שאילתות דרב אחאי/קג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמור
שאילתא דאסיר להון לכהני לאטמויי למיתא דלאו דילהון דכתיב אמור אל הכהנים וגו' כי אם לשארו הקרוב אליו וכהנתא לא אסיר להו לאטמויי רבתי' בני אהרן ולא בנות אהרן ותינוקות כהני אף על גב דאינון לאו בני מצוות אינון (א) מאן דמעייל להו למקום טומאה קאי באיסורא דתניא אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים ולהני שבעה קרובים כהן מיטמא להון דכתיב כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו הבתולה שארו זו אשתו (ב) כדכתיב שארה כסותה ועונתה מלמד שהכהן מיטמא לאשתו והיכא דעבר ונסיב גיורת או גרושה (ג) או חלוצה דלא חזיא לכהונה אסיר לאיטמויי לה דכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו בעל היינו בעל באשתו וכתיב כי אם לשארו יש בעל מיטמא ויש בעל שאינו מיטמא כיצד מיטמא הוא לאשתו כשירה ואינו מיטמא לאשתו פסולה לאמו ולאביו כדכתי' לבנו ולבתו אף על גב דממזירי נינהו מטמא להן דתנן הוא בנו לכל דבר ולאחיו נמי אף על גב דממזר הוא מיטמא ליה דתנן והוא אחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הכותית והני מילי אחיו מן האב שראוי ליורשו דומיא דבנו אבל מן האם ולא מן האב לא ולאחותו הבתולה כדכתיב כהן גדול ונזיר אין מטמאין לקרוביהן אלא למת מצוה מנלן דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה והיכא דמחית מת תותי טולא אסיר ליה לכהן למיעל תותי ההוא טולא (ד) ואפילו תותי אילן המסיך על הארץ ואפילו אבנים היוצאות מן הגדר אוהלא הוי ואסיר למיעל תותייהו (ה) והיכא דמחית מת' בביתא ופחיתא כוותא מן ביתא לביתא וההיא כוותא הוי טפח על טפח אסיר להו לכהני למיעל לכולהו הנהו בתי (ו) ואי סכר לה לכוותא בעצים ובאבנים דבר שאינו מקבל טומאה איפסיקא לה (ז) והיכא דמחית מת באוירא הדר הודרניה ארבע אמות דידיה אסיר ליה לכהן למיקרב להתם דא"ר יצחק א"ר יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב מת תופס ארבע אמות לטומאה והיכא דאיכא איניש דנפל ונפרקה מפרקתו ורוב בשר נחתך עמה אע"ג דלא נפק נשמתיה מת הוא והרזוקי בעלמא הוא דמהרזקא ביה נשמתיה ואסיר לאטמויי ליה (ח) דאמר זעירי נשברה מפרקתו ורוב בשר נחתך עמה מטמא באהל שנאמר ותשבר מפרקתו וימת וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן קרעו כדג מטמא באהל ומגבו וא"ר שמואל בר יצחק אמר חזקיה (ט) עשאה גסטרא נבילה וכן לענין אדם נמי וא"ר אלעזר ניטלה ירך וחלל שלה נבלה היכי דמי אמר רבא כל שרבוצה ונראית חסירה וגבי אדם כדאמרי' התם ר' יוחנן משום ר' יוסי בר יהושע אומר כל שטיבורו חתוך (י) וגבי גוסס וודאי אינו מיטמא דתנן אדם אין מטמא עד שתצא נפשו (יא) אפי' מגוייד אפי' גוסס נמי והיכא דשחט ביה שנים או רוב שנים אינו מיטמא דאמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר (יב) כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ואסיר לכהן למיעל לבית הקברות מ"ט קבר גופיה מטמא כמת דכתיב או בעצם אדם או בקבר ואפי' בית הפרס נמי מאי היא שדה שנחרש בה קבר ועד כמה מאה אמה לכל רוח ורוח דקבר משו' דבית הפרס האיך דנחרש טומאה דרבנן דילמא איכא עצם כשעורה (יג) אי נמי דילמא פתיך ביה עפרא דבית הקברו':
ברם צריך לומר אילו כהן דקא אזיל למינסב איתתא או למיגמר אורייתא ואיכא בית הפרס באורחא וליכא אורחא אחרינא מהו למיזל בההוא אורחא דהוה ביה קבר והשתא איחרש ליה לא קא מבעיא לן דבמילתיה קאי ואסיר כי קא מיבעיא לן למיזל בהאיך דאסרו רבנן משום חרישה דחרישה דרבנן היא (קיא)לשאר מצוות לא תיבעי לך דכיון דלא סגיא דלא אזיל וודאי שרי דתניא ר' אלעזר בר' צדוק אומר מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה אדם יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כובבים יאמר רבא אהל כלי שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה אין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה וגזרו על שיש בו משום שאין בו ורוב ארונות יש בהן חלל טפח ומשום כבוד מלכים שרו רבנן ותניא אחריתי קברו את המת וחזרו ולפניהם שני דרכים אחת טהורה ואחת טמאה בא בטהורה באין עמו בטהורה בטמאה באין עמו בטמאה מפני כבודו ותירגמא רבי אבא בבית הפרס דרבנן (יד) למימרא דכל למיזל לבית הפרס לדבר מצוה שפיר דמי אלא כי קא מיבעיא לן ללמוד תורה ולישא אשה ואי איפשר למיזל בדוכתא אחריתי למיגמר מי שרי אי לא ת"ש דתנו רבנן הולכין ליריד של עו"ג ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהם מפני שהוא במציל מידם ואם כהן הוא מיטמא לדון ולערער עמהם בחוצה לארץ וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות בית הקברות סלקא דעתך אלא בית הפרס דרבנן ומיטמא ללמוד תורה ולישא אשה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאינו מוצא ללמוד אבל מוצא ללמוד לא יטמא רבי יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד יטמא לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה א"ר יוסי מעשה ביוסא הכהן שהלך אצל רבו לציידן ללמוד תורה וא"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי (טו) אלא הא דאמר מר בית הפרס דרבנן לא העמידו דבריהן במקום כרת (קי1)הא אמרת הכא לכל מצוה שרי למיזל אמור רבנן טומאה הוא דגזרו ביה לכל מצוה שרי למיזל לאפוקי מקום כרת דטהור משוינן ליה לעשות הפסח:
ברם צריך למימר כהן מהו שיטמא לאשתו ארוסה מי אמרינן מדאפקיה רחמנא לאשתו בלשון שארו ושראו לישנא דבישריה כמה דלא נסיב לה לא מקריא שארו או דילמא אשתו ארוסה נמי מקריא שארו ת"ש דתני רבי חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאת לו (קיב)היא מי אסיר לה לאיטמויי בני אהרן אמר רחמנא ולא בנות אהרן (טז) איידי דתנא לא אוננת תנא נמי לא מיטמאת וכן הילכתא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |