שאגת אריה החדשות/דיני חדש/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה החדשות דיני חדש ג

סימן ג

ולענין אם חדש נוהג בשל נכרי או לא כבר הסכימו התוס' והרבה מכת הראשונים ז"ל שחדש נוהג בשל נכרי ולא פקפק אדם מעולם עד שקם בעל ב"ח והתיר לן והורה דחדש אינו נוהג בשל נכרים ומשבח א"ע שסתר את ראיות התוס' וסיעתם והרבה ראיות לדעתו להוכיח שאינו נוהג בשל נכרים וכל דבריו וראיותיו אין בהם ממש ולא עוד ממקום שהוא עוזר לו הוא כנגדו ולא די שאסור חדש מרופה מאוד (במלכות זו) אלא שריפה ידי אנשים היראים לנפשם וחרדים לבלתי עבור על אסור חדש של תורה סומכים עליו שאינו נוהג בשל נכרים בכן אזרתי כגבור חלציי להראות לכל שלא ירד לסוף דעת רבותינו בעלי תוספות וכל דבריו וראיותיו בזה בנוים על קתו"ב:

הנה בטור יורה דעה (סימן רצ"ג) כתב ואיסור זה נוהג כו' בין בשל ישראל בין בשל נכרי וכתב הב"ח זה אינו מפורש בתלמוד גם הרי"ף והרא"ש בקדושין ובמסכת פסחים וכן הרמב"ם (פ"י מהלכות מ"א) כתב בסתם דחדש אסור בחוץ לארץ ומדכתב הרב (בפ"י מהלכות מ"ש) דערלה נוהג אף בשל גוים וגבי חדש לא כתב דנוהג בשל נכרי אלמא דבחדש אין אסורו אלא בשל ישראל אבל לא בשל גוי ע"כ ואין זה אלא פטומי מילי ואפושי גברי בחנם. הלא ידוע שהרי"ף והרמב"ם אין מעתיקין אלא דברים המפורשים בש"ס בהדי' אבל אין דרכם לכתוב כל חדושי דינים שיש להוכיח מתוך דקדוקים ופלפולים מן הש"ס וזו רבו כמו רבו הרבה דינים שחדשו הבאים אחריהם מתוך עיון ופלפול ובפרט רבותינו בעלי תוספות ז"ל אשר לבבם היה כלבבי אריות וכולן הלכות פסוקות הם אע"פ שלא כתבם הרי"ף והרמב"ם ולא משום דלא ס"ל ז"ל השמיטום אלא משום שאין דרכם להעתיק אלא דינים המפורשים בש"ס בהדיא ומהאי טעמא לא כתבו נמי דחדש נוהג בשל נכרי משום שאינו מבואר בהדיא בגמרא ומ"ש שכתב הרמב"ם (בפ"י מהלכות מ"ש) דערלה נוהג בשל נכרי לא העתיק דברי הרמב"ם כהויתן כדי לחזק דבריו וזה לא יתכן והילך דברי הרמב"ם כלשונו שכתב שם זה שנטעו עו"ג עד שלא באו אבותינו לארץ פטור אבל משבאו לארץ אף מה שנטע נכרי חייב שנאמר כי תבואו לארץ ונטעתם משעת ביאה ומשנה שלימה היא בפ"ק דמסכת ערלה עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור נטעו אע"פ שלא כבשו חייב ע"כ נכרי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק חייב בערלה ובירושלמי אמרינן הכי שם תניא נכרי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה. עוד כתב שם הרמב"ם ויש לנכרי נטע רבעי שאם בא לנהוג במצוה זו הרי הוא קדש כמו נטע רבעי של ישראל ומשנה שלימה הוא סוף פ"ג דתרומה רי"א אין לנכרי כרם רבעי וחכמים אומרים יש לו הרי שלא חידש הרמב"ם מדעתו שום דבר בדינים אלו אלא העתיק דברי המשנה והירושלמי לבד כמו שמצאם שנוים בפירוש וגבי חדש שלא מצא מבואר בהדיא בשום דוכתא דנוהג בשל נכרים הוא ז"ל גם כן לא חש לכתבן מדעתו וכש"כ מה שכתב שהרא"ש לא כתב שחדש נוהג בשל נכרים הלא בתשובה כתב בהדיא שנוהג בשל נכרים בפשיטות גם בפ"ק דקדושין הביא ראיות הרבה שערלה וכלאים נוהגים בשל נכרי וממילא משמע דה"ה לחדש שנוהג בשל נכרים דמ"ש חדש מערלה וכלאים אף על גב שהב"ח רוצה לחלק ביניהם כמ"ש לקמן מכל מקום אין בדבריו שט"ו וכמו שאבאר בסייעתא דשמיא ומעולם לא עלה ע"ד שום חכם לחלק ביניהם רק הב"ח הוא יחיד בדבר זה ודבריו למו"מ עוד כתב הב"ח אלא שהתוס' פ"ק דקדושין (דף ל"ז) כתבו דבירושלמי משמע דחדש נוהג בשל נכרי דפריך עלה מתניתין דקתני אף החדש אמאי לא תנא חלה ומשני לפי שאינו בשל נכרים משמע דחדש דקתני במשנה נוהג בשל נכרים וכיוצא בזה כתב המרדכי בשם ראב"י ומהר"ם וכ"כ הרא"ש בתשובה וכ"כ בסמ"ק ואחריהם נמשכו האחרונים בתשובותיהם וכולן נתלים בדברי ר"י שבתוס' ותימה מאי ראיה מביא ר"י מירושלמי דהא וודאי הוא הא דפריך לשם אמאי לא תנא חלה לא אדברי ר"א דאמר אף החדש פריך אלא אדברי ת"ק דאמר חוץ מן הערלה והכלאים פריך אמאי לא תנא חלה ומשני לפי שאינו נוהג בשל נכרי כמו ערלה וכלאים דנוהג אף בשל נכרים והשתא איכא למימר דחדש אינו נוהג לר"א אלא בשל ישראל והא דלא תני ר"א חלה כמו דתני חדש משום דבחלה לא פליג את"ק דת"ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש דס"ל לת"ק דאינו נוהג בחוץ לארץ אפילו בשל ישראל קאמר ר"א אף החדש אסור בשל ישראל ועוד האריך בזה הרבה בדברים שאינם של טעם ואין צורך להעתיקם והנה מהבאים אחריו פלפלו בדבריו זה בונה וזה סותר גם דודי אחי אמי הגאון מו"ה יחזקאל ז"ל בספרו כנסת יחזקאל סי' מ"א כתב בזה הרבה ואינני אכניס ראשי בפלפולים ודקדוקים כאלו שאין זה דרכן של תורה ולא דרכו בה רבותינו הגדולים הקדמונים רק דקדוקים קלושים שלמדו א"ע בדורות אחרונים לחדד את התלמידים משנתמעטו הלבבות וננעלו שערי בינה והרגילו עצמם בזה עד שהרגל נעשה טבע ודורכים בה ומשתמשים הדרך בפסקים ודינים ומעתה בטל כבוד התורה וכל איש חכם בעיניו אף שאיננו יודע צורתא דשמעתא מחבר חבורים בתשו' ודינים ובודאי ראוי לקרוע על זה כמו על ס"ת שנשרף והתורה חוגרת שק עליהם וה' הטוב יכפר בעד ונחזור לענינינו מה שהקשה הב"ח על התוס' ורוצה לסתור ראייתם דהא דאמרינן בירושלמי דמה"ט לא תני חלה לפי שאינה בשל נכרים לאו אדר"א דאמר אף החדש קאי אלא אתנא קמא דאמר חוץ מן הערלה וכלאים קאי דנוהגין בשל נכרים אבל חדש אינו נוהג בשל נכרים ומשבח א"ע בזה שהציע דבריו אלה לפני חכמי דורו ולא היו מי שיסתור דבריו ואני אומר בנין שאין לו יסוד נסתר מאליו. דלו יהי' כדבריו דהירו' אדברי ת"ק קאי ולא אדר"א מ"מ ש"מ דערלה וכלאים נוהגין בשל נכרים ואין כח ביד נכרי להפקיע מצותן א"כ ממילא ש"מ דאין כח ביד נכרי להפקיע נמי את איסור חדש וחדש נוהג בשל נכרים דמ"ש חדש מערלה וכלאים בהאי מלתא והרי תראה שהתוס' הביאו ראיה דחדש נוהג בשל נכרים מכלאים וכמו שאכתוב לקמן בס"ד ודבר ברור הוא דאין טעם לחלק ביניהם אלא שהב"ח אחר שהאריך הרבה בזה כתב בתוך דבריו אבל חדש שאינו אסור בשל נכרים אפילו בארץ מדכתיב קצירכם דיליף מינה שאין העומר בא אלא מקציר ישראל א"כ ממילא משמע כיון דתלי רחמנא איסור חדש בהבאת העומר כדכתיב ולחם וקלי וגומר מעתה כשם שאין עומר בא אלא מקציר ישראל כך אין איסורו נמי אלא בקציר ישראל וכדאמרי' ע"כ אין דבריו נכונים כלל וכי איסור חדש תלוי דווקא בעומר ואין איסורו נוהג אלא דווקא במה שהעומר בא ממנו ותילף מינה הואיל ואין עומר בא מקציר נכרי ה"ה שאין איסור חדש נוהג בשל נכרי הא לא תלי רחמנא איסור חדש בעומר כלל אלא היתר חדש הוא דתלוי בעומר בזמן שב"ה קיים דהעומר מתיר חדש בזמן מקדש ושלא בזמן מקדש יום הבאת עומר מתיר אבל אין איסור חדש תלוי דווקא בדבר שהעומר בא ממנו:

תדע שהרי תנן בריש פ"ט דמנחות שאין עומר בא מחוץ לארץ ואפילו הכי קים לן דחדש בחוץ לארץ דאורייתא כר"א דסבירא ליה הכי וכן כתבתי למעלה דאפילו ר"א מודה דאין עומר בא מחוץ לארץ אע"ג דחדש בחוץ לארץ דאורייתא וש"מ איסור חדש נוהג אפילו במקום שאין העומר בא ממנו. וה"ה דנוהג בשל נכרי אע"ג דאין עומר בא מקציר נכרי אלא וודאי דאין איסור חדש תלוי בעומר מידי ולא תלה רחמנא איסור חדש בעומר אלא איסור קציר חדש לחוד שאסור לקצור לפני העומר ואין איסורו אלא ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר אבל ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר. כדגרסינן בפרק ר' ישמעאל (דף ע"א) תניא ר' בנימין אומר כתוב אחד אמר וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר. וכתוב ראשית קצירכם אל הכהן הא כיצד ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וקצירה דתלוי בהבאת עומר משום דכתיב ראשית קצירכם שיהי' תחלה לכל הנקצרים ודוקא ממקום שאתה מביא דאילו ממקום שאי אתה מביא לא דהא כתיב וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר וקציר גופא טעמא דכתב רחמנא וקצרתם את קצירה הא לאו הכי הוה אמינא דאפילו ממקום שאי אתה מביא נמי אי אתה קוצר ואע"ג דתלה רחמנא לאיסור קצירה בעלמא דהא כתיב ראשית קצירכם אל הכהן כש"כ איסור אכילת חדש דלא תלוי כלל בעומר ואיסורו נוהג אפילו ממקום שהעומר בא ממנו ועוד תדע שהרי תנן התם קוצרין בית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין וטעמא דקוצרין משום דאין עומר בא מהם מ"מ תבואה הגדלה בם איסור חדש נוהג בהם לאכילה שהרי אין גודשין משום דלמא אתי למיכל מיני' וש"מ דאסורה באכילה דהא ליכא למימר דאין הכי נמי דמדאורייתא חדש של תבואה הגדילה בבית השלחין שרי באכילה הואיל ואין עומר בא מהן ומדרבנן הוא דאסור דא"כ תקשה לך מאי פריך שם בפרק ר' ישמעאל דף ס"ז ובפרק קמא דפסחים (דף י"א) אהא דסבירא לר' יהודא דאין בודקין חמץ לבתר איסורא דהיינו לאחר שש שעות של ערב פסח גזירה דלמא אתי למיכל מיניה ופריך מדתנן משקרב העומר יוצאין ומצאים שוקי ירושלים שהוא מלא קמח וקלוי ולא גזר ר' יהודא דלמא אתי למיכל מיניה ושני רבא שאני חדש מתוך שלא היתרת ליה אלא ע"י קיטוף הוא זכר הדר פריך מהא דקוצרין מבית השלחין ולא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה ומאי קושיא דלמא שאני חמץ לאחר שש שעות דאסור מדאורייתא לר' יהודא כדאמרינן בפסחים פרק כ"ש (דף כ"ח) שפיר גזר דלמא אתי למיכל מיניה אבל הא דבית השלחין דאפילו אם אתי למיכל מיניה לא קא עביד איסורא דאורייתא כיון דאין עומר בא ממנו משום איסורא דרבנן לא גזרי דלמא אתי למיכל מיני' במקום פסידא. כי האי דאי משהי לי' פסידא אבל בגדישה דליכא פסידא גזרו דלמא אתי למיכל מיני' דזהו טעמא דקוצרין אבל לא גודשין כמ"ש התוס' שם בפ"ק דפסחים אבל גבי חמץ לאחר ו' דאף על גב דמשום מצות ביעור יש להתיר כמו משום פסידא כמש"כ התוספות מכל מקום א"ל הואיל ואי אתי למיכל מיניה איכא איסורא דאורייתא אפילו במקום מצוה גזרי' והוא הדין נמי למקום פסידא באיסורא דאורייתא גזרינן והא דלא גזרי קצרי בית השלחין משום דהוי פסידא היינו משום דאי נמי אתי למיכל מיני' לא עבר אלא איסורא דרבנן במקום פסידא והוא הדין במקום מצוה באיסור דרבנן לא גזרי דלא אתי למיכל מיניה ואפילו לפי מה שאכתוב לקמן בסימן דטעמא דאבל לא גודשין לאו משום דלמא אתי למיכל מיניה מ"מ מדרמי מהא דקוצרין בית השלחין אחמץ ולא חייש ר' יהודא דלמא אתי למיכל מיניה גבי בית השלחין ש"מ דאיסור אכילת חדש דבית השלחין דאורייתא ודלא כהב"ח ז"ל אלא וודאי ש"מ דאכילת חדש הגדילה בבית השלחין איכא אסורא דאורייתא אף על גב שאין מביאין את העומר ממנו והשתא פריך שפיר דכמו דלא גזרו רבנן בבית השלחין שלא לקצור דלמא אתי למיכל מיני' משום פסידא אע"ג דאי אכיל מיני' קא עביד אסורא דאורייתא ש"מ דמשום פסידא אפילו בדאורייתא לא גזרו דלמא אתי למיכל מיני' ה"ה חמץ לאחר שש שעות משום מצות ביעור נמי לא נגזור דלמא אתי למיכל מיני' כמו שלא גזרו משום פסידא אפילו במקום שאם עבר ואכיל עבר אדאורייתא מ"מ ש"מ דאכילת חדש מקרקע בית השלחין איכא אסורא דאורייתא ואע"ג דאין עומר בא ממנו וה"ה קציר נכרי אע"ג דאין עומר בא ממנו מכל מקום חדש נוהג בשל נכרי מדאורייתא וכדאמרן ודלא כב"ח דתלוי איסור חדש בדבר שהעומר בא ממנו דווקא:

עוד כתב הב"ח אהא דכתב הרא"ש בתשובה וכן פסקו בכל החבורים דחדש נוהג בשל נכרים ודבר תימא הוא למה לא לנהוג בשל נכרים דמאן דאמר יש קנין בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר דריש לי' מקרא דגנך ולא דגן עובד כוכבים ואי לאו קרא תבואת עובד כוכבים בעי עישור ובחדש כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ואפילו בחוץ לארץ דכתיב מושבותיכם והיכא תיתי לן למימר דלא לינהוג, בשל נכרים והלא ערלה דאינו נוהג אלא בארץ ואפילו הכי נוהגת בנטיעת עובד כוכבים כדתנן במסכת ערלה (פ"א מ"ב) הנוטע ברשות הרבים והנכרי שנטע וכו' חייבין בערלה. וגרסינן עלה בירושלמי כי תבואו אל הארץ ונטעתם פרט לשנטעו עובד כוכבים עד שלא באו לארץ יכול שאני מוציא את שנטעו עובד כוכבים משבאו לארץ תלמוד לומר כל עץ וכל שכן חדש שנוהג מן התורה אף בחוץ לארץ שנוהג אף בשל נכרים ור"י פסק כן בפרק קמא דקידושין והביא ראי' מן הירושלמי ע"כ הנה בתחילה כתב הב"ח על זה דברים שאין הדעת סובלן כאשר כתב בעצמו ועלובה עיסה שהנחתום מעיד עליו ואע"ג שאח"כ רצה לתקן את דבריו אין ממש בכל אותם הדברים ואין ראוי לבלות הזמן בביטולם כי אם לאותם השמחים על לא דבר ולא למי שנפשו חשקה בתורה:

עוד כתב הב"ח דעל ראיות הרא"ש בתשובה זו איכא לתמוה הרבה דמ"ש הלא ערלה וכו' וכמש"כ חדש בק"ו פריכא הוא דמה לערלה שכן איסורו איסור הנאה ואין היתר לאסורו ולכך החמירו בו לאסור אף בשל גוים אבל חדש דאין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאסורו לא ותדע שמסברא יש לגזור טפי בערלה מבחדש דהרי לת"ק החדש מותר לגמרי בחוץ לארץ אף בשל ישראל ואפ"ה בערלה וכלאים אסור בחוץ לארץ מד"ס אפילו בשל נכרים. אלא וודאי כדפרי' דשאני ערלה וכלאים וכו' ובכלאים יש עוד סברא לגזור טפי לפי שאיסורו איסור עולם וכדמוכח בסוגיא אבל החדש שאין איסורו איסור הנאה וכו' לא גזרו בו כל עיקר לת"ק וא"כ לר' אליעזר נמי לא גזרו בו בשל נכרים ע"כ הנה מה שכתב ותדע כו' שהרי לת"ק החדש מותר לגמרי בחוץ לארץ ואפילו הכי בערלה וכלאים אסורים בחוץ לארץ מדברי סופרים לא דק כלל שהרי אפילו לת"ק חדש אסור מד"ס כמו כלאים ואין חלוק בדבר להקל בחדש לת"ק יותר מכלאים אלא רבינו ברוך שסובר דלא גזרו על חדש בחוץ לארץ לת"ק אלא במקומות הקרובים לארץ ישראל בלבד וכבר נתבאר למעלה כל זה באר היטיב וגם מה שסיים וא"כ לר"א נמי לא גזרו בשל נכרים לא דק כלל. דלדברי הרא"ש לאו משום גזירה אסור בשל גוים אלא מדאורייתא חדש נוהג בשל גוים שהרי כל הני שמביא מדגנך ולא דגן נכרי ומונטעתם כל עץ מאכל קראי של תורה נינהו אלא מחמת שחשקה נפשו להקל בשל נכרי באסור חדש תלה בוקי סריקי בדברי הפוסקים ז"ל אשר נראה דבריהם שנוהג איסור חדש בשל נכרי לאמר או שלא ברירא להו כמבואר בדבריו או שאינו נוהג אלא מדרבנן. אע"פ שמדבריהם לא משמע הכי בהדיא ומקלקל דבריהם מאיסור חמור לאיסור קל אבל המעיין בדבריהם יראה שכוונתם ז"ל הוא להיפך ומ"ש עוד דקו"ח של הרא"ש קו"ח פריכא הוא דמה לערלה שכן איסורו איסור הנאה כו'. אבל חדש דאין איסורו כו' גם כאן הכניס בתוך דבריו החמירו לאסור בשל נכרי משמע דחומרא מדרבנן הוא. וליתא וכמ"ש ומ"מ עיקר פרכא שלו על הרא"ש לאו כלום הוא ודברי הרא"ש נכונים וברורים וראוין למי שאמרן דוודאי הרא"ש לאו מדין קו"ח מייתי לה להיות נוהג בשל נכרים מערלה וכלאים הא וודאי ערלה וכלאים חמירי שכן אסורים בהנאה ושארי חומרות שיש בהן משא"כ בחדש ובזה לא יטעה שום מבין עם תלמיד כש"כ אדם גדול כהרא"ש ז"ל אלא מיני' ובי' מייתי לה וכך הם הצעת דבריו דדבר תימא הוא למה לא ינהג בשל נכרים שהרי לענין מעשר אי לאו קרא מסברא תבואות נכרי בעי עשורי אם כן בחדש דליכא קרא למעוטי תבואות נכרים פשיטא דנוהג בשל נכרים ועוד בא לחזק דבריו שלא תימא דלמ"ד יש קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשר הכי נמי יש קנין לנכרי לדידי' להפקיע מאיסור חדש על זה מסיים ובחדש כתיב כו' ואפילו בחוץ לארץ ואם כן כיון דלא תלם איסור חדש בקדושת הארץ שהרי איסורו נוהג אפילו בחוץ לארץ א"כ לא שייך בי' לומר יש קנין לנכרי להפקיע מידי איסורו דמה הפקעה שייכא בי' כיון שאיסורו נוהג בחוץ לארץ דמופקע ועומד הוא ואפ"ה איסור חדש נוהג כש"כ שנוהג בארץ ישראל אפילו למ"ד יש קנין לנכרי לענין מעשרות להפקיע מקדושתו היינו דווקא מעשר שתלוי בקדושת הארץ דווקא שהרי אינו נוהג בחוץ לארץ משום הכי סבירא לי' דהכי נמי יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מקדושתו וקרקע של נכרי בארץ ישראל כחוץ לארץ דמי דפקע קדושת הארץ מקרקע זו של נכרי כאלו הוא חוץ לארץ אבל לענין חדש שנוהג אפילו בחוץ לארץ גמור מן התורה וא"כ קרקע נכרי בארץ ישראל אפילו למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע ארץ ישראל מקדושתה מ"מ לא גרע קרקע זו של ארץ ישראל מחמת הפקעת קדושתה מקרקעות חוץ לארץ גמיר שאי אפשר לה שתקדש בשום ענין ואפילו הכי נוהג בו איסור חדש כש"כ קרקע ארץ ישראל ביד נכרי אפילו למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע אותה מקדושתה מ"מ יש תקנה שתחזור לקדמותה כשתצא על ידי מכירה או באיזה ענין מרשות נכרי ותחזור לרשות ישראל לא כש"כ שאיסור חדש נוהג בו ואינו מועיל הפקעת קדושה על ידי נכרי מלהצילה מאיסור חדש ותו בא הרא"ש לומר דאפילו למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מידי מעשר לאו למימרא שהיינו טעמא משום דפקע קדושת הארץ על ידי הנכרי מן הקרקע כל זמן דהארץ לעולם עומדת בקדושתה אפילו בעוד שהיא תחת יד הנכרי והא דמפקע לה מן המעשר משום דכתיב דגנך הוא ומכריח הדבר דע"כ כולי עלמא מודו דאין הארץ פקע מקדושתה אפילו כל זמן שהיא ת"י הנכרי אע"פ שפטורה מן המעשר למ"ד יש קנין לנכרי והיינו דמסיים והלא ערלה דאינו נוהג אלא בארץ ואפילו הכי נוהג בנטיעת נכרי כדתנן במסכת ערלה ולא תימא דהא מתניתין אתיא כמ"ד אין קנין לנכרי אפילו לגבי מעשר שהרי בירושלמי יליף ליה מקרא אלמא כו"ע מודו דנטיעת נכרי חייב בערלה וש"מ דלא פקע קדושת ארץ מקרקע ארץ ישראל ע"י נכרי וע"כ היינו טעמא דמ"ד יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר מגזירת הכתוב הוא שאע"פ שקדושת ארץ ישראל על קרקעות ארץ ישראל שביד הנכרי מ"מ מיעטה קרא מן המעשר. אבל לכל שארי דברים הקרקע בקדושתה עומדת ומה שנוהג בשאר ארץ ישראל כגון ערלה ורבעי וכלאים שאינו נוהג אלא בארץ ישראל נוהג נמי בהאי קרקע שביד הנכרי וכש"כ שינהוג בהאי קרקע דברים שנוהגין בחוץ לארץ שהרי כיון שנוהגין בחוץ לארץ ש"מ שאין איסורן תלוי כלל בקדושת הארץ שהרי קרקעות חוץ לארץ אין בהם קדושה ואפ"ה נוהגין בה איסורן אלו וש"מ דלאו משום קדושת הארץ אסרה תורה וא"כ בקרקע ארץ ישראל מה לי אם היא ביד ישראל מה לי אם הוא ביד נכרי הא וודאי לקרקע ארץ ישראל שביד נכרי לא גרע מקרקע חוץ לארץ שאיסור זה נוהג בו ואדרבה קרקע ארץ ישראל עדיפא טפי אע"פ שהיא ביד נכרי דאכתי קדושה לכל מילי חוץ לענין מעשר למ"ד יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר. משא"כ קרקעות חוץ לארץ אין בהם קדושה והיינו דמסיים הרא"ש וכש"כ חדש שנוהג מן התורה אף בחו"ל ולא תלי מידי בקדושת הארץ שנוהג אף בשל נכרים וה"ה לכלאים שנוהגין בשל נכרים אע"פ שאינו נוהג אלא בארץ ישראל מן התורה דאפילו למ"ד יש קנין היינו דווקא לגבי מעשר מגזירת הכתוב אבל מ"מ קדושת הארץ עלי' שהרי ערלה נוהג בה וא"כ ה"ה לכלאים נמי כיון דלכ"ע לא פקעי קדושתה זה נראה לי ברור כוונת הרא"ש:

ועתה יראה הרואה היש כאן דין קו"ח שאפשר לבטלו ע"י פירכא שכן מידת קו"ח דגמרינן חמור מקל להחמיר על החמור בקו"ח מקל ע"י החומר שיש לחמור בדבר אחר קו"ח שיהיה חומרא זו של הקל ממנו באותו דבר אחר וכן להיפך אנו דנין קל מחמור להקל עליו ע"י מידה זו והיינו קו"ח כשמו בזה שייך שפיר פירכא כיון שאתה מביא חומרא זו שיש בענין זה לענין אחר שיש בו חומר פלוני משום הכי יש להחמיר א"כ אם מצאנו חומר אחר שיש בזה ואין באותו ענין אחר שפיר איכא למיפרך מה לענין זה שיש בו חומר פלוני א"כ מחמתו חמור מיקרי ואותו ענין אחר הוי קל בהא ואי אפשר לך לדין קל מחמור להחמיר עליו וכן אם אתה דן קל מחמור להקל על הקל מחמור א"כ שפיר איכא למיפרך מה לקל שכן יש בו חומר פלוני א"כ לאו קל מיקרי אבל הא דמייתינן שחדש יהיה נוהג בשל נכרי שהרי נוהג בחוץ לארץ ולא גרע של נכרי בא"י משל חוץ לארץ מכש"כ מערלה שאינו נוהג בח"ל ואפ"ה נוהג בשל נכרים כיון דהחומר שמייתינן לחדש לאו ממקום אחד ומחומר אחד שיש בו הוא אלא מיניה וביה במכש"כ מייתינן אין כאן דין קו"ח שהרי לא מחמת קולא וחומרא מייתינן לה ולא שייך למפרך מה לערלה שכן חמור שאסור בהנאה משום הכי נוהג בשל נכרים תאמר בחדש שקל שמותר בהנאה לא ינהג בשל נכרים וכי אפשר לומר כן שהרי האי חומר של חדש שנוהג בח"ל ממילא חומרא זו גורם לו שינהג בשל נכרי בא"י דהא בהא תלי' וחדא חומרא היא דלא גרע של נכרי בא"י משל ישראל בח"ל והרי ערלה דאיכא למימר הכי דהואיל ואינו נוהג בח"ל שקולא זו ממילא תגרם לו שלא תנהוג בשל נכרים אפ"ה נוהג בשל נכרים לכ"ע כ"ש חדש שנוהג בח"ל דנוהגת ממילא בשל נכרים דאי אפשר לומר דשל נכרי בא"י גרע משל ישראל בח"ל דהוי ליה כיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ואין כאן דין קו"ח שפרכינן עלי' ממקום אחר כיון שכאן אנו דנין מיניה וביה שאותו חומר שיש בחדש שנוהג בח"ל ממילא דין הוא שתנהוג בשל נכרים דלא גרע מח"ל וע"י פירכא של מה לחדש שקל שמותר בהנאה שהוא ממקום אחר אי אפשר לך למיפרך דמ"מ אע"פ שהוא מותר בהנאה אי אפשר לומר ששל נכרי בא"י יהי' קל מחוץ לארץ שהרי ח"ל קל משל נכרי לכ"ע כמו שמצינו גבי ערלה ואיך אפשר להקל ולומר איפכא גבי חדש דשל נכרי קל משל ח"ל ומדלגבי ערלה שאינו נוהג בח"ל אפ"ה נוהג בשל נכרי אלמא ח"ל קל משל נכרי כ"ש לגבי חדש שנוהג בח"ל שלא יהא של נכרי קל מח"ל אלא וודאי חדש נוהג בשל נכרי והיינו דלא הזכיר הרא"ש בדבריו לשון קו"ח דאין קו"ח אלא ע"י חומרא וקולא שממקום אחר ואינו מזכיר אלא לשון כש"כ דהיינו מניה וביה דאין שייך למיפרך ע"י קולא וחומרא של מקום אחר וכדאמרן וזה ברור למבין ובזה אזדא לה נמי מה שמתמה עוד הב"ח על דברי הרא"ש ז"ל שכתב תו איכא לתמוה במה שכתב הרא"ש דהרי ערלה דאינו נוהג אלא בארץ כו' ובפסקי הרא"ש בהלכות ערלה פסק כעולא אמר ר' יוחנן דערלה הלמ"מ הוא וא"כ ליכא למילף מיני' השתא חדש במכש"כ דאין למידין קל וחומר מהלכה ובע"כ צריך לומר שחזר בו הרא"ש מתשובה זו כשכתב פסקיו ע"כ וזה גרם לו השיבוש הקדום שכש"כ של הרא"ש לאו דין קו"ח מיקרי והרי דטעמא דאין דנין קו"ח מהלכה. פי' רש"י במסכת שבת פרק ר' אלעזר דמילה (דף קל"ב) משום דלא נתנה תורה שבע"פ לדרוש בי"ג מדות ע"כ והיינו דווקא דין קו"ח שע"י דבר אחר שאנו דנין ומה דבר פלוני שאין בו חומר פלוני מ"מ החמירא תורה עליו בחומרא זו דבר זה שיש בו חומרא פלוני קו"ח שתחמיר עליו חומרא זו דאין דין זה מצד הסברא דחומרא פלוני תגרם לו ג"כ את חומרא זו. דהא אפשר לומר דבדבר זה החמירא תורה בענין פלוני ולא בענין פלוני ובדבר זה איפכא אלא דהכי גמירא לן שנתנה תורה לדרוש בדין זה כמו שגמירא לן שנתנה לדרוש בשאר י"ג מדות דר' ישמעאל שהתורה נדרשת בהן ואי לאו דגמירי לן מסברא לא הוי דרשינן ליה לא בבנין אב ולא בכלל ופרט אלא דהכי גמירי לן וכי גמירי בתורה שבכתב אבל בתורה שבעל פה לא גמירי וכיון דלא גמירי אי אפשר לנו לדונם מסברא בעלמא אבל במכש"כ מיניה וביה אין אנו צריכים לגמרא לדונו ומסברא ראוי לדונו במכש"כ א"כ לא שנא תורה שבכתב ולא שנא תורה שבע"פ דיינין ליה כיון שהדבר מסתבר כן והדעת נוטה לזה ואין אנו צריכים לגמרא כלל להא מילתא וזה ברור וגלוי לכל בעלי עינים והרי קי"ל אין עונשין מן הדין ואפילו הכי בפרק קמא דתמורה (דף ט') יליף אביי בקל וחומר דאין ממירין טוב בטוב מטוב ברע אע"ג דאין עונשין מן הדין הא לאו דינא הוא דמי גרע טוב מרע והכי נמי דכוותיה ואיכא למימר דאפילו לרבא דפליג התם אאביי אתי שפיר והא דלרבא לא ילפינן טוב בטוב מקל וחומר מטוב ברע משום דלא סבירא ליה האי סברא דמי טוב מרע דאפשר דמגרע גרע ואין זה מקומו להאריך כאן מאותו סוגיא:

סנהדרין פ' הנשרפין (דף ע"ו) אמרינן בתו מאנוסתו מנין אמר אביי קל וחומר על בת בתו ענוש בתו לא כש"כ ופריך וכי עונשין מן הדין ומשני גילוי מילתא בעלמא הוא ופי' רש"י ואין זה עונש מן הדין דהא בתו מקורבא דבתו קאתיא ואפילו לרבא דיליף התם גזירה שוה לבתו מאנוסתו איכא למימר דלא פליג אהאי סברא גילוי מלתא בעלמא שהרי בהרבה מקומות מוכרחים אנו לומר האי סברא דגילוי מלתא בעלמא כמו שכתבו התוס' בהרבה מקומות בש"ס אלא דסבירא ליה לרבא דכל כהאי גוונא לא מיקרי גילוי מלתא בעלמא אלא קל וחומר גמור א אבל בגילוי מלתא בעלמא אפילו רבא מודה דעונשין הדין דלאו קל וחומר מיקרי וה"ה בהאי מכש"כ דמיניה יה לאו קל וחומר מיקרי ואפילו מהלכה דנין אותו ועוד או הכי נשתבש הב"ח בזה הרבה דמה שהקשה דאין דנין קל וחומר מהלכה לא דיבר כהלכה דמאיזה הלכה דן הרא"ש אן דאם היינו דנין על דבר אחר שיהא נוהג בחוץ לארץ. ון כלאי הכרם דחמירי לה שערלה אין בו אלא תרי חומרא מחדש ובכלאי הכרם איכא תלת כדאמרינן פרק קמא דקידושין (דף ל"ח) וכמה שכתבתי בסימן הקודם ואם היינו דנים בקל וחומר שכלאי הכרם תנהוג בחוץ לארץ מערלה ה ערלה שאין בו חומרא שלישית גמירי לן מהלכה שתנהוג בחוץ לארץ קל וחומר לכלאי הכרם שיש בו חומרא שלישית נו דין שתנהוג בחוץ לארץ. על זה שפיר יש להשיב הא ערלה בחוץ לארץ הלכה ואין דנין קל וחומר מהלכה והרי ני תלתא זימנא דאמרינן בגמרא אין דנין קל וחומר מהלכה כהאי גוונא מיירי בפרק ר' אליעזר דמילה (דף קל"ב) צה לומר דהא דמילה דוחה שבת הוי הלכה ור' אליעזר בן עזריא יליף דפיקוח נפש דוחה שבת קל וחומר ממילה ובנזיר סוף פרק כהן גדול (דף נ"ו) אמר עצם כשעורה הלכה נזיר מגלח עלי' משום הכי אין דנין ממנו רביעית דם מקל וחומר ובפ' כיצד צולין דפסחים (דף פ"א) קי"ל דעושה פסח זיר הותרה להם טומאות התהום מהלכה ורצה רבה ללמוד וחומר מהם דכהן המרצה בתמיד שהותר לו טומאות תהום ופריך התם וכי דנין קל וחומר מהלכה כל הני וצה ללמוד בקל וחומר אותו דבר עצמו שנאמרה הלכה ואין דנין אותו דבר של הלכה למיתי ליה בקו"ח לענין אחר ה"נ אי אפשר לנו לדון שיהא כלאי הכרם נוהגין בחוץ לארץ קל וחומר מערלה דהלכה היא שנוהגת בחוץ לארץ דהא אין דנין קו"ח מהלכה אבל מה טעם יש לנו לומר משום שערלה בחוץ לארץ הלכה אין דנין קו"ח ממנו לחדש שינהוג בשל כרים כיון דהא שערלה נוהג בשל נכרים בארץ ישראל לאו נהלכה אתיא גמרינן מניה קו"ח לחדש שינהוג בשל נכרים כיון שנוהג חדש בשל נכרים לא שנא בין ארץ ישראל לחוץ לארץ שהרי בחדש חוץ לארץ שוה לארץ ישראל מן התורה. איני יודע מי גרם להב"ח של"ט גדול כזה שאין ראוי לטעות בו מש"ל וראיתי לדודי ז"ל שכתב שם והנה הרא"ש בתשובה כתב דקל וחומר מערלה וכלאים דאין נוהג בחוץ לארץ מן התורה ונוהג בשל נכרים קל וחומר דחדש מן התורה ועל זה כבר מחו ליה מאה עוכלי הב"ח דאין למדין קו"ח מהלכה וערלה הלכה ואני הקטן אענה אחרי' דגם מכלאים מד"ס אין למדין כמ"ש במסכת ידים פרק ג' משנה אמרו חכמים לר' יהודא אין דנין דברי תורה מד"ס ולא ד"ס מדברי סופרים ע"ש (וטעם לדבר יש לומר דרבנן החמירו דבריהם ועשו סייג לדבריהם יותר מן התורה ודברי תורה אין צריכים חיזוק כמ"ש בראש השנה לענין צום גדלי' ר"ח במגילת תענית (דף י"ט) דברי תורה ודברי קבלה אין צריכין חיזוק) עוד הקשה הב"ח שפיר דכלאים וערלה חמורים דאסורים בהנאה ואין היתר לאיסורן וכמו כן אמר רשב"י בקדושין (ל"ח) ע"ש ע"כ ואף שעריבים עלי דברי דודי ז"ל מ"מ האמת אהוב יותר וכבר נתבאר שאין ממש בדברי הב"ח ודודי הרב ז"ל אגב חורפי' לא עיין היטב. ומ"ש דגם מכלאים דד"ס אין למדין אינו יודע למה לן ללמוד מכלאים דד"ס בקו"ח לחדש הא בהדיא אמרינן במנחות פרק ר' ישמעאל דאפילו למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא מ"מ מדרבנן נוהג ואי ללמוד קו"ח מכלאים לחדש דנוהג בשל נכרים א"כ הא בא"י כלאים דאורייתא נינהו ואי כלאים נוהגין בא"י בשל נכרי מדאורייתא נהגי וא"כ יש ללמוד חדש בין בא"י בין בחו"ל שנוהג בשל נכרים מכלאים דא"י דאורייתא שנוהג בשל נכרים ועוד דמאי אולמא דכלאים שינהוג בשל נכרים יותר מחדש דתיליף חדש מכלאים בקו"ח הא לא מייתי שם הרא"ש בתשובה שם ראיה דכלאים נוהגין בשל נכרים ובאמת הרא"ש יליף לחדש מקו"ח מערלה דתנן בהדיא דנוהג בשל נכרים וחדש יליף מקו"ח מערלה שהרי חדש נוהג בחו"ל מה"ת מה שא"כ בערלה וכלאים דאינם נוהגים בחו"ל דליכא קו"ח יליף הרא"ש במה מצינו שתנהוג (בשל נכרי) והיינו שכתב הרא"ש בסיום דבריו וה"ה בכלאים שנוהגין בשל נכרי אלמא כלאים יליף מערלה בה"ה וחדש בקו"ח ולא יליף חדש מכלאים, כלל דאלו הי' כאן קו"ח היה אפשר ללמדו בקו"ח כמו שאפשר ללמדו מהלכה מטעמים שכתבתי למעלה אלא שבאמת אין כאן קו"ח ועוד יש כמה גמגומים בדבריו ע"ש והמבין יבין מעצמו (מכאן עד ונחזור צ"ל קודם ומ"ש דודי כאן וכן כתוב בהעתקה שניה ובראשונה לא מצאנו זאת) ועוד יש טעות בדבריהם אלו מ"ש על דברי הרא"ש דאין דנין קו"ח מהלכה אדרבה עולם הפוך הוא ודבריהם מבולבלים שהרי אין האי מכש"כ שכתב הרא"ש נאמרים אלא א"כ אתה דל מכאן ההלכה דגמרי לן שערלה נוהגת בא"י דהא הכי קא יליף לה הרא"ש והלא ערלה דאינו נוהגת אלא בא"י ואפ"ה נוהגת בנטיעת נכרי וכש"כ חדש שנוהג מן התורה כו'. הרי שמייתי לחדש מכש"כ מערלה שנוהג בחו"ל מן התורה והרי ערלה הלכה דנוהגת בחוץ לארץ אלא ש"מ בלא הלכה מייתי לה להאי מכל שכן והמה מדאח"ו דברי הרא"ש לומר שמהלכה מייתי לה להאי מכל שכן דידי' ואדרבה הדבר הפוך הוא ומכל מקום אף על גב דבאמת קי"ל כעולא אמר ר"י דערלה הלכה למ"מ והרי הלכה למ"מ נמי דאורייתא וא"כ אין כאן כש"כ מערלה לחדש. לא תקשה להרא"ש דאע"ג דערלה הלכה למ"מ מ"מ קיל טפי מחדש בחו"ל שהרי אמרינן התם דכך נאמרה ההלכה גבי ערלה בחו"ל ספיקא מותר וודאי אסור ואמוראי ספוקי מספקא להדדי ואלו חדש כה"ג אסור כדקים לן ספיקא דאורייתא לחומרא וכש"כ לספוקי מספקי אהדדי דאסור אפילו מדרבנן משום (לפני עור ע"כ הגהה מהעתקה שניה) ונחזור לעניננו לדברי הב"ח מה שכתב ובע"כ שחזר בהרא"ש מתשובה זו כו' אין כאן חזרה כלל כיון שבפסקיו פ"ק דקדושין הרבה להביא ראיות שאין חלוק גבי כלאי הכרם וערלה בין של ישראל לשל נכרי ה"ה בחדש דאין שום טעם לחלק ביניהם ואדרבה להרא"ש אלים חדש מערלה בהא מילתא דנוהג גם בחוץ לארץ מן התורה משא"כ בערלה:

