רשב"א/חולין/יט/ב

רשב"א חולין יט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איקלע רב נחמן לסורא בעי מיניה שחט שליש והגרי' שליש ושחט שליש מהו אמר להו לאו היינו דרבי אלעאי בר מניומי דאמר שחיטה העשויה כמסרק כשרה. ודחינא

דילמא ההיא במקום שחיטה וקא משמע לן דלא בעי שחיטה מפורע'. וכיון דרב נחמן לא אהדר להו כשרה אלא תליא לה כדרבי אלעאי, ואנן דחינן ליה דלא דמיא להא דרבי אלעאי, לית לן ראיה מיהא בשחט שליש והגרי' שליש ושחט שליש שתהא כשרה. ועוד דהא רב חסדא אמר ליה לרב הונא לא תהדר בך, דאם כן אפסדתא לקמיתא דבעינן דתיפוק חיותא בשחיטה ובהגרים שליש ושחט שליש, והגרים שליש נמי אין בנו כח להתיר, שהרי נחלקו עליה רב יהודה ורב הונא משמיה דרב ר"י טריף משום דבעיא רובא בשחיטה, ורב נחמן נמי דסבירא ליה בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשרה, על כרחין בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש טרף, דהא בהא תליין, וכדאמר ליה רב חסדא לרב הונא, וללישנא קמא נמי דרב הונא משמיה דרב אשי מיפסל פסיל ואפילו בהגרים שליש ושחט שני שליש, וכל שכן בשלא שחט אלא שליש האמצעית לבדו, הילכך אף על פי שאמר רב הונא משמיה דרב להכשירה ורב (ששת) [חסדא] נמי לכאורה משמע דסבירא ליה הכין, אפילול כן לחומרא אזלינן, כיון דרב יהודה ורב נחמן ורב אסי אלישנא קמא פליגי עליה [ו]עוד דהא סוגיא דגמרא נמי תפיס ליה לאיסורא וכדאמרינן לקמן (כ, א) פסול בשחיטה פסול במליקה לאתויי מאי, ואסיקנא לאתויי שפוי ראשו דנקיט מראשו והגרים ואזיל עד דמטי תתאי וכדרב הונא אמר רב אסי דאמר הגרים שליש ושחט שני שליש פסול, אלמא מדנקיט האי לישנא, שמע מינה דהכין הילכתא. והילכך אפילו הגרים שליש ושחט שני שליש טריפה דבעינן כי נפיק חיותא דתיפוק ברובא דשחיטה, ולא דמי לחצי קנה פגום, דהתם במקום שחיטה והכא לאו מקום שחיטה. והילכך אין לנו להכשיר אלא כששחט שני שליש והגרים שליש דאיכא רובא בשחיטה, וכי נפקא חיותא ברובא דשחיטה נפקא, אבל בכולהו אינך טריפה כך נראה לי.

ויש מרבותי נוחי נפש שהכשירו בהגרים שליש ושחט שני שליש, ומשום דבהא בין רב הונא בין רב יהודה מודו בה וכדאיתמר הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש רב הונא אמר כשרה כי נפק חיותא בשחיטה קא נפקא, רב יהודה אמר רב טרפה בעינן רובא בשחיטה וליכא, אלמא אף רב יהודה לא נחלק אלא בשליש האחרון בהגרמה, דליכא רובא בשחיטה, הא שחט שני שליש האחרונים כשרה, דהא נפקא חיותא בשחיטה, והא איכא רובה בשחיטה, וכי תימא רובא קמא בשחיטה קאמר, דאילו בתרא כמחתך בשרא בעלמא היא. הא ליתא, דהא רב יהודה גופיה הוא דקאמר בסמוך משמיה דרב שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה, אלמא לדידיה כל דאיכא רובה בשחיטה ואפילו איכא הגרמה באמצע דאיכא למימר כי נפקא חיותא בהגרמה נפקא, אפילו הכי כשרה, כל שכן בדאיכא רובא במקום אחד דכשרה. והראשון נראה לי עיקר.

מאי עורף מול עורף כדקתני סיפא וכל העורף כשר למליקה. נראה לי דלישנא קיטא נקט, ואין עיקר ראיתו אלא מסיפא, דסיפא דקתני וכל הצואר כשר לשחיטה, (דילמא) [דאלמא] כל העורף דקתני היינו מה שכנגד כל הצואר, הא לאו הכי אכתי אמינא דמאי כל העורף כל העורף שכנגד הפנים ממש, אלא רישא דסיפא נקטה ועיקרא משום סיפא דסיפא.

ממול עורף מול הרואה את העורף. קשיא לי(ה) אם כן (כל כנגד) [כנגד כל] הצואר מנא לן, דילמא מול הרואה ממש את העורף, אבל אידך לא, דהוה ליה מול מול, וכדאמרינן ביבמות (קג, א) מעל רגלו ולא מעל דמעל, שמע מינה האי אסתוירא עד ארעא נחית, דאי לא הוה ליה מעל דמעל. ויש לומר דכל שאין בו מקום שנראה כמוחלק זה מזה, כולו נקרא ממול ערפו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.