מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מה המקור להבאת חגיגת י"ד והאם היא חובה או רשות?
לרבנן - שיהיה הפסח נאכל על השובע, והיא רשות ולכן לא באה בשבת במרובה ובטומאה, לבן תימא - חובה, ולמד מהפסוק ולא ילין לבקר זבח חג הפסח, זבח חג - חגיגה. (בגמרא בעמוד ב' מופיע שלדעת יהודה בן דורתאי יש אזכור של חגיגת י"ד גם בפסוק וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר, בקר זו חגיגה.
לדעת בן תימא מה הדין והסברא לחלק בדין חגיגת י"ד בין זמן אכילתה, צורת אכילתה, הבהמה ממנה באה ואיסור שבירת עצם?
זמן אכילתה ליום ולילה, ככתוב ולא ילין לבקר זבח חג הפסח וזבח חג היינו חגיגה ומפורש שלא ילין.
צורת אכילתה - צלי, אף שהיה מקום לומר שלא הוקשה לפסח אלא לענין לינה.
הבהמה ממנה באה - רק מצאן זכר, אף שהיה מקום לומר שהוקשו רק למידי דאכילה.
איסור שבירת עצם - ספק בגמרא כי יתכן ויש לדרוש "בו" האמור בפסח בו ולא בחגיגה.
קופיץ שנמצא בי"ד חוזר ומטבילו, מדוע (2)?
א. כדעת בן תימא וננקוט שאף בחגיגה יש איסור שבירת עצם וממילא אין לו צורך בקופיץ.
ב. כדעת רבנן ומדובר באופן שיודע שלא יביא חגיגה: במרובה בטומאה, באופן שגוסס הנשיא בי"ג, ולכן מטביל רק את הסכין שיש רק ספר אחד שמא לא ימות הנשיא אך לא את הקופיץ שיש שני ספיקות, שמא לא ימות ושמא יתרבו המנויים (2 אופנים נוספים שנדחו בגמרא, באופנים שיודע שלא יביא חגיגה: 1. בחל י"ד בשבת. דחייה: בברייתא מפורש בהמשך מה הדין בשבת וע"כ שתחילת הברייתא בחול. 2. במרובה. דחייה: מנין יודע הרי יתכן שימנו עליו עוד אנשים.)
מה לומדים מהפסוק וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר (3)?
1. דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין - מה פסח דבר שהוא חובה ואינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין.
2. יהודה בן דורתאי - חגיגת י"ד דוחה את השבת - צאן זה פסח בקר זו חגיגה ואמר רחמנא וזבחת פסח.
3. מותר הפסח קרב שלמים - מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר.
האם חגיגת י"ד וט"ו דוחות את השבת?
י"ד - מחלוקת רבנן (אוסרים) ויהודה בן דורתאי (מתיר. וכן כתבו התוס' בדעת בן תימא). ט"ו - אינה דוחה, ככתוב וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים, ותשלומי חגיגה בסוכות אף בשמיני עצרת ובא הפסוק למעט שבת שבתוך המועד.
מעבר לתחילת הדף