שבות יעקב/ב/קכה
|
< הקודם · הבא > |
מעשה שהיה כך היה שמת' לאח' אשתו בר"ח אלול תע"ה ועת חתנתו היה בשנת תע"ד י"ד ימים לחדש אלול אך שאותו שנה היתה מעוברת נמצא שמת' אשתו לי"ב חדשים וי"ד ימים ונשאלתי לענין שנתחזרה ותקנת שום מה דינו:
הנה הדבר במחלוקת שנוי' והובא בבית שמואל סי' נ"ד ס"ק י"ז בשם תשובת מהרש"דם סימן קכ"ה כיון דאינו מפורש בתקנה וע"פ הדין הבעל יורש את אשתו אמרינן התקנה לא היתה אלא ברוב שנים. ולזה הסכי' בתשוב' דברי ריבות סי' נ' ועיין בתשוב' תרומת הדשן סי' רי"ו שמשם יש סמך לדבריהם אכן בתשובת מהרי"ו סי' ס"ח פסק בפשיטות להיפך ובנחלת שבעה סימן כ"ב סעיף ג' ס"ק ה' והשיג על תשובת דברי ריבות ואין דבריו מוכרחין כלל להמעיין בדבריו זו שקש' בדיני ממונות להוציא מיד מוחזק עיקר סמיכותו בכל כחו על תשובת מהרי"ף ועיקר ראיותיו שם בתשובה אינם מוכרחים כל כך דז"ל מהרי"ו שם וחדש עיבור הוא כמו שנה דשנה סתם בכל מקום הוי נמי חדש העיבור בכלל כדתנן פ' השואל המשכיר בית לשנה נתעברה השנה נתעבר' לשוכר ובנדרי' האומר קונם יין שאני טועם השנה אסור בה ובעיבורה ובאבילות נמי אמרינן דאלו נקטו שנה היה צריך להתאבל חדש העיבור וכן לענין מניקה אלו נקט שני שנים חדש העיבור בכלל ע"כ תוכן דבריו שם ובאמת מכל אלו אין ראיה כל כך ויש לדחות די"ל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ובמשכיר משום שהשוכר מוחזק ועומד בקרקע אמרינן דגם חדש העיבור יש לו לדור בו ולענין נדר אזלינן להחמיר וכן לענין אבילו' נקטו לשון מבורר דהוא י"ב חדש משמע להדיא בלי חדש העיבור ואלו נקט שנה יש למטעי לומר דאף משום ספק יש להחמי' וכמ"ד דאין הולכין להקל גבי אבילות וכן לענין מניקת משום סכנת הולד הייתי אומר דגם חדש העיבור בכלל אבל כאן לענין ממונא אזלינן לחומרת התובע וקילת הנתבע שהוא מוחזק ועומד ובר מן דין אפשר לומר דגם מהרי"ו מודה בבעל שהוא מוחזק ועומד בירושת אשתו שהוא יורשם מן התורה והנכסים בחזקתו אמרינן דאין חדש העיבור בכלל אך ששאל תו שם היה לענין גביית כתובתה שהוא באה להוציאה אמרינן דגם חדש העיבור בכלל וידה על תחתונה זאת ועוד אחרת אי אזלינן בתר טעם התקנה כמבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"ד הוב' בטור סי' קי"ח סעי' מ"ה וכ"כ בתשובת צ"צ סימן ק"ט ע"ש וכיון דטעם התקנה כמ"ש בפוסקים ראשונים והוב' שם ג"כ בנחלת שבעה שבשנה ראשונה שעדיין לא נשכח המת לגמרי צריך להחזיר הכל ובשנ' שניה שאינו עצב כ"כ לכן די בחזרת חצי נכסים ובשנה שלישית כבר נשכח לגמרי ואין שום עצב עמו לכן הדין חוזר לסיני שהבעל יורש אשתו עכ"ל הגע בעצמך דברוב שני' שאינם מעוברת אפ"ה נשכח המת מלבו וכי משום שהוא שנה מעוברת לא יהא נשכח עד אחר י"ג חדש (ואין סברא לדמות דבר זה למה שאמרו חז"ל לענין שחזורין בתוליה על פסוק לאל גומר עלי) אלא שכל אחר י"ב חדש נשכח המת מלבו ומה"ט ק"ל אבילות רק י"ב חדש אף בשנת מעובר ובתשובת הב"ח סי' ג' עולה מתחלה בדעתו שאפי' מתה אשתו תוך חדש הי"ב זכה הבעל בירושתו ע"ש אך לבסוף מבטל דבריו מפני תשובת מהרי"ו ע"ש וכאש' זכינו לדברי תשוב' מהר"שדם והדברי ריבות שפסקו להיפך עכ"פ מידי ספיקא לא נפקי ואין להוציא מיד מוחזק ובפרט לפי טעם התקנה וביות' בנדון שלפנינו כבר עבר י"ב חדש וי"ד ימים ועיין ברמב"ם ריש הל' קדוש החדש שסתם שנה הוא שנות החמה שהוא שס"ה ימים וא"כ כל שעבר י"ב חדש וי"א יום ודאי שנה גמורה יחשב אף לשנות העיבור כי הימים היתירים אינם באים למלאות שנה זו רק גם שנים הקודמין כמבואר וידוע לכל יודעין בעיבור השנה וקביעתם א"כ פשוט יחשב גמר שנה אחר שס"ה ימים ואפשר בזה ליישב ג"כ מה שמקשה ג"כ בתשובת תרומת הדשן בשם מהר"ם גבי מניקה מתני' וברייתא אהדדי ע"ש אך כיון שלא מצאתי חילוק זה בפוסקים ראשונים ואחרונים להכי אין דעתי נוטה להלכה בכך מ"מ בנדון שלפנינו ודאי מידי ספיקא דדינא לא נפקי ואין להוציא מיד מוחזק ואל יאמר האומר כיון שתקנ' זו נעשית בחרם יש להחמיר וכן ראיתי במקצת תשוב' שדרך בו כדרך זה ולע"ד זה אינו דדעת רוב פוסקי' אינו כן דבכל ענין אמרינן כה"ג ספק ממונא לקולא וכן מבואר בפסקי מהרא"י סי' ע"ג ועיין ביורה דעה סי' רנ"ט בש"כ ס"ק י"ד ע"ש דבריו באריכות ובאמת אם היה אפשר לפשר הדבר מה טוב מי כחכם ויודע לעשות פשר דבר כל כה"ג שהוא ספיקא דדינא וכה"ג כתב בתשובת עבודת הגרשוני סי' ס"ח וסימן ק"ג דכל כה"ג הפשר' עדיף ועיין בתשובתי ש"י חלק ראשון סי' ק"ט אכן אם אי אפשר לפשר הדבר בריצוי הצדדים נ"ל דאין להוציא מיד מוחזק כמ"ש כנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |