שאילת שלום על השאילתות/קיד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואפילו הערמה נמי אסור ה"ד כגון דתלן זוזא וכו' דשלחו ליה לאבוה דשמואל הני תורי דגנבי ארמאי וגנחין להון מהו שלח להו הערמה איתעביד בהו וכו'. בסוגיין ב"מ (צ.) איבעיא להו מהו שיאמר חסום פרתי וכו' ת"ש דשלחו ליה [בני מערבא כצ"ל וכ"א בנ"י ובהרא"ש ובזה מובן במה דאר"פ בסמוך בני מערבא סברי וכו'] לאבוה דשמואל הלין תורין דגנבין ארמאי ומגנחין יתהון מאי וכו' וז"ל תו' ד"ה דגנבין להו ארמאי בשאלתות דרב אחאי מפרש שהיו קושרין דינר בכיס של בהמה בחזקה והכותי גונב הדינר ותולש הכיס ומסרסו ולשון גנבין להו לא משמע הכי שלא באין לגנוב רק הדינר עכ"ל. הנה עיקר דחייתם שדחו פי' השאלתות לית' אלא ממלת להו דלא משמע הכי. והלא מלת להו ליתא בנוסחת השאלתות. גם לפנינו בש"ס גם בהרא"ש לא נזכר מלת להו. ותו דה"ל לתוס' לכתוב כדרכם דלא כשאלתות. ואמנם המדקדק בלשון שכתבו תוס' ימצא נכון כי כוונתם לקיים גירסא שלפנינו הלין תורין דגנבין ארמאי ולמחוק מלת להו שהיה לפניהם ושיעור דבריהם דגנבין להו ארמאי [דהיינו כפי הגרסא שלפניהם ע"ז כתבו] בשאלתות דר"א משרש וכו' [ופי' ודאי אמיתי ובכן ע"כ [ל"ג] מלת להו. דהא מלת להו משמע הבהמות עצמן] ומה שהוכרח גאון לפרש הכי היינו מפני תשובתו של אבוה דשמואל דשלח להו הערמה איתעביד בהו וכו' ובשלמא לפי' גאון שפיר אמר הערמה וכו' כלומר בשביל שקושרין דינר בכיס של בהמה וכו' שעשו הערמה הניכר [דלולא דמכוון ישראל שהיה כותי ע"י כך תולש הכיס של הבהמה ויסרסו בכך וודאי על חנם לא יפסיד ישראל הדינר מכיסו ולהפקיר ממונו] והיינו הערמה איתעביד בהו אערימו עליהו ויזדבנון. אכן לפרש"י ד"ה ומגנחין יתהון ומסרסין אותם ואח"כ מחזירין לבעלים ומאהבת בעליו ישראל גונבו הכותי שהוא מכירו ומסרסו כדי שיהיה יפה לחרישה ע"כ ק"ק מהיכן נראה שום הערמה לישראל ומאי אית ליה לישראל למיעבד אחרי שהכותי גונבו מבלי דעת בעלים. וזה לשון הגהת הרא"ש ד"ה אבל בדבר שאין הכותי מוזהר וכו' מיהו נראה בעיני היכא דידעינן בבירור דעביד כותי מדעתיה אע"פ דלהנאת ישראל מכירו מתכוין מ"מ כיון דישראל לא אמר לו כלל לא קנסינא ליה למכור כלל ע"כ. ואע"ג דסיים והכא דאסור דחיישינן להערמה דמאחר שכותי מכירו וגונבו ומסרסו והחזירו רגלים לדבר שהבעלים אמר להן ע"כ. מ"מ דחיקא ליה לגאון לחלק בהכי וכי נביאים אנחנו ולא נאמין להבעלים שאמרו דשלא מדעתיה עביד הכותי והיאך נכחיש מאומד דעתינו את פי הבעלים ואיזה דרך נעלה לידע בבירור דישראל לא אמר לו כלל ואף אם הבעלים אינם במקומם אלא במקום אחר מ"מ יש לחוש פן נעשה ע"י שליח מהם לכותי. וכן משמע מתוס' בסוגיין דאמרי' מרימר ומר זוטרא ואמרי לה הני תרי חסידי מחלפי אהדדי [שוורים שלהן שגנבו כותים מכיריהם וסרסום רש"י] וכתבו תוס' מחלפי אהדדי שלא מדעתן היו מסרסין אותן ומ"מ היו מחלפין שמא לא יאמינו העולם שהיה שלא מדעתם או משום שלא יאמרו אחרים לכותי לעשות כן ויאמרו שלא מדעתינו עשו ע"כ. הרי להדיא [בין לרש"י ופשיטא] דעת תוס' דבאין אנו יודעין בהחלט שמדעת בעלים הוי סגי במחלפי אהדדי וא"כ למה קניס אבוה דשמואל דווקא שיזדבן לגמרי שלא יהיה מהני מעשיו כלל שיהיה לו בהמה ראוי להחריש. מטעמים הללו פירש גאון. והסכימו תוס' על ידו [כמו שכתבתי לעיל ביאור כוונתם] דעובדא דשלחו לאבוה דשמואל הוי בהערמה הניכר לכל באי שער העיר הואיל שבעלי בהמה קשרו דינר בכיס וכו' ולפיכך קניס להו שיזדבנון. ובדרך זו יתבאר לשון הרמב"ם פט"ז מה' א"ב דין י"ב אסור לומר לכותי לסרס בהמה שלנו ואם לקחה הוא מעצמו וסרסה מותר ואם הערים ישראל בדבר זה קונסין אותו ומוכרה לישראל אחר וכו'. הרי שפתיו ברור מללו דאם לקח הכותי מעצמו ואע"ג שמכירו ומכווין בוודאי לטובת ישראל שיהיה לו בהמה מסורס שראוי לחרישה אפ"ה מותר ולא חיישי' כלל דרגלים לדבר שהבעלים אמר להן כן [ואח"כ כתב] ואם הערים ישראל בדבר זה [כגון שקשר דינר בכיס וכו' כמ"ש גאון ותוס' שזכרתי. או אופן הערמה כה"ג דנראה הערמתו להדיא וניכר לכל אז] קונסין אותו ומוכרה וכו'. ואל תתמה בכל אלה דסתם הרמב"ם ברישא דמלתא אם לקחה הוא מעצמו וסרסה מותר ולא כתב דעכ"פ להחליף עם אחר כמו שעשו הני תרי חסידי דמחלפי אהדדי. אך דע שהם רק מצד חסידות יתירתא עבדו הכי ולכן גם בטור וש"ע אה"ע סי' ה' במקום שכתבו מותר לא הזכירו כלום דמחלפי אהדדי. והנה כלשון הרמב"ם ממש כ"כ בש"ע שם סעיף י"ד אסור לומר לכותי וכו' ואם הערים ישראל בדבר זה קונסין אותו ומוכרן לישראל אחר. ואע"פ שבטור שינה וכתב ואם הערים בדבר או אפילו לא הערים והכותי מכירו ומכוין לטובת ישראל אסור וקונסין אותו למוכרו לאחר ע"כ. והיינו כסברת האש"רי שהעתקתי לעיל. מ"מ ראו ראינו כי דעת המחבר כדעת הרמב"ם מבלי שינוי כלל [ואף שהוג"ה בש"ע אחר תיבת וקונסין אותו בזה"ל ואפילו לא הערים והכותי מכירו ומכוין לטובתו ע"כ. מ"מ חזינא דהמחבר בעצמו לא אבה לשתותו ואפי' בזיז כל שהו לא זז מדעת הרמב"ם מחמת הטעמים שכתבתי למעלה בדעת גאון ותוס']:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |