שבות יעקב/א/ח
|
< הקודם · הבא > |
על דבר אחד שאיתרע ביה מלתא בשבת שמת אביו והורה המורה שיתפלל ערבית בעוד יום ויבדיל בתפלה:
גם הורה שיאמר קדיש ביום השבת ותמהת על המורה תרי תמיהא קיימת אחד שבש"ע בי"ד סי' שמ"א סעי' ב' פסק להדיא דלא יבדיל ולא יתפלל ערבי' רק אחר שנקבר המת יבדיל יע"ש וגם תמה על הוראה שניה שיאמר קדיש קודם שנקבר:
בדבר הוראה ראשונ' שהורה המורה שיתפלל ערבית בעוד יום נ"ל שיצא כן להמורה ממה שפסק הטור והש"ע בא"ח סי' ע"א מי שמת לו מת וכו' פטור מק"ש ותפלה וכו' במה דברים אמורים בחול אבל בשב' חייב כל היום עד הערב אם מחשיך על התחום להתעסק בצרכי קבורה אבל אם אינו מחשיך על התחום חייב גם לעת ערב עכ"ל והבין המורה דחייב גם לעת ערב קאי על ק"ש ותפלה של ערבית לכן פסק כן אע"ג דקי"ל דמאחרין בתפלת ערבית כדי להוסיף מחול על הקדש מ"מ מי שהוא אנוס שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה מותר להתפלל של מוצאי שבת בשבת מפלג מנחה ולמעלה וכמבואר בא"ח ס"י רצ"ג וא"כ ה"ה באונס כזה. זאת תורת העולה על רוח דעת המורה ההוא ובאמת מדברי הב"ח בסי' א' והט"ז והמ"א שם מבוא' ג"כ שהבינו לשון הש"ע דחיי' לעת ערב אק"ש של ערבית קאי אכן המעיין בב"י שם בא"ח כתב בפשיטות על לשון הטור וז"ל ואפשר לומר עוד כיון דלא שייך לומר דבי"ט ושב' לעת ערב פטו' חיי' אלא בשע' מצו' לא לק"ש דלעת ערב לאו זמן ק"ש עכ"ל הרי מבואר דדעת הב"י בפשיטות דחיוב לעת ערב לא קאי רק אשאר מצו' ולא אק"ש:
וא"כ בודאי גם בש"ע כך כוונתו אלא שקיצר בלשונו כדרכו וסמך על המעיין במקור הדין ותמה אני על האחרוני' שלא הרגישו בזה:
ומ"מ אף אי נימ' כדעת האחרוני' דכוונת הש"ע גם על הק"ש. מ"מ תפלת ערבי' ודאי לא יתפלל מטעם כיון שרוצה להתפלל ערבית תפלת חול ולהבדיל וכיון שחול הוא אצלו כבר חל עליו אנינות ואונן פטור להתפלל ואפי' רוצה להחמיר אינו רשאי והוי כארכבי אתרי רוכשי דמתחלה אתה מחייבו בתפלה לפי שהוא שבת ולא חל עליו אנינות ואיך תחייבו בתפלת חול דאם הוא חול אין רשאי להתפלל משום אנינות והרי זו חמר גמל לכן יפה פסק הטור והש"ע בי"ד ס"י שמ"א והוא מתשובת הר"ש מעשה רב שעבד עובדא בנפשיה שלא התפלל תפלת חול והבדיל אחר הקבורה ואין ספק שהמור' הזה שגג בכל זה ואם ראה יראה דברים אלו שכתבתי יודה על האמת לומר דברים שאמרתי טעות הן כהא דרב דאוקי אמור' עליה:
ואקשי לן חד' ואנח לן חדא מה שהורה לומר קדיש ביום השבת ותמהת גם על הוראה זו:
הנה ודאי טב הורה ויש לו על מה שיסמוך. וכן הוא בט"ז סי' שע"ו ס"ק ד' וז"ל נ"ל דמי שמת בשבת או בי"ט וא"א לקברו בו ביום דעכ"פ יאמר קדיש תיכף אחר המיתה דאין אמירת קדיש תלוי באביל' אבל בחול אין לעשות דהא אונן פטור מן התפלה עכ"ל וכן פסק הט"ז בא"ח ס"י ע"א ע"ש וכן משמע בתשובת שער אפרים שאלה צ"ט כיון דאדם נידון מעת יציא' נשמ' עד שעה שמוליכין אותו לקבר כדאית' בזוהר פ' ויקהל וכן פסק בתשובת נחלת שבעה ס"י ע"ג:
אכן לא נעלם ממני שהש"כ בנ"הכ ס"י שע"ו השיג על הט"ז בדין זה וכתב וז"ל ולי נראה כיון דטע' הקדיש הוא שפודה את אביו מגיהנם א"כ כל זמן שלא נקבר אין בו דין גהינם וכדומה שכן נוהגין עכ"ל ומטעם זה השיג ג"כ בתשובת עבודת הגרשוני סי' ס"ב על הט"ז בזה:
ובאמת אין זו השגה כלל על הט"ז דאע"פ שאין בו דין גיהנם מ"מ כיון שהוא כבר מת מוטל לפנינו והוא מעותד ומוכן לדין גיהנם ואיתא בש"ס דסנהדרין פ' נגמר הדין דף מ"ד ע"ב אמר ר' אליעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר וכן הוא במדרשים דיש להקדי' תפלה לצרה וא"כ שפיר י"ל קדיש תחלה כמת שנקבר בתוך הי"ט שאומרין קדיש וה"ה וכן בנתייאשו מלקוברו נוהגין דין אבילות וקדיש יוכיח ג"כ קצת דשפיר עביד אך באמת לא ראיתי נוהגין כן מ"מ היכא דנהגו כדעת הט"ז או אם הורה המורה כן לא מהדרינן עובדא כי יש לו על מה שיסמוך ובספר לקט הקמח חלק א"ח הל' תפלה וקדיש וקדושה דף יו"ד ע"ד כתב וז"ל ומנהג עיר הקודש תוב"ב שאומר קדיש בסיועת חזן הכנסת שאומר אחריו עכ"ל ע"ש ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |