שאגת אריה החדשות/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה החדשות ו

שאלה ו

ביאור דברי הרמב"ם בענין הלנת מת. ופרטי דין זה באריכות מתי עוברים על לאו זה וגם ביאור מתי יש עשה דקבור תקברנו:

תשובה הרמב"ם כתב בספר המצות שלו בחלק מ"ע מצוה (רלא) היא שצונו לקבור הרוגי ב"ד ביום שנהרגו והוא אמרו יתעלה כי קבור תקברנו ביום ההוא ולשון ספרי כי קבור תקברנו מ"ע וה"ה בשאר מתים ר"ל שנקבור כל מתי ישראל ביום מותם ולכן המת שאין לו מתעסק בקבורתו נקרא מת מצוה כלומר המת שמצוה על כל אדם לקוברו באמרו קבור תקברנו עכ"ל ובחלק ל"ת מצוה (ס"ו) כתוב שהזהירנו תלוי על עץ ללון כדי שלא יתחדש מזה פרסום ברכת השם כשנראה שאנחנו לא נתלה זולת מגדף ואזהרה מלאו זה לא תלין נבלתו על עץ ולשון ספרי לא תלין נבלתו זו מצות ל"ת עכ"ל נראה בפירוש מדבריו שעל לאו דלא תלין אין אזהרה אלא שלא להלין התלוי על העץ שנתלה עליו אבל אם הורידו מן העץ בלילה אע"פ שלא קברו אינו עובר בלאו זה א"כ לאו זה אינו ענין לשאר מתים אלא הוא לאו מיוחד למגדף ועובד גלולים שנתלין בלבד והעשה של קבור תקברנו היא מצות עשה כוללת לנתלה ולשאר הרוגי ב"ד ולכל שאר מתי ישראל שנקבר אותם ביום מותם ואם לא נקברו ביום מותם אעפ"כ מצוה לקברם בכל זמן אע"פ שעברו על מ"ע כי קבור תקברנו ביום ההוא שהוא יום מיתה מ"מ אכתי רמי מצותו עלינו לקברו בכל עת שנזדמן לקיימו והיינו דקרי ליה מת מצוה כלומר המת שמצוה על כל אדם לקוברו והדבר ברור שאין מ"מ הנאמר בכל מקום שאפילו כהן גדול ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו מטמא לו ומתעסק עמו לקוברו כדאמרינן בנזיר (דף מ"ח) ובכמה דוכתי שנימא דווקא ביום מיתה הדברים אמורין אלא אפילו מוצא מת אחר ימים רבים למיתתו ואין לו קוברים דוחה את כל הני דאמרן שהרי סתם מת מצוה היא שמוצאו נופל על פני השדה ולא נודע יום מותו:

ואני תמה הא במשנה וגמרא איפכא שמעינן לה דתנן בסנהד' פ' נגמר הדין (דף מ"ו) גבי תלוי ואם לן עובר עליו בל"ת שנאמר לא תלין נבלתו על עץ כי קבור תקברנו כי קללת אלקים תלוי וגו' כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל וקתני סיפא ולא זו בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בל"ת הלינהו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו ובגמרא אמר ר' יוחנן משום רשב"י מנין למלין את מתו שעובר עליו בל"ת ת"ל כי קבר תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר בל"ת הרי מריבויא דקבור תקברנו יליף למלין את מתו שעובר בל"ת דלא תלין ואלו בעשה לא קאמרי לא המשנה ולא ר' יוחנן וזה היפך מדברי הרמב"ם שסובר דהלאו דלא תלין מיוחד דווקא לנתלה ובא האזהרה שלא להלין תלוי ועומד על העץ ולא בא לאו זה לאזהרת קבורה כלל ועשה דקבור באה למצות קבורה ומריבוי דתקברנו ילפינן לכל המתים ועוד קשה דידי' אדידי' שכתב בפרק ט"ו מהלכות סנהדרין כיצד מצות הנתלין אחר שסוקלין אותו משקעין את הקורה בארץ ועץ יוצא ממנה ומקיפין שתי ידיו זו לזו ותולהו סמוך לשקיעת החמה ומתירין אותו מיד ואם לן עוברין עליו בל"ת שנאמר לא תלין נבלתו על עץ ומצות עשה לקבור כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא הרוגי ב"ד בלבד אלא כל המלין את מתו עובר עליו בל"ת הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו עכ"ל וקשה עליו בתרתי חדא דכאן כתב דכל המת אפילו אינו הרוגי ב"ד אם הלינו עובר בל"ת ובס' המצות כתב שלאו דלא תלין מיוחד לנתלין דווקא ולאו משום לתא דקבורה אזהר רחמנא אלא משום שלא להניחו תלוי ועומד על העץ דווקא אזהר רחמנא עוד שנית שכאן כתב מ"ע לקבור את כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה משמע דאין מ"ע זו אלא על הרוגי ב"ד בלבד ולא על שאר כל אדם שהרי בשאר כל אדם מסיים כל המלין את מתו עובר עליו בל"ת ואינו מזכיר לעשה כלל ואלו בס' המצות כתב דקבור תקברנו הוא מ"ע שנקבר כל מתי ישראל ביום מותם ולא על הרוגי ב"ד בלבד נאמר מ"ע זו ועוד קשה לי על הרמב"ם בחבורו שמכניס בכלל מ"ע זו דקבור תקברנו את שאר הרוגי ב"ד ומוציא את כל אדם וזו מנין לו אם במשמע לרבויי מריבוי דקבור תקברנו חוץ מן הנתלין נרבה נמי את כל אדם ואם אינו במשמע אפילו הרוגי ב"ד נמי לא נרבי ומאי חזית דקמרבית את הרוגי ב"ד מריבוי דקבור תקברנו במ"ע זו וממעט את כל אדם שהרי בל"ת דלא תלין קמרבינן להרמב"ם בחבורו את כל אדם אפילו לאו מהרוגי ב"ד וע"כ מריבוי דקבר תקברנו קא אתיא דאל"כ שאר כל אדם דלאו מן הנתלין מנא ליה ובוודאי דברים אלו תמוהים מאוד ומה שהשיגו ידי בביאור דברי הרמב"ם אלו ובישובם אכתוב כאן בס"ד:

וזה הוא מה שנ"ל בזה דוודאי האי לאו דלא תלין בתרתי קא מיירי קרא חדא שלא להלין אותו אפילו לילה אחת בלא קבורה ואפילו הורידוהו מן העץ עובר בל"ת בהלנה בלבד בלתי קבורה ועוד קמ"ל קרא איסור הלנה על העץ שאם לן עליו ולא הורידוהו עובר בל"ת ונ"מ דאם א"א לקוברו בלילה כגון שסקלוהו ותלוהו בערב שבת או בעי"ט ולא היו שהות ביום למקברי' קודם שקיעת החמה ואין קבורתו דוחה שבת ויו"ט וע"כ צריך להלינו בלא קבורה להמתין מלקברו עד מוצאי שבת ויו"ט מ"מ צריך להורידו מן העץ בליל שבת ויו"ט ואם לא הורידוהו עובר בלא תלין נבלתו על העץ וכל כה"ג היכא שלא קברוהו קודם שקיעת החמה וגם באירע איזה אונס שא"א לקברו כל הלילה שלאחריו מ"מ אסרו להלינו על העץ ואם לן עובר על לא תלין נבלתו על העץ. וע"כ מתניתין דנגמר הדין נמי מהני תרתי גווני הלנה איירי ורישא דקתני ואם לן עובר עליו בל"ת פי' אם לן על העץ שלא הורידוהו ממנו עובר בל"ת מצד הלנתו על העץ והיינו דנסיב תלמודי למילתי' שנאמר לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלקים תלוי ומפרש ר"מ מפני מה תלוי זה מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל וה"ט לא שייך אלא בעודו תלוי על העץ דווקא ולא הורידוהו ממנו והאי ואם לן אדלעיל מיניה קאי אהא דסליק מיני' דקתני מתירין אותו מיד כלומר מן העץ ועלה קאי ואם לן כלומר שלא הורידוהו מן העץ עוברין עליו בל"ת וזהו ל"ת מיוחד לנתלין בלבד מטעמא דיהיב קרא כי קללת אלקים תלוי וכדמפרש ר' מאיר טעמא מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא ש"ש מתחלל וסיפא דקתני לא זו בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בל"ת משום הלנה בלתי קבורה השייך בכל המתים וגם הנתלין בכלל וקרא נמי חזינן דיהיב תרי טעמי' למלתי' כי קללת אלקים תלוי ולא תטמא את אדמתך והאי כי קללת אלהים תלוי ע"כ לא שייך אלא בתלוי ועומד על העץ ובנתלה לבד איירי ולא תטמא את אדמתך כולל לנתלין ולכל אדם בהלנה בלי קבורה כי הדבר ידוע שאין שייך טומאת האדמה בהלנה לנתלין יותר מהלנת שאר מתים וכולן שווין בטומאה זו אף העשה דקבור תקברנו כולל לנתלין ולכל אדם בשוה ועל זה לא צריך לן קרא דקבור תקברנו דכפל קרא לדיבורו ללמוד דכל אדם שוה לנתלין בעשה זו דקבורה ביום המיתה דבלא קרא יתירא מסברא ידעינן לה דהכל שווין בזה וילפינן קבורת כל אדם במה מצינו מקבורת נתלין כמו שבכל התורה כולה ילפינן דבר מדבר במה מצינו אי ליכא מידי למיפרך אבל בל"ת דלא תלין סד"א דווקא קפיד קרא על הלנתו על העץ ומטעמא כי קללת אלקים תלוי אבל אקבורה לא קפיד רחמנא לעבור עליו בל"ת דלא תלין בין בנתלין בין בכל אדם קמ"ל קרא יתירא דקבור תקברנו דעל לא תלין בלתי קבורה נמי קאי האי לאו דלא תלין וממילא כל אדם שווים לנתלין בל"ת זו כיון דאקבורה קאי מה לי נתלין מה לי כל אדם והא דאמר ר' יוחנן משום רשב"י מניין למלין את מתו שעובר בל"ת אין פירושו מנין למלין את מתו שעובר בלא תעשה כמו שמלין את הנתלין ולמימרא דצריך קרא לרבויי כל אדם לדין הנתלין לקבורה ביתורא דקרא דליכא למימר הכי כיון דאכתי לא קם לן קרא יתירא דקבור תקברנו נתלין גופי' דומיא דכל אדם מנ"ל דעובר על ל"ת משום קבורה אם הורידוהו מן העץ ולא קברוהו מנא לן אלא ע"כ הכי פירושו מניין למלין את מתו שעובר בל"ת כלומר מנ"ל דקרא דלא תלין לא קפיד במלין על העץ לחוד אלא אפילו אם מלין על הארץ בלתי קבורה נמי קפיד קרא וכיון דבהלנה בלתי קבורה קפיד ממילא לא שני לן בין נתלין לכל אדם בעסקי קבורה תלמוד לומר כי קבור תקברנו וע"כ הכי הוא כדפירשתי דעל עסקי קבורה לא בעי קרא יתירא לרבוי כל אדם אלא כיון דגלי קרא בנתלין ה"ה נמי ממילא בלא ריבוי דקרא כל אדם במשמע דאלת"ה תקשי לך מנא ליה לר' יוחנן משום רשב"י ללמוד מריבוי דקבור תקברנו למלין את מתו שעובר בל"ת להוציאו מפשטי' דפשטי' דקרא משמע דלא תלין על העץ קאי דלא שייך אלא בנתלין נימא דריבוי דקרא דקבור תקברנו אעשה דקבורה לחוד קאי וליכא שום ל"ת בהלנה בלתי קבורה אפילו בנתלין דקרא לא קפיד אלא על הלנת העץ חדא דלא נעקר לקרא מפשוטי' ועוד שהרי ריבוי יתירא דתקברנו גבי עשה דקבורה כתיב והוא קא עקר לקרא מעשה דסמיך ליה ושדי' לל"ת דלא סמוך ליה אלא ע"כ דלעסקי קבורה לא צריך קרא יתירא לרבויי לכל אדם לדין נתלין דממילא שמעינן ליה ולא צריך קרא יתירא אלא לריבויי דאיכא נמי ל"ת בהלנה בלתי קבורה אע"פ שאינו מלינו על העץ וכיון דאיכא ריבוי דאיכא ל"ת בהלנה בלתי קבורה ממילא כל אדם שווין לנתלין בעסקי קבורה מסברא בלא ריבוי דקרא ואע"ג דאמרינן דקרא דלא תטמא את אדמתך ע"כ יהיב טעמא לקבורה ולא להלנה על העץ מ"מ סד"א דאעשה דכי קבר קאי האי קרא דלא תטמא ולא אל"ת דלא תלין קמ"ל ריבוי דקבור תקברנו דאיכא נמי ל"ת דלא תלין אלינה בלא קבורה נכון דאלינה בלא קבורה קפיד קרא כל אדם שווין לנתלין בזה בלי ריבוי מיתורא דקרא:

והשתא דאתית להכי א"ש מה שהקשינו דהרמב"ם בספר המצות דחשיב בלאווין לאו דלא תלין בנתלין דווקא קא מיירי בלינת העץ שזה מיוחד דווקא לנתלין ואין לשום אדם שייכות ללאו זה ובאותו ספר אין עסק של הרמב"ם אלא במנין המצות לבד לא מנה אלא כפי פשטא דקרא בלתי ריבוי דקבור תקברנו דאיירי האי לאו דלא תלין בהלנת עץ לנתלין דווקא ואף על גב דאיירי נמי קרא בכל אדם ובבל תלין בלא קבורה מ"מ שניהם אין עולין למנין במנין המצות אלא ללאו אחד נקט הדבר המפורש בהדיא למנינו ואין נ"מ בזה מדרשא זו דקבור תקברנו דמרבה לכל אדם דמ"מ אין נמנין שניהם אלא ללאו אחד וניחא נמי בזה שבמתניתין אינו מזכיר במלין את מתו אלא דעובר בל"ת משום דלא צריך להזכיר דעובר נמי בעשה דממילא שמעינן לה דכיון דעובר בל"ת אע"ג דפשטי' דקרא הל"ת דלא תלין על העץ קאי ולא איירי מלינה בלא קבורה מ"מ מריבוי דקבור תקברנו מרבינן נמי שהלנה בלא קבורה אפילו מלינו שלא על העץ וכיון שנתרבה הלנה בלי קבורה לעבור על בל תלין גבי הנתלין ממילא ילפינן דכל אדם שוה לנתלין בזה וכל המלין את מתו עובר בל"ת דהיינו מל"ת דלא תלין דכתיב גבי נתלין כש"כ דעבר על מ"ע דקבורה דכתיב בהדיא גבי נתלין ומטעם קבורה קא אתי קרא עליו דה"ה בשאר כל אדם דנוהג בהם מ"ע זו של קבורה ביום מותם מפשטא דקרא בלי שום ריבוי והיינו דכתב הרמב"ם במנין המצות דמ"ע זו דקבור תקברנו ביום ההוא שווים בכל אדם משום דפשטא דקרא בלי שום ריבוי נתלין וכל אדם שוים ואין טעם לחלק ביניהם וכשכתב רחמנא מ"ע זו גבי נתלין כל אדם נמי במשמע מפשטי' דקרא ודברי הרמב"ם בפט"ו מהלכות סנהדרין הכי פירושו דאחר שביאר גם באותו פרק מצוות של כל ארבע מיתות ב"ד כתב זאת כיצד מצות הנתלין כו' האי ואם לן עובר עליו בל"ת פירושו אם לן על העץ ולא איירי בלן בלתי קבורה והיינו שמסיים שנאמר לא תלין נבלתו על העץ והא דכתב ועוד מ"ע לקבור כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא משום דאיירי הכא בהאי פירקא בהרוגי ב"ד נקט נמי שמצות עשה לקבור הרוגי ב"ד ביום ההריגה וה"ה לכל אדם כמ"ש בהדיא בספר המצות קל"א וגם בחבורו פ' י"ב מהלכות אבל כתב אם צוה שלא יקבור אין שומעין לו שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו וכיון שכתב שהקבורה מצוה היא ולמד לקבורת כל אדם ממצות קבור תקברנו דכתיב גבי נתלין ממילא משמע שמ"ע לקבור את כל אדם ביום המיתה כמו שנאמר גבי נתלין כי קבור תקברנו ביום ההוא דאיך אמרת ללמוד כל אדם מנתלין לחצאין למצות קבורה ולא ביומו דווקא והא דמסיים ולא הרוגי ב"ד בלבד אלא כל המלין את מתו עובר עליו בל"ת הנה בלא"ה יש לתמוה עליו ז"ל דמאי ענין הלנת מתו שעובר עליו בל"ת לכתוב בהאי פרקא שמיירי מהרוגי ב"ד בלבד ודין כל אדם כבר כתוב בפרק ד' מהלכות אבל וכל המלין את מתו עובר בל"ת אלא א"כ הלינו לכבודו ולהשלים צרכיו עכ"ל אלא ע"כ היינו טעמא שכתב כאן האי דינא דכל המלין את מתו משום דתנן בהדיא במתניתין כל המלין את מתו עובר בל"ת מביא הא לראיה דאע"ג דלא תלין לא נאמר רק בנתלה לבד מ"מ למדו חכמים מנחלין לכל אדם וה"ה דילפינן לעשה דקבור תקברנו ביום ההוא דכתיב גבי נתלין דאזהר רחמנא לב"ד לשאר הרוגי ב"ד ושמור כלל זה בדברי הרמב"ם כי בזה יתיישב לך בהרבה מקומות בחבורו וא"ת מ"מ תקשי לך למה ליה לרמב"ם לפרש דין זה מיוחד גבי הרוגי ב"ד שמ"ע לקוברו ביום ההריגה הרי המה בכלל כל אדם שכתב בהלכות אבל יש לומר דאע"ג דבהא שווין הרוגי ב"ד לכל אדם דשניהם מ"ע לקוברם ביום מותם מ"מ חלוקים הם לענין שהרוגי ב"ד מצות קבורתם ביום מותם ואיסור הלנתם לב"ד קא מזהר רחמנא כמו בנתלין משום שהריגתן ע"פ ב"ד (ומצות) קבורת כל אדם ביום מותם ואיסור הלנתם לקרובים קא אזהר רחמנא והיינו דנקט במשנה וגמרא וברמב"ם לישנא דהמלין את מתו היינו קרובים שהמת נקרא מתו מהאי טעמא נקט הרמב"ם דין קבורת הרוגי ב"ד ביום מותם בפ"ע ודין קבורת כל אדם ביום מותן בפני עצמו משום דלשני מיני בני אדם אזהר רחמנא על קבורתן ובזה יבוא הכל על נכון כמין חומר כס"ד ותו לא מידי ולמדנו מזה שכל אדם מ"ע לקוברו ביום מותו ואם לן עובר עליו על בל תלין א"כ מי שמת ביום צריך לקוברו קודם הלילה כדי שלא לעבור עליו בעשה:

סימן ב

מיהו אכתי איכא לעיוני אם עברו או נאנסו ולא קברו אותם ביום מותם וגם אם הלינו ועבר עליו לילה אחת בלי קבורה אם עוברין עליו מכאן ואילך בכל לילה ולילה בלאו דלא תלין וכן אם עוברין עליו על כל יום ויום בעשה דקבור תקברנו ביום ההוא או דלמא אין עוברין עליו בלאו דלא תלין אלא לילה ראשונה בלבד וכן מ"ע דכי קבור תקברנו אין עובר עליו אלא יום ראשון בלבד אם לא קברוהו קודם הלילה ואע"ג דמצות עשה של קבורה מוטלת וודאי על הקרובים או על שאר כל אדם אם אין לו קרובים עד שיקברוהו כדמוכח מהא דכה"ג ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמטמא למת מצוה והיינו משום מ"ע דקבורה כמו שכתבתי למעלה בתחילת תשובה זו (ובתשובה ס"י) מ"מ כיון שעבר עליו יום מיתה ולא נקבר שוב אין לו זמן קבוע למצות קבורה כמו גבי מילה שאם לא מל ביום השמיני שוב אין זמן קבוע למצותה וכל הימים שווים:

ונ"ל דעובר עליו על כל לילה ולילה שלא נקבר על לא תלין וראי' לדבר מהא דאמרינן במסכת בבא מציעא פ' המקבל (דף ק"י) תנו רבנן ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך אינו יודע שעד בוקר מה ת"ל עד בוקר ללמד שאינו עובר עליו אלא בוקר ראשון בלבד מכאן ואילך משום מאי עובר משום בל תשהא אר"י מאי קרא אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך טעמא דכתב רחמנא עד בוקר הא לאו הכי הוה אמינא דעובר על לא תלין פעולת שכיר אתך על כל לילה ולילה משום הכי כתב רחמנא עד בוקר ללמד שאינו עובר אלא על בוקר ראשון בלבד. והכא גבי לא תלין דקבורה דלא מיעט רחמנא ש"מ דעובר על לא תלין כל לילה ולילה עד הקבורה:

והכי אמרינן בפרק קמא דר"ה (דף ו') דאמר רבא כיון שעבר עליו שלשה רגלים בכל יום ויום עובר על בל תאחר אלא שראי' זו יש לדחות קצת מ"מ ראיה ראשונה מלא תלין פעולת שכיר היא ראיה ברורה שאין עלי' תשובה אבל מ"מ אכתי לא יצאנו מידי ספיקא לענין מ"ע של קבור תקברנו ביום ההוא אם עוברין על כל יום ויום או על יום ראשון בלבד דאע"ג דעוברין על לא תלין על כל לילה ולילה שאני התם דכתיב לא תלין סתם וכל לילה ולילה שעוברין עליו קודם קבורה הרי ל אבל במ"ע של קבורה ביום המיתה קבור תקברנו ביום ההוא כתיב איכא למימר דמאותו היום ואילך כל אימתי דקבר ליה אינו עובר עליו בעשה אלא על יום המיתה בלבד דביום ההוא מיעוטא הוא דמשמע ההוא יומא ותו לא עובר עליו וכל אימתי דקבר לי' שפיר דמי ואינו עובר רק על לא תלין בלבד על כל לילה ולילה שאחר לילה ראשונה ונראה לי דגם על מ"ע דקבורה זו נפקא לן מריבוי דקבר תקברנו עובר עליו על כל יום ויום וראיה לדבר מהא דשמעתין בפרק נגמר הדין דיליף ר"י משום רשב"י מריבוי דקבור תקברנו לכל המתים שעוברים עליהם על לא תלין ועקר ליה ללאו דלא תלין מפשוטי' לגמרי וגם קא עקר ליה לקרא ממקומו דכתיב גביה עשה דקבורה וקא שדי' לי' להאי ריבויא דכי קבור תקברנו על ל"ת דלא תלין כמ"ש לעיל הוה לי' למדרש ריבוי דקרא דקבר תקברנו כפשוטו על העשה דקבורה דסמוך ליה והאי ריבויא דקבור תקברנו קא משמע לן לעבור על כל יום ויום על מ"ע זו דקבורה אלא ע"כ ש"מ דבלאו הכי עובר על כל יום ויום על מ"ע דקבורה ולא צריך קרא לרבויי דמסברא ידעינן לה וע"כ קא אתי ריבוי דקרא דקבור תקברנו לכל המלין את מתו שעובר בלא תעשה הוא דאתי וכדדריש לה ר"י משום רשב"י:

ברם אכתי איכא לעיוני אם מת בלילה אם עובר עליו על לא תלין תיכף כשעלה עמוד השחר או דלמא אינו עוברין עליו על לא תלין אלא א"כ מת קודם הלילה ועבר עליו כל הלילה אחר מיתתו ולא קברו ונראה לי דגם ספק זה נתברר לי' מהאי ל"ת דלא תלין פעולת שכיר אתך דתנן התם במס' ב"מ פ' המקבל שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום ובגמרא אמר רב שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ושמואל אמר שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום ופריך עלה דרב ממתניתין דתנן הי' שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום ומסיק תנאי היא וקי"ל הלכתא כרב באיסורי וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל. הרי אע"פ ששכיר יום גובה כל הלילה ובעמוד השחר עוברין על לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר מ"מ בשכיר שעות דלילה שוב אינו גובה אלא כל הלילה ובעמוד השחר עוברין על לא תלין אע"פ שלא הגיע זמן גביית שכרו אלא בתוך הלילה שהרי הוא שכיר שעות דלילה ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף מ"מ קרינן בי' לא תלין וה"ה בנידן דידן אם מת בלילה אע"פ שבכניסת הלילה הי' עדיין חי מ"מ קרינן ביה בעמוד השחר לא תלין ועוברין טו ואפילו לשמואל דפליג אדרב בהא דשכיר שעות דלילה יש לומר דמודה נמי בלא תלין דגבי קבורה ועיין בספר המאור במלחמת ד' ואין להאריך כאן בזה כיון דבלאו הכי קי' בהא כרב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף