שבות יעקב/א/קי
|
< הקודם · הבא > |
מהרב המופלא מהר"ר מאיר אב"ד דק"ק טריר זצ"ל וז"ל:
יש לי דעת לשאול מה דקי"ל בא"ה סי' קי"ג בענין עישור נכסים ואומד דעת אביו הוא דין פשוט שעישור נכסים אינו נגבה עד שתבא הבת להנשא כדאית' בתשובת הרשב"א סי' מ"ו והובא בהגהות מהרמ"א שם. א"כ יש לצדד שמעון שמת והשיא בת אחת לראובן בחייו חיותו נכנסה לחופה ונתן לה שטח"ז כנהוג במדינה זו. ואח"כ אחר נישואי בתו לחתנו הנ"ל הלך שמעון לעולמו ומת בלא צוואה והניח אחריו בן אחד פנוי ושתי בנות קטנות פנויות. וב"ד כאבי יתומי' אמדו דעת השמעון הנעדר והפרישו לחלק שני בנות סך מסוים אח"כ קודם שנישאו מתו שתי בנות הפנויות ועתה יש לשאול אם יש לראובן חתנו איזה זכות לתבוע חלקו בכח שט"חז באותו סך שהופרש לחלק שתי בנות הנעדרים כי מאחר שעדין לא זכתו הבנות שמתו קודם נישואין ומעולם לא בא סך זה לידם א"כ יש לראובן עדיין חלק באותו סך. או דלמא יוכל הבן לומר שהבנות היו בעלת חוב דאחים ולא מתורת ירושה כלל ויש לי עוד דרכים ואופנים להפך לכמה גוונים אכן את דעתו דעת הרחבה אשמע:
הנה לכאורה היה נראה לפי מה דמסיק הש"ס בפ' מציאות אשה דבת בעלת חוב דאחי הוי וא"כ האחים יורשים את אחותם ואין לחתנו ראובן שום שייכות בזה בכח שטח"ז שהוא רק בירושת חמיו:
ואף שמבוא' בסי' קי"ג בהגהות מהרמ"א שעשור נכסים אינה נגבה עד שתבא הבת להנשא והו' מתשוב' הרשב"א וכ"כ הר"ן ובתשוב' דברי ריבות סי' קע"ז ולכן כתב מר ג"כ בלשון השאלה כי מאחר שעדיין לא זכתה בעישור נכסים וכה"ג מצאתי ראיתי בתשובת מהר"י מטראני חלק א' סי' ק"ל שהאריך להוכיח כן וכתב וז"ל אע"ג דבת בעלת חוב הוי מ"מ לא הוי בע"ח דאבא שתזכה בו בשעת מיתת האב אלא ב"ח דאחי הוי שחייב להשיא' באותו עישור וכיון שמת ונשארו הנכסים כל אחת תשיא את עצמה דלא זכת' בהם עד שעת נישואין תדע מדאמרינן בש"ס ראשונה נוטלת עישור נכסי שניה במה ששיירה וחוזר' וחולק' בשוה ואי ס"ד דמשעה שמת אביהן זכו כל אחד בשלה היה לנו לומר שהראשונה זכתה בעישור נכסים שלה וכו' דהרי גבי פרנסה שמין באב ודאי שהאב לא היה משיא את הקטנה קודם לגדולה משום שנאמר לא יעשה כן במקומינו ומשעת מיתה זכתה גדולה בחלק' אלא ודאי דלא זכו עד זמן נישואין לכן אם באו להנשא כאחת זוכה כאחת:
ועוד ראי' דבפ' מי שמת גבי נכסים מעוטים מבעיא ב"ח מה שתתמעט בנכסי' דפשיטא דלא ממעט כיון שלא הגיע זמנה לגבות עכ"ל משמע דלא זכתה בה אלא בשעת נישואין דאי זכתה משעת מיתת האב ואינו מחוסרת אלא זמן מ"ט לא ממעט כמו ב"ח דלא שאני לן בין ב"ח שהגיע זמנו ובין ב"ח מכאן ועד יו"ד שנים עכ"ל הר"י מטרני הרי להדיא מבואר מדבריו דלא זכת' הבת בעישור נכסיה עד שעת נישואין:
וא"כ בנדון דידן לדבריו עדיין יש לראובן חלק באותן עישור נכסי מכח שטח"ז איברא אחר העיון נראה דכל דברי מהר"י מטרני ממילא מופרכים במחילת כבודו ואף שאין משיבין את האר"י לאחר מותו מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך דאדרבה מוכח לכאורה בפשיטו' דמיד בשעת מיתת האב זוכין הבנות בעישור נכסיהן והו' חוב על אביהן ותדע שכן הוא דהא לפי מה שפשוט בש"ס וכל הפוסקים דפרנסה זו גובה ממשעבדי מה ששיעבדו האחין אחר מיתת אביהן קודם שנישאו ואם אית' דאין להם זכות עד שעת נישואין קשה אמאי טרפי ממשעבדי הלא אין ב"ח מאוחר טורף מלקוחת הקודמין:
ותו דבנה בנין קבוע על יסוד רעוע דכתב ועוד ראי' דבפ' מי שמת וכו' וכתב הרא"ש וכו' שכח ונעלם ממנו דברי הרא"ש בפ' מציאת אשה שכתב להדיא להיפך וז"ל מצאתי כתב בשם הרב ר"י ז"ל דהא דאמרינן דבוגרת לא הפסידה עישור נכסים הני מילי היכא דבגרה אחר מיתת האב אבל אם בגרה בחיי האב וכו' הלכך אם מת האיש והניח בת קטנה אע"פ שבגרה או נישאת לא מחלה ולא הפסידה עישור נכסים דכבר זכתה מיד שמת אביה כו' ומסתבר הכי עכ"ל וכ"כ במישרים נכ"ג חי"א:
ומה שמדקדק כן בתשובת מהרי"ט מדברי הרא"ש בפ' מי שמת אין זו אפי' דקדוק עניות דודאי אין כוונת הרא"ש שאינה מחוסרת אלא זמן:
ומה שהקשה מ"ט לא ממעטא כמו ב"ח אף שלא הגיע זמנו י"ל ב"ח שאני דאיכא חדא לטיבותא כיון דכי מיית אית ליה ממעט וכדאיתא שם בש"ס משא"כ כאן דאיכא תרתי לריעותא שלא הגיע זמן וכי מתה לית לה והא דלא הזכיר הרא"ש טעם זה גבי עישור נכסים משום שכבר הוזכר טעם זה שם גבי בת אשתו וה"ה לעישור נכסים וכן בפרישה סי' קי"ב ס"ק ל"ה מרכיב באמת שני הטעמים יחד גבי עשור נכסים:
וראי' ראשונה שהביא שם בתשובה מהא דאמרינן וחוזרת וחולקת בשוה ואי ס"ד וכו' גם זו אין ראיה כלל דאף שאמדינן דעת האב ולא היה משיא את הקטנה קודם לגדול' שלא יעשה כן במקומינו מ"מ הא הש"ס לא קאמר שהקטנות ישאו קודם הגדולות רק להנשא כאחת קאמר ואמדינן דעת אביו דאם היה משיאין כאחת שהיה נותן להם שוה בשוה שאסור לשנות בין הבנים וה"ה לבנות מה"ט:
והעולה מזה דמיד בשעת מיתת האב זכתה הבת בתורת חוב על האחים ואחיה מינה קאי ירית:
ועדיין אין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דאף דמסיק בש"ס שהיא בעלת חוב דאחין מ"מ מבואר בתשובת מהר"מ פדוי סי' נ"א שכתב וז"ל עוד נראה לומר שסובר הגאון ז"ל שמה שאמרו שהבת בפרנסת בעלת חוב הויא ולא יורשת לאו כללא הוא שתחשב בעלת חוב לכל מילי רק למה שהזכיר התלמוד בהדיא דמצי לסלוקי בזוזי או בחד ארעא דאי לגמרי חשבינן לפרנס' כחוב א"כ אם בדרך משל הניח האב מא' דוק ויצא עליו חוב מן תשעי' דוקט יצא הבן נקי מנכסי האב כי הבת תטול עשר' מאח' שהי' בעלת חוב והבעל חוב נוטל כל הנותר מן היורש וא"כ תהד' הקושי' לדוכת' מה שהקש' בש"ס מי שיש לו עשר בנו' ובן אין לבן במקו' בנו' כלו' אלא ודאי לענין זה כיורשת הוי עכ"ל:
וא"כ הרי להדי' דלא בכל מילי הוית כבעלת חוב רק להני שני דברים שהוזכר בש"ס להדיא. מ"מ אי משום הא לא תברא חדא שאין דבריו מוכרחים וברורי' כל כך אף שאין אני כדאי לחלוק על גדול שכמותו מ"מ יתנו ראיות עידיהן ויצדקו:
דמ"ש רק למה שהוזכר בש"ס להדיא זה הוא נגד משמעות הרא"ש שכתב ג"כ דנ"מ לענין לגבות מן הראוי אף שלא הוזכר שם בש"ס והוא הסכמת האחרונים:
והמ"מ כתב עוד דנ"מ ג"כ לענין לטרוף ממשעבדי בשבועה:
ומ"ש אם בדרך משל וכו' וא"כ תהדר הקושיא לדוכתא אין זו קשיא כלל דאף דבכל מילי ב"ח דאחי הוי בעשור נכסים היינו מטעם דאמדינן דעת האב משום דסתם בני אדם כך נותנים לבנותיו וכמ"ש תוספת בכתובת דף ס"ח ע"ב ד"ה כל חדא וחדא וא"כ זה הוא ג"כ אומדנא דמוכח שבודאי לא יתן נדוניא לבנותיו ממאי שמחייב ומשועבד לאחריני לכך אצל האחין ג"כ אין לה רק לאחר שמשלמין החוב (ומ"מ שטח"ז אינו נוטל אלא לאחר סילק הבנות ע"ש בתשובת מהר"מ מילת' בטעמו) והוא פשוט ועוד דאף אם תמצא לומר כדעת מהר"ם דיורשת הוי לענין זה מ"מ כיון שכבר הוכחנו שמיד לאחר מיתת האב זכתה בחנק' וא"כ האחים אחותם קאי ירתי ואין לזה מכח שטח"ז זכות באותן נכסים דודאי אין האב יורש את בתו בקבר להנחיל לבתו וחתנו בכח שטח"ז שלו ואף את"ל שיורש מ"מ ה"ל ראוי ואף דכתב בשטח"ז שנוטל בראוי כבמוחזק מ"מ ראוי גרוע כזה אינו נוטל וכדאית' בתשובת שארית יוסף סי' א' הגם שהאחרוני' מהרש"ל ור"מא ומהר"מ מלובלין וצ"צ בתשובתיה' גם בתשובת עבודת הגרשוני סי' פ"ה דוחים כל דבריו בשתי ידים ופסקו דלא כוותיה מ"מ בנ"ד דגרע וגרע יותר אפשר דגם המה מודים וכמשמע מפרשי' פ' יש בכור (וגם עדיין יש מקום עיון בקצת דבריהם בסוגיא דאנא מכח אבי דאבא קאתינא וכה"ג בדברי הטור א"ה בסי' קי"ג שפסק גבי פרנסת הבת דגובה מן הראוי כגון אם מת אביה בחייה זקנה ולא היה נכסים לאביה ואח"כ מת זקנה נוטלת מנכסיו עישור וקשה לכאורה דא"עג דמטעם ראוי אינה מפסדת דאינו ב"ח של אביה רק של אחיה מ"מ אמאי אינם יכולין האחין לומר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא כמו שפסק בטח"מ סי' רי"א ואף שמוצא דין בא"ה הוא מהר"אש פ' מציאת האשה מ"מ כוונתו יש ליישב מה שא"א לומר כן בלשון הטור ויש ליישב אך לפי שאין נפקותא בנדון דידן קצרתי):
ועוד דאף אי נימא דזה נכלל בכלל ראוי מ"מ כיון שמתה הבת אחר שכבר חלקו אחיו עם ראובן בשטח"ז שלו אז אין לו זכות במה שנפל להם אח"כ בכח שטח"ז וכמ"ש בתשובת מהר"מ מלובלין ובתשובת צ"צ סי' קי"ד קובע בו מסמורת מדכתב הלשון בשטח"ז ומה שיניח אחריו וזה לא מקרי מה שהניח אחריו כל זה היה נראה לפום ריהטא:
איברא כד מעניין שפיר יראה דהדין עם ראובן והוא יורש חלק בכח שטח"ז שלו אף אם לא היה כתב בשטר הן בראוי הן במוחזק והטעם דאע"ג דהבת זכתה מיד שמת אביה בחלקה והיא בעלת חוב של האחין כאשר כתבתי מ"מ היינו דוקא אם נשאת או זכתה למפרע משעת מיתת האב משא"כ אם מתה קודם שנשאר איגלאי מלתא למפרע שלא היתה לה שום זכיה בנכסים ודמי למה שמתבאר בא"ה ס' קי"א סעי' ה' בה"גה והוכחא לזו דהא אם לותה הבת בחייה ומתה קודם שנשאת ודאי דאין הבעל חייב גובה מאותן עישור נכסים אף שהיא כבר זכתה לאחר מיתת אביה בעישור נכסים ונעשה ב"ח דאחין וא"כ אהאי אין מוציאין מהם מדר' נתן אלא ודאי פשוט מטע' דאגלאי מלתא למפרע שאין לה שום זכיה בנכסי אביו כיון שלא נשאת:
ואם יאמר האומר הא גופ' מנ"ל דלמא באמת ב"ח גובה מעישור נכסיה זה ודאי אינו דהא אית' שם בפ' מציאות אשה דף ס"ח ע"ב בין בגרו עד שלא נישאו וכו' דברי ר' ר"ש בן אלעזר אומ' אף איבדו פרנסתן כיצד הן עושת שוכרת להן בעלים ומוציאן להן פרנסתן ואם איתא אמאי לא קאמר כיצד הן עושת מוכרת פרנסתן לאחרים או לותה מאחרים ומשעבד להן פרנסתן אלא ודאי כל שלא נשאו בפרנסתן איגלאי מילתא שאין לה שום זכיה בפרנסתן ואין יכול לשעבדן כלל:
ועוד מצאתי און לי בתשובת צמח צדק סי' צ"ה וז"ל מכל מקום חל החוב מיד לאחר מיתת האב ומיד אומדין הנכסים לידע כמה הוא העישור וכשתנשא זכתה למפרע מהשתא עכ"ל הרי להדיא כמו שכתבנו (גם בעיקר הדין שפסק שם בתשובה בדין אם הבת נוטלת שטח"ז אם מתו כל האחים ואין לה רק אחיות מה יפה פסק שם כיון דעכשיו היא בת יורשת היא כזכר ממש ומה לה ולשטח"ז ובפרטות לפי עיקר טעם המנהג של שטח"ז שהובא ג"כ בנחלת שבעה סי' ך"א סעי' ב' ע"ש וכן מבואר הדין לענין עישור נכסים עיין בא"ה סי' קי"ג סעי' ט' וכל זה דלא כתשובת עבודת הגרשוני סי' ע"ז שמפקפק עליו ולע"ד עיקר כדעת הצ"צ, ואין להוציא ירושה דאורייתא בכדי) נמצא זכינו לדין דיש לראובן חלק באותן עישור נכסים כיון שמתה קודם נישואין איגלאי מילתא למפרע שלא זכתה מעולם בפרנס זה:
אכן עדיין הברירה ביד היתומים שאם רוצים עדיין יכולין לחזור ולשלם לו חובו ושלא ליתן לו חצי חלק זכר אף שכבר התרצו עצמם ליתן לו בתורת ירושה מ"מ כיון שעכשיו נתרבו הנכסים. הוי כפשרה ומחילה בטעות והוא פשוט ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |