שבות יעקב/א/קכה
|
< הקודם · הבא > |
על אודות אלמנה אחת שהיתה זקוקה לחליצה לבחור אחד אחי הבעל שנסע לארץ מרחק ללמוד שם ובאו שני עדים והעידו לפני ב"ד שזה הבחור מת שהכירו אותו בטוב והעידו על פי כל פרטי הדינים המבוארים בת"ה סי' י"ז וקנ"א והלכה אותה אלמנה ונשאת לאיש ויהי כאשר ארכה הימים קול ענות אנחנו שומעין שאותו אח עדיין חי הוא ולומד בק"ק מהאלוב והן באו משם כמה אנשים שידעו ומכירין אותו והעידו כן גם באו כתבים מיבם עצמו והעידו ג"כ על חתימתו וכתיבתו כל הקהל והב"ד והעידו שעדיין הוא חי:
וזאת האשה ובעלה אין רצונם לפרוש זה מזו באמרו שכבר התירהו על פי שנים ראשונים שהעידו שמת החלוץ א"כ לא תצא מהיתרא ראשון דתרי כמאה ודלמא אין זה החלוץ ואחר הוא ורבים נבוכים בדין זה על כן ילמדינו רבינו דעתו הרמה כדי לידע אם נקבל שכר על הפרישה פרושי נקפי או לא:
לפום ריהטא דמילתא היה נראה דהדין עם האשה ובעלה דלא תצא מהיתרא ראשון כיון שכבר נשאת על פי שנים ותרי כמאה וכדאיתא פ"ק דמכות דף ה' ע"ב במתני' להקיש שלשה לשנים אף שנים יזומו את הג' אפי' מאה יע"ש וה"ה לענין הכחשה:
ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דזה דוקא לענין הזמה אתמר דעד זומם חידוש הוא:
משא"כ לענין הכחשה אזלינן בתר רוב דעות זה אינו דהרי להדיא כתב הרמב"ם פי"ח מ"ה עדות דין ג' וז"ל וכן בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו אין הולכין אחר הרוב עכ"ל:
ונלע"ד שיצא כן להרמב"ם מה דאיתא בפ' המרובה דף ע"ג ע"ב אמר רבא עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין דהכחשה תחלת הזמה היא אלא שלא נגמרה הרי דאין לחלק בין הכחשה להזמה וכן מבואר בש"ס דכתובת דף י"ט וך' יע"ש וא"כ בנדון דידן אמרינן דלא תצא מהיתרא ראשון כיון שכבר נשאת ע"פ שנים אף דמאה מכחישין תרי כמאה:
ואל תשיבני על עיקר דין זה דהרמב"ם מהא דאיתא שם בגמרא דב"ק דף ע"ד ע"ב אמר ר"א עדים שהוכחשו בנפש לוקין ומקשה אמאי לוקים תרי ותרי נינהו מדקדוק הל' תרי ותרי נינהו משמע לכאורה דדוקא בתרי ותרי אמרינן דאינם עולין להכחישן זו את זו משא"כ הרבה עדים יכולין להכחיש את השנים וכה"ג יש לדקדק ג"כ בש"ס דכתובת דף י"ט ע"ב ודף ך"ב ע"ב ובש"ס דקדושין דף ס"ו גבי ינאי המלך וכה"ג דוכתא טובא:
אי משום הא לא תברא דהא דנקט תרי למעוטי אחד דיכול להתכחש מן השנים:
והוכחא ברורה לזה מה דאיתא בסנהדרין פ' זה בורר דף ך"ו ע"א ובמרובה דף ע"ב ע"ב עד זומם חידוש הוא דהא תרי ותרי נינהו מה חזית דציית להני ציית להני הרי דאף גבי הזמה נקט הש"ס תרי ותרי נינהו אף דהתם ודאי תרי כמאה וכדאית' במתני' דמכות אלא ודאי דתרי ותרי דנקט הש"ס לאו דוקא דתרי כמאה ולא אתי לאפוקי רק עדות מיוחדת אחד רואה מחלון זה וא' מחלון זה וכמ"ש התוספת שם במרובה ד"ה דאסהידו בי תרי בחד ע"ש ומסוגיא זו דמרובה דף ע"ד עצמו יש להוכיח כן דמוקי הש"ס בבא הרוג ברגליו ולא קאי מתרץ דהא דאר"א עדי' שהוכחשו בנפש לוקין מיירי בהוכחשו מפי הרב' עדים אלא ודאי עיקר כדעת הרמב"ם דאף לענין הכחשה תרי כמאה וכן מצאתי להדיא בתוספת פ' האשה שנתארמלה דף ך"ב ע"א ד"ה תרי ותרי נינהו וכו' וז"ל וזהו תימא איך יתברר הדבר לעולם כיון שאלו נשים אומרים שהוא עבד אין כל העולם יכולין להכחישן דתרי כמאה עד כאן לשונו וכ"כ שם בפסקי תוספת להלכה וזה לשונו שנים שאמרו על אדם שפסול הוא אין כל העולם יכולין להכחישן כל זה הי' נ"ל לפוס ריהטא דעיונ' איבר' כד מעיינן שפיר נראה דאין להכחיש הידוע ואין החי יוכל להכחיש את החי לו' שהוא מת וכיון שהחולץ עצמו עדיין חי וכתב בכתב ידוע וניכר לכל וגם בני הק"ק מעידין עליו שזה הוא אף ששנים אמרו תחלה שמת לא מהני כי בודאי סהדי שקרי נינהו וכמו דאמרינן המפורסמת א"צ ראי' ה"ה ג"כ לא מהני ראיה נגד המפורסמת וכן מצאתי ראיתי ראיה ברורה לזה מדברי תוספ' עצמם ביבמות פ' האשה רבה דף פ"א ע"א ד"ה אתא גברא וקאי וכו' וא"ת כיון דאיכא תרי דאמרי מת אפי' איכא מאה דאמרי שזהו חי מה בכך הא תרי כק' דמי וי"ל דלגבי דבר הנרא' וידוע לכל לא היה אומר רב אבל בשני עדים לא תצא עכ"ל וכ"כ שם בפסקי תוספת וז"ל שנים אומרים מת וכל העולם אומרים שהוא חי פשיטא דתצא עכ"ל הרי להדיא ממש כנדון שלפנינו וזהו מוכח ג"כ בש"ס דמרובה בהא דמתרץ בבא הרוג ברגליו לכן בנדון דידן אין להכחיש הידוע וחייב להוציא ע"ש והייתם נקיים מה' ומישראל כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |