שבות יעקב/ב/קסט
|
< הקודם · הבא > |
אשה אחת בחוליה צוותה מחמת מיתה כל עזבונה לנכדיה לאחד הרבה ולאחרים המעיטה וכתבו העדים הצוואה וחתמו ואח"כ חזרה לבריאתה כמו חצי שנה ואח"כ חזרה לחליה ובתוך חליה. בא אליה אחד מעדי הצוואה ודברה אליו לבדו שנכסיה נתמוטטו קצת וראוי לזה שצוותה לה הרבה לוותר מצוואתו קצת לשאר נכדיה ע"כ ואח"כ מתה ושבקת חיים וכו' ועתה טען הטוען אם מ"מ הצוואה ראשונה קיימת כיון שלא צותה האשה לקרוע צוואה ראשונה מוכח מילתא דניחה לה בצוואתה הראשון וכן מבואר להדיא מתוך לשונה שאמרה שנית לפני העד בדרך תחנונים שראוי לנכדה לוותר קצת מכלל דלאחר וויתר קצת הצוואה ראשונה בתקפה יהי' ע"כ ילמדינו רבינו הדין עם מי:
הנה נראה פשוט דהצוואה ראשונה בטילה מכל וכל כדאיתא בח"מ סימן ר"נ במתנת שכיב מרע אם עמד חוזר ואפי' לא חזרה בה מ"מ צוואה מעצמה בטילה כשעמדה מחליה וא"צ ביטול כאשר פשוט בש"ס ופוסקים שם ומה שגילתה דעתה שלא קרעה הצוואה ראשונה כשחלתה שנית ואדרבה גילתה דעתה במה שאמרה שראוי לוותר קצת וכו' אין זו ראיה של כלום די"ל דלאו דינא גמירה שלא ידעה הדין שאם עומד חוזר וסברה שהצוואה ראשונה בתקפה ותדע שכן הוא דאל"כ למה צריכה לומר לפני העד דרך בקשה שראוי לוותר הלא בכחה לשנות הצוואה כרצונה אלא שלא ידעה כלל שהדין הוא שהצוואה ראשונה בטלה וכל זה א"צ לפנים והוא פשוט ואף גם אלו צותה צוואה שנית לפני עד זה לאו כלום הוא ואינם מחויבים היורשים לקיים הצואה שנעשה שלא בפניהם רק בפני עד אחד ואף שראיתי בתשובת מבי"ט ח"ב סימן קמ"ח שכתב וז"ל אין הצוואה ניתנת על פי אחד אפילו שיהיה חכם ודיין ועם כל זה נ"ל שיוכלו לומר ליורש שיקבל בחרם שאינו מאמין שהוא אמת מה שאומר העד עכ"ל ולע"ד הדבר תמוה דמה לו ולחרמו לקבל עליו בחרם שאינו מאמין לדברי עד אחד מה שלא האמין לו התור' כלל להוציא ממון רק דקם הוא לשבועה דהיינו להכחיש העד לגמרי וכדאמרינן בנסכא דר' אבא משא"כ להשביעו לו שאינו מאמין לדברי עד אחד שבועה זו לא שמענו מעולם ומה צורך לשבועתו כיון שהתורה לא האמינתו ואפילו באסור דקי"ל עד א' נאמן באיסורין אפ"ה אם אמר אינו מאמינך אינו נאמן כמבואר בי"ד סימן קכ"ז וכ"ש בממון וביי"נ אית' מלמדין אותו לומר איני יודע מכ"ש שאין מחרימין ועיין בתשובתי שבות יעקב סימן קס"ג ולא הוזכר באחד מן הפוסקים שיחרים או ישבע אותו שאינו מאמינו לדברי העד וכן משמע בש"ס דקדושין פ' האומר דף ס"ו דכל שלא ידעי' בודאי שמהימן לו כבי תרי אפי' באיסור אין מחוי' להאמינו יע"ש וכן בגיטין דף נ"ד ע"ב גבי נטמאו טהרותיך יע"ש ובהאשה רבה דף פ"ח וכן איתא בכתובות פרק הכותב דף פ"ה ע"ב אע"ג דאיכא מר עד אחר לאו כלום הוא יע"ש וכן הוא בירושלמי פ' זה הבורר רב הונא מקל לדיינא דאמר מקבלין אתם חד סהיד דלא אינן יימרון את לא תימא עכ"ל והביאו הרי"ף והרמב"ם פכ"א מה' סנהדרין ובטור וש"ע סימן י"ז שאפי' הביא עד אחד אינו נאמן עלי ועיין שם בסי' שכתב וז"ל רב הונא היה מזלזל לדיין כשבעל דין היה אומר להם מקבלין אתם עליכם עדות עד אח' כאלו הם ב' עדים שאם אי אתם מקבלים כן עדות עד אחד לאו כלום הוא עכ"ל הב"י ועל כרחיך צ"ל דמיירו בענין שהבעל דבר לא יוכל להכחיש העד בודאי דכה"ג איך יכול לומר לו כן הלא צריך לישבע שבועה דאורייתא להכחיש העד אלא ודאי בענין שהוא עצמו אינו יודע וא"צ להאמינו להעד ואם אי' דצריך הבע"ד לקבל עליו בחרם או שבועה שאינו מאמינו למה הוצרכו הפוסקים להזהיר שלא יאמ' הדיין אין מקבלין עד אחד הלא עכ"פ צריך לקבל עליו שאינו מאמינו פשיטא שלא יאמרו לו כן ומכל הראיות שכתבתי נ"ל פשוט דנשתקע הדבר ולא נאמר דכל שצוה המוריש כן רק בפני עד אחד שלא בפני היורש שא"צ כלל לקיים דבריו והצוואה כזו בטלה כחרס הנשבר כנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |