שאילתות דרב אחאי/כד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וישלח
שאילתא דאסיר להו לדבית ישראל (א) למיכל גידא נשיא דכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה והיכא דאישתלי ובישלא לאטמא כי אית ביה גידא נשיא (ב) משערינן ליה לבהדיה ההוא בישולא כדתנן ירך שנתבשל בו גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותה בבשר ובלפת רב הונא אמר כבשר בראשי לפתות (ג) דמדירן טפי דלא יהיב טעמא ואי ליכא שיעורא בנותן טעם שרי ליה לדיליה ושרי ליה לההוא בישולא ואע"ג דקיימא לן אין בגידין בנותן טעם נהי דהוא לית ביה טעמא ולא צריך לשעוריה (ד) שמנו אסור דהא נהגו בו איסור דאמר מר שמנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור ואית ביה טעמא בשמנו וקנוקנות שבו נמי מיסר אסירי מדרבנן דאמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו והיא ניהו קטינייתא (ה) כי היכי דאמרינן קנוקנות גפנים עולא אמר עץ הוא והתורה חייבתו (ו) ואע"ג דמיסתברא לן כותיה דעולא דגיד אמר רחמנא ולא קנוקנות מדרבנן מיסר אסיר ומשערינן ליה לבהדיה שמנו וקנוקנות אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד איני והאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שאני חלב דמפעפע וכי צלאו בחלבו מי מיתסר והא אמר רבה בר בר חנה עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון בגדי שצלאו בחלבו ואתו ושיילוה לרבי יוחנן ואמר קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ההוא כחוש הוה רב הונא בר יהודה אומר כוליא בחלבה הוה רבין בר רב אדא אמר כולכית באלפס הוה ואתו ושיילוה לר' יוחנן ואמר ליטעמיה קפילא גוי אמר רבא מריש הוה קשיא לן הא דתניא קדרה שנתבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם בישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנותן טעם ואמינא בשלמא תרומה טעים לה כהן בשר בחלב מאן טעים לה והשתא דא"ר יוחנן סמכינן על קפילא גוי (ז) אלמא לא מפסיד נפשיה (ח) דאם כן אמרין דלא פקיע הכא נמי טעים קפילא גוי אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא (כח)(ט) ואמור רבנן בששים דאמר רב נחמן גיד בששים ואין גיד מן המניין אמור רבנן בנותן טעם ובקפילא באיזה צד מין במינו דליכא למיקם אטעמא בששים מין בשאינו מינו דהתירא כגון תרומה וחולין דאיפשר לטעומי כהן בנותן טעם מין בשאינו מינו דאיסורא דלא איפשר לטעומי כהן בקפילא גוי אמר רב ששת אמר רב אסי חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן חוטין שבכולייא אסורין ואין חייבין עליהן (כט)(י) לובן שבכוליא מותר אמר אביי כותיה דרב אסי מסתברא דאמר לובן כוליא מותר דאמר רב פפא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אלמא שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים הכא נמי שעל הכליות אמר רחמנא ולא שבתוך הכליות אמר רב פפא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש כרת וזה הוא חלב שעל הקרב אמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דאקליבוסתא אסור וזה הוא חלב שעל הכסלים אמר רבא אמר רב יהודה אמר שמואל חוטין שביד אסורין ואמר רב ספרא משה מי אמר רחמנא לא תיכול בישרא אמר ליה רבא משה אמר רחמנא אכול דמא אלא חתכיה ומלחיה ואדחיה (יא) ואפיל לקדירה ושפיר דמי ואמר רב יהודה ריש מעייה באמתא (יב) בעי גרירתא וזהו חלב שעל הדקין ואמר רב יהודה חוטין שבעוקץ אסורין חמשה חוטי איכא בכפלי תלתא מימינא ותרי משמאלה תלתא מיפצלי לתרי תרי ותרי מיפצלי לתלתא תלתא (יג) אי שליף להו כשהן מחממי אתו בתרייהו ואי לא צריך לחטוטי בתרייהו אמר אביי ואיתימא רב יהודה (יד) חמשה חוטי איכא בחיותא תלתא אסירי משום תרבא ותרי אסורי משום דמא דטחלי ודכפלי ודכולייתא משום תרבא דידא ודלועא משום דמא אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קדמי איכא בחיותא תלתא אסירי משום תרבא ותרתי משום דמא דטחלי ודכפלי ודכולייתא משום תרבא ודביעי ודמוקרא משום דמא אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שמולחו יפה ומדיחו יפה יפה איתמר רב הונא אמר מליח ומדיח במתניתא תנא מדיח ומליח ומדיח ולא פליגי הא דחלילי ביה טבחא הא דלא חלילי ביה טבחא רב דימי מנהרדעא מלח ליה במילחא גללניתא ומנפץ לה אמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעיים (טו) ותרגומא בהדרא דכנתא אמר שמואל אין מניחין בשר מליח אלא על גבי כלי מנוקב רב ששת מלח ליה גרמא גרמא תרין מאי טעמא לא דילמא פליט האי ובלע האי חד נמי דילמא פליט האי גיסא ובלע האי גיסא אלא לא שנא אמר שמואל משום רבי חייא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות (טז) דמבליע דם באיברים:
ברם צריך אילו היכא דאימלח אימלוחי בשרא בגידא נשיא מהו למבושל מדמינן ליה וצריך לשעוריה או דילמא לצלי מדמינן ליה וקולף ואוכל עד שמגיע לגיד ת"ש דהנהו אטמהאתא דאימלוח בי ריש גלותא בגידא נשיא רבינא אסר ורב אחא בר רב שרי אתו שיילוה למר בר רב אשי אמר להו אבא שרי א"ל רב אחא בריה דרב לרבינא מאי דעתיך אי משום דאמר שמואל מלוח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל והאמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וכי תימא מאי כרותח דקא אמר שמואל ברותח דמבושל הא מדקא הדר ואמר כבוש הרי הוא כמבושל מכלל דרותח של צלי קא אמר (יז) שמע מינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |