שאגת אריה החדשות/דיני חדש/ה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מתי הותרה קצירת חדש בארץ ישראל וגם ראוי לברר זמן השרשה לענין היתר קצירה מתי הוה ואם יש לחלק בין בזמן שבהמ"ק קיים לזמן זה או אין לחלק בין זמן לזמן לענין נידן שלנו:
תשובה מתחלה ראוי לברר היתר קצירה בזמן שבהמ"ק קיים ואע"ג דהוי ליה כמו הלכתא למשיחא מכל מקום מהיתר קצירה שבזמן הבית נלמוד להיתר קצירה בזמן הזה וכמה שאכתוב בס"ד והנה שאלה זו נחלקה לשני חלקים ואבאר כל חלק וחלק בפני עצמו וראשונה נברר היתר קצירת חדש בזמן הבית מאיזה שעה הוי דע שהרמב"ם כתב. בפרק ז' מהלכות תמידין ומוספין אסור לקצור בארץ ישראל מין מחמשת מיני תבואה קודם לקצירת העומר שנא' ראשית קצירכם שיהי' (היא) תחלה לכל הנקצרים ע"כ וכתב על זה הכ"מ ומה שכתב קודם לקצירת העומר יש לתמוה דבגמרא משמע דקודם הבאת העומר קאמר ע"כ ואני אומר שבעל כסף משנה שגג בזה הרבה ונעתיק דברי הגמרא בפרק ר' ישמעאל (דף ע') ואסורין בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבוא עומר הבא ובגמרא מאי קודם לעומר ר' יונה אמר קודם קצירת העומר ר' יוסי בר זבדא אמר קודם הבאת העומר תנן אסורין בחדש לפני פסח ולקצור לפני העומר בשלמא למאן דאמר לפני הבאת העומר היינו דלא קא עריב להו ותני להו אלא למ"ד קודם קצירת העומר ליערבינהו וליתנינהו אסורין בחדש ולקצור לפני הפסח אלא אי איתמר אסיפא איתמר כו' ופרש"י מאי קודם לעומר דקתני מתניתין ואסורין בחדש לפני העומר קודם קצירת העומר אבל לאחר קצירת העומר שרי לאכול חדש בהאיר המזרח קודם הבאת העומר אסור לאכול חדש דעומר מתיר בזמן שבהמ"ק קיים ולא האיר המזרח ולקצור לפני הפסח אבל לאחר יום טוב ראשון שרי דקצירת העומר במוצאי יו"ט. מתרת לקצור שאר קצירות בשלמא למ"ד אסורה באכילה עד הבאה היינו דלא ערוב אכילה וקצירה בהדי הדדי משום דקצירה שרי' ממוצאי יו"ט ואכילה לא שרי' עד הקרבת העומר אלא לר' יונה ליערבינהו וליתנינהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה קיימי ע"כ. הרי מבואר להדיא מדלא עריב ותני להו איסור אכילה וקצירה בהדי הדדי ולתני אסור בחדש ולקצור לפני העומר ש"מ דתרי זמני נינהו ואסור בחדש לפני העומר היינו הבאת העומר ולקצור לפני הפסח היינו קצירת העומר אלמא קצירת העומר הוא דשרי' לכל שאר קצירות וכדברי הרמב"ם ז"ל והתוספות כתבו דהכי גרסינן מאי קודם לפסח וקאי אהא דתנן ואסור לקצור קודם לפסח ר' יונה אמר קודם קצירת העומר והא דקתני קודם הפסח משום דביום טוב ליכא קצירה ומיד בליל ט"ז קוצרין העומר להכי קתני קודם לפסח. ר' יוסי בר זבדא אמר קודם הבאת העומר ובהא דליערבינהו משמע דגרסי דליתני הכא ואסורין בחדש ולקצור קודם לעומר כגרסת רש"י והכי גרסינן לפי התוספות בשלמא למ"ד קודם קצירת העומר היינו דלא קא עריב להו ותני להו אלא למ"ד קודם הבאת העומר ליערבינהו וליתנינהו ואסורין בחדש ולקצור לפני העומר דהא וודאי אי אפשר לומר דקצירה בהבאת העומר תליא ואכילה בקצירת העומר אלמא קמה במסקנא כמאן דאמר דהאי ואסור לקצור לפני הפסח היינו קודם קצירת העומר אבל לאחר קצירת העומר שרי מיד שאר כל הקצירות וזה מבואר להדיא כדברי הרמב"ם הרי נתברר לנו דבין לגירסת רש"י ופירושו ובין לגרסת התוספות דברי הרמב"ם ברורים וכמדומה לי שהבעל כסף משנה לא ראה אלא דברי רש"י ולפירושו האי מאן דאמר קודם קצירת העומר איתותב ואגב חורפי' לא עין שפיר וסבר דפלוגתא דהני אמוראי אאיסור קצירה קיימי וכפירוש התוספות ומאן דאמר קודם קצירת העומר איתותב לגירסת רש"י ממילא קם לן הלכתא כמאן דאמר קודם הבאת העומר והבאת העומר מתיר קצירה אבל זה טעות דלפירוש רש"י דפי' אאיסור אכילה הוא דאיתותב מאן דאמר קודם קצירת העומר אבל לפירוש התוספות דפירשו אאיסור קצירה אדרבא מאן דאמר קודם הבאת העומר הוא דאיתותב וממילא קם לן כמאן דאמר קודם קצירת העומר נמצא לשני הגירסאות דברי הרמב"ם נכונים והכסף משנה טעה בזה וזה ברור ואין צריך לפנים:
ואחר שנתברר לנו דקצירת העומר הוא מתיר שאר קצירות לכולי עלמא עתה נבא לחלק השני זמן השרשה לענין היתר קצירה מתי הוי ואומר אני דהדבר פשוט וברור יותר מביעתא בכותחא דכמו שהיתר קצירה בקצירת העומר תליא למשרי שאר כל הקצירות. הכי נמי השרשה נמי בדידי' תליא ואם השרישה קודם לקצירת העומר קצירת העומר דהאידנא מתירו ואם לאו אסור עד שיבוא קצירת העומר של שנה הבאה ואף על פי שנשרש קודם הקרבת העומר מכל מקום לא מהני מידי כיון דהקרבת העומר אינו מתיר קצירה כי אשריש קודם הקרבת העומר מאי הוי אלא דאכתי איכא למידק טובא בההיא שמעתתא דפרק ר' ישמעאל דהא בין לגירסת רש"י בין לגירסת תוספות הכי הוי מסקנא דשמעתא דהיתר קצירה בקצירת העומר תליא והיתר אכילה בהקרבת העומר תליא וכולי עלמא מודו בהא ולא נחלקו ר' יונה ור' יוסי בר זבדא בזה ואסיק אלא אי איתמר אסיפא איתמר. אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן מאי קודם לעומר ר' יונה אומר קודם קצירת העומר. ר' יוסי בר זבדא אומר קודם הקרבת העומר והרי רישא דמתניתין דתנן ואסור בחדש מלפני העומר מיירי מאכילה והאי מלפני העומר היינו הקרבת העומר דמתיר אכילת חדש ומלקצור לפני הפסח היינו קצירות העומר דמתיר קצירה והא דתני מלפני הפסח משום דיום ראשון של פסח יום טוב הוא ובלאו הכי אסור בקצירה ובליל ט"ז קוצרין את העומר שמתיר את הקצירה כמו שפירש רש"י ותוספות והשתא קשה לי טובא אהייא קאי הא פלוגתא דאמוראי דפליגי אהא דאם השרישו קודם לעומר אי קאי אקצירת העומר או אהבאת העומר קאי ומהיתר השרשה לאכילה איירי דמר סבר אם השרישו קודם הבאת העומר שרי באכילה ומר סבר קודם קצירת העומר תליא השרשה לענין היתר אכילה אבל אם השרישו לאחר קצירת העומר אף על פי שעדיין לא הקריב העומר בשעת השרשה אין הקרבת העומר זה מתירו באכילה אם כן קשה מאי טעמא דמאן דאמר דבקצירת העומר תליא השרשה כיון דאכילה לא שריא עד אחר הקרבה הוא הדין נמי דהשרשה בדידי' תליא מילתא ואם נשרש בתר קצירת העומר קודם הקרבת העומר נמי שריא כמו שאיסור אכילה בהקרבתו תליא רחמנא היתר השרשה נמי בדידי' תליא דמה ענין קצירה להשרשה של אכילה דכיון דקצירה אינו מתרת באכילה הוא הדין נמי השרשה לאכילה קצירה לא שריא ליה ואי מהיתר השרשה לקצירה מיירי דמר סבר בקצירת העומר תליא השרשה להיתר קצירה ומר סבר בהקרבת העומר תליא השרשה להיתר קצירה ואם השריש לאחר קצירת העומר וקודם הקרבת העומר עומר זה מתירו לקצור מאי טעמא דמאן דאמר קודם הקרבת העומר כיון דקצירת העומר מתיר קצירה הוא הדין דמתיר את הנשרש קודם לו לקצור ונראה לי דהא וודאי פלוגתא דהני אמוראי אאיסור אכילה לחוד קאי ולא אאיסור קצירה אם השרשה קודם קצירת העומר מתיר אכילה או השרשה דקודם הקרבת העומר מתיר אכילה דמר סבר קודם הבאת העומר דכיון דנשרש קודם ההבאה הבאה שהיא הקרבת העומר מתירו באכילה דאכילה בהבאה תליא שריותא דידה כדתנן ברישא ואסור בחדש מלפני ומר סבר קודם קצירת העומר תליא היתר השרשה לענין אכילה:
וטעמא דידיה דבעי השרשה קודם קצירת העומר להיתר אכילה אף על גב דהיתר אכילה בהקרבה תליא נראה לי משום דסבירא ליה כר' יוחנן וריש לקיש דאמרו בפרק ר' ישמעאל אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר ועד הביאכם אינו אלא למצוה בעלמא וכמש"ל בדיני חדש סי'. וכיון דכבר הותר חדש לעיקר איסור מהאיר המזרח נמצא האיר המזרח מתיר לעיקר איסורו ומהאיר המזרח עד הקרבת העומר מקלש קליש איסורו וכמה שכתבתי כל זה למעלה באריכות נמצא התרת עיקור איסור חדש האיר המזרח הוא דקא גרים ליה עד שלא נשאר מאיסור אלא פורתא ואתא הקרבת העומר וגמר ליה ופקע כל איסור חדש על ידו אם כן צריך להשריש קודם האיר המזרח הגורם התחלת ההיתר ומתיר האיר המזרח להתחלת האיסור ואתא הקרבת העומר דבתרא וגומר היתרא ופקע כל האיסור על ידו לגמרי אבל אם לא נשרש אלא בין האיר המזרח להקרבת העומר אין כח להקרבת העומר להפקיע את כל האיסור דכאיסורו כך היתרו דכמו שאין כח להקרבת העומר לאסור את החדש באיסור גמור מהאיר המזרח ואילך עד שעת הקרבתו וכבר מקלש קליש איסורו מהאיר המזרח וההיתר בא בגרמא של שניהם האיר המזרח והקרבת העומר הוא הדין נמי אין בו כח להפקיע את חלק האיסור שתלוי היתרא דידי' בהאיר המזרח דווקא ואף על פי שהקרבת העומר מתיר חלקו של איסור התלוי בו מכל מקום חלק האיר המזרח במקומו עומד כיון שלא נשרש קודם האיר המזרח אין כח להקרבת העומר להפקיע מאיסור את חלק האיסור שתלוי היתרא דידי' בהאיר המזרח דווקא כמו שאם לא נשרש קודם הקרבת העומר אסור עד שיבא עומר הבא משום כיון דעומר מתירו בעינן שיהא נשרש קודם הקרבת העומר הכי נמי חלק שתלוי היתרא דידי' בהאיר המזרח בעי האיר המזרח להתירו ואם לא נשרש קודם לו אין כח בהקרבת העומר לגמור היתרו מלהפקיע את חלק האיסור התלוי בהאיר המזרח ולפי זה אתי שפיר הא דתנן אם השרישו קודם לעומר העומר מתירו להאי מאן דאמר דמפרש מאי קודם לעומר קודם קצירת העומר דלהאיר המזרח קרוי קצירת העומר דהמתנה מקצירה עד האיר המזרח לא חשיב משום דזמנין נקצר סמוך לעלות השחר וכמו שפירש רש"י על פלוגתא קמייתא דקודם לעומר למאן דאמר קודם קצירת העומר ומאן דמפרש להאי דאם השרישו קודם לעומר היינו הקרבת העומר משום דסבירא ליה כרב ושמואל דאמרי התם דבזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר ולא האיר המזרח ובהקרבת העומר לחוד תלוי כל ההיתר של חדש ולא תלוי התרת איסור חדש בהאיר המזרח כלל והואיל וכל איסור חדש אפילו אקלושי לא מקלשי כלל עד שעת הקרבת העומר כאיסורו כן היתרו ובדידי' לחוד תליא היתר השרשה והנשרש קודם הקרבת העומר אפילו לאחר האיר המזרח הקרבת העומר שריא ליה באכילה דלא תלה רחמנא בקצירת העומר אלא איסור קצירה אבל איסור אכילה של חדש בהקרבתו תלה רחמנא לכולה מלתא ובדידי' סגי להתיר לגמרי את הנשרש קודם לו ולהאי מאן דאמר דאם השרישו קודם לעומר קודם הבאת העומר ואאכילה קאי אבל קצירה בהשרשה קודם קצירת העומר תליא שריותא דידה דקצירת העומר מתרת שאר קצירות מתניתן ע"כ לצדדין קתני וארישא קאי דתנן ואסור בחדש מלפני העומר ומלקצור לפני הפסח ואסיקנא לכולי עלמא דפירש לפני העומר היינו הבאת העומר ולפני הפסח היינו קודם קצירת העומר דבין לגירסת רש"י ובין לגירסת תוספות הכי הוי מסקנא דגמרא מדלא עריב ותני להו וכמש"כ לפני זה והשתא סתים וקתני בסיפא ואם השרישו קודם לעומר למאן דאמר קודם הקרבת העומר תליא שריותא דאכילת חדש דכל חד וחד מקצירה ואכילה דמיירי רישא ניתר בדידי' קצירה ניתרת בקצירת העומר המתירתו ואכילה ניתרת בהקרבת העומר המתירתו ותדע לך דאפילו דל אנא מהכא ותפרש להאי אם השרישו קודם לעומר למאן דאמר קודם הבאת העומר דאאכילה והשרשה קאי דתרווייהו חדא מילתא מתירתן הוא הקרבת העומר. ולפי זה האי אם השרישו קודם לעומר לאו לצדדים קאי דבין אכילה ובין קצירה תרווייהו ניתרין לענין השרשה כאחת למאן דאמר קודם קצירת העומר אכילה וקצירה ניתרין בהשרשה דקודם קצירת העומר ואי למאן דאמר קודם הבאת העומר אכילה וקצירה ניתרין בהשרשה דקודם הבאת העומר מכל מקום הא דמסיים אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן האי העומר מתירן לכולי עלמא לצדדין קתני וכדפירישית והא נמי אין לחוש אי הא דפליגי הני אמוראי במסקנא סתמא בהא דאם השרישו קודם לעומר ולמאי דפרישית לא קא מפלגי אלא אאכילה ולא אקצירה דאין לחוש לזה דהגמרא מסתם סתימא לפלוגתייהו ולא מפרש בהדיא דאאכילה לחוד קאי ולא אקצירה דכן דרך הגמרא בהרבה מקומות רבו מלספור ובפרט הכא אתי שפיר טפי דהדבר מבואר מעצמו דאי אפשר לפרש פלוגתייהו אלא אאכילה בלבד דאלו קצירה אין לו ענין להבאת עומר כלל ומאי טעמא דמאן דמפרש להאי קודם לעומר קודם הבאת עומר אלא וודאי אאכילה קאי וכל שכן למאי דפירשו התוספות דפלוגתא קמייתא למאי דסלקא דעתיה קאי אהא דתנן ואסור בחדש מלפני העומר דמיירי מאכילה קא סתים נמי במסקנא לפלוגתיהו דמסתמא קאי נמי אאכילה דמיירי ביה עד השתא:
ודע שהתוספות, מאנו לפרש הא דאמר (בגמרא) בתחלת הסוגיא מאי קודם לעומר ר' יונה אמר קודם קצירת העומר ר' יוסי בר זבדא אמר קודם הבאת העומר וקס"ד דפליגי אהא דתנן ואסורין בחדש לפני העומר ואאיסור אכילה פליגי לפי גרסת רש"י (ופירושו) וכתבו התוספות מאי קודם לעומר דקתני מתניתין אסורים בחדש קודם קצירת העומר אבל לאחר קצירה שרי למיכל חדש בהאיר המזרח כך פירוש בקונטרס וזהו דוחק כיון דבהאיר המזרח תליא מילתא למה לי למינקט קודם קצירה כו' ודחק בקונטרס לפרש דמקצירה, עד האיר המזרח לא חשיב דזימנין דנקצרין סמוך לעלות השחר ע"כ ולדידהו קשה איך מפרשין במסקנא דשמעתא לפלוגתא דר' יונה ור' יוסי בן זבדא דקאי אהא דתנן אם השרישו קודם לעומר עומר מתירן למאן דאמר קודם קצירת העומר כיוון דאאכילה קאי וע"כ ההשרשה להתיר באכילה לאו בקודם קצירת העומר דבלילה תלי' מילתא אלא או בהקרבת העומר או בהאיר המזרח דאיכא למ"ד דאפילו בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר וכדפרישית א"כ למה נקט קודם קצירת העומר והא ליכא למימר דלדעת התוס' הכי פירושו דהאי אם השרישו קודם לעומר דתנן אקצירה קאי דעומר מתירן לקצור ופליגי הני אמוראי דמר סבר קודם קצירת העומר דאם השרישו קודם לקצירה העומר מתירן ומר סבר קודם הבאת העומר דאע"פ שלא השרישו קודם קצירת העומר אלא לאחר קצירת העומר וקודם הבאת העומר העומר מתירן דא"כ קשה מה שהקשיתי למעלה דאי אפשר לומר דהקרבת העומר יהא מתיר להנשרש קודם הקרבה ואחר הקצירה דהא קצירה לאו בהקרבה תלי' מילתא אלא בקצירת העומר כדילפינן בפרק ר' ישמעאל מקרא דכתיב ראשית קצירכם שיהי' היא תחלה להנקצרין אלמא אחר קצירת העומר מותר ליקצר מיד וכדמסיק הגמרא להאי ולקצור לפני הפסח דלכולי עלמא אקצירת עומר קאי ואפילו לגירסת התוס' כמו שכתבתי למעלה ממה שהקשו התוס' על פרש"י כיון דבהאיר המזרח תלי' מילתא למה לי' למנקט קודם קצירה (אומר אני) דלפירושם נמי תקשה דגרסי קודם לפסח ר' יונה אמר קודם קצירת העומר והא דקתני קודם לפסח משום דביום טוב ליכא קצירה ומיד בליל ט"ז קוצרין העומר להכי קתני קודם לפסח אלמא אע"ג דבקצירת העומר תלי' מילתא מ"מ נקט לפני הפסח דיום א' שלפניו יו"ט הוא. ובלאו הכי אסור בקצירה אכתי תקשה הא איכא למיטעי דבליל מוצאי יו"ט עד קצירת העומר שרי איסור קצירה אלא ע"כ לא קפיד תנא אהאי פורתא דמתחלת הלילה עד הקצירה כיון דלפעמים נקצר תיכף בתחלת ליל מוצאי יו"ט הכי נמי יש לומר לפרש"י למ"ד קודם לקצירת העומר לא קפיד אההיא פורתא דמקצירה עד האיר המזרח משום דפעמים נקצר סמוך להאיר המזרח ודע דגרסי' בירושלמי פ"ק דחלה אם השרישו קודם לעומר עומר מתירן ר' יונה אומר קודם להבאה ר' יוסי אומר קודם קצירה אמר ר' יונה הבאה מתרת להבאה וקצירה מתרת לקצירה אמר ר' יוסי קצירה מתרת הבאה וקצירה לפום כן ר' יוסי חווי בהקצר לרבים ונטמא חזר היחיד לאיסורו ר' יונה אמר קודם לקצירה ר' יוסי אמר קודם להבאה אמר ר' יונה מילתא דכהנא מסייע לי דכהנא אמר ואם תקריב מנחת בכורים לה' זו ביכירה האחרת לא ביכירה הגע עצמך אפילו עשבים אפילו השרישה העומר בא ומתירן ולא קודם לקצירה אנן קיימין ועוד מן הדא דתני המנכש בשלושה עשר ונתלש הקלח בידו הרי זה שותלו במקום הטינא אבל לא במקום הגריד הרי יש כאן שלושה עשר וארבעה עשר וחמשה עשר ומקצת היום ככולו אמר ר' יוסי מילתא דר' אבינא מסייע לי דאמר ר' אבינא תפתר כהדא מתניתא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בארבעה עשר אבל במקום שנהגו לעשות מלאכה בארבעה עשר לא זהו סוגיות הירושלמי ומדברי הירושלמי הללו איכא ראי' ברורה לדברי דבעינן שתשרש קודם הזמן שתלוי בו היתר והיינו דאמרינן בתחילת הסוגיא למאי דסלקא דעתי' דר"י אומר דהא דתנן אם השרישו קודם לעומר היינו קודם להבאה העומר מתירן ואף על גב שלא השרישה קודם לקצירה אמר ר' יונה הבאה מתרת הבאה וקצירה מתרת קצירה כלומר דכיון דהבאה הוא דמתרת להבאה אם השרישו אחר קצירה וקודם להבאה עומר זה מתירן דכאיסורו כך היתירו (דכמו) אסורו לענין הבאה נמשך עד זמן הבאת העומר הכי נמי הבאת העומר מתירן לענין השרשה ובנשרש קודם הבאתו נמי סגי ועומר זה מתירו ור' יוסי דאמר דהא דתנן אם השרישו קודם לעומר היינו קודם לקצירה הוא דעומר מתירן אבל אם לא השריש קודם לקצירה אע"ג דנשרש קודם להבאה אין עומר זה, מתירן משום דס"ל קצירה מתרת והבאה נמי וכיון דלא הושרש למתיר דידי' שהיא קצירה אע"ג דהושרש קודם הבאה שוב אין עומר זה מתירו דלכו"ע בעינן שתשרוש קודם לזמן שתלוי בי' היתירא אלא דמר סבר היתר הבאה תלוי בקצירה הלכך לענין היתר הבאה בעינן שתשריש קודם לקצירה שהיא מתיר דידי' ומר סבר היתר הבאה תלוי בהבאה הלכך אע"ג דלא השריש קודם קצירה כיון שהשריש קודם הבאה עומר זה מתירו להבאה כיון דהבאה מתרת הבאה. ופלוגתא דר' יונה ור' יוסי אהבאה קיימי ומיני' אתה למד דלענין איסור קצירה בעינן שתשרש קודם קצירת העומר שהוא מתירן ולענין איסור אכילה בעינן שתשרש קודם זמן היתר אכילה ובזמן הבית קצירה היתה היתר אכילה דאותו זמן ובזמן הזה קודם האיר המזרח למ"ד בזמן שאין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתירו או קודם שקיעת החמה דיום הנף למ"ד בזמן שאין בהמ"ק קיים מן התורה אסור כל יום הנף וביאור הירושלמי זה משמע לי דהכי פירושו דקצירה קרי איסור קצירה קודם לעומר והבאה קרי איסור הבאת מנחות ובכורים קודם לעומר וכדתנן בפרק ר' ישמעאל (דף ס"ח) ומייתי לה התם בירושלמי פ"ק דמסכת חלה אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול וה"ה דאיסור חדש נמי בכלל הבאה היא דהא תנן התם קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ומפרש טעמא התם בגמרא דידן דקודם לעומר אם הביא פסול הואיל ולא הותר מכללן להדיוט אבל קודם שתי הלחם הואיל והותר מכללן להדיוט לפיכך אם הביא כשר וכיון דטעמא דהבאה קודם לעומר פסול הואיל דלא הותר מכללו להדיוט הא דקאמר הבאה מתרת הבאה. כלומר בדיעבד דאם הביא כשר התיר אכילה נמי בכלל זה דהא בהא תליא הואיל והעומר מתיר להדיוט מתיר נמי בדיעבד לגבוה אף על גב דלכתחילה קודם לשתי הלחם לא יביא ולפי זה פליג גמרת ירושלמי אגמרא דידן דלפי מסקנת גמרא דידן כולי עלמא מודו דקצירה מתרת קצירה והבאה מתרת אכילה ודייק לה מדלא עריב ותני לאכילה וקצירה בהדי הדדי ולא פליגי אלא אסיפא דאם השרישו קודם לעומר אי מהשרשה דקודם קצירה מיירי אי מהשרשה דקודם אכילה מיירי ולענין איסור אכילה מיירי ומטעמא דפרישית אבל לפי גמרת ירושלמי פליגי נמי אם קצירת העומר שריא אכילת חדש או הקרבת העומר שריא לי' ולא חש הש"ס ירושלמי לההיא קושיא דלערבינהו וליתנינהו ועוד פליגי דלגמרת ירושלמי משמע דמאן דאמר קודם קצירת העומר וקצירה מתרת אכילה היינו קצירת העומר ממש שהיה בלילה ולאו היינו האיר המזרח שקרוי בגמרא דידן קצירת העומר לפירש רש"י ולמאי דפי' נמי וכמו שכתבתי לעיל שהרי ר' יוסי מייתי ראיה לדבריו מהאי דתני המנכש בי"ג כו' הרי יש כאן י"ג כו' ומקצת היום ככולו כלומר דאי אמרת דהבאה מתרת הבאה דהיינו אכילת חדש למה ליה דנקט המנכש בי"ג במנכש אפילו בי"ד נמי סגי דהא איכא י"ד וט"ו ומקצת ט"ז עד הקרבת העומר והוי לי' מקצת היום ככולו וקיימא לן כל הרכבה שלא קלטה בג' ימים שוב אינו קולטת אבל אי אמרת דקצירה מתרת הבאה כיון דקצירה היתה מיד בתחילת ליל ט"ז אתי שפיר דנקט המנכש בי"ג דאלו מנכש בי"ד אין כאן אלא שני ימים י"ד וט"ו ומיום ט"ז אפילו מקצתו ליכא שהרי בתחילת ליל ט"ז היתה קצירת העומר המתרת באכילה ואנן בעינן שתשרש קודם זמן התירו וכמו שכתבתי ואי סלקא דעתך דלהאיר המזרח קרי קצירת העומר ומטעמא דפירש רש"י דזמנין דנקצר סמוך לעלות השחר אם כן גם לדידיה לא אתי שפיר אמאי נקט המנכש בי"ג בי"ד נמי סגי דהא איכא י"ד וט"ו ומקצת ששה עשר דהיינו כל לילו שהרי הלילה נמי עולה למקצת היום ככולו וכמו שכ' בדיני חדש סימן (מכל מקום קצת קשה הא אי אפשר לצמצם לקצור את העומר מיד עם תחילת ליל ט"ז ובעל כרחך עובר קצת מן הלילה קודם להתחלת קצירתו והוי ליה מקצת היום ככולו ואפילו למאן דאמר אם השרישו קודם קצירת העומר נמי אכתי תקשה מאי איריא המנכש בשלושה עשר במנכש בארבע עשר נמי סגי ואולי סבירא לי' כר' יוסי הגלילי דסבירא לי' אפשר לצמצם אי נמי כרבנן וכמאן דאמר בפרק ב' דבכורות (דף י"ח) דבידי אדם אפילו רבנן מודו דאפשר לצמצם) ועוד בלאו הכי על כרחך למאן דאמר קודם לקצירה בירושלמי קודם לקצירה היינו קודם לקצירה ממש שהיתה בליל ששה עשר ולא הוי כמו קודם לקצירה דגמרא דידן דהוי האיר המזרח לפירש רש"י דאם לא כן מאי מייתי ראי' דהשרשה דקודם קצירה מתרת מהא דתני המנכש בי"ג ולא נקט המנכש בי"ד (אפילו את"ל דאין לילה נחשבת למקצת היום ככולו) שהרי למאן דאמר אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר היינו טעמא משום דסבירא לי' עד עצם היום הזה עד ולא עד בכלל וכדאמרינן בפרק ר ישמעאל ולדידי' כ"ש בזמן שאין בית המקדש קיים נמי האיר המזרח מתיר. דהא בזמן הזה קיל מבזמן הבית דהא אפילו לרב ושמואל דסבירא להו התם דבזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר מכל מקום סבירא להו דבזמן שאין בית המקדש האיר המזרח הוא דמתיר וא"כ לר' יהודה דסבירא לי' התם במתניתין דמן התורה אסור כל יום הנף בזמן שאין בית המקדש קיים משום דסבירא לי' דעד עצם היום הזה הוי עד ועד בכלל כ"ש דבזמן שבית המקדש קיים דוודאי דאין האיר המזרח מתיר כיון דסבירא לי' עד ועד בכלל אלא הקרבת העומר הוא דמתיר ור' יוחנן וריש לקיש דאמרו אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר. על כרחך סבירא להו כמאן דפליג אר"י וסבירא לי' עד ולא עד בכלל וכמש"כ שם וא"כ אי סלקא דעתך דר' יונה דאמר קודם לקצירה היינו האיר המזרח וע"כ ס"ל דלא כר' יהודא דאמר בזמן שאין בית המקדש קיים כל יום הנף אסור מן התורה דהא לר"י ע"כ אין האיר המזרח מתיר אלא הקרבת העומר בזמן שבית המקדש קיים ושקיעת החמה דיום הנף בזמן הזה אכתי תקשה אמאי תניא המנכש בשלושה עשר בארבעה עשר נמי סגי שהרי ההיא ברייתא דהמנכש בי"ג ר' יהודה היא כדתניא בהדיא בגמרא דידן בפרק מקום שנהגו (דף נ"ה) ר' יהודה אומר המנכש בי"ג כו' וגם ההיא ראי' דר' יונה ליתא אלא אדר' יהודא דשמעת לי' כל הרכבה שלא קלטו לשלושה ימים שוב אינו קולטת וכדאמרינן התם בגמרא דידן וכיון דס"ל לר"י דאין האיר המזרח מתיר במנכש בי"ד סגי נמי לדידי' דהא איכא י"ד וט"ו ומקצת ט"ז עד הקרבת העומר דהוי לי' מקצת היום ככולו אלא ע"כ ר' יונה דמייתי ראי' מהא דר' יהודא דהמנכש בשלושה עשר דקצירת העומר היינו קצירה ממש משום דמשמע לי' הא דכתיב עד יום הביאכם לאו היינו הקרבת העומר אלא קצירת העומר נמי בכלל הבאה היא וכולי עלמא מודו בהא דבזמן שבית המקדש קיים קצירת העומר מתיר ולא פליגי ר' יונה ור"י אלא בזמן הזה אי עד ועד בכלל אי לא א"כ שפיר נקט ר' יהודא המנכש בי"ג ולא סגי לי' בהמנכש בי"ד כיון דבזמן שבית המקדש קיים קצירה מתרת ושם קודם לקצירה דאמר ר' יוסי בירושלמי היינו קצירה ממש ולא כמו קודם לקצירה דאר"י בגמרא דידן דפירוש האיר המזרח וכמו שפירש רש"י ואם תאמר לר' יונה דמוכיח מהא דהמנכש בי"ג מדלא נקט המנכש בי"ד דקצירה מתרת הבאה וכיון דקצירה היתה מיד בליל ט"ז המנכש בי"ד אין כאן מקצת היום של ט"ז אכתי מנא לן דלמא לעולם אימא לך דהבאה מתרת הבאה וכר' יוסי והא דלא נקט המנכש בי"ד משום איסור קצירה קודם לעומר נקט לה דאפילו ר' יונה מודה דקצירה מתרת קצירה ואלו המנכש בי"ד נהי דמותר באכילה לר' יונה כיון דס"ל דהבאה מתרת הבאה ואיכא מקצת היום דט"ז מכל מקום אסור בקצירה דהא קצירה מתרת לקצירה ואין כאן לאיסור קצירה אפילו מקצת היום דט"ז ותהי' אסורה שבולת זו לקצור עד עומר הבא הלכך נקט המנכש בי"ג משום היתר קצירה דהא איכא י"ג וי"ד וט"ו ויש לומר דמשום היתר קצירה לא הי' צריך ר"י להזהיר דשותלו במקום טינא אבל לא במקום גריד דאפילו אם שותלו במקום גריד לא איכפת לן אף על גב דלא ישריש קודם לעומר הא איכא תקנתא לקטוף שבולת זו ולא לקצור ואפילו ר"י מודה דקיטוף קודם לעומר שריא וכמש"כ בדיני חדש סימן ועוד דלא הוי לי' לר"י למיתנא סתמא המנכש בי"ג אי משום איסור קצירה נקט לה דהא קיימא לן ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ובאותו מקום במנכש בי"ד נמי סגי אלא ודאי משום איסור אכילה נקט המנכש בי"ג שאסור באכילה בכל ענין ובכל מקום:
וראיתי לבאר דברי ירושלמי אלו כי הן תמוהין מאוד מאי דמקשה לפום כן ר' יוסי חווי בהקצר לרבים ונטמא חזר היחיד לאיסורו ומחמת. קושיא זו מהפך הש"ס דברי ר' יונה לדר' יוסי ודר' יוסי לדר' יונה ואינו יודע מאי קשיא לי' ועוד קשה לי מה דנקט לישנא דחזר היחיד לאיסורו מדנקט חזר משמע דקודם שנטמא הותר היחיד ועל ידי שנטמא חזר היחיד לאיסורו. ואם כן שמע מיני' דסבירא לי' לר"י דקצירה מתרת הבאה וקצירה וא"כ ר' יוסי לטעמי' אזיל ואדרבה למאי דמהפך דר' יוסי אמר קודם להבאה תקשה מדנקט נטמא חזר היחיד לאיסור מכלל בלא נטמא קצירה מתרת.
(מכאן ואילך חסר בכל זה העתקתי תחילת דבריו מה שמבאר הירושלמי אולי נמצא בנשאר אחר מה שחסר כאן):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |