שאילת שלום על השאילתות/פו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הלכתא מאי ת"ש וכו'. אחר עיון הדק היטב דבריו של גאון עד סוף כל הדיבור הלזה דסיים וכן הלכתא. יבין וישכיל המעיין אשר לא יכזב כי לא היה צריך גאון להאריך למיפשט מפלוגתא דרשב"ג ורבנן. והוה מצי למיפשט מיד מרב מרי דבעי בדיקה. וצ"ל דרצונו של גאון למיפשט נמי באגב גררא דהלכתא כרבנן נגד רשב"ג בהא. והנה מתוך עקימת שפתיו של גאון שכתב ואע"ג דאמרי' בכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו וכו' נשמע קולו בבאו אל הקודש דאפילו היכא דנזכר רשב"ג בברייתא איתא להך כללא דכ"מ ששנה וכו'. שהרי הך דקרדום אינה משנה אלא ברייתא היא:
ודע דהש"ך בח"מ סימן קע"א סעיף ט' כתב דבתוס' פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ט) ד"ה אלא שטה איתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא עכ"ל. וכתבתי דיש לתמוה טובא בעינא פקיחא של הגאון ש"ך ז"ל שלא הביט דבמשנה (סט:) איתא הכי ועל אותה משנה נתכוונו תו'. גם הגאון ח"י בסי' צ"ד [דף צ"ד:] ד"ה ומ"ש מחברו וכו' הניח דברי תוספת בב"מ הנ"ל בצ"ע ע"ש. גם הוא שגג בזה ואני מבקש מחילה מכבודם דברור דתו' מכוונים על השנוי במשנה (סט:) כדאמרן. והאמת עד לעצמו דעל כרחך ר"ת דאמר זה בתו' דב"מ הנ"ל ס"ל דדוקא ארשב"ג השנוי במשנה איתמר הך כללא אבל לא בבריי' לפי מ"ש בשם ר"ת בשבת (יז.) ד"ה אין נותנין וכו' ועוד מביא ר"ת ראיה מסוף פ"ק דמס' ע"ג וכו' קיי"ל כרשב"ג דסתם מתני' כוותיה וכו' ע"ש תמצא ברור דלדעת ר"ת ליתא להך כללא ארשב"ג בברייתא. וקבעתי מסמורות דכל במשנתינו דקאמר הכוונה על המשנה לחוד ולא על הבריי' מסוגיין דברכות (יט.) ועירובין (נג.) ובמנחות (לא:) דמסיק במשנתינו קאמרינן והא ברייתא היא. וכ"כ הרשב"ם בב"ב (קלח.) ד"ה יורשין וכו' קצת באריכות וכ"כ עוד שם (קעד.) ד"ה במשנתינו ולא בבריי'. וכ"כ המהרש"א בכתובות (ס"ז.) בתו' ד"ה אלא ארישא וכו' דמוכח בכמה דוכתין דוקא במשנה קיי"ל הל' כרשב"ג. והארכתי בחיבורי יסל"מ דמאי פ"ו מ"א ובמיני תרגומא פ' בא פסוק אך ביום הראשון תשביתו. וכאן אין מקום להאריך. כהיום הזה ראינו אחד קדוש מדבר כי דעת גאון דהלכה כרשב"ג במשנתינו היינו גם בברייתא. מעתה זכינו ג"כ ליישב דעת הרב אלפס אשר הובא בח"מ קע"א סימן יו"ד דיכול הלה לומר אין רצוני לקבל מתנה וכרשב"ג בברייתא וכמ"ש הש"ך ולא מטעמיה דהש"ך דתו' פרק איזהו נשך ס"ל הכי. אלא טעמיה דרב אלפס דאזל בשיטות גאון דס"ל דהלכה כרשב"ג אף בברייתא. וביתר דברי גאון פה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. דלפי המסקנא בש"ס (י':) דרשב"ג מטהר בקרדום גם בהניח בזוית זו ומצאו בזוית אחרת שאני אומר שהוא עצמו נטלו מזוית זו והניח באחרת ע"ש. והיינו שמצאו עכ"פ אח"כ. אבל וודאי דרשב"ג מודה דאם לא מצאו כלל אפילו בזוית אחרת שאז צריך לבדוק כל זוית ופינת הבית משום שמא הניחו באחת מן הזוית וא"כ בהניח עשר ומצא תשע אפילו לרשב"ג צריך לבדוק בכל זויות דחיישינן שמא נטלו מזה והניחו באחרת וא"כ שפיר מצי קאי רב מרי אפילו לרשב"ג ותו לדעת גאון דהא בהא תליא קשיא למה לא הוכיח ממה דאמר הש"ס סוף (י'.) הניח עשר ומצא תשע היינו סיפא דתניא הניח מאתים ומצא מנה וכו' וחכ"א הכל חולין כלומר דלרבנן צריך לבדוק עד שימצא עשר. ולרבי עכ"פ צריך לבדוק עד שימצא אותו אחד החסר. נמצא בין לרבי ובין לרבנן וסתמא דתלמודא לא אמרינן דנתן לאחר ושכח דלא כרשב"ג. ותו דגם גבי הניח עשר ומצא תשע ה"ל להש"ס לומר פלוגתא דרשב"ג ורבנן. ולפיכך לולא דבריו של גאון ה"א דהנושאים אינם שווים. דשאני חמץ שכל המשך זמנו דאיירי הכא אינו אלא מזמן בדיקה אתחלת' דלילה עד למחרתו שעת הביעור. לא שייך למיתלי דאישתלי ושכח בזמן קצר ומועט אם השאיל או יהיב לעניים. משא"כ בקרדום בהמשך זמן מרובה. ואמנם דברי גאון וודאי שריר' וקיימא. אפס מצידי לפי שעה נעלמה. והנה הרמב"ם בפרק י"ב מה' משכב דין ט"ז כתב קורדום שנאבד בבית או שהניחו וכו' ופסק כרבנן. ולכאורה לפמ"ש הכ"מ בפ"ט מה' טומאת מת דין ה' דהרמב"ם סובר דהלכה כרשב"ג גם בברייתא. א"כ ה"ל לפסוק כרשב"ג והכ"מ לא פירש כלום מ"ט פסק הכא כרבנן נגד רשב"ג. אמנם ברור מטעם שכתב גאון משום דרב מרי אזלא כרבנן. ה"נ טעמיה דהרמב"ם [מיהו כבר כתבתי באריכות בחיבורי יסל"מ הנ"ל דדברי הכ"מ בדעת הרמב"ם דהלכה כרשב"ג אף בברייתא צריכין פנים ולפני לפנים]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |