שבות יעקב/ב/פד
|
< הקודם · הבא > |
שכיב מרע שצוה לפני מותו ליתן ממעותיו לפדיון שבוים סך מה ועכשיו שנמצא רעש דבר בעולם ב"מ בשנת תע"ג ונמצא הרבה מישראל הם בדוחק גדול אי מותר ליתן להם מעות זה ולא הוי שינוי מדעת הנותן:
הנה גרסינן בב"ב דף ח' ע"א איפרא הורמיז אימא דשבור מלכא שדרא ארנקא דדינרי לקמיה דר' יוסף אמרה ליהוו למצוה רבה יתיב יוסף וקא מעיין בה מאי מצוה רבה א"ל אביי מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדק' על היתומים ואפי' לפדיון שבויים שמע מינה פדיון שבויים מצוה רבה ע"כ הרי להדיא דקמעיין רב יוסף מה מצוה רבה כדי לקיים דעת הנותן ושלא לשנותו לדבר קל ממנו שאינו מצוה רבה כל כך ומבואר שם בש"ס להדיא דפדיון שבויים מצוה רבה יותר מהצלה מדבר דהרי גרסינן שם באותו סוגיא אמר רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי רבנן פדיון שבויים מצוה רבה אמר ליה דכתיב והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת להם כה אמר ה' אשר למות למו' ואשר לחרב לחרב אשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו חרב קשה ממות וכו' שבי כולהו איתנהו בי' פירש"י שהרי בידו לעשות בו כל חפצו אם למות אם לרעב עכ"ל הרי להדיא מוכח משיטה זו דשבי גרע מדבר ג"כ מ"מ נ"ל היינו דוקא בזמנים הקודמין כשהיתה יד ה' בעולם לא היו מובדלים מישראל כלל וגומלין חסד זו לזו בעת דחקם אבל עכשיו בעו"ה שנתרבה עלינו עול הגלות ועלילות שקרי' משונאינו שמעלילן עלינו כאלו הדבר בא ע"י ישראל דוקא וכשהיה הדבר בשנת תע"ג ברוב מקומות שהיו שמה מבני עמינו היה סוגרים רחוב היהודים באין יוצא ואין בא ממש ובדוחק ע"פ שתדלנו' גדול שהניחו להביא להם צרכי מזונותיהם ובאיזה מקומות הוצרכו לילך ולחבות עצמן ביערים ומערות וישראל שהיו בדרך ועל פני השדה היו ממש מופקרים למות ואשרי מי שלא חמאן בצער ודוחק גדול כזה ואין לך שבי גדול מזו דגרע מכולהן דכולהן איתנהו ביה על כן אין צריך לפנים דמצוה זו הוי ממש פדיון שבוים ואפשר דגדול ממנו ולא הוי שינוי מדעת הנותן כי אין שעת הדחק גדול מזו כנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |