רש"ש/נזיר/נד/ב

רש"ש נזיר נד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ד"ה ואין סותר אה"ק. והאי דתנן כו' וסותר אה"ק כו'. תמוה דהא הכא ג"כ ימים שהיה בהן בארץ העמים אין עולין לו כהתם. ואף שיש לדחוק ולכוון זה בתירוצו. מ"מ לא היה כדאי לעשות בזה קושיא ותירוץ:

רד"ה איבעיא להו. אלא נכנס לה באוירא קליט ליה טומאה. כ"נ דצ"ל:

תד"ה ארץ. גדולות יותר ממ' סאה כו'. בר"פ ט"ו דכלים ורפ"ח דאהלות ובכ"ד איתא דבמ' סאה מכוונות סגי ליטהר. וצ"ל דמלת יותר שבדבריהם נמשכת למעלה. ור"ל שהן גדולות ביותר דהיינו ממ"ס ומעלה:

תד"ה ת"ש. כדאמרינן במס' שמחות פ"ד כ"ט שהנזיר כו'. כצ"ל. והוא שם משנה כ"א:

בא"ד והא דלא אוקי מתניתין בכלי מתכות כו'. מבואר דגם רח"כ מודה בזה לר"ת דבכלי מתכות צריך הזיה רק דס"ל שאין הנזיר מגלח עליו. והתוי"ט ל"ד במש"כ ור"ת סובר דבכ"מ צריך הזי' ורח"כ השיב לו כו'. משמע דסובר דפליג ג"כ על הזיה. ונראה שיש השמטה בדבריו וצ"ל אחר מילת הזיה. והנזיר מגלח עליהם. שוב נדפסו תור"ע וראיתי שעמד בזה ע"ד. אך בשם הרמב"ן בפ' חוקת הביא דגם הזיה א"צ וע"ש טעמו ונימוקו. וכ"כ בחידושיו לב"ב (כ). והגה"ש הביא שכן גם דעת המאור. והרמב"ם בפ"ז מהנ"ז הל"ח כתב ג"כ שאינו מזה בג' וז' אבל כ' שד"ז מיוחד בנזיר אבל כל אדם כו' יזה בג' וז' כו'. והכ"מ תמה שיהא נזיר קיל משאר בנ"א. וכ' עוד הרמב"ם שם שזה שאינו (כ"ה בהעתקת הכ"מ) מזה כו' כדי שיעלה לו ימי טומאתו בכלי ממנין ימי נזירתו. והתוי"ט הבין שבא בזה לתת טעם על שלא הצריכוהו הזאה. והוא תימה דמה טעם יש בזה. וע"ק יזה ולא יהיה עולין לו. ועוד דהא משמע ממתני' דאינו סותר הקודמין אבל אין עולין. דאל"כ ה"ל לתנא לחשוב זה יחד עם ימי הזב והזבה וכו' כמש"כ הכ"מ שם בדין ז'. ולקמן בגמרא בפיסקא ומתחיל ומונה. מבואר להדיא דכל דחשיב בהך בבא אין עולין. ונלע"ד אשר הכ"מ והתוי"ט לא ירדו בכאן במחכ"ת לסוף דעת הרמב"ם. וכוונתו בזה ליישב תמיהת הכ"מ. והוא שבאמת לטהרו מהטומאה ודאי נזיר לא עדיף משאר בני אדם שלא להצריכו הזאה אלא דאף שלא הוזה וא"כ עדיין הוא בטומאתו גם לאחר שבעה. מ"מ עולין לו הימים לאחר ז' למנין נזירתו. ולענין זה אמר הש"ס הני כלים בני הזאה אינון ונכון בעז"ה. ועי' בתוי"ט עוד מה שהביא בשם הרמב"ן שהחרב אינו מטמא באהל דאל"כ היו הכהנים אסורים בכל הבתים כו'. לכאורה קשה דהא מסיק בסוף דאף במגע אין הכהן מוזהר. וא"כ אף שהיה מטמא באהל ג"כ יוכל להיות שהכהנים מותרים ליכנס לבתים משום שאין טעונין הזיה והנזיר אינו מגלח עליהם כמו במגע. והרי הרח"כ משמע דס"ל שמטמא באהל וגם צריך הזיה מ"מ כיון שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר כש"כ לדעת הרמב"ן שאינו טעון גם הזיה. ולפמש"כ המל"מ פ"ג מהלכות אבל בסברת ספר היראים לענין מתי עובדי כוכבים ע"ש יתיישבו דברי הרמב"ן ג"כ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף