מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו ומדוע?
שהודו לו - גירר עצמות אביו במיטה של חבלים (משום כפרה, וקידוש השם שיתגנה על רשעו ויווסרו הרשעים). קיצץ נחש הנחושת - שטעו אחריו. גנז ספר רפואות - שלא היה לבם נכנע על חוליים.
שלא הודו לו - קיצץ דלתות היכל ושיגרן למלך אשור, סתם מי גיחון (כדי שלא יהיה למלכי אשור הצרים עליו, ולא הודו לו שהיה לו לבטוח בה' שהבטיחו וגנותי על העיר הזאת), עיבר ניסן בניסן (זה ניסן ואין אחר ניסן, ובברכות מבואר שעיבר ביום ל' אדר ולא ס"ל הואיל וראוי לקובעו ניסן).
מהי הרכבת דקלים והאם מותרת בי"ד ניסן?
מחלוקת: י"א - תרכובת העשויה לחיזוק הדקל ונשפכת ללב הדקל. וי"א - הרכבת דקל זכר על גבי דקל נקבה (או ייחור צעיר לדקל זקן כזכר בתוך נקבה, או ייחור מדקל זכר שעושה פרות לדקל נקבה שאינה עושה פירות). ודינו בי"ד: לדעת ר"מ מותר, לדעת רבי יהודה אסור ואנשי יריחו נהגו היתר.
אנשי יריחו כרכו על שמע, מהי כריכה על שמע (4 אפשרויות) והאם עשו כדין?
1. לא הפסיקו בין אחד לואהבת שלא האריכו באחד. ב. לא הפסיקו בין היום לעל לבבך. ג. לא אמרו בשכמל"ו. ד. אמרו בשכמל"ו בקול רם אף שלא היו בשכנותם מינים.
אנשי יריחו קצרו וגדשו לפני העומר, האם עשו כדין?
מעיקר הדין קצירה וגדישה ביריחו מותרת כיון שאין תבואתם, שהיא תבואת עמקים, כשרה למנחות, ובמקום הפסד לא גזרו שמא יבוא לאכול ובפרט שמבדיל בדילי מיניה, ולכן קצירה עשו כדין ואילו גדישה שאין בה הפסד עשו שלא כדין.
מה הוא שורש המחלוקת בין אנשי יריחו וחכמים בגזמיות של הקדש, באכילת תמרים תחת הנשר ובנתינת פאה לירק?
גמזיות של הקדש: אין מעילה בגידולין ונחלקו אם מ"מ איסור יש.
אכילת תמרים תחת הנשר: א. המחלוקת במכבדות אם גוזרים שמא יעלה ויתלוש, אבל בבין הכיפין לכו"ע מותר כיון שמוכן לעורבין הוי מוכן לאדם. ב. המחלוקת בבין הכיפין אם מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם, ובמכבדות לכו"ע אסור גזירה שמא יעלה ויתלוש.
נתינת פאה לירק: בעלי לפת שמכניסים לקיום אגב האמהות ונחלקו אם מכניסו לקיום ע"י דבר אחר חשיב קיום
מעבר לתחילת הדף