ומ"ש עוד הב"ח גם בדברי הר"ן יראה דסבירא ליה הכי שהביא הירושלמי והוכיח ממנו לאסור בשל נכרים בערלה וכלאים בלבד אלמא משמע דבחדש אין ראיה לאסור בשל נכרים וא"כ ממילא הוא מותר בשל נכרים ע"כ ואני אומר אדרבא לאידך גיסא דמסתמא כמו שערלה וכלאים נוהג בשל נכרי הא ממילא משמע דחדש נוהג בשל נכרים דמ"ש איהו מן דידהו ואדרבה כיון דערלה וכלאים נוהגין בשל נכרים כש"כ חדש וכדברי הרא"ש בתשובה אלא משום דהאי שינויא דמשני בירושלמי אחלה מפני שאינו נוהג בשל נכרים אערלה וכלאים וודאי קאי ולא אחדש שלא נזכר בדברי ת"ק במתניתין אלא בדר' אליעזר מהאי טעמא יליף הר"ן לערלה וכלאים מירושלמי זו שנוהגין בשל נכרים ומ"מ ממילא משמע דחדש נוהג נמי בשל נכרים. והר"ן לא נקט ערלה וכלאים אלא משום דהירושלמי וודאי קאי עלייהו ומ"מ כבר נתבאר בסי' הקדום דהא דפריך הירושלמי אמאי לא תנא חלה עמהן לאו אמתניתין דסוף פ"ק דקדושין קאי דהא כיון דסבירא ליה להירושלמי דר"א לחומרא פליג להכי קאמר ת"ק חוץ מן הערלה דהלכתא גמירא לה וכן הא דקתני כלאים ע"כ מהרכבת אילן מיירי דהוי דאורייתא בחוץ לארץ דאלו כלאי הכרם בחוץ לארץ אינו אלא מדרבנן והאי תנא דאורייתא קא חשיב ודרבנן לא קא חשיב מדלא תני נמי חוץ מחדש דלדידיה נמי ע"כ פנים מדרבנן מיהת אסור וכיון דהאי תנא דרבנן לא קתני ליכא למפרך אמאי לא תני חלה דהא חלה בחוץ לארץ אינו אלא מדרבנן והאי תנא מדרבנן לא מיירי וכי פריך בירושלמי אמאי לא תני חלה אמתניתין דסוף ערלה קאי דתנן התם החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מד"ס והא האי תנא דרבנן קא חשיב ואפילו הכי לא חשיב לחלה ומשני הירושלמי משום דלא נהוג בשל נכרים ש"מ דחדש דתני להאי תנא נוהג בשל נכרים והא ודאי ראיה אלימתא היא והנה אין הירושלמי דסדר נשים תחת ידי ואפילו אם האיבעי דר' יונה אמאי לא תני לחלה איתא נמי התם ולא מייתי התם להאי מתניתין דסוף מסכת ערלה מ"מ ההיא בעי' דר' יונה אההיא דסוף מסכת ערלה קאי וכן דרך הירושלמי אגררא מייתי הואיל ואייתי למתניתין דקדושין במס' ערלה ומוקי למתניתין כר' אלעזר ובתר הכי קבעי האי בעי' דר' יונה אמאי לא תני חלה מעתיק נמי אמתני' דקדושין להאי דר' יונה אמאי לא תני חלה וכן דרך הש"ס זה כידוע למי שרגיל לשיטה דגמרא דבני מערבא עוד כתב הב"ח ועוד יש להביא ראיה ברורה דהחדש מותר בשל נכרים דבפרק קמא דר"ה (דף י"ג) איתא בעי מיני' חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר ביד גוי קצירכם אמר רחמנא ולא קצר עו"ג ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכלי מהיכן הקריבו אמר להו כל שלא הביא שליש ביד נכרי והשתא אי אמרת דאיסור חדש נוהג אף בשל נכרי לא צריך לאמר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול כו' בלאו הך דיוקא מצי למימר לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ האיך אכלו והלא אסור משום חדש אלא ודאי ע"כ שאינו נוהג בשל נכרי וכיון דהשתא קס"ד דלא הקריבו כיון דעייל ביד גוי לכך צריך להך דיוקא ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאי איתא דעייל ביד גוי ולא הקריבו עומר מעיקרא אמאי לא אכלי הלא בשל גוי אינו אסור בשל חדש אלא ודאי דהקריבו עומר משל ישראל ולהכי לא אכלי מעיקרא משל ישראל מהיכן הקריבו ומשני שלא הביא שליש ביד נכרי הרי מוכח להדיא דמדאורייתא אין אסור חדש אלא בשל ישראל עד כאן ויפה כתב עליו הש"ך דליתא להאי ראיה, דאי לאו האי דיוקא דממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול ה"א דאכלי ישן. א"נ משום דבפרק קמא דקדושין איכא תנא דסבירא ליה דמושבתיכם אתי שלא נאסרו עד אחר ירושה וישיבה ואיתא התם בש"ס דהאי תנא לית ליה האי דרשה דממחרת הפסח אכול ומעיקרא לא אכול ור"א דסבירא לי' ממושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים אית ליה האי דרשה א"כ הא דמשני לא ס"ד דכתיב ממחרת הפסח (בר"ה) כו' ע"כ כר"א ואי לאו האי דיוקא דמחרת כו' הוי אמינא דלא הקריבו וחדש לא הי' נוהג אלא לאחר ירושה וישיבה ע"כ גם דודי פילפל הרבה בתשובה הנזכרת ואני רואה שלא כוון יפה בהאי פלפולי דקדמאי ז"ל ושגג הרבה בזה דהדבר ברור דעיקר פילפול דהתוס' והפוסקים אי איסור חדש נוהג בקרקע של נכרי או לא ואתבואה גופא ליכא קפידא אי התבואה הזרועה בה היא של נכרי או של ישראל רק עיקר קפידא תלוי בגוף הקרקע אם הוא של נכרי אז כל איסורין הללו של חדש ערלה וכלאים נוהגין במה שגדל בה אף שהגדולין המה של ישראל או לא וה"ה איפכא אם הקרקע של ישראל והגדולין המה של נכרי לא מספקא להו ז"ל אם כל האיסורין הללו נוהגין בהגדולין או לא דודאי נוהגין בה דבתר גוף הקרקע אזלינן שהוא העיקר והרי גוף הקרקע של ישראל ודבר זה נתברר ממ"ש הרא"ש בתשובה שהעתקתי למעלה ומדברי התוס' פרק ב' דע"ג ומדברי ר"ש פרק ה' דמס' תרומות שאכתוב לקמן בס"ד שכולן תלו הדבר ביש קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשר וא"כ ע"כ בקרקע של נכרי מיירי דאילו מיירי ז"ל בפירותיו של נכרי מה ענין יש קנין לנכרי לנידון שלהם שהרי האי פלוגתא יש קנין לנכרי או לא לענין מעשר היא במסכת גיטין (דף מ"ז) וכולא האי סוגי' בגוף הקרקע איירי ולא מן הפירות כדמוכח התם. והרי עיקר טעמא. של רבה דסבירא לי' התם אין קנין לנכרי משום שנאמר כי לי הארץ לי קדושת הארץ ש"מ דאגוף של קרקע קאי ולא אפירות ובסוף פרק קמא דע"ג (דף ך') תני' אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואצ"ל שדות. ומפרש הש"ס מאי אין צריך לומר שדות אילימא משום דאית בי' תרתי חדא חניית קרקע וחדא דמפקע לה ממעשר אי הכי בתים נמי איכא תרתי חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע לה ממזוזה ומשני אמר רב משרשי' מזוזה חובת הדר הוא. והכריחו שם התוס' דאתי כמ"ד דיש קנין וכשמוכרין לנכרי הוא מפקיע ממש מן המעשר שאפילו יזרע ישראל לא יתחייב במעשר אבל בית ודאי אינו מפקיע מן המזוזה שאפילו לא ימכרנו לנכרי אלא שלא ידור בו ישראל אין כאן חיוב מזוזה מן התורה דאפילו אם שכר ישראל אחר ודר בתוכה כו' ע"כ הרי מוכח להדי' דלמ"ד יש קנין קרקע של נכרי בארץ ישראל והתבואה שנזרע בה (אם) אפי' היא של ישראל פטר מן המעשר א"כ ה"ה איפכא קרקע של ישראל והתבואה שנזרע בההיא של נכרי חייב במעשר אפילו למ"ד יש קנין דלעולם בתר גוף הקרקע אזלינן ולא בתר הגדולין וכיון שכן א"כ אין כאן ראי' מהא דפרק קמא דר"ה דחדש נוהג בשל נכרים שהרי עיקר השאלה של חברי' כהנא מהיכן לקחו תבואה להקרבת עומר דכיון דעייל ביד נכרי וראוי לקצירה הוי לי' קציר נכרי וגבי עומר ראשית קצירכם כתיב ובעינן שעייל התבואה ביד ישראל אבל גוף הקרקע של ארץ ישראל ודאי מוחזקת היא מאבותינו כדאמרינן בפרק יש נוחלין (דף ק"כ) דמהאי טעמא נטלו בנות צלפחד חלק בכורה של אביהם אע"ג דקיימא לן אין הבכור נוטל כראוי כבמוחזק ארץ ישראל מוחזקת היא מאבותם כדאמרינן התם וכן כתבו התוס' שם בר"ה אהא דקאמר קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כדאמרינן בע"ג דאמר רחמנא אשירהם תשרפון מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ יש לו במה שזרע ע"כ. הרי שגוף הקרקע של ארץ ישראל היתה של ישראל משום הכי מעיקרא לא אכול דכיון שנזרע התבואה בקרקע של ישראל אע"ג שגוף התבואה כולה לגמרי היתה של נכרי איסור חדש נוהג בו אבל מ"מ כיון שבגוף התבואה יש לנכרי חלק בו אע"פ שכל הקרקע של ישראל אין ראוי להביא את העומר ממנו דקצירכם אמר רחמנא דהיינו הנקצרת ועלה קפיד קרא שתהא של ישראל ולא קציר נכרי אבל לענין איסור חדש מספקא להו להתוספת והפוסקים ז"ל דלמא קפיד קרא על תבואה שגדלה בקרקע של ישראל ולא על הגדלה בקרקע של נכרי וארץ ישראל בכניסתן לארץ כבר היתה גוף הקרקע ירושה להם מאבותיהם קודם שנזרעה תבואה זו שמצאו במחובר בכניסתן לארץ וכיון שנזרעה בקרקע של ישראל הא וודאי לא מספקא לן דאיסור חדש נוהג בה אע"פ שהיתה הזרע של נכרי משום הכי ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול הואיל שנזרע בקרקע של ישראל איסור חדש נוהג בה.

ומ"ש הש"ך דאסיק אדעתי' דכל ארץ ישראל של נכרי היתה (בהעתקה ראשונה כתיב כן ומסיק שם הש"ך ואדרבה מכאן נ"ל ראי' ברורה ג"כ דחדש נוהג בשל נכרי דהא כיון דפריך מהיכן הקריבו וכו' מסיק אדעתי' דכל ארץ ישראל של נכרים היתה אפילו הכי כי דייק ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול לא קשה לי' אלא מהיכן הקריבו אבל מה דמעיקרא לא אכיל אתי לי' שפיר ש"מ דנוהג בשל נכרי ע"כ) הא וודאי ליתא דוודאי חברייא דרב כהנא נמי ידעו דגוף קרקעות של ארץ ישראל דישראל היתה משום דמוחזקת הוא להם מאבותיהם רק ששאלו הואיל והתבואה היתה של נכרי אין להביא ממנה את העומר דקצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ורב כהנא השיב להם כל שלא הביא שליש ביד נכרי דאכתי לא מקרי קציר נכרי וקצירכם קרינן בי' ובאמת גם על הרא"ש אני תמה קרינן שאוחז החבל בתרי ראשין מדהביא ראי' דקדש נוהג בשל נכרי מהא דאפילו למ"ד יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר היינו משום דדריש לה מקרא דגנך ולא דגן עובד כוכבים ואי לאו קרא תבואות עובדי כוכבים בעי עישורי. ש"מ שמביא ראי' על חדש הגדולה בקרקע של נכרי שאסור מן התורה ומיד מסיים והלא ערלה דאינו נוהגת אלא בארץ ואפ"ה נוהגת בנטיעת נכרי כדתנן כו' ומה ראי' היא זו מנטיעות של נכרי שהנטיעה לחוד היא של נכרי ואיכא למימר שנטעה בקרקע של ישראל דלא שייך בזה למימר יש קנין לנכרי כיון שאין לנכרי חלק בגופא של קרקע רק הנטיעה לחודי' שלו לתבואה הגדילה בקרקע של נכרי לענין איסור חדש דשם איכא למימר יש קנין לנכרי ואין איסור חדש נוהג בו דן זק מה משום טעמא דמסקינן יש קנין וכש"כ שאין ענין לנידן זה מה שהביא מהא דעת שבאו אבותינו לארץ כו'. ומהירושלמי שאתמר עלה ונטעתם פרט לשנטעו נכרים קודם שבאו לארץ יכול שאני מוציא את שנטעו נכרים משבאו לארץ ת"ל כל עץ שהרי כיון שא"י ירושה להם מאבותיהם ומן הדין אי לאו קרא דכי תבואו ונטעתם הי' איסור ערלה נוהג אפילו במה שנטעו נכרים משבאו לארץ אפילו אם תמצא לומר יש קנין דהא קרקע של ישראל היא אלא דאתי קרא דכי תבואו ונטעתם למעט את שנטעו נכרים מקודם שנכנסו לארץ אע"ג שקרקע של ישראל אינו נוהג בו ערלה ודומיא דהא מרבה לאסור את שנטעו נכרים משבאו לארץ דאחר ביאתם לארץ כש"כ שהקרקע של ישראל היא אלא שהנטיעה של נכרי דסד"א ונטעתם כתיב שתהי' אתם הנוטעים ולא נכרי ת"ל כל עץ לחייב בכה"ג בערלה ולעולם מיירי בשגוף הקרקע של ישראל. אבל בגוף הקרקע של נכרי עדיין לא שמענו ואיכא למימר שפטור מן הערלה ומן החדש היכא שגוף הקרקע של נכרי דיש קנין לנכרי:

עוד כתב הש"ך ועוד נראה לי ראיה ברורה מן הירושלמי רפ"ב דחלה גבי קמה לחה ויבישה ומשמע לוה דהכי פירושו פירושו מצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש כלומר מי נימא כיון דסופה לקצור הוי קמה של ישראל או נימא כיון דעייל ביד עובד כוכבים מותר אמר לי' למה לא אמר לי' קמה יבשה מהו אמר לי' אפילו יבשה דאין חלוק ונוהג בשל עובד כוכבים והר"ש מקוצי פירוש בפירוש המשניות פירוש לחה חדשה. ויבישה ישינה משל אשתקד וכתב ותימה גדולה למה לא התירן העומר משל אשתקד. ולא ירדתי לסוף דעתו דהדבר ברור כדפרישית ע"כ ואין פירוש הש"ך נכון דמפרש דמספקא לי' להירושלמי מי נימא הואיל וסופו לקצור הוי קמה של ישראל או נימא כיון דעייל ביד נכרי מותר דלאו בתבואה תליא מלתא אם היא של נכרי או לא אלא בגוף הקרקע הוא דתלי' אם היא קרקע של ישראל או של נכרי וכדפרישית וע"כ לפי שיטת הש"ך צריך לפרש הירושלמי דמספקא לי' במצא קמה לחה (מכאן עד מ"מ יש לתמוה הוא מהעתקה שני') אי אמרינן דכיון שבאו ישראל לארץ זכו בה מכאן ולהבא ואע"ג דעד עכשיו היתה הקרקע והתבואה גדילה כבר בשל נכרי מ"מ קודם שנקצרה התבואה זכו ישראל בקרקע זו בתר גמר אזלינן ואיסור חדש נוהג בו או דילמא הואיל ועיקר גידול התבואה היתה בעוד הקרקע ברשות הנכרי בתר עיקר (גידול תבואה) אזלינן ואין איסור חדש נוהג בו אמר לי' למה לא כלומר וודאי איסור חדש נוהג בו ומסיק אפילו היא יבישה ואפילו קצורה דאע"ג שנכנסו ישראל לארץ אחר הקצירה איסור חדש נוהג בו ואיכא למימר דהיינו טעמא דאפילו קצורה אי משום דחדש נוהג בשל נכרים ואי משום דסבירא לי' ירושה להם מאבותיהם והוה לי' למפרע של ישראל וכי גדלה התבואה בקרקע של ישראל גדלה וא"כ אין מהירושלמי הזה ראי' אי חדש נוהג בשל נכרים או לא דהא איכא לפרושי להאי גיסא ולהאי גיסא ע"כ הג"ה) ומ"מ יש לתמוה על הש"ך שהעתיק תחילת דברי הר"ש ולא העתיק סוף דבריו שמסיים ושמא דלא חל איסור חדש עד השתא וגם דלא קרב העומר במדבר דביאה כתיב בי' ואז נאסר הכל ואפילו ישן ולא הי' להם ממה לאכול ע"כ ואם הי' קשה להש"ך על האי ושמא שכתב הי' לו להשיב עליהן ועוד יש לתמוה על הש"ך שלא העתיק את כל דברי הירושלמי אלא ראשית הדברים מה שיכול לסבול פרושו והניח את סופן שהרי הכי אמרינן התם בירושלמי ר' יונה בעי קומי ר' ירמי' בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מה שתהא אסורה משום חדש אמר לי' למה לא. עד כדין לחה ואפי' יבישה אמר לי' אפילו יבישה ואפילו קצורה מעתה אפילו חטין, בעלי' כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח אמר ר' יונה מן דנפקת תהות בי' דלא אמרי' לי' שנייא היא שמצות עשה דוחה מצות לא תעשה ומדקאמר מעתה אפילו חטין בעלי' משמע להדיא דחיטין בעלי' היינו של אשתקד שהרי יבישה ואפילו קצורה דהאי שתא. כבר קאמר לי' ר' ירמי' שאסורין וע"כ הא דמדייק ר' יונה אפילו חטין בעלי' היינו של אשתקד שכבר נאספו אל תוך הבית ומונחים באוצר כבר כדכתיב וחג האסיף באספך את מעשיך מן השדה. שכל ימות הקיץ התבואה מונחת בגורן להתייבש ואין מכניסין אותה לתוך הבית עד ימות הגשמים ואפילו יבישה אפילו קצורה דקאמר היינו יבישה שנתבשלה התבואה כל צרכה ובמחובר מיירי שהרי הקדים יבישה לקצורה גם מדקאמר כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח ש"מ שכל התבואות אסורין משום חדש ואפילו של אשתקד דאל"כ מאי מתמה דלמא אכלו מתבואה דאשתקד ואפילו אם תמצי לומר דאי אפשר להבחין ולידע בין תבואה דהאידנא לתבואה דאשתקד ומספיקא אסורין לאכול דלמא תבואה דהאי שתא הוא ועדיין לא הותר חדש וגם סבירא ליה דחדש בחו"ל נוהג מן התורה ואפילו מתבואות חו"ל אי אפשר לאכול מצה משום אסור חדש מ"מ איכא למימר דאכלו מצה מתבואות חו"ל של אשתקד שהי' בידם שהי' קונין מתגרי אומות העולם כדאמרינן במסכת יומא פרק, יום הכפורים (דף ע"ה)( גבי לחם אבירים אכל איש וכמ"ש לפנינו בירושלמי אלא וודאי פירוש הרא"ש עיקר דוודאי עומר של אשתקד לא התיר לתבואה של אשתקד מטעמא שפירש הר"ש:

אבל קשה לי לפירוש הר"ש שהרי אמרינן התם בירושלמי על דעתי' דר' יונה דאמר מצות עשה דוחה ל"ת אע"פ שאינה כתובה בצידה ניחא על דעתי' דר' יוסי דאמר אין מצות עשה דוחה ל"ת אא"כ היתה כתובה בצידה ממה שתגרי נכרים מוכרין להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה אחר י"ד שנה נאמרו שבע שכבשו ושבע שחילקו והשתא אי בתחלת אסור חדש נאסר למפרע אפילו תבואה של אשתקיד משום דלא חל אסור חדש עד השתא וא"כ מאי משני אליבא דר"י שאכלו מצה בליל פסח ממה שתגרי נכרים מכרו להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאה שנאמרה בתורה לאחר י"ד שנה נאמרה מאי הועיל בכך הא לר"י הוה התחלת זמן אסור חדש לאחר י"ד שנה וכמו שלת"ק היה התחלת זמן אסור חדש בביאתם לארץ מיד ומשום הכי נאסרו כל התבואה למפרע אפילו של אשתקד ואיכא לאקשויי איך אכלו ישראל מצה בליל פסח בכניסתן לארץ הכי נמי לר' ישמעאל דהתחלת איסור חדש היה לאחר י"ד שנה אכתי הקושיא במקומה עומדת לר"י דקאמר אפילו חטין בעלי' נאסרו למפרע משום חדש בפעם הראשון שחל איסור חדש וכיון שפעם הראשון של איסור חדש היה לאחר י"ד שנה איך אכלו ישראל מצה בליל אותו פסח ראשון של חלות איסור חדש ומאי נ"מ אימתי חל זמן איסור חדש אי בכניסתן לא"י מיד או לאחר י"ד שנה מ"מ בין כך ובין כך קשה איך אכלו ישראל מצה בליל של פסח ראשון לחלות איסור חדש לר' ירמיה דאמר אפילו חטין דאשתקד שבעלי' נאסרו למפרע משום איסור חדש. שהרי לר' ישמעאל גם העומר לא קרב עד אותו זמן דהיינו לאחר י"ד שנה ונראה לי דלא קשה מידי דהא דמשני כר"י אתי שפיר דאליבא דידי' דסבירא ליה דכל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו א"כ סבירא ליה דמושב דכתב רחמנא גבי חדש לאו בכל מקום שאתם יושבים משמע ואפילו בחו"ל אלא מושב לאחר ירושה וישיבה משמע וחדש אינו נוהג בחו"ל מן התורה אם כן איכא למימר דאכלו מצה בליל פסח ראשון שאחר י"ד שנה ממה שהי' תגרי נכרים מוכרין להם דהיינו שהיו התגרין מוכרים להן מתבואות חו"ל דכיון דסבירא ליה לר' ישמעאל דמושב לאחר ירושה וישיבה במשמע ולאו בכל מקום שאתם יושבים ממילא חדש בחו"ל מותר מן התורה דהא הוי ליה חובת קרקע אבל לפי מאי דהוה סבירא ליה לר' יונה דאסור חדש חל בביאתו לא"י וע"כ ביאה ומושב דכתיב גבי חדש לאו לאחר ירושה וישיבה משמע אלא כל מקום שאתם יושבים אפילו בחו"ל וכיון דלר' ירמיה אפילו חיטין בעלי' דאשתקד נמי נאסרו למפרע משום אסור חדש א"כ שפיר איכא לאקשויי האיך אכלו מצה בליל פסח של כניסתן לארץ והא דמשני לר"י דסבירא ליה כר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה כו' ולא קאמר דסבירא ליה כת"ק דמתניתין דפ"ק דקדושין דס"ל חדש בחו"ל אינו נוהג מן התורה יש לומר משום דהא בהא תלי' שהרי היינו טעמא דת"ק משום דס"ל כר' ישמעאל דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע ולאו בכל מקום שאתם יושבים משמע משום הכי נקט דר' יוסי סבר לה כר"י כדאמרינן בגמ' שלנו פ"ק דקדושין מאן תנא דפליג עלי' דר' אליעזר דאמר חדש בחו"ל נוהג מן התורה ר' ישמעאל היא דסבירא ליה כל מקום שנאמר ביאה לאחר ירושה וישיבה משמע ולפי זה איכא ראיה ברורה מהירושלמי זה דחדש נוהג בשל נכרים שהרי מדמשני על ר' יוסי דסבירא לי' כר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמר ולא קשה ליה איך אכלו ישראל מצה בפסח ראשון שלאחר י"ד משום דבעל כרחך נאמר דתגרי נכרים מוכרין להם ועל כרחך מתבואות חו"ל מכרו להן הנכרים דאי מתבואות הארץ ומשום דחדש אינו נוהג בשל נכרים היו מותרין לאכול מהן מצה בליל פסח דאם כן למה ליה לאוקמי דסבירא ליה כר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה כו' אפילו אי אסור חדש נוהג מיד בכניסתן לא"י כתנא דפליג אדר' ישמעאל ומושב בכל מקום שאתם יושבין משמע מכל מקום בשל נכרים אין אסור חדש נוהג בו והיו מותרין לאכול מצה מהן אלא וודאי שמע מינה דאסור חדש נוהג בשל נכרים ואי מושב לאו לאחר ירושה וישיבה משמע אלא בכניסתן לא"י מיד נהג אסור חדש ומושב דכתב רחמנא בכל מקום שאתם יושבים ואפילו בחו"ל והרי כיון דאסור חדש בשנה ראשונה של חלות איסורו חל למפרע אפי' על חיטין דעלי' של אשתקד וה"ה של שנים רבות דמאי שנא משל אשתקד אי אפשר לאכול מצה ואפילו משל נכרי דחו"ל נמי אסור משום הכי מוקי לה כר' ישמעאל ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע אבל בחו"ל אין איסור חדש נוהג ושמע מיניה דנוהג חדש בשל נכרים והש"ך שדחה פי' ר"ש ופי' בענין אחר את הירושלמי ורוצה להוכיח דחדש נוהג בחו"ל לא ידע דבנפשו הוא (כן הוא בהעתקה ראשונה) דלפי מה שפירש הוא ז"ל אין מכאן ראיה דחדש נוהג בשל נכרים דאיכא לדחויי כדדחינן אבל לפי מה שפירש הירושלמי על דרך פירש הר"ש מדמוקי לה כר' ישמעאל דאמר כל ביאת כו' שמע מיניה למאן דאמר מושב כל מקום שאתם יושבים משמע דאפילו בחו"ל שגוף הקרקע והתבואה שגדלה בה שניהם היו של נכרים ואפילו הכי אסור חדש נוהג בו א"כ ראיה ברורה היא מכל מקום אין מכאן ראיה לכלאי הכרם שאינו נוהג מן התורה אלא בא"י שינהגו בשל נכרים דאיכא למימר דיש קנין לנכרי בא"י להפקיע מאסור כלאי הכרם כמו שמפקיע מן המעשר למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מן המעשר מש"ה מקשה שפיר לר' יונה דסבירא לי' דחדש נוהג בכניסתן לארץ מיד ומושב בכל מקום שאתם יושבים משמע ואפילו בחוץ לארץ נוהג איסור חדש מן התורה איך אכלו מצה בליל פסח שכוון שאיסור חדש נוהג אפילו בח"ל נוהג נמי בשל נכרים בכל מקום בין בארץ בין בח"ל אפילו למ"ד לענין מעשר יש קנין לנכרי היינו דווקא גבי מעשר שאינו מן התורה אלא בארץ ישראל לחוד סבירא לי' דיש קנין לנכרי וקרקע של ארץ ישראל כל זמן שהיא, לא תחת יד ישראל מופקע מקדושתה וכקרקעות ח"ל דמיא שאנו נוהג בה מעשר אבל לענין חדש שנוהג מן התורה אפילו בח"ל מאי מהני הא דיש קנין לנכרי להפקיע קרקעות ארץ ישראל מקדושתה שמ"מ לא גרע מקרקע של ח"ל דמופקע ועומד הוא ואפילו הכי חדש נוהג בם מן התורה אבל לר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו דמושב לאו לכל מקום שאתם יושבים, משמע אלא לאחר ירושה וישיבה משמע וחדש בחו"ל אינו נוהג מן התורה אם כן יש לומר למ"ד גבי מעשר יש קנין לנכרי לענין חדש להפקיע קרקע ארץ ישראל מן החדש וכקרקעות חוץ לארץ דמי' שאין אסור חדש נוהג בו וכמ"ש למעלה בדברי תשובת הרא"ש והשתא לא תקשה איך אכלו ישראל מצות בליל פסח ראשון שלאחר ירושה וישיבה דאיכא למימר דאכלו מתבואות הארץ ממה שתגרי נכרים מוכרין להם ואפילו אם מכרו להם מתבואות ארץ ישראל כיון דלר"י אין חדש נוהג אלא בארץ נמי ניחא דס"ל כמאן דאמר יש קנין לנכרי להפקיע מן המעשר וה"ה לענין חדש מקרקע של נכרי בארץ ישראל כחוץ לארץ דמיא שאין איסור חדש נוהג בו וא"כ לענין כלאי הכרם שאינו נוהג מן התורה אלא בארץ ישראל אינו נוהג נמי בשל נכרי. וה"ה לענין ערלה כיון דבחוץ לארץ נאמרה הלכה דוודאי אסור ספיקא מותר בשל נכרי בארץ ישראל נמי יש קנין ונמי ספיקא מותר מ"מ נקיט מיהו פלגא בידך דלמאי דקים לן כר"א דחדש נוהג בחוץ לארץ מן התורה נוהג נמי מן התורה בשל נכרים בין בארץ בין בחוץ לארץ וע"כ האמת אליבא דירושלמי כדאמרן דסבירא דלמ"ד גבי מעשר יש קנין ה"ה נמי דיש קנין לגבי כלאי הכרם וממילא משמע לענין חדש נמי יש קנין וא"כ ע"כ הא דמוקי לה כר' ישמעאל דאמר כל ביאות לאחר ירושה וישיבה משמע. מוקי לה כמ"ד יש קנין ואתי שפיר אפילו למ"ד מושב וביאה לאו לאחר י"ד נאמרה משום דע"כ דריש מושב כל מקום שאתם יושבים משמע וכיון דחדש נוהג בחוץ לארץ ואפילו למ"ד יש קנין לא מהני ונוהג בשל נכרי כיון שנוהג אפילו בחו"ל דמופקע ועומד הוא. ותו לא מהני הפקעת עו"ג כדאמרן:

אלא שיש להקשות קצת למה שפרשתי דהא דקאמר וכר"י דאמר כל ביאות שנאמרה בתורה לאחר י"ד נאמרה דלדידי' ביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע דבגמרא דידן פ"ק דקדושין לא משמע הכי שהרי איבעי לן אי ר' אליעזר לחומרא פליג או לקולא פליג ואמרינן ת"ש דאמר אביי מאן תנא דפליג עלי' דר' אליעזר ר' ישמעאל היא דתני' ללמדך שכל מקום שנאמר מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי ר' ישמעאל אמר לי' ר' עקיבא הרי שבת כו' מדאמר אביי מאן תנא דפליג עלי' דר"א ר' ישמעאל ש"מ לחומרא פליג ש"מ ומסיק בגמרא דה"ק ללמד שכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי ר' ישמעאל ואמרינן התם אמר אביי האי תנא דר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דר"י דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל ונאמרה ביאה בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם לאחר ירושה וישיבה. אף כל לאחר ירושה וישיבה והרי האי תנא דר"י דמייתי הירושלמי היינו אידך תנא דר' ישמעאל דסבירא ליה דכל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ירושה וישיבה הן היינו אפילו ביאה בלא מושב ועל כרחך להאי תנא מושב דכתב רחמנא גבי חדש לאו לאחר ירושה וישיבה משמע דהא מילתא מביאה לחוד שמעינן ליה לדידיה ואם כן על כרחך מושב כי אתי (אפילו) לדידיה לכל מקום שאתם יושבים משמע וחדש נוהג אפילו בחוץ לארץ מן התורה ואם כן הדרא קושיא לדוכתי האיך אכלו מצה בפסח של שנה שלאחר י"ד שנה שכיבשו ושחילקו כיון דלדידי' נמי חדש נוהג בחוץ לארץ אלא שזו אינו קושי' כל כך דהירושלמי לא פליג בזה עם הגמרא דילן וסבירא ליה דלא מפקי האי תנא דר"י מאידך תנא דר"י דבירושלמי וכמו שלהאי תנא דאמר ללמדך שכל מקום שנאמר בו מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה מפרש בגמרא דידן דמושב עם ביאה קאמר הכי נמי מפרש תלמוד ירושלמי דהא דקאמר אידך תנא שמביא בירושלמי כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו היינו ביאה עם מושב קאמר ולאו היינו תנא דברייתא שמביא בגמרא דידן דאידך תנא דר"י הואיל ונאמרה בתורה ביאות סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה דהאי ברייתא ע"כ אי אפשר לפרש דביאה עם מושב קאמר דווקא לאחר ירושה וישיבה שהרי יליף לה מדפרט הכתוב בא' מהם לאחר ירושה וישיבה היינו גבי מלך. דכתיב כי תבואו אל הארץ וגו' וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך והרי גבי מלך לא נאמר בו מושב ומדיליף מיניה דכל ביאות לאחר ירושה וישיבה הוא. ש"מ דביאה בלא מושב נמי לאחר ירושה וישיבה משמע משום הכי קאמר אביי דהאי תנא דר"י פליג אאידך תנא דבי ר' ישמעאל אבל האי ברייתא דמייתי בירושלמי דקאמר סתם כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו איכא למימר דלאו מפרשה מלך יליף לה וביאה ומושב קאמר היינו האי דבי ר"י דגמרא דידן ובגמרא דידן נקיט מושב ואביאה סמיך ובגמרא דירושלמי נקיט ביאה ואמושב קסמיך דתרווייהו בעינן אלא שעדיין קשה לנו בירושלמי בסוף מסכת ערלה אמרינן אהא דתנן התם החדש אסור מן התורה בכל מקום מתניתין דר"א היא דתנינן תמן כל מצוה שאינה תלוי' בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל וכל מצוה שתלוי' בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים ר"א אומר אף החדש מ"ט דר"א בכל מושבותיכם בכל מקום בין בארץ בין בחו"ל מה מקיימינן רבנן טעמא דר"א בכל מושבותיכם בחדש שכן יצא בחוץ כלומר חדש של ארץ ישראל שיצא לחו"ל אסור ומדלא קאמר דלרבנן מושבות לאחר ירושה וישיבה משמע ש"מ דסביר' לי' להירושלמי דליכא למימר דסביר' לי' לשום תנא למדרש מושבות לאחר ירושה וישיבה אלא דלכולי עלמא מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע. אלא שר"א דריש כל מקום שאתם יושבים אפילו תבואה הגדילה בחו"ל משמע ולרבנן כל מקום שאתם יושבים לא משמע להו אלא לתבואות הארץ שיצא לחו"ל אבל התבואה הגדילה בחוץ לארץ אין איסור חדש נוהג בה ואם כן אי אפשר לפרש כמו שפי' דהא דקאמר כר"י דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו דאביאה ומושב סמך ולא משמע לי' מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע דהא ליכא למ"ד דמושב לאו בכל מקום שאתם יושבים משמע ויש לומר דאע"ג דירושלמי נמי סבירא לי' דלר"י מושב לאו כל מקום שאתם יושבים משמע דאביאה ומושב קאי דכל ביאות שנאמר בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו דקאמר ר"י מ"מ ניחא לי' לאוקמי טעמייהו דרבנן דפליגי אדר"א דאמר חדש בחו"ל נוהג מן התורה אפילו כר"ע דסבירא לי' דמושב כל מקום שאתם יושבים משמע:

ואחר שדחינו דברי אחרונים ועיילינהו שחדש נוהג בתבואות של עו"ג וכבר ביארנו שלא פקפק אדם מעולם בדבר זה זולת הב"ח והנמשכים אחריו עתה נבוא לדברי הראשונים ז"ל שמהם תצא תורה לכל ישראל אם חדש וערלה וכלאים נוהג בשל עו"ג דהיינו אם הקרקע של נכרים ועל הגידולים שבה לא איכפת לן אם הוא של ישראל או לא רק עיקר הדבר תלוי בקרקע כמו שנתבאר למעלה באורך ונעתיק את דברי הרא"ש בפ"ק דקדושין ששם מסודרין הראיות של התוס' ביחד וז"ל בירושלמי גרסינן ר' יונה בעי למה לא תנינן חלה אמר ליה ר"י לא תנינן מתניתין אלא דברים שנוהגין בישראל ובנכרים חלה בישראל נוהג ולא בנכרים מ"ט ראשית עריסותכם ולא של עו"ג ומכאן דקדק ר"ת דערלה וכלאים וכרם רבעי נוהגים בשל עו"ג ע"כ וכן כתב הר"ן שם והוסיף עוד והיינו דתנן בפ"ק דערלה עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור נטע אע"פ שלא כבשו חייב הנוטע ברה"ר והנכרי שנטע וכו' חייב ומפרש בירושלמי מדכתיב כי תבואו ונטעתם פרט לשנטעו נכרים עד שלא באו לארץ או יכול שאני מוצא את שנטעו משעה שבאו לארץ תלמוד לומר כל עץ. מכאן אמרו נטעו נכרים אע"פ שלא כבשו ישראל חייב ע"כ:

ונראה לי דראי' זו מן הירושלמי יש לדחות דאפילו אם תמצי לומר דערלה וכלאים דתני במתניתין אינו נוהג בשל עובדי כוכבים היינו בענין זה דווקא היכי שגדלו הפירות בקרקע של נכרי אבל אם גדלו הפירות בקרקע של ישראל אע"פ שגוף הפירות של עובדי כוכבים הם האסורין הללו נוהג בהם נמצא האיסור וההיתר שבהם בקרקע תלי' מילתא ולא בגוף הפירות משא"כ גבי חלה אפילו גדלו התבואה שנעשית מהן עיסה זו בקרקע של ישראל ובגוף התבואה נמי של ישראל אם נתגלגלה בשעה שבאה לרשות עובד כוכבים פטורה מן החלה דגלגול נמי פוטר כדאמרינן בפ' ר' ישמעאל (דף ס"ז) דעריסותיכם כתיב ולא עיסת עובד כוכבים וכיון דלא דמי חלה לענין זה לכל הני דמתניתין משום הכי לא תני לה בהדייהו כש"כ שאין ראיית תוספות והר"ן ראי' משבאו אע"פ שלא כבשו חייב בערלה דהתם היינו טעמא משום דארץ ישראל מוחזקת היא מאבותינו ולמפרע ירשו נמצא בגוף הקרקע של ישראל והפירות לחוד של נכרי הנוטע הוא ומשום הכי חייב בערלה וכן הא דעובד כוכבים שנטע יש לומר דמיירי שנטע בקרקע של ישראל ברשות של בעל הקרקע ולאו היינו הגזלן שנטע דתנן התם דגזלן נוטע שלא ברשות בעלים. א"נ העובד כוכבים שנטע פי' כמו שמוקי לה הרמב"ם בפי' המשניות ואמרו עובד כוכבים שנטע ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם שרצה לטרוח בשבילו מעצמו אבל אם נטע הנכרי לעצמו וקנה ממנו ישראל אח"כ אינה חייב בערלה. עוד כתב הרא"ש בשם ר"ת שהביא ראי' עוד מההיא בשילהי יבמות עובד כוכבים שהי' מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי הן אינו נאמן שלהשביח מקחו אומר כן אלמא ערלה נוהגות בשל עובד כוכבים ואין לומר דמיירי בשלקחן מישראל מדתני סיפא דהך מתניתין אבל אם אמר מאיש פלוני לקחתי נאמן להחמיר כדברי רבי משמע דרישא איירי בשגדלו בשלו ע"כ ויש לדחות ראי' זו דרישא נמי מיירי בשאומר שלקחו מישראל דווקא דאלו בשל נכרי אין ערלה נוהגת אלא ברישא מיירי שאמר סתם מישראל לקחתי ואינו מזכיר מאיזה ישראל לקח לפיכך אינו נאמן והיינו פירושה פירות הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן וממילא משמע שאומר שלקחן מישראל דאילו בשל עובד כוכבים אין איסורים הללו נוהג אבל בסיפא כיון שאומר מאיש פלוני לקחתי שמזכיר להדי' שם אותו פלוני שאמר שלקח ממנו הוי לי' מילתא דעבידי לגלויי שהרי אפשר לישאל לאותו איש פלוני שאמר שלקח ממנו וכל מילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי שיש רגלים לדבר שאמר אמת ואע"ג דאמרינן בבכורות (דף ל"ו) אר"י נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט מילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי אלמא משום האי טעמא נאמן אע"ג דאמר סתם ישראל נתנו אפילו לא הזכיר שמו לומר ישראל פלוני מ"מ הרי פירש הרא"ש התם ודווקא שאמר ישראל פלוני אבל ישראל סתם לא דלאו מילתא דעבידי לגלויי הוא ע"כ ואפי' להרמב"ם דסבירא לי' דאפילו באומר סתם ישראל נתן לי במומו נאמן ואפילו לגבי בכור דהוי להקל כמש"כ הב"י בשמו ביו"ד (סימן שי"ד) כש"כ הכא דהוי להחמיר מ"מ יש לחלק בין כהני דחשידא להטיל מום בבכור לעובד כוכבים דעובד כוכבים גרע טפי וחיישינן לגבי' טפי דלמא משקר ואינו נאמן אפילו להחמיר עד שיאמר מאיש פלוני לקחתי תדע דאל"כ למה נקט בתוספתא בסיפא מאיש פלוני הוי לי למוקי סתם מישראל לקחתיו דנאמן להחמיר לרבי ואע"ג דלא הזכיר שמו אלא וודאי כדאמרי' דעובד כוכבים גרע טפי ועוד שהרי אפילו באומר מאיש פלוני מ"מ אפילו לרבי אינו נאמן אלא להחמיר אבל לא להקל ולרבי שמעון בן גמליאל דפליג על רבי שם בתוספתא אפילו להחמיר אינו נאמן ואילו בכהן נאמן אפילו להקל ואי סלקא דעתך דאין חילוק בין נכרי לכהן בזה א"כ ר"י דאמר נאמן כהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו בין להרא"ש דמצריך לומר פלוני ישראל ובשמו ובין להרמב"ם דאפילו בסתמא בלא הזכרת שם אותו ישראל נמי נאמן דאמר כמאן דלא כרבי ודלא כרשב"ג אלא ש"מ דעובד כוכבים גרע טפי אם לא שתדחוק דלרבי ה"ה באומר סתם מישראל לקחתיו נאמן נמי להחמיר והא דנקט מאיש פלוני לקחתי הוא דנאמן להודיעך כחו דרשב"ג דאפילו באיש פלוני אפ"ה אינו נאמן ואפילו להחמיר דכחו דהיתירה עדיף ור"י דאמר כרבי מ"מ הא ש"מ ממילא דלהקל אינו נאמן העובד כוכבים אפילו באומר מאיש פלוני ואלו בכהן נאמן אפילו בסתמא להרמב"ם להקל אלא ש"מ דעובד כוכבים גרע טפי ואם תאמר אי רישא מיירי דאמר של ערלה הן ומישראל לקחתיו אמאי אינו נאמן וטעמא משום דלהשביח מקחו אומר כן דפירות של ילדה טוב מזקנה מ"מ בהא דאמר של ישראל הן אין בזה משום להשביח מקחו דאילו להשביח מקחו בשל ערלה לחוד סגי ומדאמר של ישראל הן ש"מ דקושטא קאמר ולא להשביח מקחו קא מכוין ואמאי אינו נאמן ויש לומר כיון שזה העובד כוכבים ע"כ אינו יודע בטיב של ישראל שערלה ורבעי אסורה להם דאל"כ מאי להשביח מקחו מתכוין דקאמר אדרבא הרי מגרע את מקחו בזה א"כ שוב אין מדקדק בין לומר מעובד כוכבים לקחתיו לומר מישראל לקחתי והא דאמר שלקחתיו מפלוני כוונתו שעי"ז יאמינו לו יותר ושל ילדה הם להשביח מקחו אומר כן. א"נ הא דשל ערלה הן של נטע רבעי הן אפילו באומר הכי סתמא ולא הזכיר שלקחן מישראל אלא דמיירי בעיר שכל פירות האילנות כולן או רובן של ישראל הן וקים לן בהאי עובד כוכבים המוכר דאין לו אילן והפירות שבידו וודאי לקוחין הן אצלו ומסתמא לקחן מישראל דאזלינן בתר רובא ורוב פירות העיר של ישראל הן ומיירי שניכרין שנתלשו מן האילן בקרוב כגון פירות בני יומן דאמרינן פ"ג דביצה (דף כ"ד) לענין מוקצה גבי נכרי שהביא דורון לישראל דע"כ פירות אלו מן העיר הן והרי רוב פירות העיר של ישראל ואם היינו מאמינים להנכרי דשל ערלה ורבעי הן היו אסורין אלא דתלינן שלהשביח מקחו אומר כן ופי' אילו שלקחם מישראל דהיתירא הן אבל אם אמר מישראל פלוני לקחתים הוי לי' מילתא דעבידא לגלויי ונאמן להחמיר לרבי וע"כ צריך לפרש הכי לפירש"י שפי' שם בשילהי יבמות (דף קכ"ב) של עזיקה הן כמדומה לי דהאי עזיקה שם עיר בא"י ופירותיה משובחים ואם היה נכרי זה בחו"ל ומשבח ואומר מעזיקה הבאתיו אין חוששין לומר אמת דבריו ושמא לא נתעשרו וישראל מכרן לו אלא להשביח מקחו כו' ומדנקט של עזיקה הן באמצע בין של ערלה הן ובין של רבעי הן והרי של עזיקה הוי מחשש איסור טבל. והוי ליה למינקט של ערלה הן ושל נטע רבעי הן בהדי הדדי דתרווייהו דבר אחד הן וחד שמא נינהו וג' שנה יהיו ערלים ובשנה הרביעית רכיב עלי' איסור נטע רבעי ומאי טעמא תני של עזיקה באמצע אלא ש"מ דשל עזיקה דתני באמצע לגלויי אשל ערלה דקמי' ושל נטע רבעי דבתרי' דהיינו טעמא נמי שאסורין משום חששא דדילמא של ישראל הן ומישראל לקחן כמו טעמא דשל עזיקה הן שאסור משום האי חששא דילמא מישראל לקחו וכהאי דיקדוקא אשכחן דדייק לה רב נחמן בר יצחק ברפ"ק דכריתות דף ג' גבי הא דחשיב תנא גבי ל"ו כריתות המפטם את השמן והמפטם את הקטורת והסך בשמן המשחה למה ליה דתני המפטם את הקטורת במצעי לאו הא קמ"ל מה קטורת לאו בפני עצמה וחייבים עליה כרת בפני עצמה אף מפטם את השמן וסך כיון דלאו בפני עצמה חייבים עליה בפני עצמה כמה שכתבתי וכהאי גוונא אמרינן בפרק ב' דבבא קמא (דף כ"ה) גבי הא דתנן למעלה מהן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו כו' ודילמא הכא נמי לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה אם כן ליתני גבי זובו מאי שנא דתני לה גבי רוקו אלא משום דאתי מרוקו ואם כן לפי מה שפירשו ז"ל מוכח דאין ערלה ורבעי נוהג בשל נכרי מ"מ לא תקשה מכאן להני רבוותא דס"ל דנוהגין בשל נכרי דלדידהו איכא לפרושי דהנכרי בחו"ל הוא ואמר משל עזיקה הן דמארץ ישראל היא וחיישינן דילמא של ערלה והאי של עזיקה לאו מילתא בפני עצמה היא אלא ארישא קאי של ערלה הן ושל עזיקה הן דאין משביח מקחו בהאי לחוד דאמר של ערלה הן אלא דמוסיף לומר נמי של עזיקה הן עם של ערלה ורבותא קמ"ל דלא מיבעי אם אמר של ערלה לחוד והנכרי הוא בחוץ לארץ דלא חיישינן לה משום דאף על גב דקיי"ל כעולא אמר רבי יוחנן דערלה בחוץ לארץ הלכה למשה מסיני היא וכדאורייתא דמיא מכל מקום הא כך נאמרה הלכה בודאי אסור וספיקא מותר אלא אפי' באומר נמי של ערלה ושל עזיקה הן דמארץ ישראל היא אפ"ה אינו נוהג אף על גב דספק ערלה בארץ ישראל אסור כדתנן בסוף מסכתא ערלה מכל מקום תלינן דלהשביח מקחו אמר כן דשל ערלה טובים משל זקינה ושל עזיקה פירותיה משובחים משאר מקומות אי נמי כדפי' הרמב"ן שם בחידושיו דאפשר לפרש דהאי עזיקא מפרדס מעוזק קאמר ולא משום איסור והיתר אלא הכי קתני של ערלה הן ואותו פרדס של עזיקה כשם שנתכוין בעזיקה להשביח מקחו כך במה שאמר של ערלה הן להשביח מקחו נתכוין כו' אי נמי אורחא דמילתא נקט שדרך ערלה שלא שמרה בתחילה שאינו עושה פירות הרבה וכשהיא משומרת יפה ומתוך עבודתה עושה פירות משובחים ביותר עד כאן ולפירושו ז"ל נמי האי של עזיקה הן אשל ערלה הן קאי וחדא מילתא הוא ואין להקשות במאי דתני הן הן תרי זימנא ולא תני של ערלה ושל עזיקה הן כיון דאמילתא חדא קאי ולרבינו תם שמפרש התם בתוספת דשל עזיקה הן אשביעית קאי ועל כרחך בשל ארץ ישראל ושל ישראל קאי דאלו בשל נכרי למאן דאמר יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר יש קנין להפקיע מידי שביעית נמי יש להקשות אם כן אמאי תני של עזיקה במיצעי כיון דסבירא ליה לר"ת דערלה נוהג בשל נכרים והא ליכא למימר דמודה ר"ת דלמ"ד יש קנין לענין מעשר יש קנין נמי לענין ערלה דמהאי טעמא נקט לעזיקה במיצעי דקמשמע לן דשל ערלה נמי בשל ישראל מיירי דומיא דשל עזיקה דאם כן אין מכאן ראי' דערלה נוהג בשל נכרי כיון דמיירי שלקחם משל ישראל ואיך מוכיח ר"ת מכאן דערלה נוהג בשל נכרים:

מיהו כל זה שכתבתי הוא לגירסת ר"ת בתוספתא אבל הנוסחא בתוספתא שבספרים דידן בפרק ה' דדמאי הכי הוא נכרי שהי' צווח ואומר פירות עזיקה הן באו וקחו לכם פירות עזיקה הן פירות ערלה הן פירות רבעי הן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מאיש פלוני נכרי לקחתי מאיש פלוני כותי לקחתים משלי הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' רשב"ג אומר אינו נאמן שדברי עובדי כוכבים לא מעלין ולא מורידין וכפי נוסחא זו הא וודאי ראי' היא לר"ת דערלה נוהג בשל נכרי מדקתני סיפא מאיש פלוני נכרי לקחתים דנאמן להחמיר וגם מדנקט של עזיקה הן קודם של ערלה, ושל רבעי הן איכא לפרש כפירוש ר"ת דשל עזיקה הן אשביעית קאי ומלתי' באפי' נפשי' הוא אלא שאני תמה על נוסחא זו דבשלמא של פלוני נכרי של פלוני כותי הוא דנאמן להחמיר לרבי יש לומר דהיינו טעמא כיון שאמר של פלוני הוא מירתת דלמא אתי לאישתולי לההוא פלוני נכרי או כותי והוה ליה מלתא דעבידא לגלוי ולא קא משקר אבל אם אמר משלי הבאתי אמאי נאמן להחמיר לרבי מ"ש מרישא דאמר של ערלה ורבעי הן גם גרסת ר"י בתוספתא לא היתה כן כמו שכתבתי למעלה וגם גרסת ראבי"ה ור"מ שהביא הרא"ש בפ' אלו מגלחין במועד קטן גבי אם מתאבלין ע"פ עד אחד לא היתה גרסתם בתוספתא כמו גרסתינו אלא שנראה מדבריהם שהיתה להם גרסא אחרת שלא כגרסת ר"ת נמי עוד כתב הרא"ש ותנן נמי בפ"ק דערלה הנכרי שנטע והגזלן שנטע חייבים בערלה ותניא נמי בתוספתא נכרי שהרכיב עץ מאכל מאימתי מונין לו משעת נטיעתו ע"כ וכבר כתבתי שאין זו ראי' דיש לומר דנכרי שנטע שהרכיב בקרקע של ישראל איירי ועוד הביא ראי' בשם רבינו פטר ולקמן בס"ד נאריך בראי' זו הרבה עוד כתב הרא"ש ועוד ראי' מדאמרינן בשמעתי' בחוץ לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ובנכרי הלוקט מיירי דבישראל כמו שאסור לאכול כך אסור למכור דערלה אסורה בהנאה ע"כ גם ראי' זו יש לדחות דאפילו לפי דבריו ז"ל דמפרש לה דבנכרי הלוקט מיירי יש לומר דמיירי בקרקע של ישראל ופירות של נכרי ע"כ ועוד הביא ראי' דאמרי' בפרק אין מעמידין דאסרי גבינות הנכרי מפני שמעמידין אותו בשרף ערלה ומשמע דאיירי בכל מקום אפילו במקום שאין ישראל דרים שם ע"כ ואני תמה על ראי' זו דהא תנן במסכת ערלה פ"ג דמייתי לה סוף פ"ק דקדושין (דף ל"ח) ספק ערלה בארץ אסור בסוריא מותר בחוץ לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנה לוקט ואמרינן אמר לי' לוי לשמואל אריוך ספק לי ואנא אוכיל. רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו ספוקי להדדי א"כ גבינת של נכרים בחוצה לארץ שהי' מותרין שהרי לאו כל גבינת מעמידין אותו בשרף של ערלה שהרי שאר אמוראי שם הביאו טעמא אחרינא מפני מה אסרו גבינת נכרים מר אמר מפני שמעמידין אותם בעור קיבת נבילה מר אמר מפני שמעמידין אותם בחומץ. אלמא לאו בוודאי מעמידין את הגבינה בשרף ערלה שהרי דרך להעמיד אותן בשאר דברים נמי אלא מספיקא אסרו אותן כיון דדרך להעמידן נמי בשרף ערלה חיישינן דילמא העמידוהו נכרי באותו שרף והוי לי' ספק ערלה ובחוץ לארץ ספיקא מותר אלא מאי אית לך לומר שאסור בחוץ לארץ משום לתאי דארץ ישראל דספק ערלה בארץ ישראל אסור והכי נמי גזרו מקומות שאין ישראל שכיחי אטו מקומות שישראל שכיחי וזה דרך חכמים בכל מקום להשוות את דבריהם בלא פלוג בגזירותיהן וזה מבואר במקומות הרבה בש"ס רבו מלמנות והרי בההיא גזירה דגבינות נכרים גופי' למאן דאמר שגזרו עליהן מפני שמעמידין אותן בעור קיבת נבילה כתבו כמה פוסקים ואפילו אין בעור הקיבה בנותן טעם מ"מ אסרוהו שכיון דשכיחי בהו טעמא לא פלוג רבנן בין יש בנותן טעם לאין בנותן טעם אחר שכתבתי זאת ראיתי להמרדכי בפ"ק דקדושין שהביא ראיות אלו של ר"ת וגם הביא ראי' זו מפרק אין מעמידין בזה הלשון וראי' נמי מההיא דע"ג פרק אין מעמידין דאמרינן התם מפני מה אסרו גבינת נכרים מפני שמעמידין אותם בשרף של ערלה ומסתמא בשרף של ערלה שלהם הם מעמידין ולא בשל ישראל וכו' דוודאי שלא היו מעמידין אלא בשרף של ערלה ילדה אבל לא מזקינה דהוי ספק ערלה שהרי ספק ערלה אמרינן דמותרת דלא אסרו אלא בוודאי ערלה ע"כ ואין זה אלא דברי תימה לומר שאי אפשר להעמיד גבינות אלא בשל ילדה דווקא שלא עברו עלי' שני ערלה עדיין אבל בשל זקינה אי אפשר להעמיד ועוד אפילו אם תמצא לומר שכדבריו כן הוא שאי אפשר להעמיד הגבינות אלא בשל ילדה דווקא מ"מ הא לא כל הילדות חייבות בערלה כדתנן במסכת ערלה והרי מבריך ומרכיב פסק המרדכי גופי' שפטורים מן הערלה אחר שכתבתי כל זה ראיתי להריטב"א שם בקדושין שהביא כל ראיות אלו שהביא הרא"ש ואהא דאמרינן התם ספק ערלה בארץ ישראל אסור בחוץ לארץ מותר ואף על גב דערלה בחוץ לארץ הלכה למשה מסיני היא מ"מ כך נאמר הלכה דוודאי אסור וספיקא מותר כדאמרינן התם כתב שם הריטב"א והא דאמרי' במסכת ע"ז גבינות של נכרים אסורה מפני שמעמידים אותה בשרף של ערלה אע"ג דהאי ספיקא הוא וספק ערלה מותר בחוץ לארץ מכיון דאסור בארץ ואסרו גבינתן מחמת כך בארץ לא חלקו בגזירתן ואסרו אפילו בחוץ לארץ ע"כ וזה מבואר כמו שכתבתי מ"מ אני תמה עליו ז"ל דא"כ מאי כתב שם ובמסכת ע"ז נמי אמרינן מפני מה אסרו גבינת נכרי מפני שמעמידים אותן בשרף ערלה משמע שערלה נוהגת בשל נכרי ע"כ הרי כמו שגזרו בחוץ לארץ על גבינות נכרי אע"ג דאינה עליה ספק ערלה דשרי' בחוץ לארץ מ"מ גזרו עליה משום לתא דארץ ישראל וכמה שכתב ז"ל בעצמו א"כ מאי ראיה היא זו שערלה נוהג בשל נכרים מפני שמעמידין אותם בשרף של ערלה הא אפשר לומר מפני ספק דילמא העמידהו בשרף של ערלה של ישראל ואפילו במקומות שאין ישראל דרים בו אסור משום לתא אותן מקומות שישראל דרים בו כמו שגזרו בחוץ לארץ משום לתא דארץ ישראל אפילו במקומות שאין ישראל דרים בו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף