רש"ש/שבת/צא/ב

רש"ש שבת צא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' בד"ה כגון (בסה"ד). אבל לבית טהור לא אע"ג דחשיב ללקות עליו זר האוכלו. עי' מהרש"א שהבין דר"ל שזרק פחות מכזית לפחות מכזית שבפנים. וכ"נ שהסכים ע"י השעה"מ בפ"ז מהל' ברכות ה"ו והגרע"א בחדושיו. ואנכי תמה דע"כ ל"מ ליה לרבא אלא בזרק כזית דוקא דלאחר שנצטרף עם מה שבתוך הבית להתטמא יש בו חשיבות בעצמו להיות האוכלו עובר בעשה. אבל אם זרק פחות מכזית ובבית היה ג"כ תרומה בפחות מכביצה. דאף שע"י זריקתו יצטרפו ויתטמאו ויעבור האוכל כזית ממנה והמונחת ל"מ ליה דודאי פטור כיון דבהנזרק בעצמו לית ביה חשיבות זו. ולכאורה זה תלי בפלוגתת ר"א וחכמים בר"פ האורג. אכן ברש"י כריתות (יז) ד"ה אלא באחד על האריג משמע דאף לר"א לא מחייב אלא דוקא בעל אריג שיעור הרבה כו' ע"ש. אבל לכאורה דבריו צ"ע דא"כ מאי מקשה שם (יט ב') על ר' יוסי מהא דר"א ע"ש:

במשנה ונתנה על איסקופה החיצונה כו'. התוי"ט פי' שהיא פחותה מג' דהוה ר"ה. ול"נ דגם היא כרמלית כאיסקופה דרישא דנראה שהיא כמו מדרגה לפני הפתח לעלות דרך עליה מר"ה להבית. והאיסקופה דרישא היא לפנים ממנה תחת המשקוף (עי' בפירוש הרמב"ם) גבוהה מהחיצונה ודרך מדרגה להיות גבוה ג"ט כמעלות שבמקדש (מדות פ"ב) שהיה רומן חצי אמה. ולזה אמר אע"פ שרוה"פ מבחוץ ר"ל חוץ להאיסקופה דהיינו בר"ה. והא לא תיקשי דא"כ איך אמר חזקיה דמלאה חרדל חייב דאג"כ ל"ש אגד. והא אמרינן לקמן אליבא דרבא דס"ל דאגד גופו ל"ש אגד. מ"מ בלמעלה מג' פטור. י"ל דהתם טעמא משום דלא נח כפירש"י. והכא הא מונחים בקופה ודמיא לבעיא דרבא לעיל (ה ב') אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים. ויסבור חזקיה כצד דבתר אגוז אזלינן. ואגד גופו יסבור דשמיה אגד. ולכן פטור בפשט בעה"ב את ידו כו'. או כפי' הר"י שבתוס' שם דלמעלה מג' ידו בתר גופו גריר. גם י"ל דמיירי דהקופה מונחת בשיפוע דמתתאי לצד חוץ והוה שם בפחות מג' סמוך לארץ:

גמרא אמר חזקיה ל"ש כו' אבל כו' אג"כ ל"ש אגד. הרע"ב תפס בפירוש מתניתין כוותיה. ולכאורה תמוה דהא קם רבא בשיטתיה דריו"ח במסקנא לקמן. וה"ל לפרושי כוותייהו. וכ"פ הרמב"ם בפי"ב ומט"ז כמו שבאר הה"מ והא ל"ל דהרע"ב מפרש דאיפוך דאמרינן לקמן קאי אקמייתא דהא כבר הכריח הר"ן בפ"ב דגיטין גבי פלוגתת ר"י ור"ל בטעם תקנת זמן בגיטין דסתם איפוך בש"ס קאי אבתרייתא. ואפשר ליישב דבריו ע"פ מש"כ התוס' לקמן ד"ה התם בתירוץ הא' דרבה ס"ל אגד גופו ש"א והוא כאביי. וכיון דרבה ואביי קמו בחדא שיטתא הל' כוותייהו נגד רבא והרא"ש ברפ"ב דב"ק כ' דהלכה כרבה (אפילו לחודיה) נגד רבא. וכן ר' אבהו לעיל ה' ס"ל ג"כ דאגד יד שמיה אגד כמ"ש התוס' שם. לכן פסק ג"כ באגד כלי כאביי:

שם ואס"ד אגד כלי ש"א קדים כו'. נראה דלר"א בכתובות (לא) בהזורק חץ כו' דפטור שעקירה צורך הנחה וללישנא דא"א להנחה בלא עקירה לא פריך מידי ע"ש בהסוגיא:

ד"ה מלאכתו. והדר עקירה כו'. הגרי"פ הגיה עקר ת' עקירה. ואין מובן:

רד"ה עד שיוציא. כלומר כו' בראשונה כו'. כוונתו מבוארת דאם לאחר שהניחה חזר והוציא כולה תו אינו מחייב שכבר היתה מקצתה בר"ה. וכ"כ הה"מ בפי"ב (ולמאי דפרישית דהאיסקופה היא כרמלית מילתא דפשיטא היא שהיה פטור) ומזה ה"נ לכאורה לב"ע דס"ל מהלך כעומד דמי. המוציא מרה"י לר"ה דרך הילוך פטור. דהא בשעה שנעתק מרשות לרשות היה כמונח מקצת החפץ ברה"י ומקצתו ברה"ר (וזהו דוקא כפי משמעות התוס' לעיל (ה ב') ד"ה בשלמא דמעביר ד"א בר"ה הלכתא גמ"ל ול"ג מהלכה. אבל לא לשיטתם בכתובות (לא ב') דגמרי' ממעביר דבמקום חיוב ל"א מהלך כע"ד כאשר אבאר בסמוך בס"ד) והא דתני פלוגתתן דרך סטיו הוא לרבותא דרבנן. ובזה היה א"ש כמין חומר מה שנדחקו ראשונים בהא דרבה גבי לולב וכו' שאמר גזירה שמא יעבירנו ד"א בר"ה ול"א שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר דמשום ב"ע איצטרך. ובפרט לפי מה שהבינו הרא"ש והר"ן בדעת הרי"ף דהל' כוותיה. דלדידיה ליכא חיוב מרה"י לרה"ר. אבל ז"א דהא בכתובות שם מוקי לההיא דהגונב כיס כב"ע וברישא תני קודם שיבוא לידי איסור סקילה (ועי' ב"ק ל"ה ובתד"ה מתני' בשוגג) וכן מסיפא דהיה מגרר כו' משמע בסוגיין דמיד כשבא לרה"ר בא עליו חיוב שבת דמגרר כמונח דמי. ובשעה שנעתק מרשות לרשות ל"א דאז הוה כמונח ולפטור. אבל מ"מ טעמא בעיא מדוע ל"א כמונח דמי בשעת העתקתו מרשות לרשות ולפטר וכקושית הירושלמי לב"ע על העברת ד"א:

וראיתי בתור"ע כאן שהבין בדברי המהרש"א שבתו' כתובות הנ"ל. דלקולא לא גמרינן ממעביר ד"א בר"ה דל"א מהלך כע"ד ע"ש. ובמחילה מכתה"ג שחילוק זה איננו לא בתוס' ולא במהרש"א. רק המהרש"א כתב דלענין חיוב תשלומין דגניבה נשאר הסברא החיצונה דמהלך כע"ד. ול"ג ממעביר. כיון דלענין שבת אין נ"מ שם. אבל מה שנוגע לענין חיוב שבת ילפינן שפיר ממעביר בין לחומרא בין לקולא (רק בהמוציא כו' דרך סטיו לא ילפינן ממעביר מפני שהוא מקום פטור) ולפ"ז מודה ב"ע בדינא דריו"ח דהמפנה כו' ונמלך כו' משום דילפינן ממעביר דלאו כע"ד מפני שהוא מקום חיוב. והא דקאמר הש"ס שם אלא הא מני ב"ע קאי נמי למאי דמוקי ע"מ להוציא. רק לדידיה לא מיירי דעמד. משום דלענין חיוב גניבה אמרינן מהלך כע"ד. ובזה נרויח ליישב דעת הרי"ף שפסק כב"ע. מקושיית הרא"ש והר"ן מהא דריו"ח דהמפנה כו'. ולדברינו אחדים המה:

[רד"ה קס"ד בצררי. שהיו בו צרורות של כו'. כ"נ דצ"ל]:

בגמ' ד"ה דרך שוליו. לא קני בהגבהתו. נראה להגי' בהמשכתו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף