שאגת אריה החדשות/דיני חדש/ז
|
< הקודם · הבא > |
תשובה אע"ג דקאמר הגמרא בפרק מקום שנהגו דשמעינן לר' יהודא דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת מ"מ לאו הלכתא היא דהא תנן במסכת שביעית פרק ב' אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור ר' יהודא אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ר' יוסי ור' שמעון אומרים לשתי שבתות ואמרינן בפ' הערל (דף פ"ג) אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר' יוסי בהרכבה וקולטת לשתי שבתות ואע"ג דשמואל פליג התם עלי' וס"ל דקולטת בשלשה ימים הא קי"ל הלכה כרב באיסורי לגבי דשמואל וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל וכיון דחזינן בפרק מקום שנהגו דמדמי הש"ס השרשה להרכבה ומהרכבה ילפינן להשרשה לר' יהודא. דשיעור השרשה הוי בשלשה ימים כמו הרכבה הוא הדין לדידן דקי"ל כר' שמעון ור' יוסי דהרכבה קולטת לשתי שבתות השרשה נמי בעי שתי שבתות ודלא כת"ה סימן קנ"א דכתב שנשרש קודם לעומר שלשה ימים כדמוכח להדיא פרק מקום שנהגו גבי הא דתניא המנכש בי"ג ע"כ והא ליתא דהאי שמעתא כר' יהודא אתיא אבל אנן קי"ל כר' שמעון ור' יוסי דשיעור קליטה באילן שתי שבועות והוא הדין בהשרשה בתבואה ואע"ג דאיכא למימר דשיעור השרשה הוי פחות משיעור קליטה והא דיליף שם הש"ס שיעור השרשה משעור קליטה לר' יהודא היינו בתורת קו"ח יליף לה דהשתא שיעור קליטה לר' יהודא סגי בשלשה ימים כ"ש דסגי להשרשה בהכי מ"מ פשטא דהש"ס התם דדימויא מדמי' להו ולא איכפל הש"ס בשום דוכתא להודיענו שיעור השרשה בכמה אלמא ילפינן להו מהדדי וזה ברור בעיני וכמו דפליגי אמוראי שם אי אמרינן בהשרשה תרי מקצת יום ככולו או לא מדר' יהודא דס"ל דשיעור השרשה הוי בשלשה ימים הכי נמי האי פלוגתא דאמוראי גופי הוי נמי לדידן דקי"ל שיעור השרשה הוי שתי שבועות שהם י"ד ימים דלרבא אמרינן אפילו תרי מקצת היום ככולו ולרבינא חד מקצת היום ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן וכבר כתבתי בסימן הקודם לזה דקי"ל כרבינא לגבי רבא דבתרא הוא מ"מ לדידן בזמן הזה שאין בהמ"ק קיים אין לנו שום נפקא מיניה בהאי פלוגתא דרבא ורבינא לענין חדש שהרי כתבתי שם שאין הלילה נחשב למקצת היום וכבר כתבתי זה בסי' שלפני זה דקי"ל כרב ושמואל דאמרי בזמן שבהמ"ק קיים ובזמן שאין בהמ"ק קיים מספקא לן כמאן קי"ל אי כת"ק דר' יהודא דסבירא ליה דהאיר המזרח מתיר מן התורה או כר"י דס"ל כל יום הנף אסור ושקיעת החמה דשיתסר מתיר חדש בזמן הזה ואזלינן הכי לחומרא והכי לחומרא כמש"כ שם וא"כ לענין השרשה בעינן שישריש קודם האיר המזרח דשיתסר משום דילמא האיר המזרח מתיר והוא הדין נמי דהשרשה בדידי' תליא וכיון דבעינן שישריש קודם האיר המזרח א"כ לית ליה מקצת היום ככולו דהא לילה אינה נחשב, למקצת היום וכמש"כ למעלה א"כ לכולי עלמא בעינן שתהא נזרעת התבואה בשני בניסן ומקצת ההוא יומא ככולו לכ"ע דאפילו לרבינא חד מקצת היום אמרינן אבל אם נזרעת התבואה בשלשה בניסן לכ"ע אסורה אפילו לרבא דאית ליה תרי מקצת היום ככולו אמרינן מ"מ נהי דמקצתו של יום שלשה בניסן חשיב ככולו אבל בט"ז בניסן אפילו מקצתו ליכא כיון דהאיר המזרח מתיר לא עברה עליו אלא הלילה דט"ז בניסן והלילה אינה נחשבת לכלום ולא נשאר כאן אלא שנים עשר ימים ואנן שתי שבועות בעינן שהן י"ד ימים הלכך תבואה הנזרעת בשלשה עשר בניסן אסורה לכולי עלמא עד שתבוא יום הנף הבא לאחר שנה (מיהו אכתי איכא למימר דאע"ג דמדברי רב אשי אין הכרע כמאן סבירא ליה בתרי מקצת היום ככולו לענין השרשה או כרבא או כרבינא אפילו הכי יש לומר דהלכתא כרבא לגבי רבינא אע"ג דרבינא בתראי הוי מ"מ כיון דתלמיד דרבא הוי כדאמרינן בכולי תלמודי אמר ליה רבינא לרבא ואפילו מאביי ורבא ואילך דקי"ל הלכתא כבתראי מ"מ אין הלכה כתלמיד במקום רב) אלא שיש להקשות ע"ז מהא דכתב הרמב"ם (פרק ט' מהלכות מעשר שני ונטע רבעי הלכה ח') באחד בתשרי ר"ה לערלה ולרבעי ומאימתי מונין לה משעת נטיעה ואינה מונה מר"ה לר"ה אלא שלשים יום בשנה חשובין שנה והוא שתקלוט הנטיעה קודם שלשים יום וכמה הוא סתם הקליטה לכל האילנות שתי שבתות נמצאת למד שהנוטע ארבעים וארבע יום קודם ר"ה עלתה לו שנה ע"כ וכן כתב בטור יו"ד סימן רצ"ד דבנוטע מ"ד יום לפני ר"ה הוא דעלתה לו שנה אבל פחות מזה לא וכן פסקו שם האחרונים והשתא אי סלקא דעתך דהלכה כמ"ד שאפילו תרי מקצת היום ככולו אמרינן לענין השרשה וקליטה למה להו מ"ד יום במ"ג נמי סגי די"ג ימים היתרים על שלשים יום הוי לי' לי"ד ימי הקליטה דיום השלשים מקצתו יעלה לימי הקליטה והוי לי' י"ד ימי קליטה ומקצתו יעלה ליום ראשון משלשים יום בשנה הרי נחשב לשנה והכי נמי מוקי לה בפרק קמא דר"ה (דף י') להא דתניא הנוטע שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה כר' מאיר דאמר התם יום אחד בשנה חשוב שנה וכי בעי שלשים לקליטה והא דלא בעי שלשים ואחד שלשים לקליטה ואחד לחשיבת שנה משום דקסבר יום אחד עולה לכאן ולכאן כלומר מקצתו לקליטה ומקצתו ליום אחד של חשיבת שנה ומדבעי מ"ד יום לדידן דקי"ל כר' אליעזר דאמר שלשים יום בשנה חשיב שנה ולקליטה קי"ל כר' יוסי ור' שמעון דאמרי שתי שבתות ולא אמרינן דארבע עשר דנטיעה יעלה לכאן ולכאן כמו שאמרינן אליבא דר' מאיר דיום שלשים עולה לכאן ולכאן ש"מ דהיינו טעמא משום דתרי מקצת היום ככולו לא אמרינן לענין קליטה והרי אי אפשר לצמצם שיהיה נוטע מיד עם כניסת הלילה וכיון דחסר מעט מן הלילה קודם הנטיעה הוי ליה מקצת היום ואי אמרינן דיהי' יום י"ד יעלה מקצתו לימי הקליטה הוי ליה תרי מקצת היום ככולו ותרי מקצת היום ככולו לא אמרינן גבי קליטה והשרשה ואע"ג דלר' מאיר אמרינן יום שלשים עולה לכאן ולכאן וש"מ דסבירי לי' דאמרינן בהא תרי מקצת היום ככולו דהא אי אפשר לצמצם שיהיה נוטע עם כניסת הלילה מיד ואפילו הכי אמרינן דיום שלשים עולה לכאן ולכאן מנ"ל דסבירי ליה ז"ל דבהא נמי לא קי"ל כר' מאיר שהרי אמרינן התם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים לדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ושלשים לדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים כלומר שצריך שלשים יום לחשיבת שנה חוץ מימי הקליטה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומדבעי ליה שלשים יום חוץ מימי קליטה ולא אמרינן יום אחד עולה לכאן ולכאן ש"מ דתרי מקצת יום ככולו לא אמרינן גבי קליטה ועוד דמוכח מזה דאפילו אם נחשב קצת מן הלילה הוי ליה המותר מקצת היום דאל"כ בנוטע מ"ג יום לפני ר"ה נמי סגי אם נטע בלילה דיום י"ד עולה לכאן ולכאן דהא חד מקצת היום ככולו אמרינן לכולי עלמא וי"ל דהא לא קשה מידי דהיינו טעמא דלא סגי בנוטע מ"ג יום לפני ר"ה משום דלא אמרינן יום אחד עולה לכאן ולכאן (שיהי') יום י"ד של נטיעה מקצתו עולה לי"ד של קליטה וסופו עולה ליום הראשון למנין שלשים יום של חשיבת שנה וכהאי גוונא אמרינן בסוף פרק שני דנזיר (דף ט"ו) אליבא דתנא דמתניתין דאין יום שבעים עולה לכאן ולכאן למנין נזירות דידי' ולמנין נזירות דברי' אע"ג דאמרינן לכולי עלמא מקצת היום ככולו לענין נזירות מ"מ לא אמרינן יום אחד עולה לכאן ולכאן ה"נ דכוותי' דאפי' אי אמרינן תרי מקצת היום ככולו א"כ לילה אינו ממעט מן היום כלום דהיום בלא לילה איקרי מקצת היום מ"מ לא אמרינן שיהיה יום י"ד דקליטה (שיהיה) עולה לכאן ולכאן תחלתו לימי הקליטה וסופו למנין שלשים יום של חשיבת שנה מיהו כל זה שכתבתי אינו אלא למה שהוכחתי בתחלת תשובה זו דשיעור ימי קליטה דכל חד מהני תנאי פליגי בשיעורייהו כשם שאין מוסיפין עליהם כך אין פוחתין מהן וא"כ ע"כ הא דפליגי אמוראי בפרק ר' ישמעאל בהא דאם השריש קודם לעומר אם קודם קצירת העומר או קודם הבאת העומר דתרווייהו קצירה והבאה בחד יומא הוי אי אפשר לאוקמי אלא א"כ נאמר דאע"ג דאמרינן מקצת היום ככולו לכו"ע מ"מ מקצת הלילה לא אמרינן דהוי ככל היום דאל"כ מה לי שתשרש בין קצירה להבאה וממילא מסברא אמרינן שכשם שאין מקצת הלילה עולה ככולו בסופו הכי נמי אין מקצת הלילה אפילו כל הלילה ממעט את היום בתחלת ימי הקליטה לומר שאם עבר מקצת הלילה שוב אין המותר מן הלילה עם כל היום אינו נחשב אלא למקצת היום אבל מה אעשה שמן הירושלמי משמע להדיא דשיעור ימי הקליטה דכל הני תנאי אינו אלא שאינו מוסיף מליקלט על הזמן הזה אבל מ"מ לפעמים קולט בפחות מזה הזמן דגרסינן התם בפרק ב' דשביעית אהא דאין נוטעין ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה כו' יעקר ר' יהודא אומר כו' ר' יוסי ור' שמעון אומרים כו' ר' אליעזר בשם ר' יוסי בר זימרא בסתם הא דבר בריא [שחדש[ (שהושרש) מותר כלומר הא דתנן שאם נטע פחות משלשים יום לפני ר"ה לתנא קמא ופחות משלשה ימים לר' יהודא ופחות משני שבועות לר' יוסי ור' שמעון דיעקור היינו בסתם דלא ראינו שנשרש קודם זמן הזה אבל אם ראינו שנשרש קודם השיעור הזה דשלשים ליום לתנא קמא ושלשה ימים לר' יהודה ושני שבועות לר' יוסי ור' שמעון מותר אלמא האי שיעורה דימי קליטה דהני תנאי היינו בסתמא אינו קולט לזמן הזה לכל חד כדאית לי' הלכך אין נוטעין פחות מזמן סתם קליטה דמסתמא לא תקלוט קודם שביעית אבל אם עבר ונטע פחות מזמן הזה ונקלט קודם שביעית מותר וש"מ דאפשר לקלוט בפחות מזמן קליטה שנתנו חכמים ואפשר לעמוד עליו אימתי תקלוט הלכך הא דבר בריא הוא שהושרש קודם מותר והכי משמע מדברי הרמב"ם שהבאתי למעלה שכתב וכמה הוא סתם קליטה לכל האילנות שתי שבתות ומדנקיט כמה הוא סתם קליטה משמע דשיעור שני שבועות אינו אלא בסתמא אבל אפשר שתקלט קודם ב' שבועות והשתא פלוגתא דהני אמוראי אתא שפיר הא דפליגא בהא דתנן אם השרישו קודם לעומר אי קודם קצירת העומר או קודם הקרבת העומר דהא אפשר שתשרש בין קצירה להבאה דהא שיעור ימי קליטה והשרשה שנתנו חכמים אינו אלא בסתמא וכדברי הירושלמי וא"כ אין לנו ראיה לומר שיש חילוק בין לילה לענין קליטה והשרשה בין בתחילתה בין בסופה וכיון שעברה מקצת מן הלילה מתחילת הנטיעה והזריעה שוב מותר הלילה והיום אינו נחשב אלא מקצת היום וה"ה בסופה קצת מן הלילה וכ"ש כולה נחשב למקצת מן היום ואע"ג דבזה לא אמרינן שיהיה הלילה שייך למקצת היום ככולו ואין ספירת זיין עולה לה עד שתספור מקצת מיום הזיין כדאמרינן בסוף פר"ב דמגילה מ"מ אין לנו לדמות מדעתנו מקצת היום ככולו לענין קליטה והשרשה למקצת היום ככולו של זבה שאין הלילה עולה לה למקצת היום דהיכא שאמרו אמרו והיכא שלא אמרו לא אמרינן שהרי בהא דמקצת היום ככולו גופי' יש מקומות דאמרינן ליה כגון גבי' זבה והשרשה וכן גבי' נזיר דקים לן סתם נזירות שלשים יום ומקצת יום שלשים ככולו כדאמרינן בפ' קמא דנזיר (דף ה'). ולענין פולטת שכבת זרע ביום השלישי דקים לן מקרא דוהיו נכונים לשלשת ימים אפליגו תנאי בפ' אמר ר' עקיבא (דף פ"ו בשבת) דלר' ישמעאל פעמים שהן ד' עונות פעמים שהן ה' עונות פעמים שהן שש עונות משום דמקצת היום ככולו ור"ע אומר התם לעולם חמש עונות ואם יצא מקצת עונה ראשונה נותנין לה מקצת עונה ששית משום דלא אמרינן לענין זה מקצת היום ככולו וכהאי גוונא מצינו נמי לענין שנים דיש מקומות דאמרינן יום א' בשנה או שלשים יום בשנה חשוב שנה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדאמרינן גבי פר האמור בתורה ובשנת כ' לענין סריס ואיילנית אי סגי בשלשים יום אי לא פליגי תנאי (בנדה דף מ"ח) סוף פרק יוצא דופן ואיכא דוכתא דבעינן דווקא כל השנה ויום אחד כדאמרינן התם והכי נמי איכא למימר דאפי' היכא דאמרו מקצת היום ככולו מ"מ היכא שאמרו בהדיא דאין הלילה עולה למקצת היום כגון גבי זבה אמרו והיכא דלא אמרו לא אמרינן הילכך לענין קליטה דקים לן מקצת היום ככולו כיון שלא אמרו שאין הלילה עולה למקצת היום וגם ליכא הוכחה לזה מן הגמרא על דרך שפירשתי עכשיו עפ"י הירושלמי אין לנו לומר שאין הלילה נחשב למקצת היום אלא וודאי דמקצת מן הלילה נמי סגי וכיון דהכי הוא ע"כ רב ששת ורב אשי דקשי' להו אהא דאמר ר' יהודא והא איכא לילה ומתרץ רב ששת כבית שמאי ורב אשי דחיק לשנוי' לפי שאין דרכן של בני אדם לנכש בלילה ע"כ כרבא סבירא להו דאמרינן בהשרשה תרי מקצת היום ככולו ודלא כרבינא דאם לא כן מאי קושיא דהא איכא לילה הא אם מנכש בלילה הא כבר עברה עליו מקצת הלילה ומעתה אין כאן אלא מקצת יום י"ד וט"ו ומקצת שיתסר ותרי מקצת היום ככולו לא אמרינן אלא וודאי ע"כ רב ששת ורב אשי כרבא סבירא להו דאפילו תרי מקצת היום ככולו אמרינן לגבי השרשה ואם כן הלכתא כוותיהו דרבים נינהו:
והנה נראה לפום רהיטא דלענין שיעור השרשה וקליטה דאיפליגו תנאי דמר סבר כל נטיעה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ומ"ס שני שבועות ומר סבר שלשים יום כמה שכתבתי לפני זה דכשם שנאמר שיעור זה למעלה דאינו משתהי להשריש ולהקליט יותר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הכי נמי נאמר שיעור זה למטה דבפחות מזמן זה כל חד כדאית ליה אי אפשר להשריש ולהקליט ויש לי להביא ראיה לזה מהא דפרק ה' דגיטין (דף נ"ג) דתנן התם הנוטע בשבת בשוגג יקיים ובמזיד יעקר ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקר דברי ר' מאיר ר' יהודא אומר בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקר ובשבת בין בשוגג ובין במזיד יעקר אמר ר' מאיר מפני מה אני אומר בשבת בשוגג יקיים ובמזיד יעקר ובשביעית בין בשוגג ובין במזיד יעקר מפני שישראל מונין לשביעית ואין מונין לשבתות דבר אחר נחשדו ישראל על השביעת ולא נחשדו על השבתות מאי דבר אחר ה"ק וכי תימא שבת נמי זימנין דמקלע יום שלשים בשבת דאי נטע האי יומא הוא דסלקא ליה שתא ואי לא לא סלקא ליה שתא תא שמע ד"א נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות אע"ג שפירש רש"י וכי תימא שבתות נמי זימנין דצריך לממני דתניא הנוטע ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה לשני ערלה דשלשים יום בשנה חשובין שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית הילכך זימנין דשבת זו שנטע זה הוי יום שלשים לפני ר"ה ומונין אותה שנה ואי הוי בציר ההוא יומא לא הוי סליק לו שתא ולאחר זמן כשאוכלין מן הפירות לסוף שתי שנים ואומרין למה הותרו הפירות הללו לשתי שנים ואומר להם השלשים יום שלפני ר"ה חשובין שנה ומזכירין שנטע בשבת ולקנסוהו עד כאן מ"מ דברי רש"י תמוהין בעיני מאוד שפירש בדר' מאיר דסבירא ליה דשלשים יום בשנה חשובין שנה והא ודאי ליתא דהא בהדיא שמעינן ליה לר' מאיר (בפ"ק דר"ה דף י') דיום אחד בשנה חשוב שנה דאמר פר האמור בתורה סתם בן כ"ד חודש ויום אחד דברי ר' מאיר משום דיום אחד בשנה חשוב שנה ר' אליעזר אומר כ"ד חודש ושלשים יום דסבר שלשים יום בשנה חשוב שנה והאי ברייתא דהנוטע ערב שביעית לפני ר"ה שמביא רש"י מוקי לה התם כר' מאיר דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה והני שלשים יום בעי לקליטה והא דלא בעי שלשים ואחד יום שלשים לקליטה ויום אחד לחשיבי שנה משום דקסבר יום שלשים עולה לכאן ולכאן והכי נמי יש לפרש ההיא דפרק ה' דגיטין וכי תימא שבת נמי זימנין דמיקלע יום שלשים בשבת דאי נטע האי יומא הוא דסלקא לו שתא ואי לא לא סלקא לו שתא משום דבעי ר' מאיר לקליטה שלשים יום והשתא אי אמרת בשלמא דכל הני שיעורא דימי הקליטה דכל חד מהני תנאי כשנאמר למעלה כך נאמר למטה שאי אפשר שתקלוט פחות מזמן דנתנו הני תנאי לשיעור קליטה אתי שפיר הא דקאמר וכי תימא שבת נמי כו' (וע"כ) צריך לומר האי יומא הוא דסלקא ליה שתא הא אי אפשר שתקלוט פחות משלשים יום ומזכירין שנטע בשבת דהא אי הוי בציר האי יומא לא הוי סלקא ליה שתא דהא אין זמן קליטה פחות מזמן זה אלא אי אמרת דימי קליטה דכל הני תנאי אינן אלא למעלה שאין מוסיפין עליהן אבל למטה אין שיעור לימי קליטה אלא זימנין דמיקלט פחות משיעור זה א"כ מאי קאמר וכי תימא שבת נמי וכו' ואי לא לא סלקא ליה שתא הא אפילו אי בציר האי ועוד כמה ימים מ"מ אפשר למסלק ליה שתא ולא מוכח מילתא שנטע בשבת הילכך ליכא למקניסי' שהרי אין שיעור לזמן קליטה למטה ואכתי תקשה מאי דבר אחר אלא וודאי ש"מ דכל הני שיעורי דהני תנאי (כשם שנאמרו למעלה כך נאמרו למטה) ואם כן מוכח מילתא דנטע בשבת דהא אי הוי בציר האי יומא לא הוי סלקא ליה שתא ועדיין נשאר לנו לבאר דבר אחד לפי מה שהוכחתי מההיא דפרק ה' דמסכת גיטין דקאמר הגמרא התם וכי תימא שבת נמי זמנין דמקלע יום שלשים, בשבת דאי נטע ליה ההוא יומא סלקא ליה שתא ואי לא לא סלקא ליה שתא כלומר ומוכחא מילתא שנטע בשבת ולפי מה שהעליתי מהירושלמי וודאי תקשה לך כיון דזמנין שהנטיעה נקלטת בפחות משלשים יום לנטיעתה לר"מ דס"ל דימי קליטה סתם הוה שלשים יום א"כ לא מוכחא מילתא שנטע בשבת וצריך לומר דכיון דסתם נטיעה אינה נקלטת בפחות משלשים יום לר"מ סתמא דמלתא במידי דשכיחי תליא אינשי ולא במידי דלא שכיחא והא לא שכיחא שתהי' נטיעה נקלטת בפחות משלשים יום הלכך קאמר דאי נטע לההוא יומא סלקא שתא בסתם קליטה של נטיעה ואי לא לא סלקא ליה שתא ומוכחא מילתא דנטע בשבת ואתי למישרי נטיעה בשבת הלכך קנסוה רבנן בין בשוגג בין במזיד יעקר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |