שבות יעקב/א/קעה
|
< הקודם · הבא > |
ראובן תבע לשמעון שהשכיר לו בית באייר בעד עשרים זהובים לשנה זו ורוצה שיצא מן הבית בחדש תשרי שכבר כלתה שנתו ושמעון משיב לו ששכירתו וכוונתו היה על שנה שלימה שהוא י"ב חדש מיום ליום והדמים ראיה על זה שאין דרך ליתן בשביל חצי שנה עשרים זהובים אם לא שדעתו היה על שנה שלימה:
דין זה גמרא ערוכה היא בפ"ק דראש השנה דף ז' ע"ב ת"ר המשכיר בית לחבירו לשנה מונה שנים עשר חדש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפי' לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע יום א' בניסן עלתה לו שנה ואפי' למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא דלא טרח אינש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין ואימא תשרי סתם כי אגר אינש ניחא לכולהו ימות הגשמים אגר ותנא קמא דברייתא ותנא דידן בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי והנה לכאורה נראה מסוגיא זו דהלכתא כתנא דידן ותנא קמא דברייתא וכן מבואר מדברי הרשב"א הובא בטור וב"י סי' שי"ב דתשרי הוי ר"ה לשכירות בתים וכן משמעות הרי"ף והרא"ש ושאר גדולי פוסקים וכ"כ להדיא השפתי כהן בח"מ סי' שי"ב ס"ק י"ג ואף דלכאורה יש לפקפק ולומר הא דקאמר בש"ס דלתנא קמא ותנא דידן בניס' נמי משנה שכיח קטרי לכן לא הוי ראש השנה שלו ניסן אבל לעולם תשרי ג"כ לא הוי ר"ה מטעם סתם כי אגר אינש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר וכסתמא דמתני' פ' השואל המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציא מן החג ועד הפסח מה"ט ותדע שכן הוא דאל"כ אכתי תקשה לתנא דמתני' ות"ק דברייתא אמאי לא קחשיב תשרי ראש השנה לשכירות כמו דקשה על ניסן אלא צ"ל דלדידהו ליכא ר"ה כלל ומונין י"ב מיום ליום אכן נראה לאחר העיו' דדברי הראשונים אמת להלכ' דאף אי נימא דליכא ראש השנה כלל לשכירות בתים מ"מ מן הסתם אם אמר שנה זו במקח וממכר ושכירות וכה"ג מה שבין אדם לחבירו הולכי' אחר לשו' בני אדם ותשרי הוא ר"ה לפי לשון בני אדם וכדאיתא להדיא שם בדף י"ב בהמודר הנאה דאם אמר לשנה זו כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה לו שנה ומקשה הש"ס ואימא בניסן בנדרים הלך אחר לשו' בני אדם ע"כ ואל תשיבני מפני מה לא תנא התנא דיד' תשרי ר"ה לשכירות אי משום הא לא אריא דבהפסקה לא קמיירו כמו דלא חשיב לעבורין כמו שמתרץ הש"ס שם דף וי"ו ע"א וכ"כ שם התוספת דמה"ט לא תני נדרים וכ"כ התוספ' בדף י"ב ע"א והא דלא משני הש"ס הכי גבי שכירות בתים דבהפסקה לא קמיירו ואמאי הוצרך לשנות משום דבניסן משכח שכיח קטרי יש לומר משום דהש"ס רוצה לתרץ אף לת"ק דברייתא דקחשיב לעבורין וכן לתנא דתני נדרים אמאי לא קחשיב לשכירות בתים להכי הוצרך לתרץ דבניסן נמי משכח שכיח קטרי משא"כ לתנא דמתני' בלא"ה לק"מ דבהפסקה) לא קמיירו ולעולם ר"ה שלו תשרי דלכלהו ימות הגשמים אגר וכסתמא דמתניתי' דפ' השואל וגם אזלינן בתר לשון בני אדם כמו דקי"ל לענין נדרים וכמבואר בי"ד סימ' ר"ך ובזה אתי שפיר שהרי"ף והרא"ש השמיטו דין דשכירות בתים דממילא נלמד מדין נדרי' דהולכין אחר לשון בני אדם ועל דבר מה שטען שמעו' שהדמי' ראי' לדבריו שאין דרך ליתן כל כך בשביל חצי השנה אין בדבריו ממש כלל כי כבר נשמרו התוספת בר"ה מזה בדף ז' ד"ה עלתה לו שנה ולא אמרינן הדמים מודיעים והרי המעות מתנה או פקדון עכ"ל ואע"פ שבענין המעות לא הכריע התוספ' אי צריך להחזיר או לא גם בדברי הטור ושאר פוסקים והאחרונים בסי' שי"ב אינו מבורר דין זה מ"מ יש ללמוד דין זה ממה דאית' בפוסקים ובטח"מ סי' ר"ך ובש"ע שם סעי' ח' במכר את הצמד לא מכר את הבקר דבכל אלו הדברים אין הדמים ראיה שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל מוכר או לוקח ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא נתבטל המקח שזה מתנה נתן לו הרי מסקנת הפוסקים להלכה דלשם מתנה נתן לו וא"צ להחזיר המעות דלא חיישינן לפקדון (ודין זה תלוי בפלוגתא דרב ושמואל בקידושין דף מ"ו ע"ב בהמקדש את אחותו והלכתא כוותיה דשמואל בדינא דמעות מתנה הוי כמבואר בא"ה סי' נו"ן) ובנדון דידן אין לחלק דאפי' טעה בפחות מכדי שהדעת טועה לא הוי די' אונאה לקרקעות אפי' לשכירות קרקע כמבואר בח"מ סי' רך"ז סעי' ך"ט ול"ב נמצא דגם הדמים אין ראיה ואם יאמר האומר דהרי להדיא מבואר בסי' שי"ב בב"י והובא בהג"ה ש"ע סעי' א' לפסק הלכה והוא הסכמת הב"ח וסמ"ע לפסק הלכה דאם לא קצב לו זמן אפ"ה מסתמא שכרו נגד מעותיו הרי להדיא דלענין שכירות אמרינן דהדמי' ראי' אי משום הא לא תברא חדא דאף אי נימא דהני תרי דינים סתרי הדדי ביותר היה לנו לתפוס דין זה שמבואר להדיא בש"ס ותוספת וכל הפוסקים דאין הדמים ראיה ולדחות דברי הב"י והגהות רמ"א בש"ע כאשר באמת כתב הש"כ שם בס"ק ד' ועוד דאחר העיון נראה פשוט דאין כאן סתירה כלל ולתפוס דברי שניהם להלכה ודלא כהש"כ שם שבקש לדחות דין זה והשיג על הסמ"ע דודאי היכי שנתן לו שכירות ולא קצב לו זמן הוא נגד הסברא דלא שדי אינש זוזי בכדי איך לא יפרש השוכר או המשכיר איזה זמן קצוב אלא ודאי סמכו אשכירות כנגד מעותיו משא"כ היכי ששכר לזמן שאמר לשנה זו רק שאנו מסתפקין איך היה כוונתם וכן במכר את הצמד אף דאיכא דקרי לצמד בקר ולבקר צמד מ"מ אין הדמים ראיה ואמרינן ששכר או מכר לו הפחות והדמים מתנה ובחנם השיג בזה הש"כ על הסמ"ע וזכינו לנדון דידן שצריך לילך שמעון מהבית אם לא שיש מנהג בענין שכירות הבית כמבואר בש"ע סי' שי"ב סעי' י"ד יע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |