שבות יעקב/א/ו
|
< הקודם · הבא > |
שליח ציבור שהשכיר עצמו לשנים הרבה ועתה רוצה לחזור בו תוך זמן שכירתו אינו יכול לחזו' בו או לא גם טוענין הקהל שנתקש' עמהן בשבוע':
השאלה סתומה סתום ועומד אי נעש' השכירו' בקנין או לא:
דאי לא נעשה הדבר בקנין פשוט דפועל יכול לחזור בחצי יום כמבואר בש"ס ופוסקים עיין בח"מ ס"י של"ג ואין מקום לומר כיון דעיקר הטעם דפועל יוכל לחזור מטעם שלא יהי' עבד לעבדי' ובש"ץ אפש' דלא חיישינן להאי חששא דעבדות ה' היא דתפלה במקום עבודה והני כהני שלוח' דרחמנא הוא וא"כ אין כאן עבד לעבדים מ"מ כיון שהצבור או יחיד רוצה למחות שלא לעשות ש"ץ אלא בקהל שלהם ולא לילך למקום אחרת הרי מטעם עבדות שכיר שלהם הוא א"כ ודאי אזלינן בתר טעמא ויוכל לחזור בחצי יום ומה"ט אפי' במלמד וסופ' שהם ג"כ מלאכת ה' פסקו הפוסקים דיכולין לחזור וכמבואר ג"כ בש"ע ס"י של"ג בהג"ה אם לא משום דהוי דבר האבד וכאן בש"ץ אפשר דע"פ הרוב לא הוי דבר האבד דעכשיו הכל בקיאין לירד לפני התיב' ולהתפלל אף שאין לו קול לשורר וכמבואר בא"ח סי' י"ג וע"ש במ"א ס"ק ך' וגם הוא שכיח להכשיר אחרים וק"ל לכן היה נ"ל בפשיטות דיכול לחזור בו ואפשר דאפי' נעשה בקנין גמור ג"כ יכול לחזור כסתימות לשון הפוסקי' והריב"ש וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' ל"ג ודלא כריטב"א יע"ש ובתשובת חות יאיר ס' ק"מ ראיתי שכתב לחלק מסברא דנפשיה בין האי דמלמד לש"ץ דלא מקרי עבד לעבדי' ולבסוף הניח הדבר בספק ולע"ד עיקר כמ"ש:
ואף דלכאורה נראה להביא ראיה דהש"ץ אין יוכל לחזור בו כלל מהא דפסק בש"ע א"ח סי' ש"י דאסור להשכיר חזנים להתפלל בשבת ואם שכרו לשנה או לחדש לכ"ע שרי מטעם הבלעה ואם איתא דיכול לחזור בו אף ע"י הבלעה אסור וכמ"ש התוספ' והר"ן בכתובת פ' אע"פ ד"ה דמחזי כשכיר שבת וא"ת והא שכר שבת ע"י הבלעה מותר וי"ל דהכא אסור משום דלא הוי כמו הבלעה דאין מוסיפין לכל שבת יחד אלא מה שעולה בכל יום ויום שאם יתפייס היום או למחר באמצע שבוע אין מצטרפין כל ימי שבוע זה עם זה עכ"ל התוספ' והרא"ש והאגוד' והר"ן שם והאי דר"ן העתיק הרב בד"מ בא"ח קצת בלשון אחר וז"ל כתב הר"ן ס"פ אע"פ אם שכרו לחודש אם התנו עמו שישלם לו כפי מנין הימים מקרי שכיר יום והוי שכיר שבת שהרי יכול לחזור באמצע חדש ולכך לא מקרי שכיר חדש עכ"ל:
וכ"פ רמ"א בש"ע שם סי' ש"ו סעי' ד' בהג"ה. וא"כ בנדון דידן דש"ץ מוכח דאין יכול לחזור דאל"כ הוי כשכיר שבת אכן באמת דברי הר"ן שהעתיק בד"מ ובש"ע תמוה הו' לפי הנראה דהיאך יוכל לחזור באמצע חדש דהרי מ"מ שכרו אותו לחדש כולו רק ליתן שכירות של כל יום ויום ואי משום דיוכל לחזו' בו אין זו ראי' דהא אפי' בחצי יום פועל יכול לחזור בו ואם הוא דבר האבד בכל ענין אין יכול לחזור בו כל ימי שכירתו ובבדק הבית שם בסי' ש"ו כתב וז"ל כתב בשיבולי לקט אם אומר לו כך וכך תתן לי בחדש שיבא כך וכך ליום הוי נמי כשכיר שבת ואין נראה כן מדברי הפוסקים שכתבתי בסמוך עכ"ל וזה סותר ג"כ לדברי הר"ן כפי מה שהעתיקו רמ"א בד"מ ועיין במ"א ס"ק ז' הרגיש קצת בזו ומדחיק לפרש ולחזק דעת הר"ן ודבריו אינם ברורים ומוכרחים לדינא וכולם שגו ברואה ולא עיינו בלשון הר"ן עצמו שהוא כלשון התוספת והרא"ש שהעתקתי לעיל מפ' אע"פ מבואר ומשמע דדוקא התם במורד על אשתו שקצבו חכמים קצבה לכל יום ויום מימי השבוע כל זמן שמורד על אשתו ואם יתפייס היום או למחר כרצון חכמים ולהיות באהבה וחיבה האיש עם אשתו אין מצטרפין ימי השבוע זה עם זה:
וכן הוא שורת הדין כי מתחלה אין מוסיפין לכל שבועה יחד רק לכל יום ויום בפני עצמו שמא יתפייס וכן מבואר להדיא בלשון התוספ' והרא"ש ואגודה ע"ש משא"כ בשכרו לחדש אף שיכול לחזור בו מ"מ יש לו עליו תרעומות ע"פ הדין וכל זמן שמרצה לשכירתו אינו חוזר בו הרי מקרי הבלע' ששכרו מתחלה יחד ומותר כמשמעו' הפוסקי' ולא כש"ל כמ"ש בבדק הבית והאחרונים שגגו בזה:
וגם בתשובת בית יעקב סי' קמ"ד נמשך אחריהם ולע"ד עיקר כמ"ש ובכל ענין הש"ץ יכול לחזור בו אם לא שהוא דבר האבד שאין כאן מי שיודע להתפלל וע"ד שטוענין הקהל שנתקשר עמהם בשבועה בודאי אם נעשה השבועה בפועל ממש ודאי דאין יכול לחזור בו ולא הוי כנשבע לבטל את המצוה וכ"כ בתשובת חות יאיר סי' ק"מ ועיין בח"מ ס"י של"ג בש"כ שם י"ז ועיין בי"ד ס"י רל"ח סעי' ד' וס"י רל"ט סעי' ויו' ובש"כ שם אבל אם נתברר שנעשה השבועה בפועל ממש רק שכתב בשטר שנשבע אפשר דלא הוי שבוע' עיין בח"מ ס"י ע"ג ובסמ"ע שם ס"ק י"ח ובכנס' הגדולה לשם בשם גדולי אחרוני' ועיין בי"ד ס"י רל"ב בש"ך שם וא"כ יכול לחזור אם אינו דבר האבד כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |