שבות יעקב/א/קמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שבות יעקב א קמה

הלכות עדות
שאלה קמה

אחד תובע לחברו שנתן לו שכר עשרה זהוב' להעיד לו עדו' שקר ולא העיד לו אותו עדות בכן יחזיר לו היו"ד זהובים והלה כופר בכל אי יכול להשביע על זה או לא:

תשובה

הנה לכאורה היה נראה אפי' הלה מודה שקבל העשרה זהו' אינו מחויב להחזיר. וכהא דאיתא בש"ס דר"ה פ"ב דף ך"ב ע"ב ת"ר פעם אחת בקשו בייתסין להטעות את חכמים שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז אחד משלנו ואחד משלהם וכו' ואם אין אתם מאמינים לי הרי מאתים זוז צרורין לו בסדיני אמרו לו מי הזקיק לכך אמר להם שבקשו בייתוסים להטעות את החכמים אמרתי אלך אני ואודיע להם שמא יבואו בני אדם שאינן מהוגנין ויטעו את חכמים אמרו לו מאתים זוז נותנין לך במתנה והשוכרך ימתח על העמוד עכ"ל:

אך משם אין ראיה חדא דאיכא למימר דשאני התם שהממון היה של הבייתוסן שהם כאפוקרסים וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות רפ"ק דחולין ומותר להרגן אפי' א"כ גם ממונם הפקר ואף דגבי מסור בשקר קי"ל דאע"ג מאן דס"ל דמותר להרגו מ"מ אסור לאבד ממונו משום דלמא מפיק מינה זרעי מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש כדאיתא בח"מ סי' שפ"ח סעי' י"ב ועיין בתוספת פ"ב דעכו"ם דמה"ט ג"כ מחזירין אבידתו:

מ"מ הא מבואר בי"ד סי' קנ"ט בש"כ שם ס"ק וי"ו בשם גדולי ראשונים ואחרונים דהבייתוסים מותר ליקח מהם ריבת וממונם אבד שאינם מחוייבם להחזיר אבידתו וע"ש בתוספ' דתליא זה בזה:

ועוד דאף את"ל דאסור לאבד ממונם מ"מ הא פרש"י שם בד"ה מאתים זוז נתונים לך במתנה ותה' רשאי לעכבן ואעפ"כ שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך ויש רשות לב"ד לקנוס ממון ולעשות הפקר עכ"ל:

וא"כ התם דוקא משום מגדר מלתא שלא יטעו הצדוקים כלל ישראל בתקון המועדת קנסו כן. משא"כ בנדון דידן

דליכא מגדר מילתא דאם הוא הוחזק לשכור עדי שקר כל ישראל מי הוחזקו:

ועיין בתשובת שער אפרים בסי' ע"ב דלא שייך מגדר מילתא אלא היכא דיש לחוש לקלקול רבים שהדור פרוץ. ואף שבספרי פסקי האחרונים ומשפטי יעקב העלתי עיקר בסי' בי"ת דאף כשהיחיד רגיל בדבר עבירה או שעשה דבר עבירה בפרסום במידי דשכיח גם כן מקרי מגדר מילתא ורשות לב"ד לקנסו וכמבואר ג"כ בתשובת מהר"מ מלובלין סי' קל"ח מ"מ בנדון דידן שלא עשה העבירה מתחלה כלל בפרסום וגם אינו מוחזק לכך מי יימר דאיכא מגדר מילתא לקנסו בכך כמו התם גבי בייתוסים:

ותדע שהתם עיקר טעמא משום מגדר מילתא של הבייתוסים דאל"כ איך אמרו והשוכרך ימתח על העמוד והלא קי"ל בכל התורה דאינו לוקה ומשלם אלא ודאי דהתם קנסא בעלמא משום מגדר מילתא:

ואין לחלק ולומר נמי דהתם שפיר קאמר מאתים זוז נתונים לך במתנה לפי שעשה טובה שהציל החכמים שלא להטעותן עוד פן ישכרו עוד בייתוסם אחר להעיד שקר כדאיתא שם אבל בנדון שלפנינו שלא עשה שום טובה רק בשב ואל תעשה שלא אמר עדותו א"כ אף אם אנו נאמר שיקנוס להשוכר מ"מ למה יתנו להעד דאפשר שעלה מתחלה בדעתו ומחשבתו כשלקח המעות להעיד בשקר הלא אפשר לקנוס להשוכר ולחלק לעניים וכה"ג לשאר דבר מצוה ויד כל העניים שוה בזה אי משום הא לא אריא דודאי אם רוצין לקנוס העובר מניחין אותו לנתבע ואין מוציאין ממנו וכדאית' בש"ס דב"ק דף ל"ו בב"מ דף ע"ב ובב"ב דף צ"ד ע"ב שטר שיש בו רבית אינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ הרי דהנתבע מרויח אע"ג דהוא ג"כ חוטא ונשכר (והטעם כמ"ש התוספ' שאין זה קנס ללוה אם ישלם שמתחלה ע"מ לפרוע הלוה) אע"ג דקי"ל הלכתא כחכמים דגובה את הקרן ולא את הריבית וכמבואר בי"ד סי' קס"א ובח"מ סי' נ"ב מ"מ היכא דכלל הקרן עם הריבית גם חכמים מודי' דאינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית ואף דרבו החולקים לומר היכא דחייב מודה גובה את הקרן וכמו שהעלה הש"כ בח"מ ובי"ד שם שכן עיקר מ"מ הא גם בריבית שאינו גובה מרויח הלוה במה שהרוויח במעות המלוה ולא אמרינן דיקנסו לחלק לעניים והטעם נ"ל כדאיתא בש"ס דב"ק דף ל"ח ע"ב בהא דמתיב ר' זירא ואלו נערות שיש להם קנס הבא על הממזרת וכו' ואי ס"ד קניס ר"מ ממונם ה"נ נקנס כדי שלא יטמעו בהם אמר אביי כדי שלא יהא חוטא ונשכר וניתבה לעניים אמר רב מרי משום דהוי ממון שאין לו תובעין ע"כ וכ"כ בפשיטות בתשובת מ"ב סי' ל"ד אין לקנוס להלוה ולחלק הריוח לעניים אא"כ היכא דאיכא מגדר מלתא בדבר יע"ש כללא דמילתא בנדון דידן אין בידינו לקנסו כלל אף שעשה עבירה כי אין לנו לדמות גזרות וקנסות חכמים זו לזו רק היכא דמצינו דקנסו חכמים בפירש כהאי דשטר שיש בו רבית וכדומה ואדרבה מצינו בש"ס דב"ק פ' הקונס השוכר עדות שקר פטור מדיני אדם והכי קי"ל כמבואר בח"מ סי' ל"ב (ועיין בתשובת חות יאיר סי' קס"ו) אף דאפשר לחלק ולומר דאף שאין קונסי' להוציא ממנו ממון ואין אנו דנין דיני קנסות כי האי מ"מ היכי דתפס הנתבע לא מפקינן מינה מ"מ כיון דלא מצינו קנס זו בש"ס ופוסקים אין בידינו לקנסו אם לא דאיכא מגדר מלתא בדבר וכהאי דבייתוסים דר"ה אז ביד ב"ד רשות לקנסו לפי ראות עיניהם והכל לש"ש והיכא דליכא מגדר מלתא כנרא' בנדון שלפנינו מחויב העד להחזי' ולשלם המעות ואם כופר בכל צריך לישבע היסת נ"ל ה"ק יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף