שבות יעקב/ב/ס
|
< הקודם · הבא > |
עצם שנמצא על הריאה וראינו שהוא מצלעות שבצדה כיצד יש לנהוג כי יש חלוק דעות בין האחרונים גם לפעמים נמצא סרכא עוברת ע"י משמוש וקודם הנפיחה נתקרע או נאבדה אי יש להכשיר הבהמה אי לא.
עוד יש לי לשאול על הא דאי' בש"ע סי' ל"ה סעיף ב' בהג"ה אם חסר מקצת מן הורדא יש לבדוק באונה או באומה מצד שמאל אם נמצא החתיכה חסרה דכשר כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים וקשה אם נמצא כן בגדיים וטלאים ודאי מסתמא כן הוא ג"כ בבהמות גדולות שהרי לא נשתנה מכמות שהיה:
על דבר עצם מצלעות שנסרך לריאה שבצדה הנה אף שהט"ז אוסר ושכן שמע ממהר"ם יפה מ"מ בשחיטו' אחרוני' כתב שנתפשט ההוראה בזה דלא כט"ז וכן הסכמת הפר"ח וכן הסברא נותנת כיון שעצם מצלעות הוא מונח שם תמיד לא חיישינן לנקיבות שאר אברים גם הריאה אלו הית' נקוב' היתה עדיין תחוב' בו כיון שהריא' בחיי' נפוח' ודוחקת עצמה תמיד בצלעות ודוקא שהריאה תחתיו יפה בלי שום ריעותא ועלתה בנפיחה ומ"מ אין להתיר אלא בבהמ' גדולה של ישראל שהוא הפסד מרוב' כיון שמהר"ם והט"ז אוסר גם הנה"כ לא השיג עליו כדרכו ועל דבר הסרכ' עוברת ע"י משמוש וקודם הנפיחה נתקרעה או נאבדו לכאור' היה נראה להכשיר בפרט במקו' הפס' מרובה וכ"כ בתשובת חנוך בית יהוד' סי' מ"ב וכן נ"ל ממ"ש הט"ז בסי' ל"ט ס"ק וי"ו וז"ל הבדיקה שלנו אינו אלא לחומרא כיון דכבר עברה הסרכא על ידי משמוש יע"ש ומ"מ נלע"ד דאין להקל אלא שנתמעך הסרכא בין אצבעותיו ע"י משמוש בנחת וכמ"ש הרא"ש ושאר פוסקים דאז הבדיקה היא רק חומרא בעלמא ואז יש להכשיר אם לא יוכל לנפח ע"י אונס שנקרעת או נאבדה אכן ביש מקומות שמקילין וממעכין בחוזק קצת וגם בק"ק פראג שהבודקים ממעכין בסרכא ובריאה עד שהסרכא נקלף מהריאה לגמרי כי סרכא גמורה אינה נקלפת ואמרו שכן קבלו מרבם שוחטין מומחין ולפי שהוזכר בשחיטת האחרונים שיש להסיר הסרכא בלי שום דלדול מהריאה ואי אפשר בענין אחר גם אמרו שאם לא יעשו כן יהיה דבר שאין יוכל לעמוד בה באותן גלילות שיהא רובא דרובא טריפה ואי אפשר לאכל בשר כלל העלימו חכמי הדור את עיניהם והניח להם מנהגם וסמכו עיקר על הנפיחה א"כ אין להקל שני קולות להקל בענין המיעוך והיכא דלא יוכל לנפוח תרצה להקל דהוי כשני קולות דסתרי אהדדי דמתחלה אתה אומר למעך בחוזק קצת וכה"ג כי הנפיחה עיקר ואח"כ תרצה להקל בלי נפיחה כלל אם נקרעה או נאבדה באונס חלילה וכן בנמצא עצם על הריאה דאז צריך נפיחה מדינא אין להקל כלל בלא נפיחה אליבא דכ"ע וק"ל ומה שהקשת בדין חסר מקצת מן הורדא הנה לפי פשוטה היה נראה לומר דהאמת כן הוא דכשגדלים נתגדל הריאה ונעשה הורד שלם אך אף לפי דרכך יש לומר דידוע מנהג הרועים בגדיים וטלאים כל שמרגישין בהן קצת שינוי וחולי וכחישות לא יניחו לגדל אותם רק מוכרין אותו לאלתר לאכילה בעודן קטנים לכן כתב רמ"א שנמצא כן בגדיים וטלאים ואם נמצא כן בגדולים אמרינן שהרועה לא היה בקי ועיין בש"ך שמפקפק על קולא זו ואין להקל אא"כ בשעת הדחק או הפסד מרובה נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |