שאילתות דרב אחאי/לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאילתות דרב אחאי לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאילתא דאילו מאן דמית ליה מיתא מיחייב למיתב עלי' באבלותא שבעה יומין דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים (מה) (א) ודילמא שאני יעקב משום דהוה חשוב עבדו ליה מילתא יתירה אלא מהכא דיתיב רבי חייא בר אבא ורבי אמי ורבי יצחק בן אלעזר אקילעא רבי רב יצחק בן אלעזר נפק מילתא מבינייהו מניין לאבלות שהיא שבעה שנאמר והפכתי חגיכם לאבל איתקש אבילות לחג מה חג שבעה אף אבילות שבעה ואימא כעצרת דיום אחד הוא ואיקרי חג אין איתקש להאי ואיתקש להאי שמועה קרובה איתקש לחג שמועה רחוקה איתקש לעצרת דיום אחד הוא דא"ר שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה מניין לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד שנא' והפכתי חגיכם לאבל ואשכחן עצרת דאיקרי חג וחד יומא הוא ואסור בעשיית מלאכה דאיתקש לחג (ב) ואידי ואידי חייב בפריעה ובפרימה דכתי' בבני אהרן ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו מכלל דכל אבילים חייבי' בפריעת הראש ובפרימת בגדים ואמ' רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל אבל שלא פרע ולא פירם חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמתו הא אחר שלא פרע ולא פירם חייב מיתה (ג) ואסור בכיבוס שנא' וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה כמה ימים מתאבלת על מת ואסו' ברחיצה שנא' ואל תסוכי שמן ורחיצ' בכלל סיכה ואסור בתשמיש המטה שנא' וינחם את בת שבע אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור הוה (ד) ואסור בשאילת שלום דכתיב ביה ביחזקאל האנק דום ואסור בדברי תורה שנא' דום ואסור להניח תפילין שנא' פארך חבוש עליך ואסור בנעילת הסנדל דכתיב ונעליך תשים ברגליך וחייב בעטיפת הראש דכתיב ולא תעטה על שפם מכלל דאבל מחוייב ואמ' רב יהודה אמר רב אבל אסור יום ראשון לאכול לחם משלו שנאמר ולחם אנשים לא תאכל (ה) רבה ורב יוסף מחלפין להון חלופי ואכלין (ו) ואמר רבי אבא בר זברא אמר רב אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין מפני שהן פאר והני מילי יום ראשון דעיקר אבילות יום ראשון הוא דכתיב ואחריתה כיום מר ואמר רב יהודה אמר רב כל המתקשה על המת יותר מדי על מת אחר הוא בוכה כי הא דההיא ארמלתא דהות בשבבותיה דרב הונא והוו לה שבעה בנין שכיב חד מינהון (ז) ועבדא עליה מלתא יתירא שלח לה רב הונא אי לא מיתבת דעתיך ושתקת צבית ליה זוודתא לאחרינא לא שמעה ליה עבדה כן עד דשכיבו כולהו שלח לה צבית זוודתא לנפשיך ומיתא היא ת"ר אל תבכו למת ואל תנודו לו אל תבכו יותר מדאי ואל תנודו יותר מכשיעור הא כיצד שלשה ימים לבכי ושבעה להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת מיכאן ואילך אמר הקב"ה אין אתם מרחמים עליו יותר ממני בכו בכה להולך אמר רב יהודה אמר רב להולך בלא בני' ר' יהושע בן לוי לא הוה אזיל לבי אבילא אלא למאן דאזיל בלא בני דכתיב בכו בכה להולך רב הונא אמר זה שעבר עבירה ושנה בה רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלק' דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר א"ר לוי אבל שלשה ימים הראשונים יראה את עצמו (ח) כאילו חרב מונחת לו בין כתיפיו משלשה ועד שבעה כאילו מונחת לו כנגדו בקרן זוית מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק שמועה רחוקה דאמ' מר אינה נוהגת אלא יום אחד מאימת מיקריא שמועה רחוקה כדתניא שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים יום רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד אי זו קרובה ואי זו היא רחוקה קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים אחד שמועה קרובה ואחד שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים יום אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו שאע"ג שרבי עקיבא מיקל וחכמי' מחמירין הלכה כרבי עקיבא דאמר שמואל הלבה כדברי המיקל באבל ואפילו לשמועת אביו ואמו רבי חנינא חוזאה אתיא ליה שמועת אבוה מבי חוזאי אתא לקמיה דרב חסדא א"ל שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד רב נתן בר אמי אתיא ליה שמועתא דאמי' מבי חוזאי אתא לקמיה דרבא אמר ליה הרי אמרו שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד רב בר אחוה דרבי חייא דהוא בר אחתיה דרבי חייא כי סליק להתם אמר ליה אבא קיים א"ל אימא קיימת א"ל אימא קיימת א"ל אבא קיים א"ל לשמשיה חלוץ לי מנעליי והולך אחריי כלים לבית המרחץ ש"מ תלת ש"מ אבל אסור בנעילת הסנדל וש"מ שמועה רחוקה אינה אלא יום אחד וש"מ מקצת היום ככולו (ט) ומנלן דקרובה בתוך שלשים יליף פרע פרע מנזיר כת' הכא וראשו יהיה פרוע וכתי' התם קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן נמי שלשי' והתם מנלן דאמר רב מתנה סתם נזירות שלשים יום מאי טעמא יהי"ה בגמטריא תלתין הוו על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה על כל המתים כולם נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חדש על כל המתים כולם מסתפר לאחר שלשים יום (י) על אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חביריו על כל המתים כולם קורע טפח על אביו ועל אמו קורע עד שיגלה את לבו על כל המתים כולן אפי' עשרה חלוקין אינו קורע אלא העליון על אביו ועל אמו קורע את כולן ואפקריסותו אינה מעכבת אחד איש ואחד אשה רבי שמעון בן אלעזר אומר האשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון על כל המתים כולן רצה מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל רבי יהודה אומר כל קריעה שאינו מבדיל קמי שפה שלו אינו אלא קריעה של תיפלות מאי טעמא דכתיב ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שלשנים (יא) מלמד שקורעין ונראין לשני' לעולם על כל המתי' כולם קורע מבפנים ובכלי אבל על אביו ועל אמו קורע מבחוץ וביד תניא חכם שמת הכל קרוביו הכל קרוביו סלקא דעת' אלא אימא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו הכל מברין עליו ברחבה (יב) ואי לאו חכם הוא אי אדם כשר הוא חיובי מיחייב למיקרע דתני' מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתי' כשהם קטנים כדי שיתאבל ויבכה על אדם כשר יבכה ויתאבל ערבונא שקלי מיניה אלא על שלא בכה ונתאבל על אדם כשר שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלים לו כל עוונותיו בשביל כבוד שעשה ואי לאו אדם כשר הוא אי קאים עליה בשעת יציאת נשמה חיובי מיחייב דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע למה זה דומה לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע (יג) ותניא מקרעין לקטן מפני עגימת נפש וכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע ואלו קרעים שאינם מתאחי' הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו תורה ועל נשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף ועל ערי יהודה ועל מקדש ועל ירושלם וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלם ואביו ואמו ורבו שלימדו תורה מנלן מאלישע דכתיב ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו אבי אבי זה אביו ואמו רכב ישראל ופרשיו זה רבו שלימדו חכמה מאי משמעה כדמתרגם רב יוסף רבי רבי דטב להון לישראל בצלותך מרתיכין ופרשין ולא מתאחים מנלן דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם לשנים (יד) כדמתרגמינן מלמד שקרועים ועומדים לשני' לעולם א"ר אליהו חי הוא כיון דכתיב ולא ראהו עוד לגביה דידיה כי מת דמי נשיא ואב ב"ד ושמועות הרעות מנלן דכתי' ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם לשנים וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב שאול זה נשיא יהונתן זה אב ב"ד על עם ה' ועל בית ישראל אלו שמועות הרעות ואומר עד דאיכא כולהו על על הפסיק העניין ברכת השם מנלן דכתיב ויבא אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הסופר ויואש בן אסף המזכיר אל חלקיהו קרועי בגדים ויגידו לו את דברי רבשקה ומן דשמע נמי מפי השומע חייב לקרוע שנא' ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו (טו) והשומע הזכרת השם מפי העובד גלולים בזמן הזה אינו חייב לקרוע ואם תאמר רב שקה משומד היה ואינו חייב לקרוע אלא על שם המיוחד והני מילי בזמן שבית המקדש קיים דלא שכיחי ישראל ביני ע"ג אבל בזמן הזה אינו חייב לקרוע אמר רב יהודה הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע מנלן דכתיב ויבאו אנשים משכם ומשילה ומשומרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע בית המקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים ורמינהו אחד השומע ואחד הרואה כיון שהגיע לצופים קורע וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה לא קשיא כאן דפגע במקדש ברישא וכאן דפגע בירושלים ברישא:

ברם צריך באת לו שמועה קרובה ברגל ואכתי תוך שלשים אינון (טז) כי נפיק רגל דבעי למינקט אבילות של שלשים מעיקרא והשתא הוה לאחר שלשים בתר דמעיקרא אזלינן ונקיט שבעה או דילמא בתר השתא אזלינן ולא נקיט אלא יום אחד אי נמי אתייא לו שמועה בשבת (יז) ושבת יום שלשים הוא ואבילות בשבת ליכא ולמוצאי שבת דבעינן למינהג אבילות נפקא להו שלשים שבעה יתיב או דילמא יום אחד מי אמרינן כיון דבעידנא דשמע תוך שלשים הוה אע"ג דהשתא נפיק שלשים שבעה יתיב מידי דהוה על היכא דבאת לו שמועה בתוך שלשים ויתיב מקצת שבעה ושלימו ליה שלשים דמשלים שבעה אחר שבעה או דילמא התם הוא דחייל אבילות עליה בתיך שלשים הוות שמועה קרובה ואע"ג דנעשית רחוקה בתר עידן שמועה אזלינן אבל הכא כיון דבעידנא דשמע לא קא חיילא אבילות עליה (אבילות) הוה כמאן דלא שמיע אלא לאחר שלשים ואינה נוהגת אלא יום אחד ת"ש דאמר רבי יוסי בר אבין באת לו שמועה קרובה בתוך הרגל ולמוצאי הרגל נעשת רחוקה נעשה כמי שלא שמע אלא לאחר הרגל דאינה נוהגת אלא יום אחד ותני רבי אבא דמן קיסרין קמיה דרבי יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה נעשה כמי שלא שמע אלא למוצאי שבת ואינה נוהגת אלא יום אחד:

אי נמי ברם צריך אילו מאן דאיתרע ביה מילתא ומקמי דמליין שבעה יומי איתרע ביה מילתא אחריתי ואיקור עליה מזייה ואירפוש ליה מניה מי שרי למישקל מזייה (יח) וחווריה מניה בהנך תלתין יומין בתרא אי לא ת"ש דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה והכביד עליו שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים אמר רב חסדא בתער אבל לא במספרים במים אבל לא בנתר ולא בחול וכן הילכתא:

דרשה כל האמור בפרשת כהנים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף