שבות יעקב/ב/ל
|
< הקודם · הבא > |
הנה אדוני מ"ו מתני' דמר מתנינא וראיתי בספרו שבות יעקב סימן ל"ז שפסק במי שמכווין להדליק נר חנוכה תמיד בזמנו עם שמן זית וכשכלה רגל מן השוק ובא להדליק ולא מצא שמן זית בביתו והתחיל להכין עצמו עם נרות של שעוה ותחבו אותן למקום הראוי להם ובתוך כך שרצה להדליק הביאו לו שמן זית אי יסלק ידו מן הנרות של שעוה וידליק בשמן זית שהוא מצוה מן המובחר ופסק שם שיגמור המצוה כיון שהתחיל כבר במצוה ע"כ תוכן דבריו שם בקצרה ועתה בא לידי שו"ת מהר"צ וראיתי בסימ' מ"ה שהשיג על דברי אדוני בדין זה ופסק להיפך כאשר יראה בדבריו שמה ע"כ נפשי בשאלתי איך אסמוך על זה למעשה כי בטוח אני בענותנותו הגדולה שאינו עומד על דבריו מעולם וכהא דרבא שאמר ברם וכו' על כן ישוב לי אדוני מלא דבר בזה:
הנה באמת אינה מן הצורך להשיב על כל דבריו שם כלל כי כל עיקר הראיות שכתבתי שם בספרי היינו לומר שאין צריך לבזות מצוה ראשונה ולעשות מצוה מן המובחר דוקא וכמ"ש מהאי דפ"ק דשבת אם התחילו אין מפסיקין אבל אם רצ' להחמיר על עצמו ולהפסיק רשאי ואם יאמ' האומ' שזה אינו שהרי כת' המ"א בסי' רל"ב סעי' קטן ט' דכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט בשם הירושלמי יע"ש זה אינו דבגמרא דידן לא משמע כן אלא אפי' בתפלת ערבית קאמר שם בשבת דף ט' ע"ב כיון דשריא ליה המיינה לא מטרחינן ליה ומדקאמר לא מטרחינן ליה משמע דאי בעי למטרח מצי טרח וזכור לטוב וא"כ בזה נסתרים רוב הראיות שרצה לסתור שם דין זה מ"מ לא אוציאך חלק ותראה שאמת ליעקב תתן ולהשי' על כל עדר ועדר לבדו ראשית דבריו כתב וז"ל ואינו אלא תמה שהרי אף לפי דבריו כאן התחיל במצוה לאפוקי בנדון שלו לא התחיל במצוה אלא הכנה והזמנה בעלמ' עשה שדיבק הנרו' בכותל עכ"ל ודבריו עצמן תמוהין מאוד דודאי אין לך התחלה גדולה מזו והלא ש"ס ערוכה היא פ"ק דשבת שם שם והכי קי"ל כדאיתא בא"ח סי' רל"ג מאימתי התחלת תספורת משיניח סודר של ספרי' על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחל' בורסקי משיקשור בגד על כתיפיו והתחלת דין משיתעטפו הדיינים וכו' יע"ש הרי להדיא מבואר דבכל הדברים הוי התחלת משיעשה איזה הכנה לדבר ולא שיתחיל לעשות גוף הדבר שיתחיל לספר או לרחוץ ומ"ש עוד שם בתשובת הנ"ל וז"ל ועוד מניין לו לומר שזה יותר מצוה דהיינו להד' אחר מנחה אחרת טהור' וכו' הדברים פשוטים לפי סוגית הש"ס דודאי לבייש פני אדם שיש לו בושת בודאי אין לבייש אותו בית אב או משמר אי לאו דטומאה דחויה היא בציבור כי גדולה בושה אבל לענין הקרבת עומ' טמא שבידו יש לדחות אותה היכא דאיכא מנחה טהורה אף שאינו מזומן כדי לעשות מצוה מן המובחר אלא ודאי דאמרינן כיון שהתחילו לא יפסקו משום מצוה מן המובחר ותו כתב שם בתשובה וזה לשונו אדרבא אפכא מסתברא טומאת הגוף הוא בכרת וטומאת בשר אינו אלא בלאו עכ"ל אשתמיטת' ליה סוגיא דש"ס דחולין דף ק"א ע"א אמר רב אשי מאן לימא לן טומאת הגוף חמורה דלמא טומאת בשר חמורה דאין לו טהרה במקוה ע"כ לכן משו' מצוה מן המובחר כיון דליכא שיריי' לאכילה וקרבן ציבור נקרב בטומאה ממילא אינו עובר עבירה כלל משא"כ כשיש שיריים לאכילה דאז אינו נאכל בטומאה והוא פשוט נמצא מ"ש שם בתשוב' והנה רב נחמן סותר דברי החכם אין לזה סתירה כלל וכדאמרי' שם הי' פקח ושותק תו כתב שם ומאי שהבי' מהתחילו אין מפסיקין דתנן בפ"ק דשבת אין להם ענין לכאן דהתם מצוה מתקיימת כתיקונה לכך לא אטריחוהו רבנן ע"כ כל דבריו בזה תמוהין הלא מ"מ מצוה מן המובח' להיו' מן הזריזין להתפלל תיכף עם הציבור כשהגיע זמן ואף גם פן ואולי יצטרך אח"כ להתפלל ביחיד אפ"ה לא מטרחינן כיון שכבר התחיל אפילו בדבר רשות וכ"ש בדבר מצוה הרי הראיות שהבאתי הם ברורות וראוין למי שאמרו ומה שהביא שם בתשובה ראיות לחלק הסותר מהאי דסוף פרק מי שהוציאו לו מהאי דקופת ומקרבן פסח אין לו דמיון כלל דההם שניהם מוכנים לדבר זה כמו זה ולא עשה שום הכנה בזה יותר מזה לכן המובחר או הראשון קודם והא פשוט והאריכות בזה אך למותר שמן שבנר ומ"ש עוד שם בתשובה שאשתמיט תלמוד ערוך בפ"ק דשבועות גבי פרה אדומה מצא אחרת נאה הימנ' ניפדת ובאמת לא נעלם מאתי מסקנת הש"ס שם שאני פרה דדמיה יקרים ופרש"י מש"ה לב ב"ד מתנה עליהם וא"כ ליכא למילף מינה במקום דליכא תנאי כלל גם מה שהביא שם ראיה מהאי דשבת פרק ב' ובהתכלת בהא דמתירין הציצית מבגד לבגד לא דמי כלל דהתם נעשה כבר בבגד ישן מצוותו בפע' וכי מחוי' לעשו' בזה הבגד לעול' ודרך ב"א לשנו' לבגדיה') מישנים לחדשי' דרך לבישה ואין כאן ביזוי מצו' כלל כמו כאן שדוח' מצותו לגמרי שהוכן בו בפעם הזאת משא"כ התם כבר נתקיים בו מצוותו פעם אחת ומה שכתב עוד שם מהאי דגדול מברך אין צורך להשיב עליהם דודאי כבודו של גדול והברכה עצמו עדיפא בגדול וכשגדול נותן רשות לקטן לברך הוא ג"כ כבודו של ברכה שמתכבד ע"י גדולים וק"ל ומה שהביא שם עוד ראיה בדין זה מתרומות הדשן בענין קידוש לבנה אין סתירה לדין זה כלל ועיין בתשובתי סי' ל"ד שם מבואר דין זו לאורך ע"ש ומה שהביא מספר חסידים אין צורך להשיב עליהם דהתם כיון שכל הספר כתקונה ויריעה חדא כתובה שלא כתקנה הוי כמנומר להכי צריכין להסיר היריעה כלל הדבר אין אני רואה שום סתירה קיימת ואמת ליעקב תתן הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |