שאילת שלום על השאילתות/נט
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אבל ברכתא דמזונא דחיובא דאורייתא הוא [אי וצ"ל] או לא' מז' מינין דחיובא דאורייתא הוא הדר ומברך אבל שאר פרי דחיובא דרבנן הוא לא הדר מספיקא: דעת הרמב"ם שהביאו הב"י סי' קפ"ד שכל הברכות ואפי' ברכו' מעין שלש כגון על המחיה כולם הם מדרבנן ואם נסתפק אם בירך כבר א"צ לחזור ולברך חוץ מברכת המזון צריך לחזור שהוא מן התורה. אכן דעת הטור ס"ס ר"ט בזה"ל כל הברכות כולן אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף ונראה דוקא ראשונה שהיא מדרבנן דנפקא לן מסברא שאסיר להנות וכו' אבל ברכה אחרונה מעין ג' דשבעת המינין דאורייתא היא וכו' וכן יראה מדברי ה"ג ע"כ. וכתב הב"י שכן דעת הרשב"א וכן הרא"ש. אבל הסמ"ג כתב דמתוך הלשון משמע דברכה אחת מעין ג' מן התורה דקאי וברכת אף אתאנים ורמונים ואין נ"ל דא"כ יברכו עליהם ג' ברכות ממש א"ו וברכת לא קאי אלא אלחם ע"כ. ובש"ע סי' קפ"ד סעיף ד' כתב אכל ואינו יודע אם בירך ברה"מ צריך לברך מספק מפני שהוא מן התורה. ע"כ. ממשמעות לשונו נרא' דדוקא בבה"מ אבל כל שאר הברכות ואפילו בברכה אחת מעין ג' אינו צריך לחזור לברך. וכן נתבאר להדי' בש"ע ס"ס ר"ט שכתב כל הברכות אם נסתפק אם בירך אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף חוץ מברה"מ מפני שהוא של תורה. ושתיקת המג"א הוה כהודאה והסכמה. [רק בט"ז התעורר אחרי שבטור כתב דברכה מעין ג' הוי דאורייתא ע"כ ראוי לכל ירא שמים שיאכל עוד מאותו מין ויברך אחריו ויוצא גם על ספק שלו ע"כ] גם הלבוש ס"ס ר"ט כתב כל הברכות כולן וכו' דכולהו מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא אבל ברה"מ היא מן התורה ואם נסתפק אם ברך צריך לברך דספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ. וראיתי אני לבד בת' החנוך מצוה תכ"ח אריכות בזה ואחר שהביא דעת הרבה מהגדולים דכל ז' מינין חייבי' בברכה אחרונה מן התורה כתב בזה"ל אבל מ"מ ראיתי הרמב"ם ז"ל ואחרים עמו שנראה מדבריהם לומר שאין עיקר חיוב ברכה דאורייתא אלא על אכילת שביעת מזון ולא על שאר מינין אף על פי שהן מז' מינין וכו' כי התורה לא תחייב אלא על מזון ומפני כך סמך לחם אל הברכה כמו שכתוב תאכל בה לחם והדר ואכלת ושבעת וכו' ואומר אני באולי כי מה שנראה רבים מהמון העם מקילים בברכת מעין שלש ואין אחד אפי' עם הארץ גמור מיקל בברה"מ כי הוא מיסוד הראשונים שדעתם לומר שעיקר צווי התורה לא יבא כי אם על שביעת מזון ומפשוטו של מקרא כך היה נראה וכו' וע"ש כי האריך עוד. [והעתקתי ממנו במעט למען תדע כי מה שראה הוא מהמון העם מקילים. ואנן בעונותינו ראינו כי גם מקצת בעלי תורה ויראי ה' נכשלים. כשיושבי בסעודת שהכלה יוצאת בהינומא וכן בסעודת ליל שבת שנולד זכר וכיוצא בזה ואוכלים מיני תרגימא ולביבות ופת בכיסנין וכה"ג. הולכים לביתם בלתי לברך במקומם ברכ' הראוי לאחריו. ואני בחיבורי קטן שהגיע לחינוך ערכתי בכלי קרב להוכיח אותם במישור ומצוה על כל אחד מהמסובין להיות כזריז ומזכיר לחבירו טרם ישכח וילך לו. ואין כאן מקום להאריך בתוכחת על און איש]. ואחר הודעתי לנגד קורא באמת דברי הגדולי' על הראשונים ועל האחרונים זכרונם לברכה. אני מתפלא שלא התעוררו לדין מה שכתב גאון הכא להדי' דכל ז' מינים חיוב' דאורייתא נינהו וצריך לברך אם נסתפק אם ברך. [והנה דברי שאלתות בענין ספק ברכות בסימן זה לעיל בסמוך. הזכירו הרא"ש וגם הב"י כמו שהעתקתי לשונם תמוה' שלא הזכירו את הסמוך לזה בענין שבעת מיני' שהן דאורייתא] וכבר כתבתי פעמיים ושלש בשם הריב"ש דדברי גאון מקובלים כאלו נכתבו בגמרא:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |