שבות יעקב/ב/צט
|
< הקודם · הבא > |
שהורה מורה אחד לאבל שיוכל לילך אצל השררה יר"ה תוך שבעה לעמוד על נפשם ומאודם אי טב הורה כי יש מי שמפקפק על זה. זאת ועוד אחרת על אחד שמתה לו אחותו ונוהג שבעה ובתוך שבעה בא אביו מהדרך שלא ידע עדיין ממיתת בתו אי מותר לבנו לצאת לקראתו תוך שבעה כדי שלא ירגיש אביו במיתת בתו:
על דבר המפקפקים על המורה אין דבריהם אלא דברי תמה והמפקפק אינו בקי בודאי בהוראה לידע בין ימין לשמאל כי ודאי דבר האבד מותר לגבי אבלים ואבידתם קודמת לאבילות אביהם כי אביהם גופא ניחא ליה ומחלו ליקרא גבייהו ואין לך דבר אבד גדולה מזו באתרא דשכיח הני מלשינים המזיקים בשקרם וגדולה מזו מבואר דאפי' כבוד שמים נמחל היכא דמצוי ושכיח הזיקא כי האי כמבואר בי"ד בש"ע סימ' קנ"ז סעיף א' וס"ס של"ד וסיים ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה שיש לחוש שיהא עומדין על גופינו ומאודינו עכ"ל ואין לומר דשב ואל תעשה שאני דזה ודאי אינו דהא אפי' לעבור אחד ממצות לאווין החמורים מותר לעבור מבקום ועשה נגד מי שמוחזק בכך וכמבואר בח"מ סי' שפ"ח סעיף ט"ז וכ"ש באבילות דקילא ולפי שהם דברים פשוטים וידועים לכל לכן אין מן הצורך להאריך בראיות מש"ס ופוסקי' ראשוני' וכדין וכהלכה הורה המורה והמפקפק דומה לזקן ממרא ולא יעלה על ראש המורה מורא ועליו יעלה רוח הבורא ועל דבר לצאת לקראת אביו שלא ירגיש באבילת בתו נ"ל דשפיר דמי דהא מצינו בט' באב דהולך לקראת רבו או אביו עד צוארו במים ואינו חושש ש"מ דכבוד אביו דוחה אבילות דט' באב ה"ה כאן אף דיש מקום לחלוק דאבילות ישנה שאני מ"מ הא מצינו דמותר לשנות מפני השלום וכ"ש משום כבוד אביו דהוקש כבודו לכבוד המקו' והא דאבל אין רשאי לצאת מביתו בלא"ה אינו חמור כל כך עיין בי"ד סי' שצ"ג ואין מקו' לבעל דין לחלוק דאע"ג דמי שמת לו מת אינו מחוייב לומר לו מ"מ אין לו לשקר ולומר חי הוא וכדאי' בי"ד סי' ת"ב סעיף י"ב מ"מ כה"ג אין כאן שקר כלל וכדאי' בפסחים דף ג' ע"ב וד' ע"א בהא דאהדרי' קרעי' לאחורי וכו' א"ל אנא לא קאמינא וכו' א"ל אייבו קיי' א"ל אימא קיימת וכו' יע"ש וא"כ פשוט הוא שמותר לעשות כן משום כבוד אביו כנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |