שבות יעקב/א/קל
|
< הקודם · הבא > |
שאלה קל
פה עירינו אירע מקר' בלתי טהור זה פעמים ושלש שטען החתן אחר חתנתו טענת מוציא שם רע ונמצא דבריו בדאין שעשה כן רק להוציא ממון מאבי הכלה וכדי למגדר מלתא רוצ' החכם להעניש אותו בממון ומלקות כדין תורה וענשו אותו ויסרו אותו אי שפיר דמי למעבד הכי או לא:
מלתא דא כבר אמורה בש"ס ופוסקי' ראשונים ואחרונים כמבואר בח"מ בסי' ב' בטור וש"ע וע"ש בסמ"ע וש"כ. דיש כח לב"ד אפי' בזמן הזה לקנוס למגדר מלתא לצורך שעה אכן הנ"י פ' ד' מיתות והובא שם בב"י כ' שאין כח לב"ד בזמן הזה לענוש בדין תורה ממש ובאמת כבר כתב בתשובת מהר"מ מלובלין סי' קל"ח שדעת רוב הפוסקים אינו כן וכ"כ הרב בד"מ לכן השמיטו בש"ע ועוד נ"ל דאף הנ"י על כרחך לא קאמר אלא דוקא בעונש מיתה ותדע שכן הוא דהא על כרחך צריכן לומר דהא שכתב הנ"י דאין דנין בזמן הזה כדין תורה ממש היינו שצריכין לדון בדין הקל ממנו דבדין החמור ודאי דאין דנין וכדמוכח להדיא מסוגיא זו דסנהדרין שהביא הנ"י עצמו בפ"ד מיתות גבי בת כהן שזינתה דאקפה רב חמא בר טוביה חבילה זמורת אמר רב יוסף טעה בדרב מתנא דשריפה הוא פתילה של אבר וקשה לכאורה לדעת הנ"י הא לא טעה בזה כלל ועשה כהלכה ואדרבה אם היה עושה דין שריפה ממש בפתילה של אבר שהיה ממש כדין תורה היה טועה לכך הקיף בחבילי זמורת כדי שלא יהיה כדין תורה ממש וכדעת הנ"י אלא ודאי דעונש חמיר לענין מיתה פשיטא שאין דנין בזמן הזה ושריפת כל הגוף הוא עונש חמור וכן תירץ בתשובת מהר"מ מלובלין סי' קל"ח וא"כ קשה על הא דאמרינן בש"ס דסנהדרין דף נ"ח ע"ב וב"פ דנדה רב הונא קץ ידא באדם שרגיל להכות חבירו ופרש"י וקנסו בכך והוא עונש חמור מדין תורה ואפ"ה קנסו רב הונא בכך למגדר מלתא ואף אי נימא דס"ל להנ"י כדעת התוספת לשם דדינא הוא כדאיתא בפ' כל היד דינא תנן וכדכתיב וזרוע רמה תשבר (ובספרי ישועת יעקב כתבתי דודאי גם מרש"י לא נעלם כל זה אלא אע"ג דדינא הוא מ"מ רב הונא שהיה בבבל בזמן שאין דנין דיני מכות וחבלות איך קץ ידו לכך פרש"י דקנסו בכך משום מגדר מילתא והוא ישוב ברור לדעת רש"י ע"ש באורך) מ"מ הוא ממש כדין תורה וקשה על הנ"י דכתב דאין דנין בזמן הזה כדין תורה ממש אלא ודאי פשוט דמאי דמסיון הנ"י אבל לחייבו לגמרי כדין תורה היינו דוקא עונש מיתה דמיירי לעיל מיניה משא"כ בשאר עונשים ובזה מתרץ הנ"י האי קושיא דרב הונא קץ ידו דמקשה מינה תחלה ודוק. ודלא כגידולי תרומה דף שמ"ג ע"ב שהניח דברי הנ"י בתימא כלל העולה דנראה דמותר לענוש עונש חמור אף בזמן הזה כל שיש מגדר מלתא בדבר כגון שהדור פרוץ או אפי' יחיד רגיל בדבר עבירה או שעשה דבר עבירה בפרסום כן מבואר מדברי הסמ"ע והש"כ ובתשובת מהר"מ מלובלין סי' קל"ח ובתשובת בית יעקב סי' קך"ט (ובספרי ישועת יעקב ומשפטי יעקב כתבתי שנעלם מתשובת בית יעקב לשון הרמב"ם פ"ב מ"ה ממרים ולשון הטח"מ בסי' ב' וסוגיא הש"ס דיבמות דף פ"ח ופ"ט יע"ש) ודלא כנראה קצת בתשובת שער אפרים סימן ע"ב דדוקא מידי דשכיח בעינן והוא נגד משמעות האחרונים ובנדון שלפנינו ודאי בדין תורה אין לחייבו בדין זה כי כבר מבואר בש"ס ופוסקין דאין דנין דין מוציא שם רע אלא א"כ שטוען תחתיו זינתה אחר הקידושין וכה"ג עוד הרבה חילוקי דינים אלא שהחכם רוצה לעשות פסק חרוץ משום מגדר מילתא כדי שלא לבייש בנות ישראל בודאי יש רשות בידו לעשות כן וכמ"ש מ"מ צריך לעשות הדבר במתון והכל לשם שמים שלא יבא ח"ו לתרבות רעה ועיין בט"ז בי"ד ריש סי' של"ד ובנה"כ שם) לדחות האבן אחר הנופל לכן צריך מיתון והסכמות גדול בדבר ושלום על דייני ישראל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |