שבות יעקב/א/טז
|
< הקודם · הבא > |
אחד מפרנסים וקציני ארץ יש אחד מקרוביו ומיודעיו רוצה למסור לאיזה יחידי סגולה ולהפסיד להם מאד וכבר התחיל קצת ברשעתו ואין תקנה ורפואה למכתם אם לא שהפרנס בעצמו יבא לשם ויוכיח על פניו אולי יתבייש מפניו לעשות כזאת וצריך הדבר לעשות במהירות ולא בעצלתיים כדי שלא יהא כצועק על מה שעבר ושאל הקצין להמורה אי מותר לחלל שבת לילך חוץ לתחום בשבת והתיר לו המורה ההוא כדי להציל האיש שלא יהיה מסור מפורסם והצלה מצויה ליחידי סגולה אי טב הורה או לא:
הנה לא ידעתי על מה סמך המורה שהורה להקל באיסור שבת החמור אי משום הצלה מצויה[1] ליחידי סגולה א"צ לפנים ומבואר בכמה סוגית בש"ס ובטור ובש"ע בא"ח סי' שך"ט דלכל פקוח נפש מחללין שבת אבל בשביל עסקי ממון אין מחללין שבת ולפי לשון השואל משמע שאין כאן חשש רק הפסד ממון ומי ירום ראשו להקל:
ואם דעת המורה היה להקל כדי להציל האיש שלא יהיה מסור ואומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, הנה זה מחלוקת ישנה בין גדולי ראשונים והובא בב"י בא"ח סי' ש"ו בשם תשובת הרשב"א שדעתו נוטה שאין דוחין שבת על הצלה מעבירות ואפי' איסורא זוטא לא שרינן כדי להציל חבירו מאיסורא רבה כדמוכח פ"ק דשבת ע"ש באורך אלא שהב"י הכריע מכח דברי התו' פ"ק דשבת דהיכא שלא פשע מתירין למעבד איסורא זוטא כי היכי דלא למעבד איסורא רבה משא"כ היכא דפשע בעצמו לא אמרינן חטא כדי שיזכ' חבירך וכ"פ בש"ע שם סימן ש"ו כדעת התוספת דאם אנסו שמותר לחלל השבת אך רמ"א כתב שם בסי' ש"ו עיין בסי' שך"ח ושם כתב כדעת הרשב"א שאין להקל יע"ש וכבר טרחו אחרונים להשוות הדעות ומדברי כולם (זולת הב"ח שמחלק להיפך ודבריו דחוים כמ"ש המ"א בסי' ש"ו) נלמד דהיכא דפושע בעצמו למאוס בטוב ולבחור ברע דאין להקל ולזלזל באיסור שבת אפי' באיסור זוטא וא"כ אף אי נימא דבנדון דידן להרחיק את חבירו שלא יהא בכלל מסור נמי כהצילו שלא יחליף דתו כיון שהוא נכלל בכלל אותן המורידין ולא מעלין מ"מ אין אומרין בכה"ג חטא כדי שיזכה חבירך כיון שהוא פושע בעצמו כמו שפשוט לדעת הרשב"א והתוספ' והוא מוכח להדיא מסוגיא דש"ס דשבת פ"ק יע"ש וכן הסכמת האחרונים ועיין תשובת ב"י הל' כתובות סי' ב' ומשפטי שמואל סי' ק"ך ואולי דעת המורה שהורה כך לפי שראה כן בתשובת נחלת שבעה סי' פ"ג שמדד במדה גדושה להכריע נגד דעת הרשב"א והתוספת והש"ע בלי ראי' מספק' רק מסברת הכרס מטעם מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה כמו גבי חולה. ואין לומר משום דהחולה לא פשע זה אינו דאין מיתה בלא חטא ואין לומר דמיתה שאני א"כ כ"ש להציל נפשו מני שחת ממיתה נצחית לא כ"ש ע"כ תוכן דבריו שם כל מה שכתב בזה ממילא מופרכים דמ"ש אין מיתה בלא חטא אין חטא אלא שוגג ופושע שאני דאיהו דאפסיד נפשו גם מ"ש כ"ש להציל נפשו מני שחת גם זה אינו דאע"ג דאמרינן גדול המחטיא יותר מן ההורגו מ"מ הרי בעבירות החמורות אמרינן שיעבור ואל יהרג כי כתיב וחי בהם ולא שימות בהם:
וזה שמאבד עצמו לדעת בעולם הבא ודאי לא אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך כי הוא פושע בעצמו שבחר במות ולא בחיים וכל אדם יש שני דרכים לפניו ובחרת בחיים רק דהמחטיא עונשו גדול. וע"פ זו יש להציל גם הלבוש בהל' חנוכה סי' תר"ע מקושית הט"ז שם ס"ק ב' יע"ש לכן נראה לי שהמורה שהורה להקל עליו יקרא כמו שקרא ר"ת שהמורה יורה כבן סורר ומורה ועלינו רוח הבורא יערה כ"ד ה"ק יעקב:
- ↑ במקור נדפס: עצויה. בשל דמיון האותיות.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |