שבות יעקב/א/קעג
|
< הקודם · הבא > |
מה"ה מוהר"ר דוד מאייבשיץ
על אחד שצוה לפני מותו לתת לאחד מבני בניו נכדיו מנכסיו סך מה אי יתנו ג"כ לבן בן הבן שהוא דור רביעי ממנו או לא ואין זה הדבר חדש כי כבר נסתפק בזה בתשובת מבי"ט הובא בש"כ לח"מ סי' רנ"ז ס"ק ג' וז"ל ובתשובת מבי"ט ח"א סי' ך' אי דור רביעי הוי בכלל בני בניו ע"ש על כן יורינו אדמ"ו הלכה למעשה בזה:
הנה עיינתי בגוף התשובה של המבי"ט על מה אדני ספיקותו הטבעו וראיתי שכתב שם וז"ל עוד אני אומר כי אפשר שיהיו נכללים דור רביעי ג"כ בבני בניו וכמ"ש בירידת יעקב למצרים בניו ובני בניו אתו וכתיב ויהיו בני פרץ חצרון וחמול והם דור רביעי נכללים בכלל כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש וגו' וכתיב בניו ובני בניו אתו משמע דלאו דוקא בני בניו אלא בניהם ג"כ ולא תאמר דדור רביעי בכלל במ"ש וכל זרעו שהרי כתיב וכל זרעו שני פעמים ונוכל לדרשם וכו' עכ"ד שם הנה בודאי מהמקרא זו אין הכרע כלל דלעולם אין דור רביעי נכלל בכלל בני בניו והתם ריבוי דכל נפש וכל זרעו ודאי לרבוי קאתי וכתוב ג"כ כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו והכל בכלל ואם באנו להביא ראיות על דין זה מהמקרא נראה להביא ראיות מכמה מקראות להיפך חדא מהא דכתוב פרשת וירא פ' ך"א פסוק ך"ג אם תשקור לי ולניני ולנכד' ופרש"י וכן איתא במדרש ילקוט עד שלש דורות רחמי האב על הבן ולכך ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב שבועתו של אבימלך שעדיין נכדו קיים וכן איתא ביואל א' ג' לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר ש"מ דדור ד' חשיב דור אחר (ומה"ט נ"ל דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם הובא בטא"ה סי' רי"ש אניסא דיחיד מברך איהו ובריה ובר בריה ותו לא וכן מבואר בטח"מ סימן ל"ג לענין פסולי קורבה דפסול עד דור ג' ותו לא) וכן יש להביא ראיה מהא דאיתא בירושלמי פאה א"ר יצחק בר מריון בשם ריש לקיש החסד היא מעולם עד עולם אבל הצדקה עד שלש דורות שנאמר וצדקתו לבני בנים עכ"ל הרי דבני בנים הוא עד ג' דורות ותו לא וכן מבואר בסוגיא דש"ס דקדושין דף יז עד היכן חייב אדם ללמוד את בנו תורה אמר רב יהודא אמר שמואל כזבולן בן דן שלמדו אבי אביו ופרש"י שם לפי המסקנא דה"ק עד היכן אדם חייב ללמוד תורה בדורותינו אמר ר"י לבנו ולבן בנו וכדכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך הרי להדיא הא דכתיב ולבני בניך הוא דוקא כזבולן בן דן שלמדו אבי אביו ולא יותר וכ"כ הרמב"ם פ"א מה' ת"ת (וכן נראה שם מלשון הכ"מ שכתב וז"ל נ"ל פשוט דקודם לבן חבירו דנקט בן בנו ה"ה לבן בנו דלא הוי מצי למכתב והודעתם לזרעך דהוי אמינא בנות בכלל עכ"ל משמע דאי ה"מ למכתב לזרעך הייתי אומר בן בנו דוקא ותו לא אך דברי הכ"מ עצמו בכל זה אינם מוכרחים כל כך) ואל תשיבני מהא דכתיב ריש פ' בא למען תספר באזני בנך ובן בנך וקאי אף לכל הדורות הבאין אח"כ אי משום הא לא תברא דהתם לא ליוצאי מצרים לבד קאמר רק לכל הדורות הבאים שכל אחד יספר כן לבנו ולבן בנו ובר מן כל דין אף אם נאמר דבלשון תורה אף בן בן בנו בכלל בני בניו מ"מ בצוואה וכה"ג דאזלינן בתר לשון בני אדם אין בכלל אלא מה שבפרט בן בנו ותו לא וגדולה מזו דאפי' בני בנים שהם לענין כמה דברים כבנים אפ"ה לענין לשון בני אדם אינם נכללים בכלל בנים וכדאיתא בב"ב פ' מי שמת דף קמ"ג ע"ב ובי"ד סי' רי"ז ובח"מ סי' רנ"ז וכ"ש בזה שצוה ליתן לנכדיו בני בניו דאין בן בן הבן בכלל כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |