שאילתות דרב אחאי/קלב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאילתות דרב אחאי קלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאילתא דמחייבין דבית ישראל לאפרושי (א) מתנות כהונה מממוניהון ומיתן לכהני דכתיב וזה לך תרומת מתנם ואפרושי נמי מעשר מן כרי ומיתן ללוי דכתיב ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל וכד מפרשינן תרומה ומעשר לא מפרשינן ממינא אמינא דלאו דיליה דתנן אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה מנא הני מילי אמר רבי אמי א"ר ינאי ואמרי לה אמר ריש לקיש דאמר קרא כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם תן חלב לזה וחלב לזה: וכד מפריש מיבעי ליה לאפרושי ממובחר דיליה דכתיב כל חלב ואי אפריש מן הרע על היפה תרומתו תרומה (ב) מנה"מ אמר רבי אילעאי

(קלא)דאמר קרא לא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מיכן לתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה: ת"ר תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי ר' עקיבא ר' אלעזר בן עזריה אומר מעשר ראשון לכהן ולא ללוי אלא אימא אף לכהן מאי טעמא כרבי יהושע בן לוי דאמר בכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים ור"ע אמר לך ואכלתם אותו בכל מקום יצא כהן שאינו יכול לאכלו בבית הקברות (ג) ואידך ההוא דלא לקי עליה משום טומאת הגוף וכי הוה יהבינן מעשר ללוים מקמי עזרא אבל מימות עזרא ואילך לא יהבינן להו משום דקנסינהו עזרא דאיתמר מפני מה קנסו את הלוים מליתן להם מעשר ר' יוחנן וסבייא חד אמר מפני שלא עלו בימי עזרא וחד אמר כדי שיסמכו עליו הכהנים בימי טומאתן בשלמא למ"ד שלא עלו בימי עזרא משום הכי קנסינהו אלא למ"ד כדי שיסמכו עליו הכהנים משום כהנים קנסינן להו ללוים אלא כ"ע מפני שלא עלו בימי עזרא והכא בהא קמיפלגי מר סבר קנסא לעניים ומר סבר כהנים בימי טומאתן עניים הם: ולא מפרשינן תרומה ומעשר בשבת וביו"ט דתנן אלו הן משום מצוה אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומה ומעשרות ביו"ט אמרו ק"ו בשבת אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד (ד) תני רב יוסף אפילו ליתנן לכהן בו ביום אסור וה"מ בפירי דטבלי מאתמול דאיבעיא ליה לתקונינהו אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרשינן ביו"ט ויהבינן ליה לכהן:

ברם צריך למימר אילו תרומה דמיפרשא מחולא מהו ליתנה לכהן ביו"ט מי גזרינן דאי שרית ליה למיתן הך דמיפרשא מחולא אתי נמי לאפרושי ביו"ט ומיתן לכהן או לא גזרינן מיפלג פליגו בה תנאי דתניא א"ר יהודה מודים ב"ש וב"ה שמוליכין את המתנות שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום (ה) עם המתנות שהורמו מערב יו"ט ונשחטו מערב יו"ט ועל מה נחלקו להוליכן בפני עצמן שב"ש אוסרין וב"ה מתירין א"ר יוסי מודים ב"ש וב"ה שמוליכין את המתנות ועל מה נחלקו על התרומה שב"ש אוסרין וב"ה מתירין אמרו להם ב"ה גזירה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה אמרו להם ב"ש לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמר בתרומה שאין זכאי בהרמתה הילכתא מאי ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר' יוסי רב טובי בר רב מתנה הו"ל גרבא דחמרא דתרומה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל מהו למיתנה לכהן ביו"ט א"ל הכי א"ר יהודה אמר שמואל הלכתא כר' יוסי: אי נמי לא יהבינן מתנות כהונה אלא לכהן חבר דתני ר' ישמעאל והרמותם ממנו תרומת ה' לאהרן ולבניו וכי אהרן קיים לדורות אלא מה אהרן חבר אף בניו חברים (ו) מכאן שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מניין שאין נותנין תרומה לכהן ע"ה שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת: (ז) ומן דאכיל פיריי דלא מפרש מינייהו תרומה ומעשרות קאים במיתה דת"ר אלו שבמיתה האוכל טבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וזר שאכל תרומה (ח) ואמר שמואל משום ר"א מניין לאוכל טבל שהוא במיתה שנא' ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו בעתידין ליתרם הכתוב מדבר (ט) ויליף חילול חילול מתרומה דכתיב ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו מה להלן במיתה אף כאן במיתה כהן טמא שאכל תרומה טהורה מנלן שהוא במיתה שנאמר ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו טהורה אין טמאה לא ואמר שמואל משום ר' אליעזר מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת (י) וכהן טמא גבי תרומה טהורה לא שנא אוכל ולא שנא שותה ולא שנא סך דתניא כי יחללוהו לרבות את האוכל

(קלב)והשותה והסך וזר שאכל תרומה מניין דכתי' וכל זר לא יאכל קדש וכתיב ומתו בו כי יחללוהו: (יא) ואפילו כהן צריך להפריש תרומה מכריו והדר מישתרי ליה באכילה ואילו ישראל דירית תרומה מאבי אמו כהן אע"ג דאסיר ממוניה הוא ואי בעי מזבין ליה לכהנים ושרי ליה דמיה (יב) מ"ט כיון דהוא לא נפקא לחולא דמיה לא תפסה:

ברם צריך למימר אילו ישראל דירית מאבי אמו כהן פירי דגמר מלאכתן ועדיין לא מיפרשא מינהון תרומה ומעשר ההוא תרומה דמפריש מההוא כריא דידיה הוי או דכהן הוי מי אמרינן כיון דהוא ירתינון ולא הוה מיפרש מינהון תרומה ומעשר והוא ניהו דקא מפרש מינהון תרומה ומעשר הוי כי כריא דנפשיה ומאי דמפרש מינהון לכהנים בעי למיזל או דילמא כיון דאיחייב גבי אבי אמו כהן (יג) אמרינן מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ת"ש דא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שנפלו לו טבלים ממורחין מבית אבי אמו כהן מעשרן והן שלו אלמא כשהורמו דמיין וזכה בהו כהן ואורתינהו לבן בתו ישראל: אי נמי אסור לכהן לסיועי בבית הגרנות כי היכי דליתנון ליה תרומה ומעשרות דת"ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הטבחים ובבית הגרנות (יד) אין נותנין להם מתנות תרומה ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חיללו ועליהם הכתוב אומר שיחתם ברית הלוי ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו והנ"מ תרומת ארץ ישראל אבל תרומת ח"ל לית לן בה דאמר שמואל תרומת ח"ל אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות רב חמא יהיב לי' לשמעיה: ובכולן יש בהן טובת הנאה לבעלים מ"ט נתינה כתיבה בהו כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו מצאו ישראל אחר ואמר לו הא לך סלע זו ותנה לבן בתי מותר ואם כהן לכהן אסור (טו) מ"ט הני גומלין נינהו:

ברם צריך למימר אילו היכא (טז) דקא יהיב לה תרומה לכהנת ואמר לה איקדשי לי בגוה אי נמי לכהן וא"ל מיקדשא לי ברתך מי הוו קידושי אי לא מי אמרינן כיון דממונא דכהן הוא ולאו ממונא דידיה הוא לא הוו קידושי או דילמא כיון דאית ליה טובת הנאה בגוה דאי בעי למר יהיב לה ואי בעי למר יהיב לה כממונא דידיה הוא והוו קידושי ת"ש דתנן קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו בעל כרחו קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים וקשיא לן יטלו בעל כרחו דלאו ממונא דידיה הוא ולא מצי אסר לה עלייהו אלמא טובת הנאה אינה ממון וקא תני כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל אינהו אפילו בעל כרחו נמי לא שקלי אלמא טובת הנאה ממון והו"ל ממון דידיה ומצי אסר לה עלייהו אמר רב יוסף לא קשיא הא ר' והא ר' יוסי בר' יהודה דתניא הגונב טבלו של חבירו משלם דמי כולו דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו רבא אמר לעולם טובת הנאה ממון רישא היינו טעמא יטלו בעל כרחו כיון דקא אסר לה אכולהו כהנים קא משוי לה עפרא בעלמא (יז) ולישווייה עפרא לא קניא ליה

שם (יח) והילכתא כרבא דאמר דטובת הנאה ממון:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף