רש"ש/תמורה/ב/ב

רש"ש תמורה ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא ת"ל ואם המר ימיר לרבות את האשה. עפרש"י. ול"נ דדריש ממלת המר לחודה דהוא מקור ומשמש לזכר ולנקבה דכל הס"ד דאשה אינה בתמורה הוא משום דכה"פ כולה אינה אלא בל"ז לכן אהני לן המקור לרבוייה. ונ"ל דה"ט דר"ש לקמן (יג) במשנה דיליף למעוטי ק"צ ממעשר. ולא דריש למעוטי מדכתיב ל"י בלשון יחיד כמו דיליף הת"ק. משום דמקור משמש לרבים וליחיד. לכן כמו דמרבינן אשה מהמקור אע"ג דכה"ע מדבר בלשון זכר כן ה"ל לרבויי צבור ושותפין אף דכה"ע נאמר בלשון יחיד. ובזה היה מתורץ ג"כ תמיהת התוס' במנחות (צג) ד"ה מיבעיא ליה. רק דיקשה לפ"ז לת"ק דר"ש דיליף למעוטי ציבור ושותפים ממה דנאמר הענין בל"י ולא מרבי להו מהמקור:

שם אבל הכא כיון דעונש שאש"ב הוא דתנן אין הציבור כו'. והרמב"ם בריש ה' תמורה פסק דגם בקרבן ציבור אם המיר לוקה. וכ' הלח"מ והש"א תש"ו פ"ב דע"כ היה גורס כגי' קמא שהביא רש"י אבל לאו שאין בו מעשה כו'. וכתב עוד הש"א דלגי' זו אדרבה יהיה ראיה להרמב"ם דציבור ישנו באזהרה דלא ימיר דאל"כ ה"ל לאו שאש"ב ול"ל לא יקחו ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש ביבמות (פד ב) ולא ילפינן מהא דהשוה הכתוב אשה לאיש כו' הואיל דאש"ב. הא נוכל למילף מתמורה דאף דא"נ בצבור וה"ל לאו שאש"ב ואפ"ה נשים חייבות. ואנכי תמה דאיך נקרא לתמורה לאו שאש"ב. כיון דכל יחיד ויחיד מוזהר עליה רק דהתורה לא הזהירה על ק"צ ואין זה אלא תנאי במה הזהירה. וכמו שאינו נקרא אש"ב מה שא"נ בקדשי בה"ב. הכי נקרא לאו דשעטנז אש"ב הואיל ואינו אלא בצמר ופשתים ובשוע וטוי ונוז דוקא וכן שארי לאוין הרבה כיוצא בזה. וגדולה מזו חילקו התוס' ביבמות (ה) בד"ה ואכתי בשם ר"י ע"ש. ולגי' שלפנינו צ"ל שאינו אלא אשגרת לישנא. ומה שהקשה הש"א על גי' דלאו שאין בו מעשה. הלא ריו"ח אמר לקמן לא תיתני מימר דבדיבורו עשה מעשה. נ"ל דאינה קושיא דמ"מ ה"א דאינו נכלל בכלל איש או אשה כי יעשו כו'. כיון דאינו עושה מעשה בידים ממש. ועוד דהרמב"ם לא פסק כריו"ח דבריש הלכות תמורה חשיב גם למימר בלאו שאין בו מעשה. ואפשר דסמיך על סוגיא זו דסתמא דגמרא קרי ליה לאו שאב"מ. ותמיהני על הה"מ בפי"ג מהלכות שכירות שצידד לומר דהרמב"ם כתב כלשון המימרא דחשיב גם למימר אבל באמת ס"ל דהטעם הוא כריו"ח משום דבדבורו בא לכלל מעשה. דהלא בריש הלכות תמורה כתב דמי שהמיר בקרבן ציבור לוקה ואין התמורה קודש. הרי דאף שלא בא לכלל מעשה מ"מ לוקה. ועי' בלח"מ בהל' שכירות שם שהסב כוונת הה"מ לדרך אחר:

שם עובד כוכבים מהו שימיר. הבה"ז והצ"ק הקשו אמאי לא נילף תחלת הקדש מסוף הקדש מסמיכה דאינה נוהגת בקרבן עובד כוכבים כמו דילפינן לענין יורש לעיל. ול"נ דלק"מ דבשלמא לענין יורש ילפינן שפיר דכמו דלענין סמיכה אינו נחשב כקרבן שלו לסמוך עליו. כן לענין תמורה אינו כשלו להמיר אבל הכא מה ענין תמורה לסמיכה למילפינהו מהדדי. תדע דהא גם קרבן נשים לא בעי סמיכה. ומדוע לא קאמר הש"ס לעיל דלהכי איצטריך לרבויי נשים לתמורה דסד"א דנילף מסמיכה. ובאמת ממירה אף שאינה סומכת. שוב מצאתי כדברי בתוס' מנחות (צג) בד"ה לפי והנך רואה שנעלמו דבריהם מהמחברים הנזכרים:

רש"י ד"ה בכולן רואה אני להחמיר. חוץ מן הנסכים דודאי אין מביאין. לכאורה יל"פ דקאי אף על הנסכים וס"ל כריה"ג במנחות (עג ב) וכלישנא דברייתא דאזרח אתיא כר"ע. והגמרא דלא מפרשא כאן טעמיה בזה משום דסמכה בזה אהא דכבר מבואר שם בברייתא טעמא דריה"ג:

רש"י ד"ה המקדיש מוסיף חומש. אבל מימר אינו מוסיף חומש. ע"א כו'. אבל ביומא ובזבחים פי' דאתי לאפוקי המתכפר:

תד"ה ואין (בסופו). נראה למחוק תיבות משל ציבור:

תד"ה קתני (בסופו). היאך אפשר לעשות שליח. כ"ה גירסת הצ"ק. וק"ל דאם מטעם שליחות קאתינן עלה א"כ מצינו שליח לדבר עבירה. ומדוע לא הביא הש"ס בקדושין (מג) גם תמורה בין אותן שמביא שם דמצינו בהם שליח לד"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף