רש"ש/נדה/ס/ב

רש"ש נדה ס ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא א"ר ל"ק ה"ק השאילה חלוקה לכותית בעלת כתם ה"ז תולה בה. לכאורה הנל"פ עפ"י דא"ר לעיל דא"ת אלא בכותית הרואה. וקמ"ל כאן דלא בעינן רואה גמורה אלא אפי' לא היתה אלא בעלת כתם סגי ותולה בה. והא דפריך והא או ליושבת עה"כ קתני. יל"פ דממלת או קפריך וגם לפרש"י יל"פ כן. אבל יקשה לפירושו דה"ל לתרץ דה"ק לכותית הרואה (דהא במתניתין נמי קתני לכותית סתם ופירשה רב ברואה. ויש לדחות דהתם קתני דומיא דנדה) או אפי' לא היתה רק בעלת כתם ה"ז תולה בה. אבל י"ל דפריך מלשון יושבת (כפרש"י) דהרי לא בעינן אלא שנמצא אצלה כבר כתם אפי' מזמן מרובה. ואולי נד רש"י מלפרש כן דמ"מ יקשה לריב"ל ולרישא דהא שמעינן מיהא מהכא דכתם דינו כראיה לענין תלייה:

רש"י ד"ה וטמאום. מכלל דרבים פליגי עליה. הן מצינו רבות בש"ס דאמורא פוסק כיחיד נגד רבים. לכן נלע"ד לפרש דפריך מכח מעשה רב. וכ"מ לישנא דר"נ אבא תני מעשה כו'. וכה"ג פריך לקמן (סה ב) ע"ש. ומתרץ תנאי היא דבברייתא דמייתי תני ג"כ והורו חכמים כר"נ דמשמע דהורו הלכה למעשה:

תד"ה כאן. קודם שבעלת החלוק הכירה כתמה. מה שהביא המהרש"א הא דלעיל קרו לה בעלת הכתם. הן גם לקמן בסמוך קרו לה כן:

תד"ה במטלניות. והכא ל"פ פשיטא כו'. ולע"ד י"ל משום דלענין סוכה דפסול לסכך בדבר המקבל טומאה אמרינן שם (טז) סככה בבלאי כלים פסולה ומפרש אביי שם מטלניות שאין בהם גע"ג ופרש"י דכיון דמכלים אתו גזרו בהו רבנן. וקמ"ל אביי הכא דבכתמים דרבנן ל"ג:

במשנה בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה כו'. הא"ר הקשה מדוע לא תני הכא נמי בדקו שתים ומצאו טמאות כו' כדתני במשנה הסמוכה לקמן כו' ע"ש. ול"נ דלק"מ דהכא כיון דתני דשתים תולין באחת. ממילא וכש"כ דאחת תולה בשתים משא"כ לקמן אשמעינן רבותא דאפי' שתים תולין באחת. ועוד הכא דלא שייך למיתני שלשתן ומצאו טמאות כולן טמאות דפשיטא להכי לא תני נמי שתים ומצאו טמאות. משא"כ לקמן דאיצטריך לאשמעינן שלשתן ומצאו טהורות כולן טמאות אפי' לרבנן דפליגי בגל. לא רצה לדלג ותנא נמי שתים:

גמרא כל שבעלה בחטאת כו'. איני יודע למה נקיט בעלה הלא גם היא חייבת חטאת וא"ת כמוהו. ואולי ראוי לקרות שבעלה ובמפיק ה' והחטאת והא"ת קאי על תרוייהון. אולם מפרש"י ל"מ כן. וכן ממלת פטור דנקיט לשון יחיד:

רש"י ד"ה בשלמא. אלא גזרת מע"ל מדרבנן. לכאורה מדל"פ על חלוקה הג' דב"פ מכלל דמודה בה. וא"כ אין כאן גזירת מעל"ע. אי משום דסברי כשמאי אי באותן נשים דד"ש כמש"כ לעיל. וה"ל לפרש דבתוך כדי שתרד כו' הוה ספק גמור אף לטהרות. ואולי דמשמע ליה דלשמאי או בד' נשים דד"ש אף באותיום מטהרין אליבא דר"א כפשטיה דלישנא דד"ש. ולפ"ז ע"כ פליג ר"א גם על החלוקה הג' דב"פ:

תד"ה בעלה. שאין בהן טומאת מעל"ע. כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף