שבות יעקב/ב/קטו
|
< הקודם · הבא > |
מהרב דק"ק טרי"ר וז"ל:
גופא דעובדא הכי הוי בדבר כמר דוד בר נפתלי שוויי"ך מתושב קהלתינו זה כמה חדשים שעברו וחלפו נשתגע בדעתו רחמנ' ליצלן מחמת איזה סיבה שעברת על אחיו כמר מאיר שוויי"ך יצ"ו עבור איזה עלילה שעלה עליו בהיזק ממון הרבה והני תרי אחים היו שותפים בכל משא ומתן זה שמונה עשר שנים ומחמת גודל צערו של עלילה יצא כמר דוד מדעתו ונשתגע ואח"כ ברח כמר דוד מביתו ואחר איזה שעות בדקו אחריו וחפשו ולא מצאו וכשהלכה אשת כמר דוד לחדר מיוחד שהיה לבעלה כמר דוד בביתו ושם מצאה כתב אחד מכתבי ידי בעלה וחתימתו בלשון צוואה וזה לשונו (מאחר איך בין מוכרח להיות נאבד מן העולם בכן בקשתי מן אשתי מרת בונלה דאש זיא זאל מציל זיין אליש וואש זיא קאן מציל זיין כדי שתוכל להחיות את עצמה ובני ביתה גם מצא' האשה הנזכרת לעיל כפתורים של כסף שהיה לו בבגדי שבת שלו גם כפתורים קטנים שהיה לו במלבוש קטן שקורין בל"א סרדקי"ל ונכתוב בכתב צוואה הנ"ל וז"ל (דיא גרושי קנעפף פון מיין שבת מוצין זאל האבין בני הירץ שי' אונ' דיא קלייני קנעפף זאל האבין בני בערלא שי' דאש זאלן זיא האבין צו איין זכרון פון איל פאטיר גם נכתב שם כמר פייבלמא"ן רופא וכמר משה זרברך כ"ץ דיזי צוויא לייט זאלין אכטונג האבין אויף מיין פרויא אונ' קינדיר) ובכל נכסי דאית לי והכל נכתב בדרך הצוואה ובראותה האשה הכתב הנ"ל נבהלה מאוד מאוד ובכה במר נפש' וחפשה על בעלה ולא מצאה ונאבד זכרו עד אחר חדש ימים יצא קול הברה בין האומות בעיר פה ק"ק טרי"ר שמצאו יהודי אחד בנהר מוזי"ל בכפר פאליץ שהוא שעה אחת מכאן בכן שלחתי תכף אחר האשה העלובה מרת בונל"ה הנזכרת לעיל ושאלתי שאלת פיה אם יש לה סימנים מובהקים בגוף בעלה הנאבד זה חדש ימי' גם במלבושים שלבש בשעה שברח והאשה השיבה לי שבאותו פעם היה לבוש במלבוש בל"א (איין מוצין לעביר פארב עם כפתורים של קמעל האר וגם איין קמיזול לעביר פארב) עם כפתורים של נחושת וגם שהיה לו טלית קטן שקורין צרדקי"ל (וואר מיט גישטרייפטן קלמינק) וכפתורים של כסף נחתכים ממנו ובגופו היה רושם סמוך לחזה בצד שמאל שלו נוטה לצד זרוע שלו בל"א (אז וויא איין לינז אונד אויך אזו איין פארב אז וויא איין לינז גם האט ער איין שריים צייכין אויף זיין מצח איבר דעם רעכטין אויג) עד כאן דבריה אשה הנ"ל וכשמעי כל הדברים הנ"ל שלחתי עדים כשרים וגם אני בעצמי הלכתי לכפר פאליץ הנ"ל והכירו העדים הנ"ל את המת דוד שוויך הנ"ל בכל הסימנים הנ"ל גם הכירו העדים אותו בט"ע בכליו ובזקנו ובשער ראשו היטב כמבואר לפנינו בגביות עדות אבל לא הכירו אותו בפרצוף פנים:
וזה לשונו במותב תלתא וכו' אתא לקדמנא אברהם בן מהור"ר יחיאל מלמד:
והגיד בת"ע יום ה' כ"ו ניסן בין איך אונד משה זרבריך שווייך גנגין לפאליץ אונ' אז מיר זיין הין גיקומין דאש מיר האבין דען נטבע גיזעהן אזו האבין מיר תיכף דער קענט בט"ע אלש דער דוד שווייך איז מטריר דהיינו פון הערין זאגין אין וואש פאר איין קליידיר ער מכאן אוועק גאנגין איז זולכי קליידר האבין מיר אן גיפונדין אז וויא דאש ווייב גיזאגט האט כנ"ל גם האבין מיר גיזעהן נאך דיא סימני הגוף וועלכיש אונז דער אב"ד בפולין האט גם וויא אשת הנטבע האט גיזאגט דא האבין מיר גם כן דיא סימנים גיפונדין ניט ווייט פון זיין חזה צו דעם ארים צו איז גיוועזין אז וויא לינז גרוש אונד וואר אויך אזו איין צבע אז וויא איין לינז ובצד שמאל כדברי האשה גם ביום מחרת בשבת קודש האבין מיר ווידר גיזעהן אויף זיין שטירן איבר דען רעכטין אויג איין שריים צייכין גם אן זיין זקן ושערות ראשו וידיו שעירות דא האבין מיר אים וואול דער קענט גם אין זיין האלז איז קורצליך אונ' זיין גיוועזין וויא בחייו אביר אין זיין פנים איז ניט צו דער קענין גיוועזין כללו של דבר ברי לי כשמש אלז ער דוד שווייך איז ולא אחר עד כאן לשונו של כמר אברהם מלמד וכה"ג העיד משה זרבריך ומשה שווייך והעתיק עוד הרבה עדים שהעידו כולם בסיגנון זה כמו שהאריך בהעתיק עדותן בכן אמרתי לשאול את האורים ותומים של אדוני מ"ו הגאון המפורסים מהר"ר יעקב אב"ד ור"מ דק"ק ווירמייש"א נר"ו והוא יורה לי דרך אשר אלך בה ואת המעשה אשר אעשה הקטן בנימין קאברין חונה פה טריר והמדינה:
שאלתו שאלת חכם קבלתי ואף שראשי ואיברי כבידין עלי כי כבד ממני הדבר להיות ראשון לבית יעקב לדלות דורא רק לפעמים נעשתי סניף לאריות אשר קדמו ולא להיות ראש וראשון בהיתרא היתר עגונה מי יתן אחריש יחרישון אך ורק לגודל הפצרת השואל ומפני תקנת עגונה אמרתי להשיב בקצרה כי אין דרכי להאריך בדברים של מה בכך בחדודים שאינם קודמין לליבונה ליבון הלכתא ולבא בגבול שכבר גבלו פוסקים ראשונים ואחרונים. ומי יבא אחריהם להעלות על פי הסוגיא כמה דמסיק תעלה מבי כרבא לסתור דבריתם חס ושלום או להוסיף או לגרוע בגרעון כתב או להכריע בין הרים גדולים הרמים אשר כבר ביררו וליבנו הראשונים וגם האחרונים רבו כמו רבו ולא הניחו מקום להתגדר בו והכל ערוך לפנינו ומוכן בש"ע וקונטרס עגונות של הח"מ וב"ש ותשובת מהרח"ש וחוסן ישועות גם שלא להתנאות ולהתגאות בשל אחרים להעתיק דבריהם באורך כי מה לי לכפול הדברים להעתיק מספר אל ספר אין זה רק טרחא שלא לצורך בהשחתת הנייר ודיו רק דרכי להשיב בקצרה לפי תואר הענין ומהות השאלה לחדש בה דבר ומסקנת הפוסקים להלכה וזהו באמת תוכן השאלה לצרף סימני כלים עם סימני הגוף כבר מלתי אמורה ונדפס בשמי וזכרי בתשובת חינוך בית יהודה סי' קל"ב יע"ש ובסי' קכ"ט עד סי' קל"ב גם בתשובתי שבות יעקב חלק ראשון סי' צ"ט כתבתי שם שיש לצדד להקל בסימני כלים אם יש עוד צד להיתר דלא חיישינן לשאלה וכן צדדתי כמה פעמים להתיר מה"ט גם יש צד להקל דלא חיישינן לשאלה דכל מלבושיו כמוזכר בדברי אחרונים בתשובותיהם ואף גם בציצית שבטלית קטן לא מושלי אינשי כמבואר בתשובת מהרי"ט סי' ל"ה יע"ש ומטעמים כאלו הסכמתי עם גיסי הגאון והמפורסם מהר"ד אפנהיים נר"ו למעשה להקל בכה"ג גם י"ל בנדון שלפנינו כיון שברח בחזקת מטורף ומשוגע לא חיישינן לשאלה כלל כי בני אדם מונעים עצמן מכת משוגעים כיון שהם משלשה שפגיעתן רעה איברא כד מעיינן שפיר יראה להיפך דבנדון דידן אין שום צד סבר' להקל מכל הטעמים אלו חדא דאף דאין דרכם של בני אדם להשאיל כלים כאלו או כל מלבושיו שלבש מ"מ אין מביאין ראיה לשוטים ולא מן השוטים שהרי כל עסקיהם מעשה שטות ושגעון שלא כדרך כל אדם וזה שגעון שלהם וזה ג"כ ברח בחזקת שגעון ואף אם נאמר שבני אדם מונעים עצמן מהם ואין דרכם להשאיל מהם שום דבר כי מרחיקים מהם כל האפשר מ"מ כיון שא' מן הסימנים של שוטה ומבוהלים ומשוגעין שהולכין ומפשיטין עצמן ערומין וכדאית' ברמב"ם פ"ט מה' עדות ובטח"מ סי' ל"ה יע"ש א"כ יש לחוש שהפשיט מלבושיו והשליכם ואזיל לעלמא ואחר מצאו ולבש כל מלבושיו או לקחם מאתו כיון שבכלל שוטה יחשב ובשגעון ינהג מאבד מה שנותנים לו ואף מתוך הצוואה שכתב נראה וניכר קצת כאלו היה חכם בדעתו קצת מ"מ לא יהא אלא כעיתים שוטה ועיתים חלים דהוי מ"מ דעתו שגישתא כמבואר בא"ע וגם מכתבו ניכר שהוא היה שוטה גמור שכתב שמוכרח להיות נאבד מן העולם אם על חייו לא חס איך יחוס על מלבושיו ומי הכריחו לכך ולא דברו חכמים בשוטה כזה גם אין מקום לומר נעשה חיפוש אם שום אדם ראה בגליל זה שוטה כזה הולך ערום ומדלית ליה, קלא לא ניחוש לזה זה אינו דהא מתוך השאלה מבואר שחפשו ובדקו והרצים יצאו דחופים ולא מצאו כלל אפשר לומר שברח ליערים וכדומה במקום שאין ישוב בני אדם לכן נ"ל פשוט דמצד מלבושים אין שום צד היתר בשוטה כזה גם אין להתיר מכח הכתב שכתב שמוכרח להיות נאבד מן העולם אין ראיה במ"נ אם נחשב לחכם ופקח אמרינן דגזים ולא עביד ואם נחשב אותו לשוטה פשיטא שאין ראיה מדבורו וכתבו אך אם באנו לצדד היתרא דהאי איתתא היינו מצד סימני והכרת גופו ואע"ג דלא ראה מיד שהושלך מן המים מ"מ הא מבואר בא"ה סימן י"ד סעיף כ"ו דע"י סימנין מובהקים אפי' אשתהי מתירין אשתו וכן הסכמת תשובת אחרונים וסימנין אלו הוו סימנין מובהקים לפי הסכמת רוב האחרונים דאפילו רושם שבגופו אם מצמצם המקום הוי סימן מובהק וכ"כ הב"ח בתשובתו סי' פ"א וכן הסכמת ט"ז ושאר אחרונים גדולי עולם כמשמעות סוגיא דש"ס נקב אחד שבצד אות פלוני גם בנדון הזה הוי צמצום מקום שאמרו שהיה בגופו רושם לצד חזה בצד שמאלו נוטה לצד זרוע שלו (וויא איין לינז גרוש) פשיטא דהוי סימן מובהק לדעת אחרונים אלו גם מה שאמרו איין צייכין אויף זיין שטירן איבר זיין רעכט אויג) הוי נמי סימן מובהק כמבואר בבי' שמואל ס"ק ע"א בשם הט"ז דאם אמר שיש לו רושם תחת עין ואינו יודע תחת איזה עין לא מהני משמע דאם יודע ואומר תחת איזה עין דהוי סימן מובהק ולמעלה כלמטה פשיטא וכ"ש לפי דעת גדולי פוסקים אחרונים דאפילו סימנים אמצעים מצטרפין יחד וסומכין עליהם מלבד שאר סימנים כגון הכרת זקנו ושערו וידיו שעירות שהוא סי' של יצחק בבנו וצווארו קצר ועב אף שאפשר לומר דלא הוי סימני' מובהקים וכן שערו וזקנו כמ"ש בתשו' צ"צ סימן מ"ה מ"מ לא גריעי מסימנים אמצעים דמצטרפין יחד וכ"ש שני סימנים ראשוני' דהוי סימנים מובהקים לרוב האחרונים ובר מן דין אף אם נחוש לדעת המחמירין מ"מ הו' ס"ס דפלוגתא חדא דלמא קי"ל כהפוסקים דרושם במקום ידוע מקרי סי' מובהק ואת"ל דלא הוי סימן מובהק דלמא קי"ל כהפוסקים דמצטרפין שני סימנים אמצעים יחד מלבד צירוף עוד סימנים שיש כאן וכה"ג הסכמת רוב אחרונים דהוי ס"ס גמור בספיקא דפלוגתא וסמכינן על זה בעגונא דאתתא אף שיש איזה אחרונים שמפקפקין על ספק ספיקא כזה דהוי רק חדא ספיקא וכדאמרינן בריש כתובות שם אונס חד הוא מ"מ כבר הוכחתי בספרי מנחת יעקב ות"ש בקונטרס הספיקות מחודש וי"ו ובס"ק וי"ו דעיקר כדעת המתירן וכן ראיתי בתשובת פרח מטה אהרן ע"ש ותו יש לצדד היתרא מחמת שכל העדים סיימו בדבריהם (עש איז קיין) ספק בעולם שהוא הוא דוד שווייך נראה וניכר שהכירו כל גופו ואיבריו בט"ע גמור מלבד פרצוף פנים לדעת גדולי פוסקים וגם (כמר אברהם פרידבורג) העיד בעדותיו (אונ' דער שראם איזט מיר ג"כ ביקענטליך גיוועזין בחייו) משמע מלבד סימן השראם) שהיה לו בפנים היה ניכר אותו מקום בפנים בט"ע וא"כ אפש' לומר אפילו מאן דס"ל דסימן במקום מיוחד לא הוי סימן מובהק מ"מ כיון שיש לו ט"ע באותו מקום של הסימן יש לומר דעדיף כדאמרינן בחולין פ' ג"ה דט"ע עדיף מסימנין ולא דוקא אט"ע בצורות הפנים קאמר דהא אפילו אט"ע דקלא מהני כדאיתא שם אע"ג דביבמות מבואר דהכרת פנים כולו בעינן דהיינו פדחת והלחיים והחוטם יע"ש מ"מ סימן בפנים במקום מיוחד עם ט"ע באותו מקום היטב אפשר דלית מאן דחולק ואף דלא נעלם מאתי דבאשתהי אחר שהוציא מן המים לא מהני ט"ע כלל מ"מ יש לצדד ולצרף כל זה לסימנים דלעיל להיתרא ברם כיון שהדבר זה נעשה בקרוב ועדיין לא אבד זכרו אין להתיר את אשה זו עד מלאת י"ב חדש מיום שנאב' אם לא ישמע ממנו תוך זמן זה שהוא קיי' אז אבד זכרו בין החיי' וזכר לדב' נשכחתי כמת מלב וכ"כ בתשו' סי' והוב' ג"כ בקונטר' עגונ' בשמו יע"ש וכדאית' ברש"י בברכו' דף נ"ח ע"ב (ועפ"ז מיושב מה שהניח תוספו' בתימא על רש"י בב"מ דף כ"ד ע"ב ד"ה לבתר תריסר ירחי שתא ע"ש) ואל יתמה המתמה איך נחמיר עליה ולעגן אותה עד תשלום י"ב חדש הלא הרבה חשו חכמים לתקנות עגונות כמבואר בש"ס וכל הפוסקים איך נחוש כאן להחמיר עליה ולעגנה אותה י"ב חדש עכ"פ אי משום הא לא תברא דהרי מצינו דגם חכמי הש"ס לא קפדי על עגון כזו כדאי' ביבמות דף קכ"א ע"ב האי נכרי דהוי קאמר לישראל קטיל אספסתא ושדי לחיוואי בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני בר ישראל שמעיה דביתהו ואתי לקמיה דאביי שהיי' תלתא רגלי' ע"ש ברש"י דללשון שני המתין כל השנה כולו ולא חש לעגון של שנה אחת ואפילו בחיי בעלה מצינו דיוצאין שלא ברשותה שתים ושלש שנים ש"מ דלא חיישינן לעגון כי האי וכן משמעות הרא"ש שם פ' אע"פ דהטעם משום עגון יע"ש אפ"ה לא חיישינן לזמן מה לכן נ"ל פשוט בנדון שלפנינו יש לה להמתין עד כלות שנה שנאבד זכרו ואז תצא הדבר בהיתר לעלמא אשת (דוד שווייך) ובתנאי כפול ומכופל שיסכימו עוד על היתרא דא עוד שני רבנים גדולים ומפורסמים ואז אף ידי תכון עמהם כנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |