רש"ש/מועד קטן/יז/ב

רש"ש מועד קטן יז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא אלא שחל שמיני שלו להיות בשבת כו'. ועי' בתוס'. ומזה ק"ל ע"ד הרב יחיאל שהביא הטור בסס"י ת"ב הביאו הט"ז שם סק"ה דאין שבת עולה בתחלת המנין וא"כ איך מ"ל שמיני בשבת. אח"ז מצאתי להק"נ שעמד בזה. וי"ל ע"פ מש"כ הש"ך בסי' ש"מ סק"מ בשם הרמב"ן בהתחיל לנהוג אבילות ואח"כ א"ל דלא מת והפסיק וחזרו וא"ל דמת אז כמו שאמרו הראשונים. דאף ימי הפסקה עולין לו. וסיים וד"ז צריך תלמוד. וי"ל דהררי"ח יסבור דאינן עולין וא"כ מ"ל שפיר בכה"ג. אבל מ"מ צ"ע מהני גווני שצייר הירושלמי שאביא בסמוך בתוס':

גמ' שם ל"צ שחל ז' שלו להיות בשבת ערב הרגל ת"ב סבר לה כא"ש דאמר מקצת היום ככולו כו'. מכאן צ"ע ע"ד הב"ח שהביא הט"ז שם דל"א בשחל יום ז' בשבת מקצת היום ככולו:

גמ' שם אמר עולא הלכה כרי"ה באבל כו'. נראה דס"ל כר"ש ברי' דרב אידי בר"פ דלעיל ותניא כוותיה. ועי' לקמן (יח) תד"ה ובגנוסטרי:

רש"י ד"ה שלא ישהו. כדכתיב בהו קראי. כצ"ל:

בא"ד ואינן קרבין ביום הח' בזמנן. עמל"מ פ"ז מהל' יו"ט הי"ט:

רש"י ד"ה סבר כרבנן. ולא הוי אנוס כו'. לכאורה תמוה מדוע לא פי' כפשוטו דלרבנן אסור לגלח במועד מחמת גזירת למ"ד. וזהו י"ל משום דאמרי' לעיל אבל אינו נוהג אבילתו ברגל כו'. ועי' ברא"ש שם בשם הראב"ד וכ"כ הכ"מ בפ"ז מהל' יו"ט הי"ח בשם מהרי"ק מס' בית מועד בדעת הרמב"ם וכן נ"ל מלשון רש"י לקמן (יט ב) בד"ה דהא נהגא מצות שלשים ברגל וכפי הגהתי שם. אבל קשה להבין דאטו משום דנלוה לו אונס דאבילות על אונס דשבת מיגרע גרע. אבל מ"מ זה מוכח מפירושו דאיסור מחמת אבילות לא מיקרי אונס ועי' נו"ב חלק או"ח סי' י"ד דהאריך בזה. ולסברא זו יובן הגמרא דר"פ דלעיל פתח באבל וסיים במועד וע"ש בפרש"י. דלכאורה תמוה דהרי פשטא דמשנה משמע דמחמת שאירעו אבל לא היה יכול לגמור מפני איסור אבילות קודם המועד ולכן התירו לו לגמור במועד. והכי ה"ל למיפרך מדוע לא התירו לו בימי אבלו כמו שהתירו במועד. אלא ע"כ דזה לא מיקרי אונס להתיר מחמתו במועד. ולכן לא מתפרשת המשנה אלא כפרש"י ושפיר פריך מאי דפריך. אבל תימה דא"כ לא"ש אמאי מותר לגלח במועד ה"ל לגלח בע"ש כדפריך הגמרא על שחל ח' שלו בשבת ערב הרגל. מאי אמרת דהיה אסור מחמת האבילות הא זה לא מיקרי אונס וצע"ג: ומסוגיא זו לכאורה קשה על מש"כ התוס' לקמן (יט ב) ד"ה שאסור דלפי' הרי"ט. שבעה קודם הרגל אף אליבא דרבנן מותר מבעיו"ט ומשמע לכאורה כמו לא"ש מן הבוקר וא"כ מכש"כ שמותר ברגל היכא דחל ערב הרגל להיות בשבת. וכן אף לפי' הקונטרס שהביאו שם מקודם דעד הערב היינו לילה ממש. מ"מ לפי דיוקם דשם יהא מוכח דז"י קודם הרגל מותר אף אליבא דרבנן בגלוח בחוה"מ כמו לא"ש בערב הרגל. והכא אמרינן דאסור. וצ"ל דאין כוונתם שם דשרי כמו לא"ש אף בדברים שאסורים כל למ"ד אלא רק על אותן שהן אסורין בשבעה בלבד ועי' לקמן (יח) בתד"ה אע"ג ובמהרש"א:

רש"י ד"ה דשלים משמרה ברגל. כגון דהוי יום ה' יום ראשון של רגל כו'. ק"ל דבכה"ג אפי' לתנא דידן יהא מותר לגלח מיהא למחר ביום ו' דהוא יום ראשון דחוה"מ דהרי מפני כבוד השבת התירו איסור דמשמרה. וכשחל יום א' דרגל בדג"ב יהא מותר בב' ימים בה' ובו' דרש"י דנקט יום ה' ל"ד ולא אתי אלא לאפוקי וז"א. עמ"א סי' תקל"א סק"ו. ובקל יש לחלק בין זה להא דאם חל ערב הרגל בשבת דאמרי' ה"ל לגלח בע"ש. ואולי המ"א לא איירי אלא בדלא ידע דבעיו"ט לא יהיה בישוב. ואולי י"ל הואיל דנקבצו באו בו ב' איסורים יחד איסור דחוה"מ ודמשמרה לא התירו אע"ג דלכל חד באנפי נפשיה יש טעם להיתרא. שוב מצאתי להריטב"א שעמד במקצת דברינו אלה ויישב בע"א ע"ש:

תד"ה כשחל. כגון שמע כו' ובירושלמי מוקי כו'. לפנינו גם גוון הא' איתא שם. ועוד איתא שם כשנסתם הגולל ע"ש עם חשיכה ע"י נכרי ועי' לקמן (כד) בתוד"ה הלכה כר"ג:

תד"ה ותנא. עי' מהרש"א שהגיה בדבריהם. ותמוה דפשוט דכוונתם לפי הגי' שלפנינו ג"כ בע"ש (דהשבת הוא) ערב הרגל. ודע דיש ט"ס בדבריו ובמקום אפשר צ"ל אפילו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף