רש"ש/ערכין/ה/א

רש"ש ערכין ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא יכול תצא לחולין. נראה דר"ל ע"י פדיון:

שם ערכי עלי לגבי מזבח מהו נידון בהשג יד כו'. משמע אבל הערך הקצוב בפרשה כפי השנים פשיטא ליה דסגי. ואח"כ אמר א"ד לא אשכחן כו' אלא בשויו:

רש"י ד"ה חוץ מדמי אבר. ואם מכרה אינה מכורה. עיין פסחים (פט ב):

רש"י ד"ה והא מר. ה"נ כי אמר ראש כו' תיקדש לגופה הואיל כו' ותפשוט קדושה בכולה. כצ"ל:

רש"י ד"ה הא דאקדיש. לא אמרינן מיגו דקדיש כו' ומיגו דנחתא כו'. נ"ל לסרס המיגות וכמש"כ לקמן בד"ה הקדיש אבר וכ"ה בתמורה (יא ב) בגמרא. אך רש"י היפך גם שם המיגות כהכא וצ"ע:

תד"ה בעי רבא (בסופו). כדלעיל. נראה דר"ל בעי' דדמי ראשי לגבי מזבח היא באת"ל דהקדיש אבר לדמיו. קדיש כל הבהמה דחזי לגופיה:

גמרא האומר ערך כלי עלי. הבה"ז נסתפק באומר ערך טומטום ואנדרוגינוס עלי לר"מ מאי דהואיל דאינו מפורש כ"כ דאינו נערכין אלא מדרשה י"ל דמודה ר"מ דאמרינן דטעי וסיים דהכי מסתברא. ואני אומר לא מיבעי' לדעת התוס' בד"ה אדם שכתבו ואפילו אינו יודע כו'. דודאי נותן דמיהם. אלא אפילו לדעת רש"י שנראה שחולק עליהם שכ' לקמן (בע"ב) בד"ה קמ"ל דל"א דטעה אלא ודאי יודע כו'. מ"מ הרי שם ג"כ אינו מפורש דאין אדם מקדיש דבר שלבל"ע ואפ"ה לא תלינן בטעות. ולכאורה ראיה לפרש"י מדתנן ספ"ה דתמורה אמר על הבהמה טמאה ועל בע"מ הרי אלו עולה לא"כ. ואמר עלה ר"י א"ר (לפי הי"מ שבתוס' שם) מתניתין דלא כר"מ כו'. והכא אמר ר"א לקמן אף לר"מ אבל אמר הרי זו לא. ולרש"י א"ש דהכא ודאי דטעי כיון דאמר הרי זו. אבל התם דליכא למיתלי בטעות ע"כ נתכוון לדמיהם הואיל שאין אדם מ"ד לבטלה. אבל י"ל לדעת התוס' דהתם נוכל לתקן הלשון דמה לי הן מה לי דמיהן אבל הכא אינו שלו. וזה אינו במשמעות לשון דה"ז שיתן דמיה:

תד"ה אדם. וא"ת מ"ש כו' המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר כו'. לפרש"י בשבועות (ס"ד כו) בהא דאמרינן שם דהא תרומה וקדשים שני כתובים הבכ"א. דהיינו תרומת מלאכת המשכן. ל"ק קושיית התוס' דהכא ג"כ קדשי בד"ה. ואע"ג דתרומה נמי ניטלת במחשבה כמו שהביאו התוס' שם היינו דוקא בלא הוציא בשפתיו דבור אחד נגד מחשבתו. והוא ע"ד תירוצו דרב ששת שם. ואף לפירושם שם דתרומה היינו תרומה ממש. י"ל דהכא טעמא דר"מ דאנו מתקנין לשונו דלישתמע לדמי ככוונתו כמש"כ בריש דבריהם וע"ע בכתובות (ע ב) תד"ה אלא משא"כ שם א"א לתקן הלשון ככוונתו וכמו דאר"א בסוף שמעתין וכמש"כ לעיל. ואולי כוונו לזה בועי"ל ודלא כצ"ק. ואולם ז"א לפי מאי דמצינו במ"ר בראשית פ"א שקורא לתרומה לבדה שם מעשר וע"ש בהגהותי במ"ת אות ו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף