שבות יעקב/ב/ד
|
< הקודם · הבא > |
בשבת בשעת קריאת התורה נמצא טפת שעוה שנטף על האותיות של ס"ת ואינם ניכרים כלל דרך השעו' וכיון שאי אפשר לגרור השעוה בשבת אי פסולה לקרות בו באותו שבת או לא:
הנה באמת גוף שאלה זו ראיתי נדפס מקרוב בספר ליקוטי פרדס של רש"י וחיבר א' מחכמי הזמן ותוכן דבריו שם וז"ל דבר ברור גלוי וידוע לכל משכיל שאין שם פסול על ס"ת בשביל זה שהרי כל התורה כולה כתיבה כתקנה ולא הדביק אות לאות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה כלל אלא שאות אחת או תיבה אחת מכוסה בשעוה הרי זה דומה לס"ת שהיא פתוח' וחלק א' מס"ת מכוסה בדבר אחר שא"א ליטלו משם הן מחמת איסור או סיבה אחרת דזה ודאי אינו עולה על הדעת שיהא הס"ת פסולה בשביל כן הדבר בנדון דידן ומאיזה טעם נפסול אותה כיון שכתובה כתקנו רק יקרא מה שמכוס' בעל פה ע"כ תוכן דבריו שם רק שמאריך שם בדברי' של מה בכך יע"ש וכאשר ירדתי אל העיון נלע"ד דלא דק בהוראה זו שפסול גמור האי זה קודם שהסיר השעוה דכיון שהשעוה מדובק היטב מבטל כתב התחתון וגדולה מזו מצינו בש"ס דגיטין פ"ב דף י"ט דכתב על גבי כתב העליון מבטל התחתון להחמי' ומה"ט כת' הנ"י פ' הבונ' על הא דתניא כתב האזכרו' בזהב כלומר שזרק זהב על כתב השמו' שנכתבו בדיו אפ"ה פסול דס"ל כת' העליון כת' ומבטל התחתון עכ"ל וכתב הב"י בא"ח סי' ל"ב וז"ל ונ"ל דהיינו דוקא כשאינו יכול להעביר את הזהב אבל אם יכול להעבירו יעבירנו וישאר כתב התחתון מיהו באזכרות נראה דאסור להעבירו משו' דהוי כמוחק את השם ולפ"ז משום הכי נקט אזכרו' עכ"ל וכן פסק שם בש"ע סעיף ג' וכן בי"ד סי' רע"ו סעיף ה' ובש"כ שם ס"ק וי"ו הרי אף דכתיבא כתקנה ועדיין ניכר הכתב אפ"ה פסולה כל שלא הוסר העליון וכל שכן השעוה שמדובק היטב ואינו ניכר הכתב כלל שמבטל כתב התחתון ופסול עד שיסירה ואין כאן תקנה לקרותו בעל פה כמבואר בא"ח סי' קמ"ג וכבר קבעתי בהם מסמורת בספרי תורת השלמים שאלה י"ח דאין לקרות בעל פה יע"ש גם בתשובת חינוך בית יהודא שאלה ה' כתב וז"ל כתב דודי זקיני הגאון מוהר"ר וואלף זצ"ל בשם הגאון המפורסם מהר"מ מענדלש בס"ת שהיה טפות שעוה על אות אחת וכיסה אותה שלא היה נראה כלל והורה להוציא אחרת וכן פסק בתשוב' הל' קטנות סי' נ"ה דדוקא אם ניכר הכתב דרך שעוה מותר לקרות בו משא"כ באינו ניכר הכתב ע"ש אכן נ"ל אם נתיישן השעוה מאוד ונתייבש כל כך עד שיכלו להסירו כלאחר יד להכפיל הגוויל של הס"ת באותו מקום ועל ידי כן יפול השעוה מן האות הרי ניכר שלא נדבק תו השעוה היטב מכח שנתייבש מאוד מותר לעשות כן אפי' בשבת ואין כאן משום ממרח ואף לכאורה שעל היתר זה יש לפקפק מהא דאיתא בא"ח סי' ש"מ סעי' ג' המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב שני אותיו' חייב וכתבו האחרונים שם בשם הב"ח וז"ל ולכן צריך ליזהר כשנוטף שעו' על הספר שאין לסלקו עכ"ל אכן באמת הדבר תמוה דמה ענין מחיקה בשעוה של הספר רק דין ממרח וממחק ה"ל לכתוב ולא ענין כתיבה ע"י מחיקה שייך כאן כאשר הבינו האחרונים ותו כיון דהמקור דין הוא מתוספתא הוי ליה לכלול יחד בחדא בבא המוחק דיו או שעוה שעל הספר אלא דכוונת התוספתא על פנקס שהוזכר במתני' פר' י"ו דכלים פנקס שיש בה בית קבול שעוה ולזה העירני מחותני הרב המופלא מהר"מ ראש ב"ד דק"ק נ"ש בעברו פה והם דברים כנים ואמיתים נמצא דבקלף אין כאן חשש איסור אלא א"כ רוצה להסיר השעוה באצבע וצפרני ידו וכה"ג דאיכא בו משום ממרח אבל כה"ג אין כאן חשש איסור כלל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |