שבות יעקב/א/צד
|
< הקודם · הבא > |
מתלמידי הוותיק מהר"א נר"ו
הנה בתשובת מהר"א ששון שאל' קצ"ו כתב וז"ל נפל קצת מחלוק' אם כשאנו אומרין אסור' לבעל אסורה לבועל היינו דוק' כשאותו הבועל הוא הראשון שאסרה לבעל אבל אם כבר היתה אסורה לבעל מחמת אחר שאסרה אם מותרת לזה הבועל השני כשיגרשנה הבעל יע"ש ולא העלה דבר ברור בזה יורינו מ"ו בירור ספק זה:
כי נרא' דין זה נתבר' מש"ס ערוכה דסנהדרין פ' היו בודקין דף מ"א בהא דמקשה הש"ס והא יכולין לומר דלאוסרה על בועלה שני באנו וא"כ מה מקשה הש"ס הלא אינ' נאסרת על בועל שני כיון שכבר נאסרה לבעלה אלא ודאי דאין חלוק ובכל ענין נאסרת על בועל שני וכן הצעתי הדבר לפני רבותי וחבירי וקלסו את דברי גם הצעתי לפני הרב ה"ה מוהר"ר ליב בן הגאון המחבר שער אפרים והדפיס אותו בקונטרס אחרון שלו אך שהשיב על דברי בזה הלשון נלע"ד דלק"מ דיש לומר מה שאמר בגמרא והא יכולין לומר לאוסרה וכו' לאו מדינא קאמר אלא דהש"ס בעי לאשכוחי להעדים טענה דיכולין לפטור עצמן אף דלא דינ' הכי כי מאחר דלא התרו בה יכולין לומר כשבאנו לב"ד לא לחייבה מיתה נתכוונו אלא לאוסרה על בועלה שני באנו וכמו שפרשי' שם מה איכא למימר דלאו דינא הכי מצי למימר לאו דינא גמירנא ולא ידענו הדין ברור עכ"ל הרב הנ"ל הנה מלבד שהדבר דחוק מעצמו לומר שהעדים יעשו עצמן כלא ידעו רק שיכולין לומר לא לכך באנו ונתכוונו אלא שאי אפשר לומר כן בסוגיא דהתם דא"כ אכתי תקשה שם לר"י בר' יהודא באשת חבירה דא"צ התראה היכא מקטלא הא העדים לא מיקטלא דיכולין לומר שלא ידענו שיתחייב מיתה על ידינו או לא ידענו שזינתה מבועל ראשון או שהוא קרוב שלה וכה"ג כיון דעדים זוממין א"צ התראה וגם בה לא התרה כלל וה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה אלא ודאי דלאו כל כמינהו דעדים למימר הכי שלא ידעו ועדים זוממין א"צ התראה ואפ"ה מחייבו מכאשר זמם ובזה נסתלקו כל דבריו והדין ברור כמ"ש ומענין לענין באותו עבין הקשתי על מ"ש הרב רמ"א בהג"ה בא"ה סי' ך' דכל אשה שאינה חייבת מיתה על ידו אינה נאסרת על בעלה ולכן כתב הרב בעל הטורים הרבה דינים אימתי חייבים מיתה או לא ונ"מ בזמן הזה עכ"ל ואתמהא תמי' דהא משמש באבר מת אינו חייב מיתה כמ"ש הטור והוא פשוט בש"ס דיבמות דף נ"ה דכתיב שכבת זרע בראוי להזריע ובסי' קע"ח בא"ה מבואר בטור וש"ע דאפי' ע"י שחוף מקנין ואשה נאסרת על ידו וכמבואר בפשיטות בש"ס דסוטה ושחוף היינו משמש באבר מת וכבר שאלתי קושיא זו לכמה גדולים ואין פותר אותם לי ובד"מ ראיתי שהביא עוד סמוכות לדין זה מנ"י פ"ב דיבמות וכו' גם משם אין ראיה דאף די"ל שדעתו שכל שחייב מיתה נאסרת על בעלה אבל מ"מ להיפך אין ראיה מדבריו ע"כ לשון תמיהתי והובא שם בקונטרס אחרון של הרב בנו של המחבר שער אפרים והשיב על דברי וז"ל ועל מה שתמ' מכ"ת על הרב המפה בא"ע סי' ך' הנה נראה לכאורה לפום ריהטא בודאי דקושיא עצומה היא ובתר עיונא בהאי מילתא אמינא לענ"ד דדברי הרב המפה נכונים דהא דבשחוף נאסר' היינו ע"י קינוי וסתירה דבקפידא דבעל תלא רחמנא וקינא את אשתו כתיב וכדאמרינן בסוטה דף ך"ו ע"ב וביבמות דף פ"ה אבל אם זינתה בעדים עם השחוף דאינה חייבת מיתה לא נאסרה כיון דלא ידענו שקפיד הבעל ע"כ תוכן דבריו שם ואינו מתרץ כלום כאשר פשוט לכל מעיין דהא דכתב דבקפידא דבעל תלא רחמנא זה הוא רק לפי מה דס"ד בש"ס דכתובות דף ק' דכל שנאסרה ע"י קינוי וסתירה מכ"ש על ידי עדים ע"ש ושוב כתב שם ששאל קושיא זו בשמי למחותני הרב הגדול מוהר"ר יששכר בערמן הלוי מפירדא זצ"ל ה"ה והשיב וז"ל ולע"ד נ' לתרץ בסי' ך' מיירו באדם שאפשר לשמש חי ומשמש מת אינו חייבת מיתה ואינו נאסרת משא"כ בסוטה מיירו באדם שאי אפשר לשמש כי אם מת הוי ביאתו ביאה ע"ש דבריו באריכות יותר והרבה בהוכחות וראיות על זה ע"ש ובאמת כבר השבתי למחותני הרב הנ"ל כמה ניירות על זה בפלפול סוגית הש"ס והתוספת וגם הוא השיב על דברי וחבל על דאבדין שבשנת תמ"ט בשריפה הגדולה דקהלתינו נשרפו גוף התשובות עם שאר ספרי וכתבי קדש אבל זכורני שלדינא הסכים לדברי מכח דברי הרמב"ם שהבאתי לו והוא בפ' קמא מה' איסורי ביאה דין י"א והמ"מ כי שם מבואר להדיא דהמשמש מת ושחוף וסריס חמה כולן דין אחד להם שפטורין ממיתה ודלא כמו שרצה לחלק מסברא דנפשיה ועכשיו שנדפס ספר בית שמואל על א"ה ראיתי שבסי' ך' ס"ק ה' כיוון לדברי דמשמש באבר מת נאסרת על בעלה והוא א' מן המקומות שאין למדין מן הכללות כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |