מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מנין לתמיד ופסח שדוחים טומאה?
תמיד נלמד מפסח בגזירה שוה, במועדו - במועדו.
פסח: א. כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, שאף שצרוע וזב נלמדים מטמא מת בק"ו, נכתבו ללמדנו שיש זמן שטמא מת אינו משתלח והם משתלחים. דחיה: אם כך נלמד גם מכך שכתבה התורה גם מצורע אף שנלמד בק"ו מזב, שיש זמן שזב אינו משתלח ומצורע משתלח והרי בפסח גם זב משתלח. ב. איש איש כי יהיה טמא לנפש, שיחיד נדחה לפסח שני אך לא ציבור. ואין לפרש שציבור כלל לא עושים פסח בכה"ג, שהרי כתוב לנפש ובא למעט שאר טומאות ולענין דחיה לפסח שני הרי איש איש מרבה שכל סוגי הטמאים נדחים, וע"כ קאי אציבור שאף שהם נדחים היינו רק בטומאת נפש ולא בשאר טומאות.
מה לומדים מהפסוק כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, הלא צרוע וזב נלמדים בק"ו מטמא לנפש (3)?
א. בהו"א - מקור לכך שפסח דוחה טומאת מת, ויש זמן שרק זב ומצורע משתלחים ולא טמא לנפש. ב. רבי שמעון - ליתן לזב מחנה שניה ולמצורע מחנה שלישית. לרבי יהודה - לפטור זב ומצורע הנכנסים למקדש בזמן הקרבת הפסח מכרת, בשעה שטמאי מת משתלחין זבין ומצורעין משתלחין.
מה דין מצורע וזב שנכנסו למחנה האסור עליהם?
זב חייב מלקות, מצורע - מחלוקת תנאים האם לומדים מהפסוק בדד ישב שהוא לאו הניתק לעשה ואין לוקים עליו (שע"כ בא לנתקו שהרי כתוב עשה נוסף, או שהפסוק מתחיל בכל ימי אשר הנגע בו ומשמע שכל ימיו בבדד ישב קאי), או שהפסוק בא ללמד דין שילוח מחוץ ל3 מחנות.
ציין חומרה של מצורע על פני זב ולהפך, ושל זב על פני טמא מת ולהפך?
מצורע מזב - פריעה, פרימה ותשמיש המטה. זב ממצורע - משכב ומושב להיות אב הטומאה (ולא רק ראשון) והיסט. זב מטמא שרץ - שטומאה יוצאת מגופו. טמא מת משרץ - טעון הזאה שלישי ושביעי.
"בעל קרי כמגע שרץ", לענין מה (ציין 3 אפשרויות)?
א. לענין מחנות. דחייה: בעל קרי מתרבה מוכל זב שצריך לצאת משתי מחנות משא"כ מגע שרץ מתרבה מוכל טמא לנפש שיוצא חוץ למחנה אחד.
ב. לענין טומאה שטמא טומאת ערב. דחיה: דבר זה מפורש בפסוק ואין צריך לציינו. ג. לענין טומאה שמטמא באונס.
מעבר לתחילת הדף