שבות יעקב/א/קלז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שבות יעקב א קלז

שאלה קלז

במותב תלתא הוינא עם שני יושבי קרנות דלא גמירי ולא סבירי ואחר ששמענו טענת הבעלי דינים ורציתי לשאת ולתת עמהם רבו והכריעו דלא כוותי וגמרו את הדין נגד דעתי וסברתי אי דיניהם דין כדכתיב אחרי רבים להטות או נימא דקשר רשעים ועמי הארצים אינו מן המנין:

תשובה

הנה השאלה סתומה מכל צד אי מיירו בקבלו עלייהו או שדנו בעל כרחך של הנתבע או אם נתמנו להיות דיינים ואם לא נתמנו להיות דיינים ולא קבלו עלייהו לכאורה יש לתמוה על מכ"ת שלא דן ביחידי בעל כרחם ולא לצרף עם אנשים שאינם מהוגנים:

על כן כדי לברר כל הספיקות שיוכל ליפול בזה הנדון אברר כל הדינים מש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ויוסף לקח טוב ושכל לכל יוצאי שער עירך ואיש על מקומו יבא בשלום דבריש סנהדרין פליגי תרי אמוראי רבא סובר עירוב פרשיות כתיב ומדאורייתא בעינן שלשה מומחין רק משום נעילת דלת סגי בשלשה הדיוטת ורב אחא בריה דרב איקא סבר אין עירוב פרשיות כתיב ומדאורייתא בחד סגי אלא משום יושבי קרנות והרמב"ם פ"ב מ"ה סנהדרין והסמ"ג פסקו כר' אחא ומה שיש לתמוה עליהם בזה וכמ"ש הש"כ בסי' ג' ס"ק א' כבר האריכו האחרונים הכ"מ בשם הרשב"א והלחם משנה ובני שמואל לקיים כל דבריו היטב ע"פ כמה דקדוקים בש"ס ועיין בבני שמואל שכתב שמצא ג"כ ברש"י ישן דפוס אטליא גבי מה דקאמר בגמרא ורב אחא אית ליה דשמואל שכתב וז"ל אפשר דאית לי' דשמואל ע"כל דמשמע ג"כ דהוא הדעת הרמב"ם ע"פ ישובו ואפשר שבספרי הסמ"ע סי' ג' ס"ק א' נפל טעות במקום אשר"י צ"ל רש"י כי דעת הרא"ש הוא להיפך וכמ"ש בש"כ והארכתי בזה בספרי ישועת יעקב גם מ"ש עוד הש"כ מדברי הרמב"ם שדבריו סתורים דכתב בפ"ה דאנו דנין דיני הודאת והלוואת דשליחתייהו דבני ארץ ישראל קעבידנא ש"מ דס"ל דמדאורייתא בעינן מומחין לפי שעירוב פרשיות כתיב כאן גם בקושיא זו הרגיש בכ"מ ואפשר לומר דבשביל יחיד מומחה דדן ביחידי ועכשיו ליכא מומחה דסמוך אפ"ה שליחתייהו דבני א"י קעבידנא ואגב אעתיק לך מ"ש ג"כ בספרי שם על מה שהאריך שם בבני שמואל בסוגיא דתוספ' בסנהדרין דף ה' ע"א ד"ה ואם היה מומחה וכו' במ"ש ולהאי פי' הא דפריך לקמן וכו' שהוא סותר למ"ש תוספ' עצמם שם באותו עמוד ד"ה ואי לא זיל שלים וכו' ובשאינו מומחה מיירו ע"ש שמאריך בזה והשיג על מהרש"ל ובאמת אף לפי דבריו הקושיא עצומה על פרש"י ריש דף ויו שפי' דן את הדי' במומחה ליכא למימר מדקתני סיפא ואם הי' מומחה לב"ד כיון דלפרש"י דלעיל אפי' מומח' אינו דן ביחידי כיון דאית ליה ערוב פרשיות וא"כ אפי' אם מוקי רישא ג"כ במומחה מ"מ קשה לר' אבהו לכן הוכחתי דדעת רש"י ג"כ דמומחה וסמוך גמור דן ביחידי אע"ג דס"ל לר' אבהו עירוב פרשיות כתיב:

ואם אינו סמוך אזי אף שהו' מומחה לרבים אינו דן ביחידי ודינו לאו דין ולכן פרש"י אם היה מומחה לרבים דן אפי' ביחידי דקסבר אין עירוב פרשיו' כתיב כאן וע"כ הוצרך רש"י לפרש במומחה ליכא למימר דהיינו מומחה גמור שנסמוך מדקתני סיפא ואם היה מומחה לב"ד מדנקט מומחה לב"ד דהיינו מוסמך גמור מכלל דריש' לאו בהכי מיירו ובזה מתורץ ג"כ הקושיא שמקשים התוספת על פרש"י דף ה' ד"ה ואי לא זיל שלים דעיקר הוכחת תוספ' דבשאינו מומחה מיירו מדקתני סיפא וכו' ובאמת אי' זו הוכחא לפרש"י דסיפא מיירו במומחה דגמיר וסביר ולא נסמך וק"ל והתוספת אזלי לשטתייהו דס"ל דגם מומחה שאינו סמוך דן יחידי אפי' מאן דלית ליה עירוב פרשיות כמ"ש בד"ה ואם היה מומחה וא"כ להאי פירושא ה"מ לשנויי דמיירי ביחיד מומחה לרבים וסיפא במומחה הנסמך מדנקט מומחה לב"ד אלא ודאי שאין זה דיוק מדלא נקט בפירש סמוכין אע"ג דנקט מומחה לב"ד ג"כ כוונתו מומחה כפשוטו וא"כ להכי לא מוקי הש"ס לקמן הכי זה כוונת התוספ' במ"ש ולהאי פירוש' הא דפריך כוונת התוספת בזה לפירושו דע"פ פירושו להקשות אח"כ על פרש"י בד"ה ואי לא זיל שלים וק"ל ושם הארכתי יותר) ודעת הרא"ש והרי"ף וסייעתם וכ"כ הש"כ שכן עיקר ושכן דעת רוב הפוסקים דהלכת' כרב' דמדאורייתא בעינ' תלתא מומחי' רק מדרבנ' סגי במומחה א' או שלשה הדיוטת דא"א דלי' בהו חד דגמיר אבל אי כולהו לא גמירי כלל פסילי לדינא (וכן הדי' בשנים או א' שאינו מומחה וכן פסק בש"ע בהג"ה ריש סי' ג') ואסור להו למידן אא"כ שקבלו עלייהו והיינו שצריך שיקבלו עליהם בפירש כדין קבלו עליהם קרוב או פסול כמבואר בסי' ך"ה ובכ"ג בהגהותיו לטור בסי' ג' אות ט"ו כתב דהכי ג"כ סגי בבואו לפניו לדון לבד ולא דק דראיי' שמייתי מירושלמי בהא דר' אבהו דדן ביחידי ואמ' כיון דאתיי' לקמיה כמאן דקבלהו עלייהו דמי זה קאי דוקא איחיד מומחה דמותר לדון ביחידי אלא שמצות חכמים שיושיב עמו אחרים מ"מ כל שבאו לפניו מקרי קבלה משא"כ בשנים או אחד שאינם מומחי' או תלתא דלא גמירי כלל דפסילי לדין מדינא צריך קבלה בפירש כמו בקיבל עליו קרוב או פסול וכן משמעו' לשון הפוסקי':

והיכא דקבלו עלייהו שני הדיוטת כתב בכ"ג על מ"ש הטור דפחות מג' הודא' שמוד' בפניה' כמו שמוד' חוץ לב"ד וכת' שם אות י"א וז"ל נ"ב ואפי' קבלם עליהם הרא"ם ח"א סי' י"ד עכ"ל אכן משמעות לשון הרא"ש והטור והש"ע משמע דכל שקבלו עליהם דינם כג' הדיוטת ויחיד מומחה לכל דבר וכן נראה מוכח ממ"ש התוספת והרא"ש פ"ק דסנהדרין הובא בב"י ר"ס זה אהא דאם היה מומחה דן אפי' יחידי ויכול לדון בע"כ דאי בדקבלו אפי' שאינו מומחה נמי עכ"ל ואם אית' דלדעת הרא"ש והתופסת יש לחלק בין קבליהו עלייהו ליחיד מומחה לענין הודאה א"כ לא מקשה תוספת והרא"ש דלמא מש"ה נקט יחיד מומח' שהו' שוה לגמרי לג' הדיוטת משא"כ בשאינו מומח' אלא ודאי דדעת התוספ' והרא"ש דשווי' הם לגמרי ואין ספק דאותו תשוב' הר"ח נמשך אחר דעת הרמב"ם דפסק גם ביחיד מומח' דאי' הודא' לפניו כהוד' בפני ב"ד וכן דעת רוב הפוסקים כמ"ש בש"כ בס"ק ח' ואף שבכ"ג בהגהותיו לטור אות ק"א כתב וז"ל ובעל בני שמואל בסי' ע"א כתב שכדברי הרא"ש נראה מדברי הרשב"א בתשובה סי' תתקך"ב והרמ"ה ז"ל ושאר גדולי המורים ע"ש אכן בספרי משפטי יעקב כתבתי שאין דבריו מוכרחים דהתם לפני רב נחמן ובית דינו קאמר כדקאמר שם הא אנא ורב ששת דגמרנא וכו' ואפשר דגם הרמב"ם דוקא גבי יחיד מומחה כן דעתו דלא הוי הודאתו הודאה משום דיש סברה שיהא נאמן לומר להשטות נתכוון או לא שלא להשביע דנאמן במגו דאי בעי כפר ומכחיש להדיין שלא הודה לפניו וכמבואר לקמן סי' ך"ג (והחולקים י"ל דס"ל דזה לא הוי מגו כיון שכל זמן שעומדי' לפניו הדיין נאמן גם צריך לישבע עכ"פ שבועה דאורייתא להכחישו) אבל נגד שנים שקבלו עליה' ולא יוכל להכחישן ודאי הודאתו הודאה והא דכתב הרמב"ם אבל ג' הדיוטת היינו שדבר בהווה שסתם ב"ד הם שלשה או יחיד מומחה כאשר ביאר שם בדבריו אבל בקבלו עלייהו שנים הודאתו הודאה כמו בג' הדיוטת ועכ"פ דעת התוספ' והרא"ש כן הוא ועיין במהרש"א ובט"ז סי' ג' מה שמקשים שם על התוספת והרא"ש אמאי לא דקדקו בקיצר מרישא דברייתא דיני ממונת בג' דמיירי בעל כרחם דאי בדקבלו עלייהו אפי' אחד סגי וע"ש בט"ז שדוחה תירץ של מהרש"א וע"ש מה שתירץ בשם אחיו ר"י הלוי ובספרי העלתי דמעיקרא לא קשה מידי דודאי מרישא ליכא למידק כלל די"ל דמיירו בדקבלו עלייהו דהיינו בזה בורר לו א' וזה בורר לו אחד ושניהם בוררין לו עוד אחד שמתוך כך יוצא הדין לאמתו לכן קתני ג' וכדאיתא להדיא במתני' ריש פ' זה בורר ותנינא להא דת"ר על כן הוצרכו התוספת לדייק מסיפא דוקא:

כלל יוצא מדברינו היכא דקבלו עלייהו יחיד או שני הדיוטת או אפי' תלתא דלא גמירי כלל דיניהם דין כמו יחיד מומחה או שלשה הדיוטת וביחיד אפי' יחיד מומחה לא הוי הודאתו כמודה לפני ב"ד לדעת רוב הפוסקים וכמ"ש אכן לענין כפירה כתבתי במשפטי יעקב דעיקר כדעת הפוסקים דהוי ככופר בב"ד והוחזק כפרן דכיון שדנו לפניו ודינו דין א"כ ודאי מגלה טענתו והוחזק כפרן כמבואר לקמן סי' ע"ט ופ' וגם משום מגו ליכא דכיון שהוחזק כפרן תו לא מהימן ליה במגו ושם הארכתי:

ואי מיירי בנדון דידן שנתמנו להיות דיינים או אפי' תלתא לא גמירי כלל דיניהם דין כ"כ התוספ' והרא"ש ריש פ"ק דסנהדרין דף ג' ע"א ד"ה אי אפשר דלית בהו חד דגמיר דמאן דלא גמיר פסיל לדינא כדמוכח בזה בורר דתנן זה פוסל דיינו של זה ופריך בגמרא כל כמיני' דפסיל לדיינא ומשני בערכאות שבסוריא ופי' שם בקונטרס שהם יושבי קרנות ואע"ג דפליגי רבנן עלה ואמרי אימתי בזמן שמביא עליהם ראיה שהם קרובים או פסולי' הא לאו הכי לא מצי פסיל ליה היינו דוקא בערכאות שנתמנו להיות דיינים עכ"ל:

איברא באמת יש לי לתמוה על דברי התוספ' והרא"ש בזה דמ"ש ואע"ג דפליגי רבנן וכו' אמאי לא מחלקים כפשוטו דשאני התם כיון שכל אחד בירר לו אחד מהדיוטת לכך ס"ל חכמים דאין יכול לפסול משא"כ כשרוצין לדון בע"כ בלא זה הבורר גם חכמים ס"ל דפסולי' וכ"כ בהג"ה אשרי ריש פ"ק דסנהדרין חילוק כזה והובא ג"כ בב"י ריש סי' י"ג ותו יש לתמוה קצת על מ"ש התוספ' והרא"ש שם בדף ה' ע"א ד"ה דן אפי' יחידי וכו' והא דתנן זה בורר לו אחד וזה בורר לו דמשמע מדעתו אין אבל בעל כרחו לא הני מילי כשאומר לא אדון לפני זה אלא לפני זה וכו' ומה קושיא הא התם קאי אערכאו' שבסוריא דכולהו לא גמירי לכן אינן כשרים אלא כשנתרצו להם בזה הבורר או שהם ערכאות שנתמנו להיות דיינים וכמ"ש לעיל בשם התוספות והרא"ש עצמם וצ"ע:

מ"מ הדין ודאי דין אמת דכל שנתמנו להיות דיינים אע"ג דכולהו לא גמירי כשרי' בש"ע ר"ס א' וכ"כ בכ"ג סי' ג' בהגהותיו לב"י אות א' בשם תשובת מהר"מ מטראני ח"א סי' ר"פ:

ובאם בנדון שלפנינו מיירי שדנו בע"כ של נתבע כדין תלתא הדיוטת כיון דאית בהו חד דגמיר אפי' גמיר קצת סגי המשמעות לשון הש"ס דקאמר א"א דלית בהו חד דגמיר משמע גמיר קצת דאל"כ לא שייך לומר אי אפשר וכ"פ הב"ח והשיג על מהר"מ פדוו וכ"כ תשובת הב"ח סי' נ"ח וכן משמעות לשון הטור ופרש"י והש"כ השיג על הב"ח ובאמת נ"ל עיקר כהב"ח ואפשר דגם מהר"מ מפדוו אינו חולק בזה:

ומה שנראה למכ"ת כיון שנגמר הדין ע"פ שנים דלא גמירי הדין בטל זה אינו דמשמעוה הש"ס והפוסקים דכיון דאית בהו חד דגמר ויודע סברות בדינים להציע לפני שנים האחרים והם רבו עליו מ"מ הדין קיים:

אך מה שנראה מתוך לשון שאלתו שהב' המה רשעים הנה בודאי אם הם בכלל רשעים גמורים הפסולין לדין ולהעיד ודאי פסילו לדינא והדין בטל. אך אם עיקר שאלתו משום דלא גמירי ודאי הדין קיים כמ"ש אך אם הם בני אדם שאירם מהוגנים מעיקרא דדינא פירכא ומתחלה היה לו למנוע מלהצטרף עמהם כי אין לאדם חכם לישב בדין עד שיודע מי ישב עמו:

וז"ל להרמב"ם ספ"ב מ"ה סנהדרין ואסור לאדם חכם לישב בדין עד שידע עם מי ישב שמא יצטרף עם אנשים שאינם הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל ב"ד עכ"ל וכ"כ הטור לעיל סי' ג' משמע דמן הסתם אסור לישב עם כל אדם מטעם שמא יהיה אנשים שאינם מהוגנים ויהי' בכלל קשר בוגדים וזה סותר לכאורה קצת למ"ש הרמב"ם ס"פ ך"ב מ"ה סנהדרין ובטור סי' ז' וז"ל דיין שהוא יודע בחברו שהוא גזלן או רשע אסור להצטרף עמו שנאמר מדבר שקר תרחק וכך היו נקיי דעת שבירושלים עושין אין יושבין בדין עד שידעו עם מי הם יושבין עכ"ל משמע דליכא איסור אא"כ ידוע שהוא גזלן אך ורק נקיי הדעת מחמירין על עצמן מן הסתם ובסתירת הדברים כבר הרגיש הב"ח סי' ז' סעי' י"ד גם בתשובת בית יעקב סי' ל"ח מאריך בזה:

ונכנס ע"י כן בפרצה דחוקה ע"ש ובספרי ישבתי הכל על נכון וכתבתי דלק"מ דדוקא אם דיין אחר אינו מכיר את שני הדיינים אזי אסור לישב עמהם מן הסתם שאולי אלו השנים הם אינם מהוגנים דהי' בכלל קשר בוגדין כיון שהרוב מהב"ד יהיו אינם מהוגנים יהא הו' ג"כ נכלל בתוכ' אבל אם שני דיינים מכירין זה את זה רק השלשי אינם מכירין אז ליכא איסורא רק נקי' הדעת היו מחמירין על עצמ' ואין יושבין בדין וכו' והיכי שיודע הדיין שאחד מן הדיינים רשע או גזלן אין לו להצטרף עמו דאף שאינו נקרא קשר בוגדים כיון שהוא רק אחד מ"מ אסור משום מדבר שקר תרחק:

אכן היכא דקבלו הבע"ד עליהם ליכא איסורא להצטרף עמו דאז ליכא מדבר שקר תרחק כיון שקבלו עליהם וגם קשר בוגדים ליכא כיון ששנים כשרים וכן משמע בש"ס דסנהדרין ובטור סי' ך"ב ובש"ע אבל מ"מ נקיי הדעת היו מחמירין על עצמן בכל ענין שלא לישב בדין אלא א"כ היו יודעין כל היושב עמו שהם כשרים וכן משמעות לשון הש"ס והרמב"ם והטור ודלא כנראה מתשובת בית יעקב ששגג בכל זה:

ואתה פקח עיניך וראה שמתוך מה שכתבתי יתבאר כל חלקי השאלה ופרטיה ולעת הפנאי אבאר יותר מה שנ"ל ה"ק יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף