שאגת אריה החדשות/דיני חדש/א
|
|
קונטרס
דיני חדש
תשובה בפרק קמא דקדושין (דף ל"ו) איתא כל מצוה שהיא תלוי' בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלוי' בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים. ר' אליעזר אומר אף החדש ומפרש בגמרא דר"א לחומרא פליג דלת"ק חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא. מאי טעמא מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ואתא ר' אליעזר למימר אף חדש נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ. מאי טעמא מושב בכל מקום שאתם יושבים. משמע וכתב הרי"ף והרא"ש דקים לן כר' אליעזר דסתם לן תנא כוותי' דתנן (ערלה פ"ג משנה ט') החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים ע"כ וכבר תמהו קצת מן האחרונים על ראי' זו דהא קים לן אין סדר למשנה בתרי מסכתא ואיכא למימר דלמא סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם ויפה תמהו ובתשו' הרא"ש (כלל ב') כתב בשם רבינו ברוך ואפילו אם גדלה ברשות ישראל עתה בחוצה לארץ שאין אנו סמוכים לארץ ישראל נראה להתיר דלא גזרו אפילו מדרבנן דומיא דמעשר דלא גזרו אלא בחוצה לארץ הסמוכה לארץ ישראל וכתב עליו הרא"ש ודבריו תמוהים דאפילו לפי דבריו שאינו נוהג בשל נכרים אם גדלה ברשות ישראל מה שייך כאן גזירה דרבנן בחוצה לארץ אסור מן התורה וראיותיו אין בהם ממש ע"כ וראיות רבינו ברוך נעלמו מאתנו ולא נדע מה הן ונעתיק סוגית הגמרא אולי נכוון את ראיותיו ז"ל בגמרא שם גרסינן איבעי להו ר' אליעזר לקולא פליג או לחומרא פליג לחומרא פליג והכי קאמר ת"ק חוץ מן הערלה ומן הכלאים דהלכתא גמירא לה אע"ג דאיכא למימר חובת קרקע היא. אבל חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא מאי טעמא מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ואתא ר' אליעזר למימר אף חדש נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מאי טעמא מושב בכל מקום שאתם יושבים או דלמא לקולא פליג והכי קאמר תנא קמא חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירא לה וכל שכן חדש דמושב כל מקום שאתם יושבים משמע. ואתא ר' אליעזר למימר חדש אינו נוהג אלא בארץ דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע ומאי אף אקמייתא ופשיט הש"ס ממימרא דאביי דר"א לחומרא פליג ואיכא למידק למאי דבעי למימר דר"א לחומרא פליג דלת"ק חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא והרי אפילו למאן דאמר חדש בחוצה לארץ לא היינו דווקא מדאורייתא משום דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע אבל מכל מקום מודה דמדרבנן מיהו נוהג חדש בחוצה לארץ וכדאמרינן במסכת מנחות פרק ר' ישמעאל דף ס"ח) רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן אם כן כי היכי דתנא תנא קמא חוץ מן הכלאים דלכולי עלמא אינו נוהג בחוצה לארץ אלא מדרבנן ולא מדאורייתא וכמו שפירש רש"י חוץ מן הערלה והכלאים שאע"פ שתלויות בארץ נוהגים אף בחוצה לארץ הערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים כדלקמן ע"כ הכא נמי הוה לי' לת"ק למתני חוץ מן החדש דעל כל פנים מדרבנן נוהג נמי בחוצה לארץ כמו כלאים ומאי שנא כלאים דחשיב לי' תנא קמא ומאי שנא חדש דלא חשיב הא תרווייהו שווין בהא מלתא דמדאורייתא אינו נוהג בחוצה לארץ ומדרבנן נהגי. והכי הוה לי' לתנא קמא למתני כדתנן התם בסוף מסכת ערלה חוץ מן הערלה דהלכה היא שנוהג אף בחוצה לארץ והכלאים והחדש מדברי סופרים ר' אליעזר אומר אף החדש מן התורה. לכן פירש רבינו ברוך דלמאן דאמר חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא משום דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע אע"פ שמכל, מקום נוהג מדרבנן אינו נוהג אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל אבל במקומות הרחוקים מארץ ישראל אפילו מדרבנן אינו נוהג ולא דמי לכלאים וערלה למאן דאמר הלכה דתנן היינו הלכתא מדינה ומדרבנן בעלמא הוא.. וכדמפרש התם רב יהודא אמר שמואל דאע"פ שאינו נוהג אלא מדרבנן בחוצה לארץ מכל מקום נוהגים בכל מקום מדרבנן אפילו במקומות הרחוקים מארץ ישראל מה שאין כן חדש אע"פ שנוהג בחוצה לארץ מיהת מדרבנן לתנא קמא מכל מקום הואיל ואינו נוהג בכל חוצה לארץ אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל לחוד מהאי טעמא לא תני לי' וכהאי גוונא פירשו התוס' אהא דפריך בירושלמי ואמאי לא תנינן חלה והקשו אמאי לא פריך נמי אמאי לא תני תרומה ומעשרות ותירצו דלהכי בעי חלה משום שגזרו על חלה בכל מקום אבל על תרומה ומעשרות לא גזרו אמקומות הרחוקים מארץ ישראל אלא דווקא אעיירות הסמוכות לארץ ישראל:
ויש לי ליתן טעם לזה הא דגזרו אכלאים בחוצה לארץ בכל מקום וכן אערלה למאן דאמר דאינו אסורה אלא מהלכות מדינה ואלו חדש למאן דאמר חדש בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן לא גזרו על מקומות הרחוקים מארץ ישראל משום דאמרינן התם בקדושין (דף ל"ט) רב יוסף מערב ביזרני וזרע אמר לי' אביי הא אנן תנן הכלאים מדברי סופרים אמר לי' לא קשי' כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים כלאי הכרם דבארץ אסורים בהנאה בחוצה לארץ נמי גזרו בהו רבנן כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בחוצה לארץ נמי לא גזרו בהו רבנן אלמא כל דטפי מילתא מחבירו החמירו בו רבנן יותר מהאי טעמא נמי ערלה וכלאי הכרם שאסור בהנאה גזרו בהו רבנן שינהגו בחוצה לארץ בכל מקום אבל חדש אע"ג דבארץ אסור מן התורה מכל מקום הואיל ואין איסורו איסור הנאה לא גזרו אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל בלבד ולא במקומות הרחוקים כמו תרומה ומעשרות שאין איסור טבל מאסורי הנאה ולא גזרו אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל בלבד ולא דמי לחלה שגזרו בכל מקום בחוצה לארץ דשאני חלה דאע"ג דאין עיסה הטבולה לחלה מאסורי הנאה מכל מקום איכא טעמא שגזרו אפילו במקומות הרחוקים מארץ כמו שחלקו שם בתוס' בין תרומה ומעשרות לחלה שגזרו עליו בכל מקום משום דחלה דמי יותר לחובת הגוף שהרי החיוב בא על ידי גלגול העסה שאדם עושה הלכך דין הוא שינהג בכל מקום אפילו בחוצה לארץ. אבל תרומות ומעשרות אין מוטלין אלא על מי שיש לו קרקע ודמי טפי לחובת קרקע ע"כ א"כ ערלה וכלאים דחובת קרקע גמור הוא ועל כרחך הא דגזרו עליהם בחוצה לארץ בכל מקום מה שלא גזרו בתרומה ומעשרות צריך לומר דהאי טעמא משום דאסורים בהנאה מה שאינו כן בטבל אבל חדש כיון דחובת קרקע גמור הוא ואינו מאסורי הנאה דמי לטבל דתרומה ומעשר ואינו נוהגת בחוצה לארץ כלל אפילו מדרבנן למאן דאמר מושב לאחר ירושה וישיבה משמע אלא במקומות הסמוכים לארץ בלבד כן צריך לומר לשיטת רבינו ברוך ז"ל:
מ"מ קשיא לי לפי שיטה זו דהא איכא למידק למאי נפקא מינה הא דאמר הש"ס לחומרא פליג והכי קאמר חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה דבהדי פלוגתא למה לן שהרי אהא דתנן הערלה הלכה מפרש ר' יוחנן הלכה למשה מסיני ור' יהודה אמר שמואל מפרש לה הלכתא מדינה כלומר מדרבנן בעלמא הוא והרי על כרחך הא דאמר הש"ס הכא חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה אערלה לחוד קאי ואדרבי יוחנן דסבירא לי' הערלה הלכה למשה מסיני היא דהא כלאים אינו אלא מדברי סופרים בעלמא לכולי עלמא והשתא תקשה למה לי' להגמרא למימר דהלכתא גמירי לה ואערלה לחוד קאי ואינו אלא לר' יוחנן ולא לרב יהודא אמר שמואל והרי איבעי זו לחומרא פליג או לקולא פליג איכא למבעי אליבא דר' יהודא אמר שמואל כמו אליבא דר' יוחנן ולא הי' לו להזכיר בבעי' זו דהלכתא גמירי לה כיון שאין נפקא מינה לבעיין בזה ובעל כרחך צריך לומר דמהאי טעמא קאמר הגמרא דהלכתא גמירי לה ואערלה לחוד קאי ואליבא דר' יוחנן ולא כדרב יהודא אמר שמואל משום דאי אפשר לפרש משנתינו דר' אליעזר לחומרא פליג ולתנא קמא חדש בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן אלא אליבא דר' יוחנן דאלו לר' יהודא אמר שמואל דאמר ערלה בחוץ לארץ אינו אלא מדרבנן ואפ"ה קא חשיב ת"ק חוץ מן הערלה אם כן הוה לי' למתני נמי חוץ מן החדש דאסירי נמי מדרבנן בחוצה לארץ אבל לר' יוחנן דסבירא לי' דערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני אתי שפיר דאי ר' אליעזר לחומרא פליג הא דלא חשיב ת"ק נמי חוץ מן החדש משום דלא חשיב אלא דברים התלוין בארץ ונוהגין בחוצה לארץ מדאורייתא דהיינו ערלה שהיא הלכה למשה מסיני והוא דאורייתא וכלאים דמתני' איכא לפרושי דמיירי מכלאי אילן דקים לן התם (דף ל"ט) דלוקין על הרכבת אילן מין בשאינו מינו מדאורייתא והאי חוץ מכלאים דתנן אאיסור הרכבה קאי ולא אאיסור אכילה שהרי כלאים דהרכבת האילן אפילו בארץ ישראל שריין באכילה אבל חדש בחוצה לארץ לת"ק אינו אלא מדרבנן. ודאורייתא קא חשיב ודרבנן לא קא חשיב ור' יהודא אמר שמואל דסבירא לי' דערלה בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן ואפילו הכי חשיב לי' תנא דמתניתין ואלו חדש דאסירי נמי על כל פנים מדרבנן לא קא חשיב בעל כרחך צריך לומר דסבירא לי' דר' אליעזר לקולא פליג והיינו טעמא דלא חשיב לחדש משום דכל שכן הוא דמושב כל מקום שאתם יושבים כדאמר הש"ס להדי' וחדש מדאורייתא אסור בחוצה לארץ והא דקאמר הגמרא או דלמא לקולא פליג והכי קאמר ת"ק חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה להאי סברא דלקולא פליג לא הוה צריך לומר דהלכתא גמירי לה אלא אפילו אי מדרבנן בעלמא נינהו אתי נמי שפיר שהרי לר' יהודא אמר שמואל ערלה בחוצה לארץ דרבנן ועל כרחך מפרש למתניתין דר' אליעזר לקולא פליג וכדאמרן אלא איידי דלמאי שרוצה לומר בתחילה דר"א לחומרא פליג על כרחך ערלה הלכה למשה מסיני היא מדנקט חוץ מערלה ולא נקט נמי חוץ מחדש קאמר נמי דאם ר"א לקולא פליג דערלה הלכתא גמירי לה וה"ה אי ערלה דרבנן נמי ניחא ומדנקט הש"ס דאי לחומרא פליג דערלה הלכתא גמירי לה והיינו אליבא דר' יוחנן ולא אליבא דר' יהודא אמר שמואל ומשום דקשי' לי' דאי תרווייהו דרבנן נינהו מאי שנא דנקט חוץ מן הערלה ולא נקט נמי חוץ מן החדש ש"מ דאי חדש אינו נוהג בחוצה לארץ אלא מדרבנן. מכל מקום גזרו שיהי' נוהג בכל מקום דאם לא כן מאי דוחקי דהש"ס לומר דאי ר' אליעזר לחומרא פליג כר' יוחנן ולא כרב יהודא אמר שמואל למאי נפקא מינה דהא אפילו אי ערלה בחוצה לארץ דרבנן מ"מ איכא למיבעי דר"א לחומרא פליג והא דקתני חוץ מן הערלה ולא קתני נמי חוץ מן החדש דלמא היינו טעמי' דלא קתני חוץ מן החדש משום דאינו נוהג בכל מקום בחוצה לארץ אלא במקומות הקרובים לארץ ישראל בלבד. משא"כ בערלה וכלאים דנקט אפי' אם תאמר דכלאים איירי בכלאי הכרם דאינו אלא מדרבנן בחוצה לארץ. מ"מ תני להו משום דנוהגין בכל מקום מדרבנן אלא וודאי ליתא להאי סברא דרבינו ברוך ואי חדש בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן מ"מ גזרו עלי' בכ"מ והשתא ע"כ מוכרח הגמרא לומר דאי ר"א לחומרא פליג בערלה הלכתא גמירי לה דאל"כ תקשה מ"ש דתנן חוץ מן הערלה ולא תנן נמי חוץ מן החדש כיון דאידי ואידי דרבנן נינהו ולפי מה שכתבתי האי חוץ מכלאים דתנן במתניתין למאי דמסיק דר"א לחומרא פליג לא דמי להאי דסוף מסכת ערלה דתנן התם והכלאים מד"ס דאיירי מכלאי הכרם ואלו חוץ מכלאים דמתניתין דהכא מיירי מהרכבת אילן אלא שאין לחוש בזה אי הני תרתי מתניתין מתרי גווני כלאים מיירי ולא מתוקמא בחד גוונא ולפי זה לא אתי שפיר האי תירוצא של התוספות דאמאי לא פריך בירושלמי מתרומה ומעשר משום דחלה נוהגת בחוצה לארץ בכל מקום ותרומה ומעשר אינו נוהג אלא במקומות הקרובים לארץ ישראל דאכתי תקשה דמאי טעמא חדש נוהג בכל מקום ותרומה ומעשר לא גזרו על מקומות הרחוקים מארץ ישראל הא ליכא טעמא לאפלוגי לא כסברת התוספות שבין חלה לתרומה ומעשר הרי חדש נמי חובת קרקע גמור הוא ומ"מ גזרו בכל המקומות ולא האי טעמא שחלקתי למעלה בין תרומה ומעשר לערלה וכלאי הכרם הא חדש שרי נמי בהנאה כמו טבל אלא שכבר תירצו התוס' בעצמם שם דהאי טעמא דלא בעי מתרומה ומעשר משום דתני בירושלמי רבותינו שבח"ל היה מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום ע"כ וא"ת לפי מה שפירשתי תקשי לך מאי פריך בירושלמי אמאי לא תני נמי חוץ מן החלה שהרי הירושלמי נמי מפרש ר"א לחומרא פליג דגרסינן בירושלמי סוף מסכת ערלה אהא דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום מתניתא דר"א ומייתי הא מתניתין בסוף פ"ק דקדושין כל מצוה כו' ר"א אומר אף החדש מאי טעמא דר"א בכל מושבתיכם בכל מקום בין בארץ בין בחו"ל והרי לפי זה ע"כ טעמא דלא חשיב חדש ואילו ערלה וכלאים קחשיב משום דאינהו דאורייתא נינהו וחדש לת"ק אינו אלא מדרבנן ודאורייתא קא חשיב ודרבנן לא קחשיב וא"כ אמאי פריך אמאי לא תנא חלה הא חלה בחוץ לארץ אינו אלא מדרבנן והא האי תנא דרבנן לא חשיב ושם בירושלמי בסמוך אחר שמוקי מתניתין דערלה כר"א אמרינן ר' יונה בעי קומי ר' יוסי ולמה לא תננן אף חלה עמהם:
ונראה לתרץ דלאו אמתניתין דסוף פ"ק דקידושין בעי ר' יונה למה לא תננין אף חלה עמהם דהא וודאי לא קשה מידי מדלא תנא ת"ק חדש ש"מ דאורייתא קתני ודרבנן לא קתני ותו לא קשה מידי אמאי לא תננן חלה עמהן דהא חלה בחו"ל ליתא אלא מדרבנן והאי תנא בדרבנן לא איירי אלא הא דבעי ר' יונה אמאי לא תננן אף חלה עמהם אהאי מתניתין דסוף מסכת ערלה קאי דתנא חדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים ואכלאי כרם קאי כדאמרינן שם בש"ס שלנו והכי מוקי ליה התם בש"ס ירושלמי והא האי תנא איירי מד"ס ומשום הכי בעי ר' יונה למה לא תננין אף חלה עמהם שהיא נמי מד"ס כמו כלאי הכרם דתנא לה הכא בסוף מסכת ערלה ולפנינו אכתוב בסייעתא דשמיא מה שנשתבשו מקצת מן האחרונים ז"ל בזה ושם יתבאר הדבר יותר והיוצא לנו מזה דאם תמצא לומר דחדש בח"ל אינו אלא מדרבנן מ"מ איסורו נוהג בכל מקום אפי' במקומות הרחוקים מארץ ישראל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |