רש"ש/תמורה/לב/א

רש"ש תמורה לב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במשנה ומקדישין אותן הקדש עילוי. הכוונה ע"כ אקד"מ כפרש"י. דאילו קדב"ה אין להם הקדש עילוי כדאיתא לקמן בברייתא. והלשון משמעו דקאי ארישא אאחד קד"מ ואחד קדב"ה. ותו דואם מתו יקברו אליבא דר"ל לקמן בגמרא לא קאי אלא אקדב"ה והתנא מיסתם לה סתומי ונצרך סכינא חריפא למיפסקה. ונלע"ד דמשנה זו מישך שייכא למשנה דלעיל על יש בקדב"ה (וראיה דלא סיים שם משא"כ בקד"מ כדמסיים ברישא משא"כ בקדב"ה). ואמר כאן אף שאחד קד"מ כו'. מ"מ מקדישין אותן (ר"ל קד"מ) הקדש עילוי משא"כ קדב"ה. וזה חשוב לחומר קדב"ה דקדושים כ"כ עד שהבעלים אין בהם שום יד להקדישן אף הקדש עילוי משא"כ קד"מ עדיין יד הבעלים עליהן להקדישן הקדש עילוי. (וזה דלא כהתוי"ט שהבאתיו לעיל). ואמר עוד ואם מתו יקברו לר"ל א"ש בפשיטות דדוקא קדב"ה בעו העמדה והערכה אבל קד"מ לא. ולריו"ח ג"כ לא קאי אלא אקדשי בדה"ב ובבע"מ מעיקרא דמודה דל"ב העמדה והערכה בק"מ. עיין לקמן בסוגיא ובפרש"י ונכון בעז"ה: וק"ק דה"ל למיחשב ג"כ דגנב והקדיש לבד"ה מחייב בד' וה'. ובהקדיש למזבח פטור עי' ב"ק (עו. עח). אך י"ל דזה הויא בכלל הקדש עילוי דחשיב. עמש"כ בס"ד בתוס' ד"ה מקדישין:

רש"י ד"ה מקדושה לקדושה. עיין בתוי"ט דעת הראב"ד בקדושת בד"ה ותבין כוונתו:

רש"י ד"ה חרמי כהנים. היינו סתם חרמין ולהכי נקט כו'. ולעד"נ דאפילו למ"ד סתם חרמים לכהנים. הכא במתפיס קד"מ. דא"ת דכוונתו היתה לכהנים אין בדבריו כלום לדברי ר"ה. אמרינן דודאי היה דעתו על חרמי גבוה. וגדולה מזו מצינו לר"מ לעיל ס"פ כיצד מערימין. וכה"ג נמצא טובא בש"ס סברא זו. ולפמש"כ התור"ע בנדה אות ל"ז בשם הרמ"ע דהיכא דתני לא עשה ולא כלום הכוונה דהוה כאילו לא עשה כלל ונשאר הדבר בהווייתו קודם. אבל היכא דתני ל"ע כלום ר"ל דרק למה שכוון בעשייתו לא הועיל. ומ"מ מהני עשייתו לאיזה דבר. אלא היכא דליכא למיטעי נקיט לע"כ אף בדבר דלא מהני כלל. יש לכוון פרש"י לדעתינו והוא משום שהיה ק"ל מאי דנקיט ל"ע כלום דמשמע דמהני אמירתו לענין מה לכן פירש דמיירי בחרם סתם דמהני לחול עליו חרמי גבוה. ולקמן בברייתא דנקיט נמי לישנא דל"ע כלום היינו משום דליכא למיטעי. או דאתיא כר"מ עיין בערכין (ה ב) המקדיש בהמת חבירו כו' ודוק:

רש"י ד"ה אמר עולא. מדה"ל למכתב חרם קדש כו' וכתיב כל חרם (כצ"ל) ה"מ על הכל חייל חרם כו'. לכאורה יל"פ דהכי דריש כל חרם אפילו חרמי כהנים חייל על קדש קדשים:

תד"ה מקדישין. פירוש ומצי שקיל דבר מועט כו' ול"נ דלא מצינו כו'. עמש"כ ביומא (כו ב):

בא"ד דאטו מי לא שייך כו' כמה כו'. לכאורה גם דמיהן משלם שייך בהו באומר הרי עלי והפרישן דלריו"ח חייב באחריותן אפי' נגנבו או שנאבדו ולר"ל במתו מיהא מחייב כדאיתא בחולין (קלט):

בא"ד דבקד"מ יש שם הבעלים לפדותן כשהוממו אבל בקדב"ה כו'. נראה כוונתם ע"ד שכתבו לעיל (כז ב) בסד"ה לא ע"ש. ולע"ד ה"נ לחלק דבקד"מ עדיין שם הבעלים עליהן להקריבן לשמן ולכפר עליהן. משא"כ בקדב"ה כיון שהפרישן אע"ג שלא מסרן עדיין לגזבר נסתלק שם הבעלים מעליהן מכל דבר. ועיין ב"ק (עו) בתד"ה והשתא ושם (עט) בד"ה גנב ותמצא כדברים האלה:

תד"ה והאמר (בריש ע"ב). ואשמעינן שאין כו' לענין כו' עד שיפדנה. ר"ל שאין אסור לשחוט אלא עד שישיימוה לדעת כמה הוא החוב עליו לבד"ה אבל לפדות א"צ קודם שחיטה שאין לבד"ה כלום בגוף העולה וכ"מ בדבריהם לקמן. והצ"ק שהגיה תיבת אלא טעה במחכ"ת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף