שאילתות דרב אחאי/מה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאילתות דרב אחאי מה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאילתא דמיחייבין דבי ישראל לאחותי תפילין בראשיהון ותפילין בדרעיהון שנאמר והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך ת"ר על ידך בגובה של יד (א) ומאי היא קיבורת בין עיניך זה קדקד והיכא אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס אתה אומר בגובה של יד או אינו אלא על ידו ממש אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בגובה של יד אף כאן בגובה של יד רבי אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיה לך לאות לך לאות ולא לאחרים לאות ר' יצחק אומר ושמתם את דברי אלה על לבבבם שתהא שימה כנגד הלב רב יהודה בריה דרב אוויה מכוין ומנח להו כנגד לבו (ב) אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה אמר ריש לקיש כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו וברישא בגובה של ראש מנלן דתניא בין עיניך בגובה של ראש אתה אומר בגובה של ראש אי אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם למת מה להלן בגובה של ראש אף כאן בגובה של ראש וכד מחית בדרעא דשמאלא מיבעי ליה לאחותי ולא לימינא דתניא על ידכה זו שמאל אתה אומר זו שמאל או אינו אלא ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים הווי ידך שמאל אמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה אזכרות על אחת כמה וכמה תנא כשהוא מניח מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש ורשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה ואח"כ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ברישא ואח"כ של ראש (נא)דכתיב והיה לאות על ידך (ג) והדר ולזכרון בין עיניך אלא כשחולץ חולץ של ראש תחלה ואח"כ של יד מנלן אמר רבה רב המנונא אסברה לי והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים ואפילו הכי לא מעכבי אהדדי כדתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד וכד מחית תפילי מיחייב לברוכי דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן (ד) אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך מאי איריא סח אפי' לא סח נמי דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דרבי יוחנן על תפלין של יד אומר בא"י אשר קב"ו להניח תפילין ועל תפילין של ראש אומר בא"י אשה קב"ו על מצות תפילין אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא סח מברך אחר סח מברך שתים:

ברם צריך היכא דאנח תפילי בצפרא ובריך וסלקינון ותנא קא מחית להו מי צריך למהדר וברוכי אי לא מי אמרינן (ה) כיון דכולי יומא זמן חיובא הוא כיון דבריך מצפרא תוב לא צריך ומאי טעמא דהא בריך ליה מצפרא ועדיין לא שלים חיוביה או דילמא בתר מעשה אזלינן וכל אימת דמחית להו קא עביד מצוה ומחייב לברוכי עלייהו ת"ש דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אין מברך עליהן אלא שחרית בלבד ואיתמר הילכתא כרבי ורבא אמר הלכה כרבנן אמר רב מרי בריה דבת שמואל (ו) חזינא ליה לרבא דלא עביד בשמעתיה אלא כל אימת דמחית תפילי מברך אמר מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רב פפי דכל אימת דמחתי תפילי מברכין רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשין בהון מברכין משמיה דרבה בר הונא דאמר חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה וכן הלכה: דרשה כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ובתריה נשים עבדים פטורין מקרית שמע ומן התפלין.

שאילתא דאילו מאן דמנח תפילי וקא בעי לאיפנויי אסיר ליה לאיפנויי עד דמסליק להו דתניא (ז) הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ומניחן ברחוק ארבע אמות דברי ב"ש וב"ה אומרי' אוחזן בידו ונכנס ר' עקיבא אומר אוחזן בבגדו ונכנס בבגדו סלקא דעתך אלא אימא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס א"ר מישא בר בריה דר' יהושע בן לוי משמיה דר' יהושע בן לוי הלכה גוללן כמין סבר ואוחזן בימינו כנגד לבו א"ר יוחנן לא שנו אלא שיש שהות ביום כדי ללובשן אבל אין שהות ביום כדי ללובשן עושה להן כיס טפח ומניחן (ח) מעיקרא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח (ט) הני מילי להפנות הוא דסגי ליה בכיס טפח אבל להשתין כד מחתן ברישיה משתין מים ולהפנות נמי הוא דמכסיין כי נקיט להו בידיה אבל להשתין מים אי שקלינהו כי נקיט להו בידיה לא עד דמנח להו בכיס מאי טעמא להפנות הוא דאסור כי מחתן ברישיה שרי למנקיטינהו בידיה דבעי מלבשינהו ולהשתין מים שרי לאחותיה בראשיה באלבשינהו אין ואי לא לא עד דמחית להו בכיס ה"מ להפנות דסגי ליה בכיס טפח אבל לתשמיש המטה עד דמנח להו כיס בתוך כיס כדתניא (י) בית שיש בו ספרים ותפילין אסור לשמש בו מטה עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי (דתניא) אמר רבא גלימא עילוי קמטרא ככלי בתוך כלי דמי אמר אביי לא אמרן אלא בכלי שאינו כליו אבל בכלי שהוא כליו (יא) אפי' כרוך בכיסתא ומחיה בקמטרא כיון דכלים נינהו כולהו כחד מנא דמו א"ר יהושע בן לוי ספר תורה לא סגי ליה בהכי אלא עושה לו מחיצה עשרה טפחים מר זוטרא איקלע לבי רב אשי חזא היכא דניים מר בר רב אשי דאיכא ספר תורה ועבר ליה מחיצה עשרה א"ל אימור דאמור רבנן היכא דלא רוויח ליה דוכתא מר הא רוויח ליה דוכתא ואית ליה ביתא אחרינא א"ל אנא לאו אדעתיי (יב) והיכא אמרינן בית שיש בו ספרים אסור לשמש עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי הני מילי ספרים אבל תפילין משום דצריכי ליה כדבעי למיעל לבית הכסא נקיט להו בידיה ועייל לבית הכסא ואע"ג דאיכא איניש אחרינא למיתנינהו ליה ואע"ג דאיכא דוכתא אחריתי דאותובינהו מעייל להו ונקיט להו בידיה ת"ר (יג) בראשונה היו מניחין תפילין בחורין הסמוכין לרשות הרבים ובאין עכברין ונוטלין אותן התקינו שיהו תולין באילנות ובאין עורבין ונוטלין אותן והתקינו שיהו מניחין אותן בחלונות הסמיכות לרשות הרבים פעם אחת הניח תלמיד אחד תפיליו בחלון הסמוך לרשות הרבים באתה זונה אחת ונטלתן ואמרה ראו מה נתן פלוני בשכרי כששמע אותו תלמיד כך עלה לגג ונפל ומת באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא מיכן ולהבא אע"ג דאיכא דוכתא אחריתי לאחותינהו מחית להו היכא דניח דאמר רבה בר בר חנה כי הוה אזילנא בתריה דרבי יוחנן כי הוה בעי למיסק לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן תפילי לא יהיב לן ואמר רבא כי הוינא אזילנא בתריה דרב נחמן כי הוה בעי למיסק לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן תפילי לא יהיב לן אמר כיון דשריין לינטרן:

ברם צריך מהו שיניח אדם תפילין (יד) תחת מראשותיו מן הצד מי חיישינן דילמא זימנין דמתהפך וגני עלייהו ואסיר אי לא מי אמרינן כבודן עדיף וחיישינן או דילמא מתהפך עני עלייהו והילכך לחתינהו אבראי לרעתיה או דילמא שמירתן עדיפא ולא חיישינן אם תימצא לומר במקום שאין אשתו עמו מותר אשתו עמו מאי מי אמרינן אע"ג דאמור רבנן כי מחתן כלי בתוך כלי מותר לשמש המטה באותו הבית הני מילי דלאו על המטה אבל על המטה זילא מילתא או דילמא שמירתן עדיפא ואפילו על המטה שפיר דמי ת"ש דבעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחומה מרב יהודה מהו שיניח אדם תפילין תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא מיבעיא לן דוודאי כיון דאיכא בזיון אסור תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל אפי' אשתו עמו מיתיבי לא יניח אדם תפילין תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהן בזיון אבל מניחן תחת מראשותיו ואם היתה אשתו עמו אסור ואם היה מקום שנמוך שלשה או שגבוה שלשה מותר תיובתא אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הילכתא כותיה אלמא אמרינן שמירתן עדיפא והיכא מנח להו א"ר ירמיה בין כר לכסת ושלא תחת הראש (טו) איני והא תני רבי חייא מניחן בכובע דמפיק ליה למורשא לבר (טז) רב פפא צריר להו בכיסתא בכילתא ומפיק ליה לצררא לבר רב אשי בריה דרב אידי מחית להו אשרשיפא ופריס עליהו סודרא אמר רב חמא בריה דרב יוסף כי הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי הב לי תפילין והוה מחתן תחת מראשותיו וההוא יומא יום טבילה הוה (ולא גמירן) הלכה למעשה הוא דעבד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף