שבות יעקב/א/קמג
|
< הקודם · הבא > |
יש בי דעת לשאול בשני דברים בענין הנוגע לדיינות והם מילתא דשכיח שלפעמים אין הנתבע רוצה לבא לפני ב"ד באמרו שהתובע יודיעו לו אופן תביעתו והסני מסרב וממאן בזה:
גם אי מותר להסתלק מן הדין אחר שיודע להיכן הדין נוטה ולפי שיש חילוק דעות בכל זה בין האחרונים על כן באתי ללעוד מאע"ו הלכה לנעשה:
על דבר השאלה ראשונה כבר נתבאר בבאר שבע דף קי"א ע"ד דאין כיפין לתובע על זה וכדאמרינן בש"ס פ' חזקת הבתים דף ל"א ע"א דעביד אינש דלא מגלי נוענתיה אלא לבי דינא כדי שלא ילמד עצמו להשיב מענות של שקר:
אף שראיתי בש"כ בסי' י"א ס"ק א' השיג עליו אין דבריו מוכרחים כי מצד הטעם והסברא נראים דברי הבאר שבע נכונים ואין לחלק וכן השגתי עליו בספרי ישועת יעקב וכן מצאתי בתשובת באר עשק סי' ס"ז בשם כמה גדולים והטעם שכתב הש"כ כי אולי אחרי שאדע תביעתך אעשה כרצונך קשה מה בכך הלא גם לפני ב"ד יוכל לעשות כן (ואי גברא רבה הוא דזילא ביה מילתא לילך לדין הלא יש תקנה להעמיד מורש' וכמבואר בח"מ סי' קך"ד) וכן עמא דבר להזמין לדין בלי הודעא כלל וכן משמע קצת פ' חזקת הבתים דף נ"ח גבי אלא מעתה אתי אינש מעלמא ומזמין להו לדינא ע"ש ועל דבר הסתלקות לבתר ש שידעת להיכן הדי' נוטה:
הנה שאלתו סתומה מכל צד מאיזה טעם רוצה להסתלק אי כפשוטו שרוצה למנוע עצמו מן הדין לפרוק ממנו איבה וגזל וכו' הלא כבר כתב הג"הת אשרי פ"ק דסנהדרין והובא בב"י סי' י"ב וז"ל נראה דג' שישבו לדון וא' מהם רוצה להסתלק אינו רשאי אלא קודם שידע להיכן הדין נוטה עד כאן לשונו והב"ח האריך להשיג שם על הב"י ותוכן דבריו וז"ל ותימא שהרי לא כתבו ההגהות אשר"י לשם אלא אם סלק עצמו קודם שידע להיכן הדין נוטה אין השנים יכולין לגמור אלא יוסיפו דיינים אבל אם ידעו להיכן הדין נוטה מותר לגמרי בשני' עכ"ל דבריו בקוצר אכן בספרי תמהתי עליו כי לא ירדתי לסוף דעתו כלל דמה בכך שיודע להיכן הדין נוטה מ"מ כיון שרוצה להסתלק קודם שנושא ונותן לגמר דין ממש איך יוגמר הדין בשנים כיון דמעיקרא אדעתיה דתלתא יתיבי ובש"ס וכל הפוסקים בסי' י"ח בטח"מ לא הוזכר חילוק זו גם לדבריו תמוה למה קבע הג"ה באשר"י בפ"ק ה"ל לקבוע בפ' זה בורר גבי דינים אלו דאחד אומר אינו יודע כי שם מקומן של דינים אלו אלא ודאי דכוונת הג"ה זו וכדעת הב"י דלאחר שיודע להיכן הדין נוטה אסור לו להסתלק יהי' מאיזה טעם שיהי' קרינן ביה לא תגורו מפני איש:
ואם ספק שאלתו משום שיש חשש שאחד מן הבעלי דינים אלם מאוד בענין שיש לך חשש סכנות נפשות או אפי' היזק ממון וכתב הב"ח בסי' י"ב כי נ"ל פרש"י עיקר דהיכא דאיכא סכנות נפשות והיזק ממון לא איירי קרא דלא תגורו ומותר להסתלק אף לאחר שיודע להיכן הדין נוטה גם בזה השגתי עליו שם כי אין דבריו מוכרחים כלל לפרש דעת רש"י נגד דעת הספרי והרמב"ם וסייעתו. (דא"ל דגם רש"י מודה דכה"ג אין לו להסתלק כדעת הספרי והא דלא פי' כן רש"י בש"ס היינו לפרש אף אליבא דעת דרב חנן דמפרש לא תגורו היינו לא תכניס דבריך משום זילותא דבי דינא. או דלשון רודפו שבש"ס דוחקו ומשמע ליה הכי ע"ש) ומ"ש הב"ח דאין לך דבר שעומד בפני ספק פקוח נפש או היזק ממון זה אינו דהא מבואר ביו"ד סימ' קנ"ז דלהעביר על מצות לא תעשה מחויב למסור נפשו בפרהסיא ושלא לעבור אך שאין זה שייך כאן כיון שאינו מכווין להעבירו על דת והו' ישראל רק להנאת עצמו קמכווין ואפ"ה ס"ל להספרי והרמב"ם ושאר פוסקים דלא יסתלק מן הדין אף שמוחזק לרשע מ"מ לא נחשדו ישראל להזיק להמית נפש בשביל שמחייבו בדין אבל במוחזק למועד בכך ודאי שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אבל בשביל היזק ממון אין לו לדיין להסתלק מן הדין ולהעבור על מצות לא תעשה דלא תגורו ומ"ש הרב רמ"א בהג"ה שם בשם מהרי"ו נהגו שלא למחות בעוברי עבירה היינו דוק' במצות עשה דהוכיח תוכיח שא"צ לקיימו כשיש חשש סכנה כיון שהוא שב ואל תעשה:
משא"כ במצות לא תעשה דלא תגורו וכמבואר חילוק זה ביו"ד סימן קנ"ז וכן מבואר ומשמע שם להדיא בתשובת מהרי"ו וכל זה נעלם מהב"ח לכן נכנס בדוחקים לפרש דברי מהרי"ו. ובאמת הדברים ברורים ופשוטים כמ"ש:
גם מ"ש הב"ח שם שדעת התוספת דבשניהם חזקים א"צ ליזקק להם אף קודם שיודע להיכן הדי' נוטה:
ומ"ש התוספת השני היה מסייע קאי היכא שיודע להיכן הדי' נוטה ע"כ לא ידעתי מי דוחקו לכל זה לעשות מחלוקת חדש בין פרש"י ותוספת כי אדרבה משמעות הגהות אשרי דפ"ק דסנהדרין בשם ריב"א שכתב דבשניהם חזקים צריך ליזקק להם נרא' שהיא דעת התוס' להדיא וכ"כ הב"י וגם המעיין בתוס' יראה להדי' כתבו השני הי' מסייע אאינו יודע להיכן הדין נוטה ע"ש גם בתשובת הראנ"ח ח"א סי' קך"א:
ומ"ש עוד שם דרך אחר בכוונת התוספת הוא דחוק ורחוק נגד משמעות כל הפוסקים ע"ש כלל דברי הב"ח שם נ"ל תמוהים ולאחר שיודע להיכן הדין נוט' נ"ל עיקר שא"א להסתלק בשום ענין אם לא בפקוח נפש כמ"ש נ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |