רש"ש/נזיר/סג/א

רש"ש נזיר סג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא בעי רמב"ח נטמא בתוך מלאת ונודע לו לאחר מלאת מהו כו'. פי' המפרש והתוס' בזה דחוקים. ולע"ד נל"פ בעייתו בטהת"ה. והכי קמבע"ל היאך גמירי ההלכה. אי גמירי דבטה"ת אזלינן בתר הידיעה ר"ל דדינה כאילו נטמא אז בעת אשר נודעה לו. לכן אם היתה אחר מלאת לר"א אינה סותרת אלא ז' וכן לרבנן מדינא דאורייתא. ובנטמא ביום ל"ב גם לרבנן א"ס אלא ז' אפילו מדרבנן. וכן בנזירות מרובה בנטמא לאחר מלאת לרבנן סותר ל' מדרבנן ולר"א ז' כמבואר כ"ז לעיל בפ"ג. או דלא גמירי אלא דוקא באם נודעה לו אחר הגילוח לר"א או לאחר הקרבן לרבנן. אבל בנודע קודם לא גמירי כלל. וממילא דינה כטומאה ידועה ובה ליכא ספיקא דאזלינן בתר זמן הטומאה וסותר הכל. ולכן פשיט ליה רבא שפיר במסקנא מדקתני בין כך ובין כך סותר ור"ל בין טומאה ידועה ובין טה"ת ולא קמפליג מידי ש"מ דדינן שוין לגמרי דסותר הכל כדאמרן ונכון בעז"ה:

רש"י ד"ה כיצד. אם נטמא בטומאת מת וירד לטבול כו'. נראה דר"ל באותן טומאות שאין הנזיר מגלח עליהן עתור"ע אות נ"ב:

רד"ה ותו. כיון דמדאורייתא טה"ת הותרה הא דתניא כו'. כצ"ל:

תד"ה כיצד. ירד לטבול במערה בשביל טומאת שרץ כו'. וכ"כ הרע"ב. מבואר מדבריהם דסיפא דקתני מטומאת מת. דוקא קתני דבטומאת שרץ אינו טמא אלא בשצף דלא מיקרי טהת"ה. והא דקתני להקר טהור ה"ה לטבול מטומאת שרץ אלא דלרבותא נקט כמש"כ התוס' לקמן. ותמיהני על תור"ע שנראה מדבריו שהוא חידש ד"ז מעצמו. אולם טעם החילוק שבין טומאת מת לשרץ שחידש נכון מאד וש"י. ונפלאתי על התור"ע שלא העיר על הרע"ב שפי' או ט"מ שטבל ואח"כ קבל עליו נזירות כו' והא מסקינן לעיל (יח) דטמא מתחלה אינו טעון תגלחת:

תד"ה מאן תנא. י"ל דלגבי עושה פסח מיירי כו' ואתיא כו' בין לר"א כו'. מבואר מדבריהם דדוקא אי מיירי בפסח הוא דמצי אתיא אף לר"א. אבל בנזיר ליכא לאוקמי אליבא דידיה דכיון דלא נזרק הדם ע"כ לא גלח עדיין ותגלחת מעכבת. והיא מצוה בפ"ע. וכ"ה להועוי"ל. ולהמהרש"א בפסחים שם בתוס' אישתמיטו דבריהם דהכא. וגם בדבריהם שם מוכח דדוקא לרבנן אתיא הא דמר בר"א בנזיר וכמש"כ שם. אך לכאורה קשה דהא אף לר"א מגלח אחר אחד מן הדמים כדאמר לעיל (מה א) במשנה מגלח על החטאת שהחטאת קודמת בכ"מ. ואף לי"ס דגרסי שם ר' אלעזר מ"מ לא אשכחן דר' אליעזר פליג בהא. ולת"ק שם דהוא ר"י מגלח על השלמים לבד לפי' התוס' דשם. וכ"מ עוד ממתניתין סוף (דף מה) "ואח"כ הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים רש"א כיון כו' לשתות ביין כו'". ולמה לא הזכירו תגלחת. ע"כ משום דהיא לכ"ע אחר אחד מן הדמים (ולשון התוס' (מז א) ד"ה ונטמא אינו מדויק וע"ש בב"ר) וא"כ אף לר"א מ"ל דינא דמר בר"א והוא כגון שגלח על א' מן הדמים וקודם זריקת שאר דמים נודע לו טהת"ה. ולר"א אם נטמא אז סותר כדאיתא ס"פ ג' מינין. ועמש"כ בפסחים (פא ב) בתד"ה אלא:

ומש"כ התוי"ט בד"ה אם עד שלא גילח. דאילו לר"א לא איצטריך לגמירי ע"ש. אני אומר דצריכה וצריכה. לומר דקודם הגילוח סותר את הכל וכמש"כ בס"ד לעיל בבעי' דרמב"ח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף