שבות יעקב/ב/קכז
|
< הקודם · הבא > |
אשה אחת שהכניס לה אביה בנדוניתה שטר חוב אחד על אמה זקנתה ואביה נעשה ערב בעד החוב ההוא לחתנו ואחר כך הלך חתנו ומכר השטר חוב לאחר בכו"מ וגם האש' ידעה מזה ולא מיחתה כלל וכשהגיע זמן פרעון החוב ירד הבעל חתנו מנכסיו ונעשה בעל פליטה וכשבא הלוקח לגבות חובו מן נכסי הסבתא או מחמיו של המוכר השטר חוב האשה ואביה רוצין למחות שלא יגבה השטר כיון שהשטר חוב הוא מזונייתא רוצה לתפוס החוב ההוא בעד פרנס' מה דינו:
הנה לכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בתשובת מהרי"ו סימן ע"ח שכתב וז"ל והא פסק מהר"מ במרדכי פ' נער' ובפרק מציאת אשה וז"ל וכ"ש היכא שהכניסה לו דאין הב"ח גובה מהן ואפי' כלי שבת וכלי רגל וכן פסק האשר"י פ' אלמנה לכ"ג ואע"ג דהתם הכניסה כלים שהם בעין ומש"ה אין ב"ח גובה מהן משום שבח בית אביה אבל בנדון דידן אין שייך לומר משום שבח בית אביה כיון דלא הכניסה לו דבר מסוים רק מעות מ"מ כיון דהנדוניא עדיין בבית אביה לא מפקינן מיני' לפרוע ב"ח וכו' וסיים עוד מה"ט אמינא דלמא כיון דנדוניית' עדיין ביד אביה לא מפקינן מיניה ומה שתפס כאלו תפסה איהי למזונה ולפרנסת' דמהני ע"ש וכן פסק כדבריו בהג"ה ש"ע סי' צ"ז סעי' כ"ד וסעי' כ"ו בהג"ה ואף שבב"י סי' צ"ט כתב בשם הרשב"א בתשובה שאם נשא אשה והכניסה לה נדוניא מעות ב"ח גובה מעות שאותם מעות שהכניסה לו אינם בעין ואפי' הם בעין כיון שקבלן הוא על עצמו בחוב ואינם עשוין לעמוד בעין ואין בהם משום שבח בית אביה עכ"ל ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' מ"ח מ"מ אין זה סותר לדברי מהרי"ו דהתם עדיין הנדוניא בבית אביה שאני אפשר דהרשב"א מודה מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דהא בגוף הדין מהרי"ו עצמו כמסתפק בדבר ואפ"ה פסק היכא דנדוניא המעות בעין ביד אביה דמספק אין להוציא הממון מיד אביה ויכול לתפוס בעד מזונותי' אבל בנדון שלפנינו שאין מעות נדוניא בעין רק השט"ח שנתן בעד נדוניתו שאין גופו ממון וכבר נמכ' השט"ח בידיעת האשה דאי יש לחוש לפסידא דלקוח' ושוב אינה יכולה לתפוס בעד מזונתיה דמכנסת שטר חוב לבעלה ידו כידה שאינה יכולה למחול כאשר פשוט בש"ס וכל הפוסקים ול"ד לנדונית חתנים כמבואר באבן העזר סי' נ"ב והוא מת"ה סי' שכ"א דאפי' זקף אביה על עצמו במלוה אפי' נתן שט"ח לא זכה בהן הבעל דהכא שאני כיון דשט"ח זה הוא מאמה זקנתה וניתן להבעל שהוא לוקח ומכר אותה בידיעת האשה יש לחוש לפסידא דלקוחות (ומ"מ בנדונית חתני' אפי' מכר הבעל השט"ח לאחרים לא חיישינן לפסידא דלקוחות כיון שידע שהוא שטר נדוניא כי קלא אית ליה לא ה"ל ליקח שטר כזה משא"כ בנדון זה שהשטר עיקר הוא מאמה זקנתה ולא אסיק אדעתי' שיעני וק"ל) ועיין בסוגיא דש"ס פ' יש נוחלין ובתשובתי תורת השלמים סימ' ב' ע"ש ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דאף שהבעל מכר שטר בידיעת האשה מ"מ יכולה לחזור ולתפוס בעד מזונתיה ולומר נחת רוח עשיתי לבעלי זה אינו דכיון ששטר זה אינה כלל משבח בית אביה והבעל קבלן על עצמו ועומד למכור או לגבות הממון בשביל השטר לא שייך כלל לומ' נחת רוח עשיתי לבעלי כיון שהשט' אינו גופו ממון ועומד למכור או לגבות רק השתא הוא דאיתרע הבעל שיורד מנכסיו והיא רוצה לתפוס למזונותיה ולהפסיד ללוקח נראה דהדין עם הלוקח השטר כן נראה לי הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |