שאילת שלום על השאילתות/קח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ברם צריך שפחה מי מחייבא למינקט יומי דבעלה [דבעלת צ"ל] נדה אי לא כיון דכל מצות וכו' ת"ש דתניא בנות [צ"ל בני] ישראל אין לי אלא בנות ישראל גיורת ושפחה [משוחררת כצ"ל] ושאינה משוחררת מניין ת"ל אשה מכל מקום וכן הלכתא. ע"כ לשון גאון וכוונתו בכריתות (ז:) במשנה יש מביאות קרבן ונאכל וכו' וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל. גמרא שפחה מנ"ל דת"ר בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מניין ת"ל אשה מאי וכן שפחה [הא פשיטא לן דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמרי לה לה כתיב באשה וכתב לה ספר כריתות וכתיב בשפחה או חפשה לא נתן לה רש"י] סד"א כי אמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה אהכי תנא שפחה ע"כ בסוגיא. ומדברים האלה תבין דברי גאון. אמנם בסוגיא איכא למידק דמתחילה שאל מנ"ל [הרי דלא ידע כלל דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה וכו'] ואחר כך בכדי שאילת ובתוך כדי דיבור שאל מאי וכן שפחה הא פשיטא לן (וכמו שפירש"י שהעתקתי למעלה) מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר וליישב חומר זו יתכן לומר ע"פ נוסחת גאון דתניא וכו' גיורת ושפחה משוחררת ושאינה משוחררת מניין וכו' וכן איתא בת"כ והביאו תו' יבמות (עד:) ד"ה ושפחה מניין וכו' ובת"כ בהדיא גרסי' גיורת ושפחה בין משוחררת בין אינה משוחררת מנין ת"ל אשה וכתבו עוד מיהו תימא היכי מתרביא שפחה מקרא דאשה כיון דאצטריך לגיורת ומשוחררת ונראה דשאינה משוחררת אתיא לה לה מאשה כדמשמע בכריתות עכ"ל. ויש לדקדק דאם אינה משוחררת אתיא מן לה לה א"כ למה דריש בת"כ שפחה שאינה משוחררת מדכתיב אשה תיפוק ליה מלה לה והכי הל"ל גיורת ושפחה משוחררת מנין ת"ל אשה. וע"כ צ"ל אף על גב דשפחה שאינה משוחררת נפקא מלה לה אפ"ה באגב גרירא נקטי' בת"כ בהדי הנך כדמצינו בכמה דוכתי ומעכשיו י"ל דתחילת הסוגיא שפחה מנ"ל כלומר דמתניתין ע"כ דלא איירי בשפחה שאינה משוחררת דהא פשיטא לן דכל מצוה שהאשה חייבת וכו'. אלא ע"כ דאיירי בשפחה משוחררת וע"ז פריך שפחה כלומר כשאינה משוחררת מנ"ל ומשני דת"ר בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה בין משוחררת ובין שאינה משוחררת מניין ת"ל אשה וע"ז פריך מאי וכן שפחה כלומר בברייתא דתניא בין שאינה משוחררת קשיא ליה דהא פשיטא מג"ש דלה לה ומשני דאין זו פשיטא כל כך סד"א כי אמרינן כל מצות וכו':
שם והיכא דהוחזקה נדה בשכנותיה וכו' ואמרה טהורה אני לא מהימנא וכו' ברם צריך היכא דנותנת טעם לדבריה מי מהימנא וגו' ת"ש דבעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמר טהורה אני מהו וכו' א"ל רב אף בזו אם נותנת אמתלא נאמנת למימרא דקבלה וכו': ז"ל הטור י"ד סי' קפ"ה כתב הרמב"ן הוחזקה נדה בשכינותיה ואחר כך אומרת טהורה אני אפי' נותנת אמתלא לדבריה אינה נאמנת וכו' ותימה הוא וכי עדיף הוחזקה נדה בשכינותיה מכשאמרה בפירוש טמאה שנאמנת שוב לומר טהורה אני על ידי אמתלא. וכתב הב"י ומ"ש רבינו הטור ותימא הוא וכי עדיף הוחזקה נדה בשכנותיה מכשאמרה בפירוש טמאה אני כבר הרגיש הרשב"א בת"ה בקושיא זו ותירץ דמשום בושת או אונס מיקרי ואמרה טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת ולפיכך כל שחזרה ואמרה לא נטמאתי הרי היא כמכחשת מה שאמרה עכ"ל. ומפני כך העלה בש"ע סעיף ג' אם ראה לובשת וכו' לא מהני אמתלא וכ"כ כל האחרונים אמנם כעת מצאנו חבר ורב לסבלת הטור מדבריו של גאון חזינן להדיא דאפי' הוחזקה נדה בשכינותי' כגון בשראוה לובשת מאניה דלבישה בנדתה מהני אמתלא והביא לראיה דאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה דפסק רב אף בזו אם נותנת אמתלא נאמנת. והיינו כדעת הטור דלא עדיף הוחזקה נדה בשכינותי' משאמרה בפירוש טמאה אני ובמה שיוצא הרשב"א לחלק דלעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה כו' ס"ל לגאון וכן להטור מלתא דמסתברא כשהיא אמרה מחמת אונס או בושה דנדה היא. והן לא יאמינו לה דאי נדה היא למה אינה לובשת בגדים המיוחדים לנדתה. ולכן הא בלא"ה לא אהני לה. ולפיכך כשנותנת אמתלא זו מהימנא. ואין להקשות דא"כ בשאומרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דבלא אמתלא אינה נאמנת ואמאי הרי (לא) לבשה בגדי נדות די"ל דטמאה אני דקאמר' היינו ע"י כתם שמצאה ובכה"ג אינה לובשת בגדי נדות. אבל כשהוחזקה א"ע נדה כלומר שהחזיקה עצמה לנדה בשכינותיה מפני עין הרע וכדומה שהזכירו הפוסקים ודאי כל זמן שלא לבשה בגדי נדותה לא יאמינו לה שכנותיה. ויש עוד לדבר בזה אלא שהזמן קצר. וגם הראיה שהביא הרמב"ן והרשב"א והביא הב"י בזה"ל מדאמרי' בכתובות (עב.) אמתני' דמשמשתו נדה היכי דמי אי דידע נפרוש ואי דלא ידע נסמוך עליה ואוקמינא כרב יהודה דאמר הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה אלמא כל כה"ג לא איבעי' ליה למסמך עליה ומסתמא קאמר דאלמא אפי' באמתלא לא מהימנא דהא ודאי נדה משוינן לה עכ"ל. ס"ל לגאון והטור דהתם איירי כשאין לה שום אמתלאין ולפיכך תצא בלא כתובה וכמו דרב יהודה דאמר הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה נמי איירי בהכי. אכן כשאמרה אמתלאי הניכר כגון מחמת אונס או בושה הוכרחה למיעבד ולומר דטמאה היא חזינן מכח מימרא דרב דאמר לשמואל דנאמנת באמתלא. עוד י"ל כשנדקדק במילי דאמר אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת (ופירש"י הואיל ונתנה אמתלא וכו') אע"כ דלחלק יצ"א דדוקא לדבריה מהני אמתלא אבל לא למעשיה דהיינו בעברה ושמשתו נדה. (כענין דנשנית במשנה דכתובות דתצא שלא בכתובה) ואח"כ אמרה אמתלא לא מהני להוציא כתובתה מבעלה דבעלה אינו מחויב להאמינה על כך הואיל ולא אמרה אמתלא בתחלה קודם ששימשתו וזה ברור לנבון. והילכך לא רצה לומר הואיל ונתנה אמתלא וכו' משום דאיכא נתינת אמתלא דלא מהני כגון אחר ששימשתו נדה אלא דקדק אם נתנה אמתלא לדברי' כלומר לדבריה דוקא וכדאמרן. עכ"פ קצת חידוש שלא הביא אחד מהמפרשים והפוסקים דעת גאון בשאילתות מלפסוק ההלכה שסיים תנא מיניה ארבעין זימנין למימרא דקבלה (כלומר דשמואל קיבלה מרב דנאמנת). ומה שסיים גאון ואפי' הכי שמואל לא עביד עובדא בנפשיה וכן הילכתא דע שכוונת גאון כמו דאסבריה הב"י בסי' הנ"ל דאע"פ שהרי"ף כתב הך דלא עביד שמואל עובדא בנפשיה נראה שלא לפסוק דחיישי' לה כתבה דהא לא פליג שמואל עליה דרב בהדיא אלא שרצה להחמיר וכו' ולא כתב אלא ללמד שמי שרצה להחמיר על עצמו מדת חסידות היא לו ולא תימא דחסידות של שטות היא דהא אשכחן דשמואל החמיר על עצמו עכ"ל ובין תבין דבתחלה החליט גאון מדתנא מיניה ארבעין זימנין למימר דקבלה (כלומר מוכח מהכא דשמואל הודה לרב ולא פליג עליה לדינא כלל) ואפ"ה שמואל לא עביד עובדא בנפשיה. (כלומר דמצד חסידות החמיר על עצמו. וע"ז סיים גאון) וכן הלכתא (פי' דכל אדם רשאי להחמיר בזה כשירצה ולא מיקרי חסיד שוטה) ונכון הדבר בכוונת גאון. ועתה חובה לפרש סתומות שכתב א"ל דליה לרטיבא רפשא ליה בדוכתא (ובראשון לציון ציינתי מקומו עירובין מ:) (ולע' שם בפירש"י) אמרי (כלומר דבני ישיבה ספרו עובדא היכי הוי וכן בכל אמרי שבש"ס פרושו על דרך זה) דרב איקלע לבי שמואל שדר ליה שמואל כסא דברכתא וכו' ולבסוף אמרה לרב [נראה דצ"ל לשמואל] טהורה אני וכו' דתשתייה אינהו כל הסיפור הלזה ליתא בגמרא דילן. אלא קבלה היא ביד גאון דהכי הוי עובדא וכו' עד סופו. אמנם עדיין פליאה שהרי בירו' איתא באופן אחר לגמרי והביאו תו' בכתובות (כב:) ד"ה ואפ"ה לא עביד שמואל עובדא בנפשיה ר"ח הביאו ירושלמי שמואל בעי לאזדקוקי וכו' אמרה ליה אתמול לא הות בי תילא כי ההיא שעתא אתי שאיל לרב וכו'. ויתכן לומר דתרי עובדא זה וזה אירע לאיתתא דשמואל ובכל עובדא נתנה אמתלא אחריתא. ונסתפק לשמואל בכל חדא אם קרוי אמתלא טובה מה ששינה מדבריה שאמרה בתחילה ובזה ניחא דלכאורה קשיא למה זה שאל שמואל לרב. וכי לא ידע מהברייתא שהובא בסוגיא (כב.) אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא (משל וטעם למה אמרה תחלה מקודשת אני רש"י) לדבריה נאמנת אע"כ דס"ל לשמואל דבעינן אמתלא טובה דוקא כמעשה באשה אחת גדולה וכו' בתחלה שבאו עלי וכו'. והילכך כל עיקר שאלת שמואל לרב אם אמתלא זו הוי אמתלא טובה או לא ולפיכך בכל עובדא דאיתרמי הן בעובדא דאי' בירושלמי והן בעובדא שהיה קבלה ביד גאון. הואיל דבכל זימני היה אמתלאי אחריתא אתא שמואל ושאיל לרב. [וע"פ דברים הללו יש ליתן טעם בדרך רמוזה בהא דאמר תנא מיניה ארבעין זימנין. וכי שיננא כשמואל צריך למען תפוש בלבו לחזור ארבעין זימנין]. ותו אם להכי חזר על למודו מ' זימני כפי פשוטו הל"ל הכא כדאמרינן לקמן בכתובות (נ.) פסחים (עב.) מגילה (ז:) [חוץ בברכות כח.] (ועל המספר של ארבעין זימנין כתבתי הטעם כדאמר בתענית (ח.) ר"ל הוה מסדר מתני' מ' זימני כנגד מ' יום שנתנה תורה) תנא מיניה ארבעין זימני ודמי ליה כמאן דמנח בכיסתיה. אלא הוא הדבר אשר דברנו דמ' זימני כלומר מ' פעמים דשאל שמואל מרב על עינייני אמתלאות שנתחדשו בשינוי מעשיות וקבלה מרב):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |