער או בבור וכה"ג רק במקום מגולה וידוע בדרך מקום מעבר לרבים שמצאו ואלמלא למה לא מצאו הקודמין וכאן נמצא כאן היה שנהרג סמוך לחשכה של כניסת שבת לכך לא מצאו יהודים כי אם אינם נימולים ביום השבת וזו הוכחא גמורה שהוא תוך שלשה ימים להריגתו וכדומה לה מצינו בש"ס פרק השוכר את הפועל דף ע' א"ל איסור גיורא כי הוינא בארמיותן אמרינן יהודאי לא מנטרי שבתא וכו' יע"ש ואל תשיבנו מהא דאמרינן סתמא במתני' דסוף יבמות אין מעידן אלא עד שלשה ימים רבי יהודא אומר לא כל האד' ולא כל המקו' ולא כל השעות שוות ע"כ וכת' הרע"ב שם דאין הלכה כרבי יהודה בזה וא"כ אין לחלק כלל בין מצאו באיזה מקום שיהיה ומ"מ צריכין לידע שהוא תוך ג' להריגתו אי משום הא לא תברא דהא דכתב הרע"ב אין הלכה כרבי יהודה אין זם דבר ברור אדרבא מהרמב"ם בפ' המשנה מבואר דר' יהודא רק לפרש דברי ת"ק אתי ולא לאפלוגי עלה וזה נראה דעת הרי"ף והרא"ש שכתבו דברי רבי יהודא בסתם ולא פסקי הלכה כמאן וכן נראה מוכח מסוגיא דש"ס והפוסקים גבי הא דטבע בדגלת דבמים מעידין עד חמשה ימים ובירושלמי מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר ק' ימים והכירו שצרפתו צינה והשיאו את אשתו עכ"ל ואם אי' דלית הלכתא כרבי יהודה אין מחלקין בין מקום צינה או מים אלא ודאי דזה אינו ותו אף אם נאמר דלית ה"ל כרבי יהודה ואין לחלק בין מקום למקום מכל מקום היינו דוקא בודאי מצאו לאחר שלשה ימים שנהרג אבל בספק אי נהרג תוך שלשה או לא המקום ראי' והוכחה שנהרג מקרוב דאם לא כן למה לא מצאו מקודם ותו דאפשר דבנדון דידן שאמר העד דבר ברור בזה הלשון:
(איטליכש קינד האט אים קענן דער קענין) זה עדיף מט"ע וסימן מובהק אפשר דכ"ע מודים דמעידין אפילו לאחר שלשה ימים כדעת ר"ת דדוקא אין מעידין קתני מה שאין כן דבר שאין צריך עדות כלל רק ידוע ומפורסם לכל תו לא חיישינן שנשתנה מראיתו ובפרט בצירוף כל מלבושיו גם העד שני יוחנן בר ברוך נראה גם כן שאמר וכיוון עדותו כמו עד הראשון שהרי אמר שהכירו בט"ע ומלבושיו כנ"ל הרי שאמר גם כן כמו אברהם רק שהבית דין העתיקו עדותו בקיצור וכתב כנ"ל וכל אלו הדברי' אפשר להתברר עוד אצל העדים אם ישנו פה אם כיוונו עדותן באיזה מקום מצאו ההרוג אם היה חבול בפניו או לא ואם לא היה אפשר להתברר עוד נ"ל פשוט מתוך לשון העדות כמה שאמר ובפרטות בצירוף הכרה דכל מלבושיו כמה שכתב שם בתשובתי חלק ראשון גם נאבד זכרו זה כמה שנים גם מה שסיים מכ"ת וכתב וז"ל ועוד אעיקרא דדינא פרכא דהתירו הגאונים הנזכרים מכח ס"ס ש ספק פלוגתא כבר מבואר בכל הפוסקים הראשונים ואחרונים דאין לסמוך על ס"ס כזה שהוא ספק פלוגתא רק גבי דרוסה דהתם יש בלאו הכי צדדים להתיר עכ"ל הנה מכ"ת נמשך בזה אחר דברי הש"ך בי"ד סימן ס"ו ס"ק יו"ד שכתב כן אכן המעיין בספרי מנחת יעקב בקונטרס הספיקות של מחודשים שלי שם מבואר שהש"ך שגג בדברי עצמו בזה ואדרבא ספיקא דפלוגתא עדיף מספיקא דגוף המעשה והבאתי ראיות מדברי הש"כ עצמו ע"ש שהם דברים ברורים כלל הדברים מכח מ"ש היה נ"ל פשוט להתיר עגונה זאת אחר החקירה כנ"ל גם ולדה שנולד לה בזנות ואף דיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דעד כאן לא הקילו אלא משום עגונה אבל לא להתיר הולד שנולד לה בעודה בחזקת איסור גם זה אינו כיון דהעדות נגבה קודם שזינתה והיה עדות מספיק להתיר' בעדות אלו איגלא מלתא למפרע שהיא בחזקת פנויה והולד כשר כל זה היה נראה לכאורה אך זאת עומד עלי ככותל הואיל והמעשה כבר נעשה זה שבע שנים והוגבה העדות בב"ד של הרב המופלא מהר"ו אב"ד דק"ק האגני והמדינא והואיל שלא נדקדק להוראה זו אולי יש לו פקפוק בעדות אלו מצורף לזה שיש לפקפק קצת לומר דזו לא דייקא כל כך שהרי זינתה על כן אמרתי להיות בשב ואל תעשה עד שאראה כתב ממרא דהאי עובדא ואזי אשיב ידי שנית נ"ל הקטן יעקב:
הגיעני מכתב הוד רום אדוני שי' עש"ק העבר יקר הוא מפנינים ואגיל אשמח בו בראותי שנתמלא משאלות לבבי אשר כל ימי הייתי מתאוה לשאוב מימי באר מים חיים ועתה הקרה ה' לפני ונהנתי מהם כנהנה מזיו השכינה ואחר שכבר יצא ההוראה ונשמע פתגם מאת רום הוד מעלתו כ"ת נכרשתא דדהבא מה יתן ומה יוסיף קיצר רוח כמוני אך אמרתי להשתשע בדבריו הנעימים והחריפים ואחר אחרון אני בא במה שהשיג על בעל הש"כ בספרו הנחמד בקונטרס הספיקות הנה דבריו דברים של טעם הם וכל מי שיש לו מוח בקדקוד יבין וישכיל שכדבריו כן הוא דאל"כ תקשי למה לא התיר המרדכי למכור לעכו"ם עוף הנשחט מעט ויצא הדם מטעם ס"ס שמא לא ימכור לישראל ואת"ל ימכור לישראל שמא לא חתך כלל בושט מזו ס"ס בלא פלוגתא וכן הקשה הוד רום מעלתו מסי' פ"ד וכן הש"ך עצמו מרגיש בזה אלא ודאי הטעם הוא דאין עושין ס"ס בידים א"כ אין מקום לקושית הש"כ בסימן ס"ז דס"ס דפלוגתא ודאי דעדיף וא"כ יש להתיר עגונה כזו מ"מ נ"ל ע"ד להמליץ בעד הש"כ שלא יאמרו אישתבש כהנא ומדויל ידו משתלם די"ל דקושית הש"כ במקומה עומדת דס"ס דפלוגתא לא הוי ספיקא אלא דוקא בדרוסה שיש בלא"ה צדדים להתיר וסומך על ס"ס נ"ז ומבואר שם היטב דאין ראיות הת"ה מוכרחת דאפשר לומר דס"ל להש"כ דהא"ז ס"ל דהלכה כשמואל אלא דמחמירינן כמר עוקבא וא"כ יש לפרש דברי הש"כ דקושייתו על ת"ה מנ"ל לומר כלל ס"ס דפלוגתא רק התם דהתיר הא"ז לפי דהלכה כשמואל לכך התיר החיטים אבל בעלמא היכ' דלא אתמר הלכתא לא חשיב ס"ס ועדיין צריכן אנו לטעם שכתב מר דאין עושין ס"ס בידים לכתחלה דאל"כ קשה למה לא אסר המרדכי למכור לעכו"ם עוף ששחט ויצא דם וזה מבואר בסימן נ"ז ובסימן כ"ג בש"כ עצמו שהעתיק דברי ת"ה כהווייתן אלא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה ולדינא דברי מר עיקר דלא כהש"כ דספק דפלוגתא עדיף מספק דגוף המעשה וגדולה מזו כתב הבית שמואל בא"ה סימן כ"ב ס"ק י"ג וז"ל שם מיהו לדעת התוספ' בכתוב' דף ט' מוציאן ממון דהוי ס"ס וכו' הרי מבואר דאפילו להוציא ממון הוי ס"ס דפלוגתא חשיב מכ"ש לענין איסור כדמוכח בסוגיא דמוכת עץ דעדיף וא"כ יש לסמוך בעגונה זאת להקל מכח ס"ס דפלוגתא כמבואר בתשובת מהרר"ש בא"ה סימן ל"ה ובתשובת מהר"ם בנבנשתי סימן פ"ו אברא מה שהעלה הוד רום מעלתו בשכלו הגדול והצח להתיר עגונה זו מטעם דודאי מצאו ההרוג תוך ג' ימים להריגתו דאל"כ למה לא מצאו אותו מקודם אין זה ברור כל כך דבאותו פעם היה המדינה משובשת בגייסות ולא שכיחי עוברין ושבין גם מה שנסתפק מר שזו איבדה קצת חזקתה לפי שזינתה ולא דייקא עכ"ל ולכאורה סברא אלימתא היא אבל כד מעיינן שפיר הא לאו מלתא היא דהא זה הטעם של דייקא ומנסבא לא נאמר ריש פ' האשה רבה רק בעד אחד שמעיד שמת בעלה אבל בשנים מעידין פשיטא ופשיטא דא"צ כלל להאי טעמא ובר מן כל דין ע"כ צריכין אנו לחלק בין זינתה לנשואין דמ"מ לענין נשואין דייקא משום חומרא שהחמירו עלה בסופו כפרש"י ר"פ האשה רבה ויעויין בתשובת מהרי"ק שורש ל"א ותדע שצריכן אנו לחלק בין נשואין לזנות דאלת"ה תקשי על הא דקמבעי' בש"ס פרק האשה שלום עד אחד במלחמה מהאי טעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקרא ה"נ לא משקרא או דלמא טעמא דעד אחד משום דדייקא וזו זימנא דסיניא ליה לא דייקא ואם אי' דיש לחלק כדברי מר בזינתה עדיפא מינה ה"ל לש"ס למבעי' בזינתה אי נאמן עד א' משום מלתא דעבידא לגלויי או משום דדייקא והא לא דייקא אלא ודאי דאף בזינתה אמרינן דדייקא ומנסבא וזה ברור ונפלאתי פלאים מדוע נסוג אחור רום הוד מעלתו להתיר עגונה זאת כאשר פתח בטהר' תחלה בספרו הגדול שבות יעקב והאר עינינו בזה גם הרבה טעמים ברורים שבירר וליבן בשכלו בנדון שלפנינו וראיו' ברורות וכדאי המה להסיר האשה הזאת מכבלי העיגון והניח הדבר שקול ע"כ באתי בתפלה קצרה לפתוח לי שערי תשובה שלימה כח דהתירא ואזכה ללמוד מפי כתביו ואל יהיו לו לטורח להראות לי פניו המאירות ואצא ואשתחווה אפים ארצה כ"ד מחותנו המתאבק בעפר רגלו רגלים לתורה הק' יששכר בער ווינר מפראג חונה פה וועשט הובן והמדינה.
הנה כתבו שוב ושנית קבלתי וע"ד מה שמדחיק מכ"ת לתרץ וליישב דברי הש"כ קצתו בסימן נ"ז וס"ו ע"ז א"צ פלפול כלל דהא לשון הש"כ שכתב כי לא דמי ספיקא דפלוגתא לספיקא דגוף המעשה הוא מושאל מדברי ת"ה ואיך יחלוק עליו ודברי הש"כ עצמו אינם מבוארים כך ובשעה שכתבתי זאת הצעתי הדב' לפני כמה גדולים ובפרטות מ"ו המופלא מהור"ר הלמן זצ"ל והסכימו לדברי לאמר שתקפה עליו משנתו ושגג בדברי עצמו ואין להשי' על גדולי אחרונים כמותו אם לא שהדבר ברור בלי פקפוק כלל וע"ד מה שכתב שבאותו הפעם היו הדרכים משובשות בגייסות ולא שכיחי עוברים ושבים חקרתי על הדבר ונאמר לי אף שהיו משובשת בגייסות מ"מ לא פסקו עובר ושב ע"י מה שקורין (בלשון אשכנז פסין) וכיוצא בו ובפרט שהוא סמוך שעה אחת מכפר פרעשוויילר ששם מצוין עוברי' ושבים מ"מ מכ"ת שהוא קרוב אל החלל והגליל עליו לחקור הדב' יותר ויותר וע"ד מה שכתבתי בתשובתי ראשונה לפקפק בענין דייקא ומנסבא כיון שזינתה וכתב מכ"ת דדוקא בעד א' נאמר כן בגמרא משא"כ בשני עדי' יפה דבר היינו בעדות ברור בלי פקפוק כלל אבל היכא דיש לפקפ' בהיתר' וצריכין אנו להקל מטע' בעגונ' הקילו משו' דדייקי אבל היכ' דלא שייך טע' זה אין להקל כלל וזה פשוט בש"ס וכל הפוסקי' מ"ש מכ"ת לחל' בין זנות לנישאין אמ' שיש מקו' לחלק לכן דקדקתי בתשובתי הראשונ 'וזו איתר' קצת חזקת' ולא החלטתי הדבר מ"מ חזינן דלא חשה לחומרא שנאסרה לבעלה ולבועל ועל הולד שהוא ממזר ולמיחש מיהו בעי' ומ"ש מכ"ת ראי' לדבריו מתשובת מהרי"ק שורש ל"א לא ראיתי שם שהזכיר כלל דבר זו רק בסוף שורש שם מבואר כמ"ש לעיל דאין להקל כלל בעגונה אא"כ מטעם מתוך חומר שהחמרת דייקא ומנסבא יע"ש ומ"ש עוד מכ"ת ותדע שצריכין לחלק בין זנות לנשואין וכו' הנה מתחלה אני תמה למה מקשה קושייתו מפ' האש' שלום כן ה"ל להוכיח מקודם מפ' האשה רבה דף צ"ג פ"ב עד אחד ביבמה מהו טעמא דעד א' משום מלתא דעבידא לגלויי לא משקר וה"נ לא משקר או דלמא טעמא דעד א' וכו' ולא קמבעי' כן בזנות כפי מה שכתב מכ"ת אבל באמת מעיקרא לק"מ בשום מקום ובודאי נתעלם ממנו מה שכתבו התוספו' שם ד"ה ע"א ביבמה דודאי צריכן לטעם דדייקא ומנסבא אך דקמבעי' אם הוא עיקר טעם יע"ש וא"כ בזונה י"ל כיון דחזינא דלא דייקא כלל לא קמבעי' דפשיט ליה דאינו נאמן וא"כ אי משום הא לא אריא להתי' עגונה זאת וכיון שמקרוב הגיע לידי כתב מהרב המופלא מהר"ו אב"ד דק"ק האגני שהעדות הם עדות ברורה רק שמחמת טרדותינו באותו שעה לא נזדקק לשאלה זו והואיל שנאבד זכרו זה הרבה שנים ויש כאן כמה צדדי היתר כמ"ש בכתב הראשון בכן נ"ל להתיר עגונה זאת ובתה ובתנאי כפול שיחקור מכ"ת ויברר אצל העדים כמ"ש בתשובתי הראשונה שיחקור אם כיוונו שניהם עדותן ובאיזה מקום מצאו ההרוג במקום מגולה שיש שם עובר ושב ואם היה באותו פעם שכיח עוברים ושבים ואם היה שלם בפניו החוטם ולחיים ופדחת בלי חבלה כלל ואם לא היה אפשר להתברר עוד שנשכח הדבר אצלם זה זמן רב או שמתו אפשר לסמוך על לשון העדות כמ"ש שם לאפוקי אם יאמרו להיפך ח"ו עדיין צ"ע ובכל זאת אין אנכי דלא דורא לבד עד שיסכים עוד א' מן המפורסמי' בהוראה כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |