שבות יעקב/ב/קנ
|
< הקודם · הבא > |
מהמופלא כהר"ר גרשון נר"ו וז"ל:
ועתה באתי בשאלתי במעשה שהיה באחד שהשיא בתו והכניס לה שט"ח עליו ועל אשתו באוה"ב כתחז"ל לשלם תוך שני שנים אחר חתונה וכן נכתב בהתנאים אחרונים שנעשו בשעת חופה שעשה לחתנו הנ"ל שט"ח כזה ובתוך שני שנים הנ"ל מת אבי האשה הנ"ל וחיים ש"לי וככלות שתי שנים הנ"ל תבע החתן הנ"ל בעל השטר את חובו מחמותו הנ"ל דהיינו שתשל' החצי מכתובתה כאיש ואשה שלוו יחד והחצי שניה מיורשים קטנים והשטר לא נעשה כתקון הקהלה שיחתום הבעל דבר בעצמו וכדי שלא יהא שאלתי כשאלת התם ממש אדין לפניו בקרקע אחר נטילת רשות ממנו כתלמיד לפני רבו ונלע"ד דבמה שתבע המלוה את חמותו שתשלם החצי כנ"ל אין ממש בדבריו וכל יקר ראתה עיני בספרו שבות יעקב שאלה קנ"ה ושם נאמר שאין האשה חייבת דאינה רק כערב בעלמא ואין משתלם מן הערב כשיש ללוה ודבריו שם הם דפח"ח ומשמע שם מלשונו לשון זהב דלא הוי קבלן רק ערב סתם ובאתי להוסיף על דבריו דנלע"ד דאפי' ערב סתם לא הוי ואם בעלה לא הניח כלום ועמדה היא אח"כ וסגלה אפ"ה אינה חייבת לשלם וכ"ש היכא דיש ללוה עצמו והקנין שעשתה האשה אינה אלא כדי שלא תטרוף בכתובתה המוקדם לחוב זה ולכך עשת' קנין זה ומחלה לחוב שעבוד כתובתה אבל לא שתשלם מנכסיה שסגלה אחר מיתת בעלה או מנכסי מלוג שלה אם לא הניח בעלה כלום דזה ודאי אינו וכן משמע מהראיות שהביא מר בתשובתו הנ"ל ונ"ל ג"כ להביא ראיה ממ"ש הריב"ש והביא הסמ"ע בסי' רנ"ב ס"ק ג' וז"ל וכתב הריב"ש סי' רמ"ד אלמנה שקבל' קנין לקיים צוואת בעלה בנכסיו מ"מ גובת כתובתה ואח"כ משלם משאר נכסיו וכו' והנה מעולם תמהתי על דברי הריב"ש אלו שהביאו הסמ"ע לפסק הלכה ומשמע דאפי' לא נשאר כלום רק כדי כתובתה אפ"ה גובת כתובתה בתחלה אף שא"א לקיים צוואתו אח"כ אע"פ שקבלה קנין לקיים צוואתו וזה נראה כסותר מה שאמר רמ"א שם ס"א בהג"ה וראיתי בספר הריב"ש עצמו בסי' רמ"ד ושם כתב שלא עשת' קנין על זה רק שיוקדם פריעת הצוואה לפריעת כתובתה ולא שתפרע מכתובתה וא"כ ה"ה בנדון דידן אמרינן דלא עשתה קנין שיגבה ב"ח ממנה רק עשתה קנין כדי שיהא מוקד' לכתובתה אבל אה לא הניח כלום גם האשה פטורה ואפי' אם נאמר דהוא ערב אפשר דכאן פטורה מלשלם כיון דיש ללוה ואין נזקקין לנכסי יתומים גם הערב פטור לא מבעי' לדעת הרמב"ן שהביאו הטור והב"י בסי' ק"י דאפי' בערבות קבלונות אינו גובין ממנו וכן משמע מדברי מהר"מ בתשובותיו סי' שצ"ט וגם דעת הרא"ש והרשב"א הוא דאף דנזקקין לנכסי ע"ק מ"מ לנכסי שאר ערב סתם אין נזקקין ואף הב"י שם הביא דעת הרשב"א כהרמב"ם דאפילו מסתם ערב גובין וא"כ דברי הרשב"א סותרין אהדדי וכבר הקשה קושיא זו בש"ות ראש יוסף שאלה א' ואשתמטתי' מיניה מ"ש הב"י בא"ח סי' קל"ה בד"ה וי"מ נוהגין לקרות הרב' כהנים בהפסק ישראל וכו' ומסיק שם דהרשב"א לחוד ורשב"א לחוד ואף שכאן הזכיר הב"י בשניהם הרשב"א אפשר דנפל הטעות בדפוס וכו' והאריך עוד שם גם בענין מה שעשה נגד תקון הקהל ולא העתקתי רק מה שהוא צורך תשובתי וסיים נפשי בשאלתי שאל ישיבנו ריקם מלפניו כ"ד הקטן גרשון קאבלענץ מזיא עכ"ל:
הנה שאלתו שואל מדעת וכענין מראה פנים לכל צד ואופן בליל התקדש חג קבלתי ומפני טרדת וחגיגת הרגל לא יכלתי להשיב לעגל וכדי שלא להשיב פנים ריקם להשיב לשואל לבדו במשפטי' וחקים אין זו משנת חסידים וצדיקים ע"כ אמרתי לכתוב רק פלפולא בעלמ' בראשי פרקים ומתוך דברי עשה יעשה משפט לעשוקים וזה יצא ראשונה מה שכתב מכ"ת וז"ל ובאתי להוסיף על דבריו דנלע"ד דאפי' מרב סתם לא הוי ואם בעלה לא הניח כלום וכו' הנה לבבי לא כן ידמה בכח המדמה וכל המוסיף גורע הוא בזה לע"ד דודאי אין שעבוד לחצאין דכל שהיא נכנס' ערבנית בעד בעלה אין ערבות למחצה וכמו שנכנסת בשעבוד שלא תטול כתובת' קודם החוב אם אין במה לשלם ב"ח כך נכנסת בשעבוד גופה מה שמסגל' אח"כ כי אע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ יוכל לשעבד דבר שלא בא לעולם ותדע שכן הוא דאל"כ בכל ערב דעלמא נמי נימ' הכי אם יש לו חוב מוקדם על הלוה ונעש' ערב בשבילו נימא שלא נעשה ערב אלא כדי שלא תטרוף בחובו שעל הלוה בדין מוקדם אבל לא נעשה ערב לשלם מממון עצמו ובאמת דבר זה נשתקע ולא נאמר כי בכל הש"ס ופוסקים אמרינן בהאי הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ואין שעבוד לחצאין ואף שהדבר א"צ ראיה מ"מ לא אמנע להביא קצת ראי' על זה ממה שפסק הרמב"ם בפכ"ה מהלכ' מלוה דין יו"ד שנים שערבו לא' כשיבא המלוה לפרוע מן הערב יפרע מאיזה מהן שירצה וכתב שם המ"מ שכן הסכמת הרשב"א וז"ל וחילוק בין שני ערבים לשנים שלוו לפי שכיון שהמלוה אחד הערבות אינו חל לחצאין או יתחייב כל אחד בכל או לא יתחייב כלל כו' כי ללוה הלוה הכל והערבון לבטחון כעין משכון ואין שעבוד חל לחצאין עכ"ל ולשון הרמב"ם הנ"ל העתיק בש"ע סי' ע"ז סעיף ג' וכתב שם הסמ"ע בס"ק ג' מלתא בטעמו הנ"ל גם בש"ע סי' קל"ב סעיף ג' סתם תחלה כדעת הרמב"ם אלא שאח"כ כתב דעת היש חולקין והיינו דוקא התם ששנים נכנס לערבות אמרי' שכל אחד נעשה ערב למחצ' אם יש לו משא"כ בערב א' ודאי כ"ע מודו דאין ערב למחצה כאשר פשוט בש"ס ופוסקים דערב בעלמא משתעבד בכל ואם אמרו כן בערב דעלמא מכ"ש ואצ"ל בערבות דאמה לגבה ברתא או ברא דשעבוד משעבד נפשה וכדאי' להדיא בש"ס דב"ב דף קע"ד ע"ב גבי משה בר עצריה דאפילו היכא שאין ערב דעלמא משעבד לגבי בריה אמרינן דשעבוד משעבד נפשו והנה בודאי לא נעלם מאתי מ"ש בתשובת מבי"ט סי' של"ט שכתב וז"ל נשאלתי על האלמנ' שנכנסה ערבנית בעד כתובת בנה אם דינה כדין אב או לא ופסק בפשיטות שם שאין דינה כדין אב ולא משתעבדא דדוקא באב הוא דאמרי' בגמ' פ' גט פשוט דאבא לגביה בריה שעבודו משעבד נפשו יע"ש דבריו באריכו' מכמה סוגיות הש"ס אכן כבר השגתי עליו באורך בתשובתי שבות יעקב סי' ק"א והוכחתי מסוגית הש"ס ופוסקים שלא כדברי המבי"ט דגם האם דעתה קרובה אצל בנה או בתה כמו האב ומשם אפס קצהו תראה והאריכות בזה אך למותר ומה לי לכפול הדברים הנאמרים שם ובר מן כל דין דעכ"פ אף לדעת המבי"ט לא גרע מערב דעלמא דמשתעבד אף היא משתעבדה במקום שמתעבדא ערב בעלמא ועיקר יסוד מוסד שהוסיף על בנינו הן הן מדברי הריב"ש בסי' רמ"ד ובנה והוסיף בנין קבוע על יסוד רעוע כי אדרבא משם איכא למידק אפכא וז"ל שאלתו שם מעשה בראובן שצוה מחמת מיתה ונתן מתנות עודפת על חצי נכסיו ואמר לאשתו שתטול קנין להשלי' כל צוואתו ונטלה קנין בזה הלשון אני משעבד' עצמי להשלים מנכסי את כל צוואתו ועתה טוענת האלמנה שמחצית הנכסי' של היורשים שהם שלה בכתובתה שלא שעבדה בדבר רק חצי הנכסי' שהם נכסי המת ולא נטלה קנין אלא לפי שהיתה נושאת ונותנת תוך הבית והיה כל הנכסים ברשותה עכ"ל ופסק שם שהדין עם האלמנה כיון שהאלמנה לא נשתעבדה לפרוע דבר מנכסיה אלא מנכסי מת אין לה לפרוע ממחצי' נכסיה שהם שלה ולא של מת יע"ש דבריו באורך הרי מבואר להדיא מתוך דברי הריב"ש ולשונו דמה"ט א"צ לקיים צוואתו מנכסיה כיון שפירשה להדיא בתוך קניינה להשלים מנכסי המת דוקא כל צוואתו דמשמע דוקא מנכסי המת ולא מנכסיה אבל אם התנה כן בפירש כל תנאי שבממון קיים ואף שמכ"ת כתב שהוא דוחק בעיני דמכ"ת לפרש כן דברי הריב"ש לא ידעתי מה דוחקתו הלא הוא פי' מרווח בלי דוחק כלל ומבואר כן להדיא מלשון הריב"ש שם כאשר פשוט לכל מעיין בריב"ש עצמו והסמ"ע קיצר בזה גם בש"ע א"ה ס"ס ק"ו קיצר מאד בדין זה של הריב"ש והאחרונים מחלקים בענין אחר ולא עיינו שפיר בהריב"ש שכופל דבריו דמטעם זה אין השעבוד חל על נכסי האשה כיון ששעבדה בהדיא נכסי המת ולא נכסיה יע"ש והוא ברור ושניות מדברי סופרים שכתב מכ"ת כיון דאין נזקקין לנכסי יורשים קטנים גם הערב פטור כדאיתא בטח"מ סימן ק"י ומקשה דברי הרשב"א אהדדי וכתב שבספר שו"ת ראש יוסף מקשה דברי הרשב"א אהדדי ובאמת קושיא זו של כת הקודמין היא כדאיתא בלחם משנה פכ"ו מה' מלוה ומהר"א ששון סימן צ"ח ובגדולי תרומה דף קנ"א גם בכ"ג לח"מ סימן ק"ו בהגהותיו לב"י אות ה' וכולם לא מצאו ישוב נכון על קושיא זו ומכ"ת טרח ליישב קושיא זו דהרשב"א ורשב"א לחוד וכתב דאפשר דנפל טעות בדפוס ואני אומר אין דנין אפשר משאי אפשר דהרי כן להדיא בשם הרב ר' שלמה בן אדרת והוא הוא המחבר עצמו של שו"ת הרשב"א גם בלא"ה דברי הרמב"ן ג"כ סתרי אהדדי כמ"ש שם בתשובת ראש יוסף וגם דברי הראב"ד סותרים זה את זה בדין זו כמ"ש שם ג"כ בספר גידולי תרומה וכדי ליישב כל זה אומר אני דחילוק ידענו דהיכא שערב טוען בברי שנאמר לו מהלוה בחייו שפרע למלוה או התפיס צררי וכתב לו תברא דאז חיישינן לכי גדל יתמי (דלמא) משתכחי ליה לשובר לכך אין נפרעין מן הערב עד שיגדלו היתומים כמבואר הטעם בש"ס ופוסקים אבל אם לא טען הערב כן דאז הוא חששא רחוקה ונפלאה דאם איתא דפרע הלוה בחייו למה לא הודיעו כן לערב שפטור תו מן הערבות אלא ודאי שלא פרע בחייו לכך נפרעין מן הערב ומ"מ הערב לא נפרע מן היתומים עד דגדלי משום חששא דאולי התפיס לערב צררי או הערב יעשה קנוניא עם המלוה לכך אין נפרעין מהן עד דגדלי יתמי ואין מקום לבעל דין לחלוק איך אפשר לומר סברא זו דאם איתא דפרע ה"ל להודיע לערב א"כ אמאי אין נפרעין מן היתומים עד דגדלי נמי נימא אם איתא דפרע ה"ל להודיע לבניו היתומים קודם מותו י"ל דאי משום הא לא תברא חדא דיתומים קטנים במילי דאבוה לא ידעי אפילו הודיעו להם בחייו כי לאו בר טענתייהו נינהו ועוד דלא מסיק אדעתו דמית ונפלו נכסיו קמיה יתמי וכדאיתא להדיא בש"ס דגיטין דף כ' ע"א יע"ש מש"אכ בערב אע"ג דאין נפרעין מן הערב תחלה מ"מ ה"ל לאסוקי אדעתו אולי יקרה באיזה אופן שנפרעין ממנו וכיון שהערב עשה לו טובה שהכניס עצמו בערבות בעדו עליו רמיא להודיע שפטרו מן הערבות ושילם להמלוה וא"כ אפשר ליישב ג"כ דעת הפוסקים בחילוק זה שלא יסתרו אהדדי והוא מלתא דמסתבר בעצמו ואף שאינו מבואר כן להדיא בפוסקים ותלתא בגודש בדבר שהשטר לא נעשה ע"פ תקנת טובי העיר על זה לא רציתי להשיב כעת עד שאדע לשון התקנה כהווייתו ולשונה ממש וטעם ומהות ואיכות התקנה ואיך נהגו מנהיגי העיר ושופטיה בתקנתם עד עתה כי דבר כזה משתנה לפי קיומייהו ומנהגיה ושלם על דייני ישראל נ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |